לקחים מצרפת: עלייה היא יסוד הציונות

Print This Post

Lessons from France – Aliyah is the cornerstone of Zionism

ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס הצהיר באומץ, "אם 100,000 יהודים יעזבו, צרפת כבר לא תהיה צרפת. הרפובליקה הצרפתית תישפט ככישלון". הוא אמר שהוא לא עושה שימוש במונח אסלאמופוביה משום שזה "מנוצל לעיתים קרובות כנשק בידי סנגורי האסלאם, וזאת במטרה להשתיק את מבקריהם". הוא קרא למדינתו לפתוח "במלחמה נגד הטרור, נגד האסלאם הרדיקאלי, נגד כל דבר שמכוון למוטט את החירות, השוויון והאחווה".

בנאום שנא לאחרונה בפני המליאה הלאומית אשר הזכיר את "אני מאשים" של אמיל זולא, הוא קרא בלהט "כיצד אנחנו יכולים לקבל את העובדה שבצרפת… שבה יהודים הוצאו להורג לפני 70 שנה, שניתן לשמוע קריאות 'מוות ליהודים' ברחובות?… כיצד נוכל לקבל את העובדה שצרפתים יכולים להירצח על היותם יהודים?… כיצד נוכל להסכים לכך שבבתי ספר ואוניברסיטאות מסוימים, לא ניתן ללמד על השואה?… כיצד נוכל לקבל את העובדה שכשילד נשאל 'מיהו האויב שלך?', התשובה היא 'היהודי'?"

אך אבוי, דבריו האציליים של ואלס לא זכו להד מצד כל דובר בכיר של ממשלת צרפת. להיפך, הנשיא פרונסאה הולנד, בעוד שהסכים שהרציחות בסופרמרקט הכשר היו מעשים אנטישמיים, סירב אפילו לרמוז שהמעשה הונע ע"י הרדיקליזם האסלאמי. הוא מלמל משהו על כוחות "המתנגדים לקדמה", ואף התעקש ש"לאלו שביצעו את המעשים הללו אין כל קשר לדת המוסלמית", וכן שה-"קורבנות העיקריים" היו מוסלמים.

מרגיז אף יותר בעבור יהודי צרפת היה ההיעדר בהפגנות לאומיות של סימפתיה או סולידריות בנוגע לאלימות ומעשי הרצח האנטישמיים שמהם סבלו במהלך השנתיים הקודמות, כמו גם חוסר המענה לבקשותיהם לזכות באבטחה מוגברת. הרשויות הפגינו חשש רב יותר במאמציהם שלא לפגוע במוסלמים מאשר בניסיון לגונן ולשמור על היהודים שהושמו תחת מצור והפכו לקורבנות.

עדות נוספת לכך השתקפה ביחס המבזה שלו זכה ראש הממשלה נתניהו. בתחילה, להולנד הייתה החוצפה להציע שהמנהיג הישראלי, הניצב בחזית המאבק הבינלאומי נגד הטרור האסלאמי, יימנע מלהגיע לכינוס ההנהגה הגלובלית משום שנוכחותו תעלה על הפרק את הנושא "הישראלי-פלסטיני מעורר המחלוקת". העובדה שהוא הביע בקשה שכזו בפני העומד בראש המדינה היהודית, וזאת לאחר טבח אנטישמי ברוטאלי, מעוררת השתאות.

כדי להחמיר את המצב, ברגע שנתניהו הבהיר שבכוונתו להשתתף, ראש מועצת הביטחון הלאומית של צרפת השיב שישראל תתייצב בפני השלכות קשות. הוא הזמין מיד את יושב ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, וזאת במטרה להפגין חוסר פניות. בהמשך, הולנד גם הפגין את רגשותיו כאשר הוא ומשלחתו הממשלתית עזבו את בית הכנסת הגדול קודם לנאומו של נתניהו.

הולנד קיבל בברכה את נוכחותו של עבאס המושחת והדו-פרצופי, המהווה דוגמה לדיכוי חופש הביטוי שאותו ההפגנה באה לגנות. אך חשוב מכך, הוא מאמץ באופן אישי את אותם מעשי הרצח נגד יהודים – מעשים שאותם הולנד גינה. המנהיגים הצרפתיים והאירופאיים מודעים לכך שעבאס יצר איחוד (שכשל) עם ארגון החמאס הרצחני, הקורא לרציחתם של כל היהודים. הוא מסית לשנאה אכזרית נגד הישראלים, משלם משכורות לרוצחיהם של אזרחים חפים מפשע, מספק פנסיות למשפחותיהם של מחבלים ומתאבדים ומהלל את הטרוריסטים הברבאריים ביותר. הולנד מודע לכך שמכחיש השואה המתועב הזה שיגר רק לאחרונה מכתב תנחומים רשמי למשפחת המחבל שביקש להתנקש ביהודה גליק.

עוד בנוכחים היה ראש ממשלת טורקיה אהמט דבוטאולו, שפתח במתקפות אנטי-ישראליות חריפות והאשים את נתניהו בביצוע פשעים ברי השוואה למתקפות הטרור בפריז. נשיאו האנטישמי, רג'פ טאיפ ארדואן, תומך של חמאס, האשים את ישראל בהיותה מדינת טרור עוינת ואת נתניהו בהיותו רוצח המונים בעת שעמד לצדו של עבאס למחרת היום.

מול הרקע הזה, יש לבחון את עתידה של יהדות צרפת, ואף את זו של יהדות אירופה כולה. האם היהודים הצרפתיים יכולים להרגיש בטוחים שגינוי האנטישמיות המעורר של ראש הממשלה ואלס מבטיח שליהודים יהיה ביטחון רב יותר בעתיד? בוודאי שלא. ואלס מבודד, ואיננו יכול להפוך את הגל.

אך השנאה האנטי-ישראלית הפכה למגפה, והתקשורת תמשיך להפעיל סטנדרטים כפולים כנגד המדינה היהודית, דבר שמחריף באופן ישיר את האנטישמיות. הולנד ותומכיו משמאל מבחינים בין טרוריסטים שהורגים צרפתים, לבין אלו שהורגים יהודים החיים בישראל. כיום, המוסלמים הצרפתיים מהווים עמוד תווך חיוני של תמיכה בסוציאליסטים, וללא קשר להתנהגותם, הולנד ימשיך להתרפס בפניהם.

העובדה היא שיהודים מושמים למטרה ונרצחים משום שהם יהודים, וקהילתם מוקפת באופן הולך וגובר ע"י אויבים, ובהם רוצחים ילידי צרפת שצברו ניסיון קרבי בלחימה למען הג'יהאד בסוריה ובעיראק.

בתי כנסת מרכזיים אף נסגרו בשבת, וזאת במטרה למנוע פוגרומים דומים לאלו שהתרחשו בעבר. נשיא הקריף, ארגון הגג של הקהילות היהודיות בצרפת, רוג'ר קוקירמן, הביע את הערכתו על פריסתם של 10,000 חיילים צרפתיים במטרה להגן על בתי ספר ומוסדות יהודיים. אך הוא הצביע על כך שבמצב שבו ילדי בית הספר זקוקים להגנתם של אנשי צבא חמושים במקלעים וההורים חוששים לחיי ילדיהם, תנאים שכאלו מוכרחים לדרבן לבסוף לעלייה.

היהודים מפוחדים, ולעיתים קרובות הם חשים צורך להסתיר את זהותם, להתבולל או גרוע מכך, לאמץ את האופן המגונה שבו מתייחסים לבני עמם. זוהי אינה סביבה בה יהודים יכולים לחיות או לגדל את ילדיהם.

בהקשר זה, יש לשבח את ראש הממשלה נתניהו. המסר שלו ליהודים הצרפתיים היה מנחם במידה רבה, כפי שהוכח בתגובתה הנלהבת שלה זכה. קריאתו ליהודי צרפת לעלות לארץ הייתה מחויבת המציאות למנהיג של מדינה ציונית, וסקרי דעת קהל מצביעים על כך ששלושה רבעים מן הישראלים תמכו במעורבותו.

המתקפות על נתניהו על כך ש"הביך" את הצרפתים היו צפויות מצד התקשורת שונאת-ביבי הישראלית והגלובאלית. חלק ממבקריו היהודים הזכירו את היהודים הבונדיסטים בפולין קודם למלחמת העולם השנייה, אשר התנגדו לציונות וקראו ליהודים להישאר באירופה בכדי להילחם למען הסוציאליזם. כיום, הם טוענים שהיהודים חייבים להישאר באירופה על מנת ללחום באנטישמיות, ושעלייה תהווה ניצחון בעבור אויבינו.

חלק מבכירי התפוצות דמו לעמיתיהם קודם לשואה שגינו את קריאותיו של ז'בוטינסקי לפינוי אירופה כהיסטריות. עוד "מנהיג", הרב מנחם מרגולין, מנכ"ל איגוד הארגונים היהודיים באירופה, אף גינה את נתניהו על "קריאותיו הפבלוביות לעלייה לאחר כל מתקפת טרור". הוא דרש ש"ישראל תגביר את הביטחון" של יהודי אירופה, וקרא לכך שיורשה ליהודים באירופה לשאת נשק במטרה להגן על עצמם.

הנשיא ריבלין אכזב מרות כאשר הצטרף באופן בלתי-ישיר למקהלת מבקרי ראש הממשלה, והצהיר שעלייה לארץ צריכה לנבוע "מאהבה, ולא מהפחד מאנטישמיות".

נדמה שגם יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי איבד את דעתו כשהצהיר ש"אין להפוך את האנטישמיות לבעלת ברית ואסור לרקוד על הדם", ואסור שניתפס ככאלו כאשר אנו מעודדים עלייה. עלינו לעודד עלייה חיובית רק "בהתבסס על הרצון לנהל חיים יהודיים ולא לקרוא ליהודים לבוא מפני שהם חשים לא בטוחים".

אילו מילים בלתי נתפסות מאסיר ציון הרואי לשעבר. אם ראש הסוכנות היהודית לא יקרא באופן ישיר ליהודים לעלות לארץ כאשר הם חיים תחת תנאים איומים שכאלו, יש לסגור את הארגון מיד.

הציונים אינם מבקשים להעלים את התפוצה. ממילא, אנו יודעים היטב שללא השמדה המונית, חס וחלילה, יהודי אירופה לא יעלו בין לילה והקהילות היהודיות תמשכנה להתקיים. כמובן שאנו מעדיפים עלייה המבוססת על בחירה על כזו שמתקיימת כמוצא אחרון. אך הכתובת נמצאת על הקיר מזה שנים. לאלו המבקשים לקיים חיים יהודיים מלאים ואשר רוצים לגדל ילדים יהודים גאים, אין עתיד באירופה.

אלו שלהם אמצעים כלכליים או מקצועות שניתן לעשות בהם שימוש בישראל צריכים אכן לארוז את מזוודותיהם ולהגיע עכשיו, שכן המצב רק ילך וידרדר. אלו שאינם מסוגלים לעלות צריכים לכל הפחות לעודד את ילדיהם לעשות כן.

במקום להתכחש לתפקידה ההיסטורי, הסוכנות היהודית חייבת לעמוד בחזית הלהקה התומכת בנתניהו ומקדמת תכניות שתאפשרנה לכל היהודים, כולל אלו הניצבים בפני קשיים כלכליים, לשקול לעשות עלייה כאמצעי לשיפור מצבם הנוכחי.

חלק מהפוליטיקאים המתנגדים לנתניהו, כולל ציפי לבני המזגזגת, מאשימים אותו בכך שהביך את מנהיגי צרפת ואירופה כאשר קרא לעלייה. חבל! שיובכו. ממילא, רובם כבר זנחו אותנו. המחויבות שלנו כציונים היא לקרוא לאלו שיכולים להצטרף אלינו כעת. שימוש בשפה מבלבלת בנוגע לקריאה לעלייה המונית של יהודים הנתונים תחת מצוקה קשה הוא ביזארי, ומהווה הפרכה של ה-דנ"א הציוני.

כל שצריך הוא לבחון את תגובתם של יהודי צרפת ברמה העממית בכדי להבין כמה הם העריכו את המסר של נתניהו. העובדה שכל משפחות ארבעת הקורבנות היהודיים בחרו לקבור את מתיהם בירושלים מהווה הוכחה מהדהדת לכך. אך אנו מתפללים שנמשיך לקבל בברכה רק יהודים חיים מצרפת למולדתם ההיסטורית.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann