טרם נאמרה המילה האחרונות, ומעטים יקנאו באתגר הניצב בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו בקבלת ההחלטות הקשות הנדרשות במצב הנוכחי המורכב ביותר. אך למרות הביקורת-העצמית הגובלת לעיתים במזוכיזם, רוב הישראלים מעריכים את ההנהגה האחראית שהובילו ראש הממשלה ושר הביטחון משה יעלון בעימות הנוכחי עם חמאס. כעת, המחויבות העליונה של הממשלה היא להשיב לירי הטילים הבלתי-פוסק המכוון נגד אזרחיה. ואולם, על אף נוכחותם של דוברים רהוטים המציגים בכישרון את עמדתה ההסברה הישראלית הברורה ואת הצורך בהגנה מול תוקף רצחני, התמקדותה של התקשורת הגלובאלית בתמונות הקשות של ילדים פלסטיניים פגועים, לעיתים באופן המנותק לחלוטין מן ההקשר, הובילה לכך שההיגיון נעלם לחלוטין והוחלף בסנטימנט אנטי-ישראלי רגשי.

מבצע צוק איתן – רווחים והפסדים

Print This Post

tunnel-search

Operation Protective Edge — Gains and Losses

טרם נאמרה המילה האחרונות, ומעטים יקנאו באתגר הניצב בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו בקבלת ההחלטות הקשות הנדרשות במצב הנוכחי המורכב ביותר. אך למרות הביקורת-העצמית הגובלת לעיתים במזוכיזם, רוב הישראלים מעריכים את ההנהגה האחראית שהובילו ראש הממשלה ושר הביטחון משה יעלון בעימות הנוכחי עם חמאס.

כעת, המחויבות העליונה של הממשלה היא להשיב לירי הטילים הבלתי-פוסק המכוון נגד אזרחיה.

ואולם, על אף נוכחותם של דוברים רהוטים המציגים בכישרון את עמדתה ההסברה הישראלית הברורה ואת הצורך בהגנה מול תוקף רצחני, התמקדותה של התקשורת הגלובאלית בתמונות הקשות של ילדים פלסטיניים פגועים, לעיתים באופן המנותק לחלוטין מן ההקשר, הובילה לכך שההיגיון נעלם לחלוטין והוחלף בסנטימנט אנטי-ישראלי רגשי.

מגמה זו שינתה את צורתה והתפתחה לאנטישמיות פראית בממדים היסטוריים, באופן שניתן להשוואה לימי הביניים, אז יהודים בודדים נתפסו כמקור כל הזוועות הטבעיות שפקדו את האנושות. גם עלילות הדם הוקמו לתחיה בתיאור הישראלים כרוצחי ילדים ופושעי מלחמה. שמאלנים, ניאו-נאצים ומוסלמים שילבו ידיים בהפגנות, והולידו גל אלימות נגד יהודים שלא נראה כמותו מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת.

עם זאת, בבחינת העימות הצבאי והפוליטי הממשי עם חמאס, ישראל נחלה הצלחה רבה יותר.

מן הרגע הראשון, נתניהו ראה את הנולד והזהיר את האומה שלא לצפות לפתרונות מהירים. הוא ושר הביטחון (שרחוק מלהיחשב ליונה) נמנעו מהקריאות לעימות צבאי כולל. למרות שייתכן וראש הממשלה ייאלץ לבסוף לבחור בדרך הזו, הוא הבין שהשתלטות על כל הרצועה, על מנהרותיה התת-קרקעיות, עלולה לעלות ביוקר בכל הקשור לקורבנות ישראליים. זאת ועוד, היה סיכוי גבוה שהתערבות גלובאלית, אולי אפילו ברשות ארצות הברית, תחייב את ישראל לסגת ללא תנאי, ובכך תייצר ניצחון לחמאס.

ישראל אינה יכולה לטעון ל"ניצחון" כל עוד חמאס נותר בעזה, ובמידה וירי הרקטות לא ייפסק בקרוב, ייתכן והיא תאלץ לנקוט פעולה צבאית דרסטית נוספת. בינתיים, ארגון הטרור ספג מהלומה קשה. מנהרות נהרסו, משגרי טילים הושמדו, התשתית נפגעה קשות ומנהיגים מרכזיים חוסלו. סבלם של תושבי עזה מוכרח להשפיע על מנהיגיהם, במיוחד מכיוון שהם עלולים להידרש לערוך בחירות במתכונת כלשהי בעתיד הלא-רחוק.

אחד מהמכשולים הגדולים ביותר שעמדו בפני ישראל היה האדישות – ולעיתים גישתה השלילית באופן מובהק – של בת בריתנו המרכזית. בשלב מסוים, נשיא ארה"ב ברק אובמה דרש שישראל תפתח את המעברים לעזה קודם לפירוז, ובכך הציג לחמאס ניצחון מוחץ. השקילות המוסרית של אובמה, תמיכתו במעורבות של קטאר וטורקיה הפרו-חמאסיות בתהליך הגישור וכן, אפילו בשיאה של הלחימה, האיום להגביל את משלוחי הנשק, היו מנוגדים להבטחותיו החוזרות ונשנות "לעמוד מאחורי ישראל". התנהגות זו עודדה את חמאס להאמין שתמיכת התקשורת המערבית תוביל ללחץ גלובאלי מוגבר על ישראל להיכנע לדרישותיו.

בפן החיובי, לראשונה בהיסטוריה, מרבית מדינות ערב דוחות ואפילו מגנות את חמאס. מצרים עשויה למלא תפקיד חיוני בעתיד, וייתכן והיא תהיה המפתח לפירוז עזה. נראה שמוכנותו הפולמוסית של נתניהו לקחת חלק במשא ומתן בלתי-ישיר עם חמאס הונעה ע"י הרצון לעבוד בשיתוף פעולה עם מצרים.

ההיבט המורכב ביותר בבעיה הוא תפקידה של הרשות הפלסטינית המושחתת במהלך הדברים. ישראל למדה מניסיונה בעזה שהיא תוכל להסכים רק למדינה פלסטינית מפורזת לחלוטין, שבמסגרתה ישראל תשמר גבולות הניתנים להגנה. אחרת, תל אביב תוכל להתעורר למציאות בה מנהרות טרור מופיעות מתחת לתיאטרון הבימה.

התפיסה לפיה מחמוד עבאס יוכל לספק לנו ביטחון היא אשליה הזויה. בהיעדר צבא ההגנה לישראל, הרשות תהיה נתונה בכל שלב להשתלטות ע"י חמאס או פנאטים אסלאמיים אחרים. כמו כן, אין זה ריאלי לצפות מישראל לאמץ את עבאס, שאמנם שמח לראות ה"פרטנר" החמאסי שלו מובס ומושפל, אך ממשיך להסית נגד ישראל. כעת, הוא הודיע שבמידה ומועצת הביטחון של האו"ם תימנע מלהכריח את ישראל לסגת לקווי שביתת הנשק מ-1949, הרשות הפלסטינית תבקש להאשים את ישראל בפשעי מלחמה בבית הדין הפלילי הבינלאומי.

עם זאת, ייתכן ונתניהו ימשיך לבקש להגיע ל"שיתוף פעולה" עם הרשות, וזאת בהתאם לפירוז עזה ותחת השגחה אחראית, שיאפשרו לישראל להקל את המצור. אך ישנה כפי הנראה סבירות גבוהה יותר לכפיית אמצעים נוקשים למניעת חידוש מצבורי הרקטות והנשק של חמאס, שבמסגרתה שיתוף הפעולה עם מצרים יהיה חיוני.

המודעות הגלובאלית המאוחרת לאיום שמציב דאעש בעיראק, סוריה ובמדינות נוספות, שהואצה ע"י ההלם ממעשי הרצח ועריפת הראשים הברבאריים, אפשרה לנתניהו להפגין שדאעש וחמאס הם בעצם שני צדדים רצחניים של אותו המטבע. הוא הצהיר, "חמאס זה דאעש ודאעש זה חמאס". לדאעש אין מחצית מהכוח של חמאס, אך "ראה מה הוא מסוגל לעשות". ואולם, דובר מחלקת המדינה האמריקנית דחה מפורשות את ההקבלה של נתניהו, ורמז שהטרוריסטים הג'יהאדיסטיים המאיימים על אירופה וארה"ב מייצגים את הרוע עלי אדמות, בעוד שאת אלו הרוצחים יהודים ניתן להגדיר לכל היותר כ"לוחמים".

בתחילת העימות, האחדות של העם הזכירה את זו של תקופת מלחמת ששת הימים. כיום, למרות ההתדרדרות בתמיכה בו, מרבית הישראלים ממשיכים לעמוד מאחורי נתניהו.

למותר לציין שדברים אלו מעולם לא חלו על הדרג הפוליטי, וזאת למרות שהאופוזיציה נקטה בגישה מרוככת ואפילו רמזה שנתניהו הגיב בתחילה ב"יד קלה" מדי כנגד חמאס.

ואולם, חברים בקבינט הביטחוני התנהגו באופן מחפיר. אין תקדים לכך ששרים ינהגו באופן כה בלתי-מוסרי במהלך מלחמה, כשהם מבקרים את מדיניות ראש ממשלתם, זורעים בלבול בקרב הציבור ומערערים את מעמדו ברמה הבינלאומית. חלקם נהגו כפרשנים פוליטיים במקום לשמש כשרים. אחרים בחרו לקדם מדיניות לפי שיקוליהם הפוליטיים במטרה לגרד קולות נוספים.

ההתנהגות המקוממת ביותר הגיעה מצדו של אביגדור ליברמן, שהתעלם מתפקידו כשר החוץ ונזף באופן דמגוגי בממשלתו שלו על כך שלא "חיסלה את חמאס". בהתעלם מן השאלה האם מדובר בדברי חוכמה או בלע, אין תקדים להתנהגות כה בלתי-אחראית מצד שר חוץ בשיאה של מלחמה.

שר הכלכלה והמסחר נפתלי בנט שב וקרא להפסקה מידית של המשא ומתן ולמתקפה כוללת נגד חמאס – עמדה שניתן היה לקדם במסגרת הקבינט (או משורות האופוזיציה), אך כזו שאסור שתושמע בפומבי ע"י שר במהלך לחימה.

שרת המשפטים ציפי לבני גינתה את הממשלה על כך שנקטה יד קלה כנגד חמאס, והאשימה את נתניהו בכך שהוא מנצל את המצב כתירוץ להימנע מהתמודדות עם עבאס ועם הרשות. אפילו שר האוצר יאיר לפיד לא הצליח לרסן את עצמו מסינון אמירות פוגעניות באשר ליחסי נתניהו עם אובמה.

נתניהו התעלם מהסקרים והפגין מנהיגות, תוך שהוא מתווה מדיניות המותאמת לאינטרס הלאומי לפי אמונתו. ובעוד שמרבית הישראלים ממשיכים כעת לתמוך במדיניותו, במידה וניגרר למלחמת התשה מתמשכת התמיכה בו עלולה להתמעט ומערך של כוחות פוליטיים במחנה הלאומי עשוי לבקש להדיחו.

אך מבלי להתייחס לעתידו הפוליטי קצר הטווח של נתניהו, במידה ויצליח לבסוף לספק ביטחון ארוך טווח לישראלים, ובמיוחד לתושבי הדרום, הוא ירוויח את מורשתו הפוליטית ויירשם בהיסטוריה כאחד מגדולי ראשי הממשלה הישראליים.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann