לפרק את הרבנות הראשית הנגועה בסקנדלים עכשיו

Print This Post

British-American Flag English

הניסיונות המגונים מצד הרבנות הראשית שבשליטת החרדים להרחיק מקרבה את הרב שלמה ריסקין, וזאת משום שהוא אינו הולך בתלם עם גישתה ההלכתית הנוקשה, עלולים להתגלות בסופו של דבר כברכה סמויה. הזעם שהוצת ע"י היוזמה השערורייתית הזו עלול להוות את הקש האחרון הנדרש בכדי לפרק את המוסד המושחת הזה, שלו בזים מרבית הישראלים – כולל, למרבה האירוניה, החרדים.

הרב ריסקין הוא אחד מהמודלים לחיקוי המצוינים ביותר של הקהילה הציונית דתית. אני זכיתי להכיר אותו מזה למעלה מ-30 שנה, ואני מחשיב אותו כאחד הרבנים האורתודוקסים מודרניים הגדולים והאהובים ביותר בדורנו. בנוסף, הוא ייסד מוסדות יהודיים יוצאים מן הכלל.

תלמידו של הרב יוסף סולובייצ'יק הגדול, ריסקין הפך ב-1964 לרבו של בית הכנסת לינקולן סקוור במנהטן, שאותו הוא הסב לאחד ממרכזי הדת האורתודוקסיים המצליחים ביותר בניו יורק.

ב-1984, בפסגת הקריירה שלו, הוא עלה לישראל והפך לרב הראשי המייסד ולאחד ממובילי הפיתוח של אפרת, המהווה כיום קהילה פורחת במיוחד.

בנוסף לתפקידו כרב קהילתי, הוא השיק את מוסדות אור תורה סטון, הכוללים את אחת מרשתות בתי הספר הטובים ביותר של האורתודוקסיה המודרנית בישראל, ונפרשים מבתי ספר לחטיבות הביניים ועד לתכניות לבוגרי אוניברסיטה. כמו כן, הוא הקים תכנית מיוחדת להקניית ידע וכלים לגברים צעירים, כך שיהפכו לרבנים ומחנכים אפקטיביים ברחבי העולם היהודי.

הוא הפגין יוזמה וחדשנות כאשר ביקש לשלב בין ההלכה לבין דרישותיה של מדינה יהודית מודרנית ותעשייתית.

הוא שאף לשדרג את מעמד הנשים, ולצורך כך ייסד את מדרשת לינדנבאום, מכללה שנועדה לחנך נשים דתיות. בנוסף, הוא הקים תכנית לימוד בת חמש שנים שמטרתה לחנך נשים לפעול כיועצות דתיות במקביל לרבנים. יוזמות אלו, בנוסף לניסיונותיו לטפל בבעיית העגונות (נשים המצויות בנישואין שאינן מעוניינות בהן ושבעליהן מסרבים או אינם יכולים להעניק להם גט) הקימו עליו את זעמם של החרדים.

לרב ריסקין הייתה גם השפעה משמעותית בתחום הנישואים, הגירושים ומעל לכל, בגיור, תחום בו הוא ייסד בתי דין נפרדים לגיור שעליהם נקרא תיגר מר מצד הממסד החרדי. ריסקין מחשיב את נושא הגיור – ובמיוחד בכל הקשור למהגרים מברית המועצות לשעבר – כאחד מהאתגרים הדתיים, הלאומיים והחברתיים הגדולים ביותר הניצבים בפני ישראל.

הוא עמד בחזית המאמצים מצד ארגון רבני צהר לבזר את מינוי הרבנים ולספק לישראלים הזדמנויות בחירה מעבר למועמדים החרדים שמונו ע"י הרבנות הראשית.

כאשר, בגיל 75, הגיע הזמן לחידוש הקדנציה בת החמש שנים של הרב ריסקין – פרוצדורה אוטומטית רשמית, מועצת הרבנות הראשית נקטה בצעד חסר תקדים וסירבה למנותו מחדש. רק תודות לעתירה מצד רבה הראשי החדש של ירושלים, הרב אריה שטרן, הסכימה המועצה בחוסר רצון לראיין אותו. הוא שמע על דחייתו הזמנית רק מהתקשורת.

לא מדובר היה רק בניסיון להשפיל פומבית את אחת מהדמויות הבכירות של האורתודוקסיה המודרנית. הייתה זו מזימה של הפנאטים החרדים להשיג שליטה ריכוזית חסרת תקדים בהנהגה הדתית ולהסיט לשוליים את אלו המחזיקים בגישות שונות.

אך הבחירה לכפות את סדר היום שלהם על אפרת, מעוז הציונות הדתית, צפויה להביא לתוצאות הפוכות, והניסיון הבוטה לגרש את הרב ריסקין בניגוד לרצונותיה של קהילתו, חושפת את האג'נדה הגסה של הרבנות הראשית.

עוד בימי המשנה, התקיימו דיונים סוערים לגבי פרשנות הלכתית בין בית הלל הליברלי יותר לבין בית שמאי הנוקשה יותר. תהליך זה של דיון בנוגע ל-"70 פנים" של התורה הבטיח כי בכל זמן שרר ריבוי של פירושים. כעת, אפילו החרדים מתחרים בינם לבין עצמם בניסיון לכפות את הפרשנויות הנוקשות ביותר ביישום מצוות היהדות.

תופעה זו מתפשטת גם לתפוצות, בזמן שהרבנות הראשית של ישראל מתעקשת שגיורים ליהדות מצד רבנים אורתודוקסים שלא זוכים לתמיכתה כבר לא יוכרו כיהודים ע"י ממשלת ישראל, ועל כן לא יהיו זכאים לעלות לארץ.

מדובר בשערורייה, והדבר חורג לחלוטין מתחום השיפוט של הרבנות הראשית הישראלית. רבנים ראשיים לשעבר כמו הרב יצחק הרצוג, הרב שלמה גורן ואחרים היו למדנים דתיים יוצאים מן הכלל, ציונים דתיים מסורים ומתונים, בניגוד חריף לאנשים הבינוניים והמושחתים שהחליפו אותם בתפקידם לאחר שהחרדים חטפו את הרבנות הראשית.

חשוב לציין שהרב האשכנזי הראשי הנוכחי, דוד לאו, הבטיח את בחירתו כאשר נתן התחייבות בלתי מוגבלת לקבוצות חרדיות לפיה הוא יתנגד לכל רפורמה מוצעת המתייחסת לגיורים או מנהל רבני ללא אישורן המקדים.

גרוע מכך, רמת השחיתות הסקנדלים הקשורים לרבנות הראשית הגיעה לשיא כשהרב הראשי לשעבר (שמינויו תוזמר ע"י החרדים בכדי לחסום מועמד דתי לאומי בעל שיעור קומה אמתי) נעצר והואשם בגניבת מיליוני דולרים באמצעות פעילויות בלתי חוקיות ושיטות פעולה מושחתות.

שלא במפתיע, הניסיונות להשפיל את הרב ריסקין ייצרו זעם עצום. ארגון רבני צהר הצהיר ש"מעל הניסיון להדיח את הרב ריסקין מתפקיד רבה של אפרת מתנוסס דגל אדום של נקמה על עמדותיו ופסיקותיו ההלכתיות". הארגון האשים את מועצת הרבנות בכך שנקטה במהלך "משיקולים פוליטיים וככל הנראה תוך ניסיון למנות מקורבים".

שר החינוך נפתלי בנט, העומד בראשה של המפלגה הדתית ציונית 'הבית היהודי', הצהיר שהרבנות הראשית נוהגת באופן "בלתי מתקבל על הדעת", וכי הוא לא ייתן לדבר לעבור.

ראש הסוכנות היהודית נתן שרנסקי תיאר את ריסקין כ"מנהיג יהודי ופטריוט ישראלי", והתעקש ש"לא צריך להתעורר שום ספק בנוגע לגבי יכולתו להמשיך ולמלא את תפקידו".

המועצה המקומית אפרת הצביעה פה אחד להאריך את כהונתו של הרב, וגינתה את ההתערבות. הרב ריסקין הבהיר כי במידת הצורך, הוא יעתור לבג"צ, אך כל עוד הקהילה באפרת מבקשת ממנו להמשיך בתפקידו, הוא ימשיך לעשות כן ללא תשלום.

השתיקה המושפלת של מוסדות אורתודוקסיים בתפוצות הייתה מאכזבת, מה שעודד את הרב דוד סתיו, ראש צהר, לקרוא לקהילות היהודיות בארה"ב להפסיק להזמין את הרבנים הראשיים דוד לאו ויצחק יוסף כאורחיהן כל עוד הפרובוקציה בנושא ריסקין לא תושג לאחור.

מועצת הרבנים של אמריקה, שהייתה בעברה קבוצה אורתודוקסית מודרנית שוקקת חיים, הביעה תקווה שחילוקי הדעות ייפתרו באופן ידידותי. אחד מבעלי התפקידים הבכירים בארגון, הרב אברהם גורדימר, האשים דווקא את הרב ריסקין ב"הפרת האמון של מעסיקו ובהפרת פסקי ההלכה של הסמכויות ההלכתיות הדגולים ביותר של הדור הזה ושל קודמיו". הוא טען ש"למעסיק היו די והותר סיבות לקבוע שהעובד שלו אינו דבק בקווי המדיניות והערכים שאותם הוא נשכר לשמר". התיאור המגונה הזה של הרב ריסקין כעובד של הרבנות הראשית משקף את המנטליות המעוותת של אלו השולטים כיום במוסד זה.

לאור גלי המחאה, ישנה סבירות גבוהה שהרבנות הראשית עומדת לסגת מעמדתה. אך עכשיו הגיע הזמן שישראלים ויהודים אורתודוקסיים ברחבי העולם ישמיעו את קולם ויאמרו שעברנו את הגבול. למרות ההשלכות של חלוקה, התפלגות והקמה של בתי דין דתיים שינוהלו ע"י ציונים מתונים היא השיטה היחידה לסיום שליטתם הבלעדית של החרדים.

בכל תקופת הגלות, הרבנות מעולם לא כפתה שליטה דתית ריכוזית, ומאז ומתמיד התקיים ריבוי של פרשנויות הלכתיות שונות. השאלה איננה האם עלינו להיות נוקשים יותר או פחות ביישום מצוות היהדות. לכל קהילה דתית צריכה להינתן האפשרות לבחור את מנהיגה הרוחני. לחרדים ישנה הזכות לקיים את אורחות דתם כראות עיניהם. ואכן, ישנם היבטים ברוחניות ובאורח החיים שלהם שהחברה ההדוניסטית שלנו יכולה רק להרוויח מאימוצם. אך אין הדבר מספק להם רישיון לאפשר לאלמנטים הקיצוניים ביותר בקרבם לכפות את השקפת העולם הצרה שלהם על החברה הישראלית כולה.

הרבנות הראשית זוכה ליחס של בוז ומייצרת ייאוש בקרב רוב רובם של הישראלים, ובתוכם מרבית החרדים, אשר בסה"כ מנצלים את המוסד למטרותיהם שלהם. המכשול הגדול ביותר בפני התחייה הדתית המתקיימת כיום הוא המעמד המצער של הבירוקרטיה הרבנית, המייצרת ניכור בקרב הישראלים במקום לקרב אותם למורשתם היהודית. הניסיון השערורייתי לבזות את אחד מרבניה האורתודוקסים האהודים והמצליחים של דורנו צריך לשמש כקריאת השכמה ולהוביל להצגת שינויים רדיקליים ברבנות שצריכים היו לקרות כבר מזמן.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann