לרסן את משמיצי ישראל הנגועים בשנאה עצמית

Print This Post

British-American Flag English

רובנו חשים מיאוס מוחלט כלפי הסוטים היהודים המרגיזים המקדמים דמוניזציה של ישראל עם הקמפיינים הגלובליים שלהם, תוך שהם משמיצים באופן כוזב את צה"ל ומתארים את חייליו כמפלצות פושעי מלחמה. אלמנטים מגונים שכאלה היוו מאז ומתמיד את קללתו של העם היהודי. אך כיום, האינטרנט והתקשורת הגלובלית מספקים להם הזדמנות להסב נזק חמור לאין שיעור מאשר בעבר, אז השפעתם הייתה מקומית יותר.

במהלך ימי הביניים, מקורה של חלק מהתעמולה האנטישמית הארסית ביותר היה ביהודים שונאי-עצמם, בעיקר מתנצרים, שהיוו מרכיב חשוב בדרדור האווירה השלטת של רדיפה, פוגרומים וגירושים.

במאה ה-19, קרל מרקס, שנולד כיהודי, הפיץ מתקפות אנטישמיות חריפות ומגונות שחסידיו היהודיים סרבו להכיר בהם בכנות. בשנות ה-80 של המאה ה-19 ברוסיה, היו אלו סוציאל רבולוציונרים יהודיים שהצדיקו את הפוגרומים ותיארו אותם כאינקובטורים שיהפכו את ההמונים לתומכי המהפכה.

לאחר המהפכה הבולשביקית, היבסקציה (קדרים יהודיים) שמונתה ע"י הסובייטים, הייתה אכזרית יותר מאשר עמיתיה הלא יהודיים בדמוניזציה ושלילה של היהדות. בעת הקרובה יותר, במהלך המלחמה הקרה, קומוניסטים יהודים בתפוצות הגנו על סטלין בזמן שהוא רצח את בני עמם, ואף הריעו למשטר הסובייטי שקידם אנטישמיות בחסות המדינה.

כיום, ישנם יהודים וישראלים המשמרים את המסורת המטורפת הזו של תיעוב עצמי, וזאת ע"י החייאה של עלילת הדם הקולקטיבית והכוונתה כלפי המדינה היהודית כולה. זאת, באמצעות ניסיון לתאר את צבא הגנה לישראל – ללא ספק הצבא המוסרי ביותר בעולם – כצבא של פושעי מלחמה מוגי לב.

הקבוצה היהודית העיקרית שמקדמת כעת את עלילת הדם הזו היא "שוברים שתיקה", אשר הוקמה בשנת 2004 עם יעד ברור – פגיעה במדינת ישראל. האסטרטגיה שלה היא להשמיץ את צה"ל, תוך דרמטיזציה של "ראיות" של פשעי מלחמה לכאורה. ואולם, כל מקורותיה הם אנונימיים, בלתי ניתנים לאימות וחסרים כל הקשר. רבים מה-"פשעים" נחשפו לאחר מעשה כפטפטת אנטי-ישראלית משוללת כל בסיס מציאותי ותו לא.

ואכן, טענות דומות, המאשימות את צה"ל בביצוע מסעות הרג בסגנון הקוזקים, פורסמו בהבלטה בכותרות ראשיות ב'הארץ' באמצע 2009, ובהמשך הופצו בסינדיקציה ככתבות שער בעיתונים ברחבי העולם. תוך זמן קצר, הוכח שאין להן כל בסיס. אך הנזק כבר נעשה והאווירה נוצרה, וכך נסללה הדרך לדו"ח גולדסטון המוכר לשמצה שהאשים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה.

כיום, אני עדים לשידור חוזר של הדברים. "שוברים שתיקה" פרסם דו"ח בן 237 עמודים המכיל עדויות של לוחמים ישראליים המתארים פשעי מלחמה שאירעו לכאורה במהלך המלחמה האחרונה בעזה. גם הפעם, תוך ציטוט מקורות אנונימיים וללא כל הקשר רחב יותר, ההאשמות הבלתי מבוססות, אשר מתייחסות למעשה לצה"ל ולחמאס כגופים בעלי אופי זהה, הגיעו לכותרות ברחבי העולם. אין ספק שההאשמות הללו מהוות את פתיחת המסך קודם לדו"ח ועדת האומות המאוחדות לזכויות אדם, אשר יהיה קרוב לוודאי מוטה ומעוות בדיוק כמו דו"ח גולדסטון המופרך. כמו כן, הקמפיין מיועד לעודד את בית הדין הבינלאומי להעמיד לדין את ישראל באשמת ביצוע פשעי מלחמה.

כמובן שמלחמה היא דבר נורא, שבמסגרתו נעשות טעויות ואזרחים חפים מפשע הופכים לקורבנות. הדבר תקף במיוחד בעזה, שם חמאס לא רק ששיגר טילים וחפר תעלות במטרה לרצוח ולחטוף ישראלים, אלא שהוא השתמש באופן מכוון באזרחים כמגנים אנושיים ומיקם את משגרי הטילים והארטילריה ואת מחסני התחמושת באזורים מאוכלסים בצפיפות, כולל בבתי ספר, בתי חולים, מסגדים ומקלטים של האו"ם.

אילו הייתה ישראל מבקשת להרוג אזרחים באופן גחמני, ספק אם היא הייתה מפזרת מיליוני כרוזים ומתקשרת למאות אלפי אזרחים, תוך שהיא דוחקת בהם לפנות שטחים ארבע שעות קודם למתקפות אוויריות.

ואולם, אין בדברים כדי לרמוז שצה"ל הוא מושלם, אפילו בהינתן הקוד האתי הייחודי שלו לשעת לחימה. אך בישראל, ישנם הליכים שמיועדים לטפל בתלונות לגיטימיות או בהפרות חוק, הפרקליט הצבאי חוקר באופן שיטתי כל האשמה, והיו מקרים שבהם מספר תקריות הובילו להעמדת העבריינים לדין. אך בצה"ל אין טיוח, ולא היה שום מקרה של התנהגות שניתן לתארה ככוונת זדון להרוג אזרח חף מפשע.

"שוברים שתיקה" מסרבת בתוקף לזהות את אותם חיילים, רובם בדרגות נמוכות, שמאשימים את צה"ל בפשעי מלחמה. כמו כן, היא מסרבת לספק פרטים בנוגע לאותן האשמות כך שיתאפשר לרשויות הרלוונטיות לחקור את טענותיה. אילו הם היו מגישים ראויות שהיו זוכות לאישור הפרקליט הצבאי, וזה היה נמנע מלפעול כראוי, אזי גינוייהם ומחאותיהם כלפי המדינה היו מוצדקות. אך הם מסרבים לעשות כן, ומצדיקים את הפצת הטענות האנונימיות הבלתי ניתנות לאימות מן הטעם השערורייתי שהמדווחים "ייענשו", דבר שאינו עולה על הדעת במדינה שיש בה עיתונות חופשית שהייתה הופכת ללוחמנית אילו היה ניסיון כלשהו לטייח אירוע שכזה.

תחת תנאים נורמאליים, אף עיתונאי או עיתון מכובד לא היה מסתכן בפרסום טענות שכאלו במידה ונמנע ממנו לאמת את מהימנותן. אך דברי הדיבה המפלצתיים הללו נגד ישראל משועתקים כאילו הייתה "שוברים שתיקה" גוף ממשלתי מהימן או ארגון זכויות אדם מכובד ושקוף.

הבעיה מועצמת בשל העובדה שמרבית המימון של שוברים שתיקה מגיע מארגונים לא-ממשלתיים אנטי-ישראליים, מארגוני זכויות אדם, קרנות זרות וממשלות אירופאיות. רבים מהגופים הללו תומכים גם בתנועת החרם, הימנעות מהשקעה וסנקציות נגד ישראל. חלקם אף התנו את מתן המענקים שלהם בהשגת מספר מינימלי של "עדויות" שליליות.

עשרות מילוני אירו מקורם בממשלות אירופאיות, כולל בריטניה, אשר לא ניתן להעלות על הדעת שהייתה סובלת התערבות חיצונית שכזו בזירה המקומית שלה ע"י ארגונים חיצוניים – ובמיוחד גופים ממשלתיים – המבקשים לחתור תחת ממשלה דמוקרטית תחת המעטה של קידום זכויות אדם. מגמה זו תועדה בפירוט בדו"ח שפורסם לאחרונה ע"י NGO Monitor ('העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים') שכותרתו ארגונים לא-ממשלתיים, אנטישמיות ומימון ממשלתי.

הדמוניזציה והדה-לגיטימציה של ישראל ע"י יהודים במימון קבוצות אנטי-ישראליות בחוץ לארץ הן לא תרגיל אקדמי או החלפה של דעות. מדובר במעשה של חבלה המסכן את המדינה, ואשר רשעותו אינה פחותה מחבלה במחסני נשק של צה"ל. הדבר לא היה נסבל בכל מדינה דמוקרטית אחרת, ובמיוחד כזו המוקפת אויבים המסורים באופן פנאטי להשמדתה.

אין עוררין על כך שמטרתה של שוברים שתיקה, עם מימון זר כה נרחב העומד לרשותה, איננה השמעת ביקורת על קווי המדיניות הישראלית ותו לא. אחרי הכול, ביקורת עצמית, לעיתים גם כזו הגובלת במזוכיזם, מהווה מרכיב מרכזי של האתוס הדמוקרטי הישראלי האיתן. ואולם, שוברים שתיקה מבצעת ללא בושה דמוניזציה של ישראל ברחבי העולם וחותרת תחת ממשלתה. היא משגרת את שליחיה להכפיש את ישראל בקרב קבוצות יהודיות ולא יהודיות, ובמיוחד באוניברסיטאות. מביש לגלות שביומרתם לשמור על חופש הביטוי ולשמר את הדיאלוג, ישנם גופי 'הילל' שאפילו מספקים לנציגי הארגון פלטפורמות להשמצת צה"ל.

הכתמה של אומה ע"י תיאור כוזב של חייליה כרוצחים חסרי מעצורים מערערת את המורל הלאומי. בהקשר זה, בקשתה של שרת המשפטים החדשה, איילת שקד, לדרוש אישור ממשלתי למימון גופים פוליטיים בישראל ע"י ארגונים לא-ממשלתיים זרים היא מבורכת, וזאת למרות זעקות השבר לפיהן הדבר יהווה פגיעה בדמוקרטיה.

בדיוק כפי שאנשים פרטיים יכולים לנקוט בצעדים משפטיים כדי להיאבק בדיבה, כך גם המדינה צריכה להגן על עצמה מאזרחים אחוזי טירוף הלוקחים חלק בהשמצה של מדינתם. ישראל היא נווה המדבר הדמוקרטי היחידי באזור שבו הברבריות משתוללת ושכניה ממשיכים לקרוא תיגר על זכות הקיום שלה.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann