לשלוף את הסרטן מקרבנו

Print This Post

hebron-settler-being-evacuated

בהתבונן בסאגה הנוראה של שלטון האספסוף המשתוללת בחברון, חוויתי רגשות הנעים בין גועל, אימה וזעם. הרשו לי לציין כבר בתחילה כי סברתי שזו טעות מצד המשטרה לנסות ולגרש את הדיירים של בית השלום לפני שבית המשפט פסק לגבי הבעלות עליו. נראה כי אלה שהחזיקו בו רכשו את הנכס, וכל טענה לפיה אסור ליהודים היום לרכוש נכסים בעיר אבותינו היא מקוממת. אבל גם אם שר הביטחון ברק טעה ובית המשפט העליון שגה בכך שלא אסר על המשטרה לפנות את הבית, הפניה לאלימות האספסוף היא עלבון לשלטון החוק ואין לגלות סובלנות כלפיה.

הצעירים רעולי הפנים הלא-אנושיים, שהסתערו על ערבים חסרי הגנה, תקפו את אחיהם היהודים והתריסו נגד חוקי המדינה, הצליחו רק לשחוק עוד יותר את הלגיטימציה של תנועת ההתנחלות ולחזק את תמיכת הציבור בפינוי בכוח של המבנה. הם התנהלו בצורה המנוגדת לכל סוג של ערכים יהודיים או הומניטאריים.

הם מהווים חרפה ליהדות וממיטים בושה והשפלה למדינה היהודית. בריונים אלה צריכים לתת את הדין ולהיענש בכל חומרת החוק.

ניתן היה להימנע מכך חלקית אם מועצת יש”ע, דוברת הרוב המוחלט של המתנחלים שומרי החוק, הייתה מגנה בגלוי את מפרי החוק. באופן מצער, למרות הכאב לכאורה שחוו למול מעשי האלימות שבקרבם, הם כשלו להכיר בכך שעמידתם מנגד כאשר הרוע מפעפע נתפסת בתור שותפות לדבר עבירה.

אסור שתיווצר אי-הבנה. באופן מכריע, המתנחלים הם בין האזרחים המסורים והפטריוטיים ביותר של המדינה היהודית. בניגוד לאלה המשמיצים, שרבים מהם נטולי כל הערכה למסורת היהודית שלהם וניתן לכנותם ‘כנענים דוברי עברית’, המתנחלים עצמם מזהים את ישראל עם הגורל וההיסטוריה שלהם.

הם רואים בארץ כקדושה ולא בתור חלקת נדל”ן חסרת חשיבות.

הם השרישו בקרב ילדיהם את המחויבות העמוקה לעם היהודי. בניגוד לכמה אליטיסטים ישראלים חילוניים המנסים כעת להימנע מגיוס לצבא ומתחמקים משירות ביחידות קרביות, הצעירים מההתנחלויות נוטים להתנדב וממלאים תפקידים בהיקף חסר פרופורציות ביחס למספרם ביחידות הלחימה המובחרות של צה”ל. רק מעטים ביותר מביניהם מתפתים להגר למחוזות שלווים ואטרקטיביים יותר בחו”ל….

ב-1991, זמן רב לפני ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין, פרסמתי חוברת בשם “קיצוניות יהודית דתית – איום לעתידו של העם היהודי”, שצפתה כי אם מנהיגי הציונות הדתית לא ינקטו בפעולה דרסטית כדי לטהר את הקיצוניים משורותיהם ויתחילו להתמקד ב”נפש האומה” – חינוך וערכים יהודיים לצעירים – במקום להתמסר אך ורק לאדמה ולהתנחלויות, הם עלולים לקטוף יום אחד את פירות הבאושים.

זה היה בזמן שבו הופיעה מה שמכונה ה’מחתרת’ היהודית, ולפני הופעתו של המתנקש המטורף יגאל עמיר. קנאים אלה היו הופנטו בידי רבנים מטורפים וקיצוניים דתיים להאמין שהם הם נציגיו של האל עלי אדמות וככאלה הם מורשים להפר את חוק המדינה כדי לבצע את רצונו.

אני נזכר גם בדיון בנוגע להתנחלויות עם ד”ר יוסף בורג המנוח, יושב הראש החכם של המפלגה הדתית לאומית. הוא סיפר לי בסוד כי הוא מודאג לגבי האפקט הפסיכולוגי ארוך הטווח על צעירים החיים בהתנחלויות מבודדות, מוקפים בידי מאות ערבים המשדרים עוינות מרוכזת שכזו נגדם. הוא חשש שזה ישפיע לבסוף על האישיות שלהם.

למרבה הצער, האירועים האחרונים מראים כי חששותיו של ד”ר בורג מתממשים, עם מספר קטן אך צומח של צעירים ההופכים למפלצות. עם זאת, חשוב להדגיש שמתוך 250 אלף המתנחלים שומרי החוק מעורבים בכך מספר מאות לכל היותר, ורבים מהם לא צמחו ממשפחות של מתנחלים אלא מייצגים את שולי החברה שנמשכו מכל חלקי הארץ.

מובן שלא היו אלה רק ערבים שיצרו את האווירה הזו. במשך שנים רבות, דמוניזציה של המתנחלים נוהלה בידי חלקים מה’אינטיליגנציה הנאורה’, בתמיכת רוב התקשורת ובניצולם מלא החדווה של פוליטיקאים אופורטוניסטיים, שביקשו לקדם את האג’נדה האישית שלהם.

ההתנתקות מעזה והצורה המביישת שבה המתנחלים נעקרו מבתיהם יישארו כאחד מהכתמים המכוערים ביותר על החברה הישראלית. רבים מחקלאי גוש קטיף לשעבר הפכו לפליטים בארצם שלהם ועד ליום הזה, עדיין לא יושבו וקיבלו אמצעים למחייה.

זעמם והתסכול שלהם גברו כאשר התברר לאחר מכן שהקורבן שהקריבו רק שימש לחיזוק טרוריסטים וקיצוניים ויצר איומים חדשים לאוכלוסיות בתוך הקו הירוק.

אך מבלי להתחשב בצדקת דרכם של המתנחלים, הפרובוקציות ומעשי הברוטאליות של המשטרה שהם נאלצו לספוג מפעם לפעם, דבר אינו יכול להצדיק ולו במעט את ההתנהגות המבישה של אלה הנוהגים כברברים ומפרים בבוטות את החוק ואת קוד ההתנהגות האנושית.

הם באמת מייצגים את תוצר הגהנום.

יהודים צעירים שדוחים את המדינה, תוקפים את צה”ל, ומבצעים תקיפות נגד ערבים.

רבים כמו ברוך מרזל ואיתמר בן גביר היו נגועים בשנאת זרים לאומנית ולא הושפעו מהדת, ושימשו כמגנט למשיכת נפלים ושוטים מכל רחבי הארץ.

למרבה הצער, לאור העובדה שמועצת יש”ע רק לאחרונה החלה להרחיק את עצמה מחלאות אלה, הקיצוניים הפכו דה-פקטו לקול הדומיננטים בקרב המתנחלים.

שמענו יותר מרבנים קיצוניים קטנים כמו רבי וולף ההזוי, שמסכים עם נטורי קרתא על כך שישראל מייצגת את ‘ממלכת הרשע’, מאשר מצד רבנים ציוניים המייצגים את הזרם המרכזי, שהיו צריכים להיות בחזית הקריאות לסלק את מפרי החוק מקרבם.

כאשר דניאלה וייס מתיימר לדבר לתקשורת בשם המתנחלים ואומרת ‘אנו לא נוכל לשלוט בנוער שלנו’, ומצדיקה הפרת חוק, אלימות ובריונות, היא פוגעת במעמדה של תנועת ההתנחלות כולה, שלא תשרוד אם תרחיק את עצמה מהאומה כולה. היא מספקת תחמושת למחרחרי מדון כמו גדעון לוי, אשר ללא בושה כותבים טורים בתקשורת בשבח שנאת המתנחלים.

זהו הרגע האחרון עבור מנהיגי יש”ע להפסיק לרטון ולהבין שעמידה על הקווים הפכה אותם לשותפים בעקיפין למעשי הרוע. הם חייבים כעת לגרום לקולם להישמע ולאמץ בפומבי את אכיפת החוק כדי להתמודד עם הבריונים.

הם צריכים להיפגש עם רבנים וציונים דתיים מתוך הציבור ולהסכים על צעדים דרסטיים כדי להרחיק את עצמם, להוקיע ולשתף פעולה עם כוחות אכיפת החוק כדי לנקוט בכל פעולה הנדרשת לנטרל את אנשי הכנופיות הללו אשר פוגעים בצה”ל ובמוסדות המדינה. אנשים כאלה ישחיתו את הציונות הדתית ויפגעו במדינה אם לא יטופלו ללא רחמים, ואם צריך ייכלאו מתוך צורך לשקמם בתור בני אדם.

יש לשלוף אותם מתוך תנועת ההתנחלות כמו סרטן ממאיר.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann