לצמוח מתוך ההריסות

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: 5765, the good and the bad

אני מניח שגם רוב תומכי העקירה יסכימו, כי השנה החולפת היתה, מכל בחינה שהיא, "אנוס הוריביליס" שנה נוראה, בזירה הישראלית הפנימית.

ראש הממשלה עקף את כל הנהלים המקובלים, בדרך כלל, במדינה דמוקרטית; קיצונים קולניים משני קוטבי הוויכוח הציבורי, שקיבלו תמיכה מאמצעי התקשורת, התנהגו בחוסר אחריות, ולא גילו אפילו מראית עין של חשש, מפני ההשלכות של דבריהם ומעשיהם; בשלב מסוים איימו חילוקי הדעות המרים הללו, לגלוש למעשי אלימות, ונשמעו אף דיבורים על מלחמת אזרחים הממשמשת ובאה.

השמצת המתיישבים, והצורה שבה הביע השמאל שימחה לאיד על עקירתם, יישארו כתמים שאינם ניתנים להסרה בהיסטוריה שלנו. חמורים עוד יותר המאמצים הבוגדניים של פעילי תנועת "יש גבול", לגרום לכך שקציני צבא בכירים הנוסעים לחוץ לארץ, יועמדו שם לדין על פשעי מלחמה.

רבנים ראשיים לשעבר ביזו את עצמם, כאשר פיזרו הבטחות חסרות יסוד, כי התערבות אלוקית תסכל את העקירה. אחד מהם הרחיק לכת, עד כדי הזמנת האולם הגדול ביותר בירושלים למסיבת הודיה. רב ראשי-לשעבר אחר, השמיע את ההכרזה המוזרה כי סופת ההוריקן "קתרינה" היתה עונש משמיים לנשיא בוש, על תמיכתו בעקירה. במרבית הציבור הציוני-דתי אחזה בושה עמוקה נוכח תוצרי לוואי גסים אלה, של מגמה גוברת והולכת להסתייג מכל דבר מודרני, ולהישען על הצורות הפרימיטיביות ביותר של ביטויים דתיים.

וכדי להחמיר את המצב עוד יותר שיכונם של האזרחים שנעקרו מבתיהם, טופל בצורה גרועה ביותר, ורובם המכריע חיים כפליטים, אף-על-פי שלרשות השלטון עמדו יותר מ 18 חודשים, להכין את יישובם מחדש.

ברובד הפוליטי מעידים כל הסימנים, כי לא זו בלבד שהטרור לא יפחת אלא שהעקירה סיפקה לטרוריסטים סיכוי להתאושש, למעשה, אחרי שבזמן החלטתו של שרון לסגת, היו שרויים באי-סדר מוחלט, ובחשש לחייהם בגלל פעילותו התכליתית של צה"ל. היום הם צוהלים צהלות ניצחון עקב הנסיגה, ורואים בה פרס על אלימות מזוינת.

האמריקנים וגורמים אחרים ממשיכים להציג את מחמוד עבאס כאיש שלום, על אף התעקשותו שלא לפרק את תשתיות הטרור, ועל אף שהוא ממשיך לקדש את השאהידים.

גם הפער בין אזרחי ישראל למנהיגיהם הפוליטיים, המקדמים רק את עצמם, הלך והתרחב. המצב החריף נוכח חשיפת רמות שחיתות חדשות ומזעזעות, בדרגים ממשלתיים בכירים ובשירות הציבורי.

די למסכנות

ובכל זאת, ניתן להעיז ולומר שבניגוד לנבואות השחורות שלל האירועים המכוערים בשנה החולפת, עשוי להביא לתוצאות חיוביות.

נפשם של ישראלים מכל קצות הקשת הפוליטית, קצה בכישלונות של מנהיגיהם, ובחופש הפעולה שניתן לקיצונים ולניהיליסטים. קיימת תחושה גוברת והולכת של "עד כאן!" שצריך לשים קץ לתוהו ובוהו.

גישה זו הובלטה כבר בזמן המהומות סביב העקירה. על אף ההתנהגות המכוערת של קנאים בשוליים, הפגין הציבור הישראלי, שרובו המכריע מורכב מאנשים מיוחדים, המודעים להומניות, לערכים יהודיים ולאחוות האחים שלהם.

רובם המכריע של האנשים שנעקרו מבתיהם ומקהילותיהם, דחו בבוז את האפשרות לפעול באלימות, על אף הטראומות שסבלו, ונשמעו לתחינותיהם של רבנים ומנהיגים מתונים, שהתעקשו לראות באלימות כלשהי נגד מנגנוני המדינה, דבר הגובל בחילול ה'. בדומה לכך, הדרך בה ביצעו כוחות הביטחון את המשימה, מנעה אסון, והמחישה שלמרות כל הביקורת על התנהגותם, הישראלים נשארו עם ייחודי ואכפתי.

מה שנדרש עתה הוא לשכנע את האזרח הישראלי הממוצע להתמסר ליתר מעורבות אזרחית, ולתבוע שמנהיגיו יתנהגו בצורה דמוקרטית יותר. רוב הישראלים המגלים רגישות למעשים השערורייתיים שבוצעו על ידי מיעוט קטן, צריכים לתבוע נקיטת צעדים כנגד כל אזרח המשמיץ ישראלים אחרים, או מסית לבגידה. יש להוקיע פוליטיקאים המוּנעים רק על ידי האינטרס של רווחתם האישית, ולבודדם. את המעורבים בשחיתות יש להעמיד לדין, ללא מורא וללא משוא פנים, ולהרחיקם מהחיים הציבוריים.

עלינו לאמץ גישה חדשה ברובד הבינלאומי. הגיע הזמן שנחדל להשמיע איומי סרק. עלינו להודיע לכל העולם לרבות ידידינו האמריקנים שמכאן ואילך ננקוט בכל אמצעי הזהירות, כדי להקטין ככל האפשר את מספר הנפגעים בקרב אזרחים חפים מפשע, אך נגיב על מעשי טרור בכל העוצמה העומדת לרשותנו. האחריות לאזרחים שנפגעו מפני שהם מתגוררים בסמיכות לקיני טרור, תרבץ מעתה רק על מחמוד עבאס ועל הרשות הפלשתינית.

אולם חשוב מכל שנפסיק ליילל במסכנות, ונדחה בתוקף את נביאי הקדרות והכיליון. עלינו להזכיר לרואי השחורות שאבות-אבותינו לא יכלו להעלות בדעתם, ולו גם בחלומותיהם הפרועים ביותר, שהעם היהודי יתגבר על חוסר האונים, ויקים את אחד הצבאות הטובים ביותר בעולם.

אופטימיות זהירה

יכול להיות שאנו אומה קטנה, אבל אנחנו עדיין ההצלחה הגדולה ביותר של המאה העשרים. המדינה היהודית כאן, ותמשיך להתקיים. יש לנו בעיות חברתיות הטעונות פיתרון, אבל יצרנו חברה מרשימה; קלטנו מיליוני פליטים, והקמנו תשתית פיננסית, עם תעשיית היי-טק שנייה רק לארצות הברית.

עלינו להודות שאנו דור בר-מזל, שנתברך יותר מכל הדורות של העם היהודי, במשך למעלה מאלפיים שנות גלות ורדיפות.

מבלי להמעיט בחומרת האירועים שעברו עלינו בשנה האחרונה, עלינו להזכיר לכל המקוננים שבתוכנו, שאלה היו, בסך הכל, נסיגות לאחור.

עלינו לקבל את פני השנה החדשה בתחושת אופטימיות זהירה, ולהבין שעתידנו נשאר בידינו, ושהאיום החמור ביותר הנשקף לנו אינו מבחוץ אלא מן האויב שבפנים. שבזכות נחישות החלטה נתגבר פעם נוספת על כל האתגרים הניצבים לפנינו.

הכותב הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann