Miriam Alster/FLASH90

למי כדאי להצביע?

Print This Post

רוב מערכות הבחירות הקודמות של ישראל הציבו את המצביעים בפני החלטות משמעותיות, רבות מהן בעלות השפעות ארוכות טווח על ביטחון המדינה. הדוגמה הקיצונית ביותר הייתה המחלוקת בנוגע להסכמי אוסלו, שפילגו באופן קשה את האומה. בכדי להביא לאישורה של התכנית, ראש הממשלה דאז יצחק רבין נאלץ לשחד שלושה חברי כנסת מהאופוזיציה על מנת שיצטרפו אליו. אחד מהם, גונן שגב, הורשע בראשית שנות ה-2000 בזיוף, הונאה והברחת סמים, וב-2019, הוא הורשע במסגרת עסקת טיעון בריגול לטובת איראן.

אם רבין היה נמנע מלשחד את אותם חברי אופוזיציה, תוצאות העסקה ההרסנית עם הארגון לשחרור פלסטין היו נחסכות מאתנו, וישראלים רבים לא היו מאבדים את חייהם.

דברים אלו עומדים בניגוד חריף למצב הקיים היום. מהם הנושאים השנויים במחלוקת הניצבים בפני האומה כיום? מלבד אישיויות, זוהי מערכת בחירות שבמסגרתה, בהיעדר מחלוקות אידיאולוגיות, הממשלה הנוכחית והאופוזיציה מהאגף המרכזי מעבירות ביסודו של דבר את אותו המסר.

המציאות היא שבמידה וממשלה חדשה הייתה מחליפה את הקואליציה הנוכחית בהובלת הליכוד, מלבד נאומים המכריזים על שינויים מדומים, מדינות הביטחון והחוץ הקיימות היו נותרות ללא שינוי.

מי שמבקשים לרשת את ראש הממשלה בנימין נתניהו יבקשו לשמר את מערכת היחסים החמה והקשרים הדיפלומטיים עם ממשל טראמפ, והם יתאמצו לשמר את האיזון הקריטי והעדים עם רוסיה, תוך חיזוק היחסים המתפתחים עם הודו, סין, אמריקה הלטינית ומזרח אירופה. כמו כן, הם ימשיכו לקדם את היחסים החשאיים עם מדינות ערב שמתחילות להתגלות כיום.

קומץ מילים לבביות יוחלפו עם האירופאים. אך כל עוד האיחוד האירופי – ובמיוחד המערב אירופאים – ימשיך לממן ארגונים שמטרתם המרכזית היא לקדם דמוניזציה והחרמה של ישראל ולתמוך בהחלטות אנטי ישראליות משמיצות ברמה הבינלאומית, המתיחות תמשיך להתקיים ללא שינוי.

המדינות כלפי הפלסטינים תימשך גם היא ללא שינוי. הקונצנזוס בקרב רוב האוכלוסייה היהודית הוא להיפרד מן הפלסטינים, לדחות ויתורים טריטוריאליים נוספים עד שיהיה לנו פרטנר לשלום, ולהימנע מערעור הביטחון שלנו באמצעות הקמתה של מדינת טרור חדשה. כמו כן, כל ממשלה תמשיך להתעמת עם איראן אם זו תמשיך להקים באזור בסיסים שמהם היא תוכל לתקוף אותנו. בדומה למצב כיום, הפעילות להקמת התנחלויות חדשות מחוץ לגושי ההתנחלויות הקיימים תהיה מינימלית.

בכל הקשור לביטחון, כל ממשלה צפויה להשקיע בחיזוקו של צה"ל.

אם כן, על מה בעצם הבחירות האלה? שום דבר מעבר לאישיויות. בהקשר זה, הזרקור הוא על נתניהו. אפילו יריביו הגדולים ביותר יסכימו שבמהלך השנתיים האחרונות, הוא הצליח מעבר לכל הציפיות, ובמיוחד בנוגע לדיפלומטיה וביטחון. למרות הסחות הדעת המתמשכות כאשר הוא ניצב מול האשמות אינסופיות בשחיתות, את התפקוד שלו ברמה הבינלאומית ניתן רק לתאר כמוצלחת באופן יוצא דופן.

ואולם, מופעל עליו לחץ לפרוש ממספר סיבות:

* צפוי שיוגשו נגדו כתבי אישום באשמת שחיתות, אך הוא הבהיר כי אין בכוונתו להתפטר עד אשר יורשע. רבים מתומכים הורגלו כל כך להשמצות היומיומיות של התקשורת בנוגע להרגלי השחיתות וההדוניזם לכאורה שלו ושל אשתו, עד שהם אינם מתייחסים עוד ברצינות לנושא.

* למרות יכולותיו הרטוריות וכישוריו המרשימים, הוא נמנע מלטפח יורש ולועג למנהיגים פוטנציאליים. נאמר שכל אדם מוכשר בליכוד הוא כמו עש שנמשך לאש ונכלה בלהבה.

* הוא ערער את החשיבות של אחריות הקבינט בכך שהחזיק באופן אישי מספר חסר תקדים של תפקידים מיניסטריאליים במקום למנות אליהם בעלי תפקידים.

* הוא מילא כבר ארבע קדנציות בתור ראש ממשלה, ורבים אומרים שהגיע הזמן שהוא יוחלף, ובמיוחד לאור כתב האישום הצפוי שיסיח אותו אף יותר מריכוז באתגרים העומדים בפני המדינה.

נתניהו ניצב מול אתגר פוליטי חדש בדמותו של רב אלוף בני גנץ, הרמטכ"ל לשעבר נעים הדיבור שהקים את מפלגת חוסן לישראל החדשה. הוא הואשם בתחילה ע"י דוברי הליכוד בהיותו שמאלני, אך הוא עשה מאמצים גדולים להרחיק את עצמו מן השמאל.

הוא צירף אליו את משה יעלון ומפלגתו, תל"ם, תוספת חדשה נוספת, שגם בראשה עומד רמטכ"ל (ושר ביטחון) לשעבר, אדם שאף אחד לא יוכל להאשים בשמאלנות.

בנאומו הראשון, גנץ התחייב לחזק את כל גושי ההתנחלויות הקיימים, והתחייב שירושלים תישאר בירתה הבלתי מחולקת של ישראל, ושעמק הירדן ימשיך לשמש כגבול הביטחון המזרחי של ישראל. הוא דחה את הצעתה של ציפי לבני להצטרף אליו, אך לא פסל את האפשרות לשבת בממשלה שנתניהו עומד בראשה.

זוהי איננה גישה של שמאלני. הסקרים הנוכחיים מצביעים על כך שהוא יוכל להשיג עד 24 מושבים, הישג משמעותי. יחד עם יש עתיד – במידה ויאיר לפיד יבלע את כבודו ויוותר על חלומו להיות ראש הממשלה – המפלגות המשולבות מציבות איום כבד על הליכוד, שצפוי להשיג כ-30 מושבים.

בתנאים שכאלו, נתניהו יהיה מחויב להתגבר על הסלידה האישית שלו כלפי נפתלי בנט ואיילת שקד ולצרף כוחות עם מפלגתם החדשה, הימין החדש. רבים חולקים את התקווה שכמה מהמפלגות הקטנות יותר ייעלמו, ושארבעה גושים עיקריים יופיעו במקומם – מרכז-ימין בראשות נתניהו, גוש המרכז בהובלת גנץ, החרדים והגוש הערבי.

השמאל הפך לשולי ואפילו מפלגת העבודה, הכוח הדומיננטי בציונות משנות ה-30 ועד 1977, עלולה להימחק.

אם אלו יהיו פני הדברים, הבחירות הצפויות תהפוכנה לעימות אישיויות בין נתניהו לגנץ. בתחרות של אחד על אחד, נתניהו בוודאי ינצח, משום שאפילו רבים שמתעבים אותו יחששו להעניק את מושכות השלטון למנהיג שלא הוכיח את עצמו, ובמיוחד בזמנים קשים אלו ולאור הרקורד המרשים של נתניהו.

אך נתניהו אינו יכול לקחת את העתיד כמובן מאליו. בפריימריז נבחר הצוות הטוב ביותר שהיה לליכוד מזה זמן רב. למרות מאמציו הנואשים, יריבו המושבע של נתניהו, גדעון סער, שאותו הוא מחשיב כאיום על הנהגתו, סיים במקום הרביעי בפריימריז.

נתניהו מודע לכך שבנוסף לניהול כתבי האישום העומדים בפניו וריצוי חברי מפלגתו, הוא יהיה מחויב לבצע להטוטים ולספק ויתורים לבנט ולחרדים, שצפויים לסחוט באופן נמרץ את דרישותיהם. על מנת להשיג את מאזן הכוח, ייתכן והוא יחויב לספק אף מפלגות קטנות נוספות בימין שיעברו את אחוז החסימה.

במובן מסוים, עלינו להוקיר תודה על כך שהבחירות האלו מסתכמות במאבק אישיויות משום שבניגוד למאבק בנוגע להסכמי אוסלו, בנושאים החיוניים קיים קונצנזוס – להוציא את שולי השמאל הקיצוני, הימין החדש והערבים הישראלים.

הימין החדש מבקש לספח את כל השטחים, אך רובם המוחלט של הישראלים יתנגד נמרצות לפעולה שכזו, שתחייב אותנו לשלב עוד 2 מיליון אזרחים ערבים ולבסוף, תהפוך את ישראל ממדינה יהודית למדינה דו לאומית במקרה הטוב.

עלינו לחוש הקלה מכך שלמרות התהפוכות היומיומיות, איננו יכולים להשוות את מצבנו כאומה כיום לזה של האמריקנים או האירופאים. ואכן, למרות הוויכוחים הרעשניים שלנו, אנו היהודים חולקים קונצנזוס רחב יותר כעם מאשר רוב המדינות האחרות המפולגות באופן מר.

על כן, אין זה אפשרי לחזות את התוצאה. האם זה באמת משנה למי תצביעו? לא בכל הנוגע למדיניות. עם זאת, אני מאמין שרוב הישראלים חולקים את התקווה שתהיה הממשלה המוקמת אשר תהיה, אנו נבחר מנהיג בעל ניסיון לייצג אותנו. מכל המועמדים הפוליטיים, מי יכול למלא את נעליו של נתניהו ולקיים מערכת יחסים עם דונלד טראמפ, ולדימיר פוטין ומנהיגים אחרים בעולם? נכון להיום, רובנו מכירים בכך שבין שאוהבים אותו ובין שמתעבים, אף אחד לא מתקרב לנתניהו.

חלומם של ישראלים רבים הוא שהממשלה תוקם ע"י הליכוד לצד חוסן לישראל ויש עתיד. לחרדים ולימין החדש תינתן ההזדמנות להצטרף, אך תימנע מהם האפשרות לסחוט. תוצאה שכזו היא מאוד לא סבירה, אך היא בוודאי תספק את הרוב ותייצג את האינטרסים של ישראל בצורה הטובה ביותר.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann