לאחרונה נפגשתי עם קבוצה של עיתונאים בכירים מאוסטרליה, שכללה עורכים של כמה מהיומונים המובילים. התרשמתי שהם קבוצה הוגנת ופתוחה. במהלך הדיונים הוצגה לי שאלה, שנוסחה בעדינות וללא כוונה לפגוע, ואשר גרמה לי להרהורים. "האם חשבתי על כך שאם כמעט כל העולם הגיע למסקנה שאנחנו האחראים העיקריים למבוי הסתום במזרח התיכון, יכול להיות שהם צודקים?" במילים אחרות, האם עיוורנו את עצמנו עד כדי כך שאנו כמו האדם המאושפז בבית חולים לחולי נפש, אשר מתעקש שכולם חוץ ממנו מטורפים? השאלה רלוונטית במיוחד לגבי אירופה, שפנתה בצורה דרמתית כל כך נגדנו. בניתוח השינוי בגישתן של מדינות אירופאיות כה רבות, יש לקחת בחשבון את העובדה שהן הגדירו את עצמן מחדש כחברות פוסט-מודרניסטיות, חילוניות ו"נאורות", אשר נמנעות מכל גילוי של לאומיות. בתצורה זו, ישראל כבר לא נחשבת לתחיית הלאומיות היהודית, אלא לנטע קולוניאלי זר, שרבים ישמחו אם יפסיק בדרך כלשהי להתקיים כישות לאומית.

למה רבים כל כך בעולם שונאים אותנו?

Print This Post

<

Why does so much of the world hate us?

לאחרונה נפגשתי עם קבוצה של עיתונאים בכירים מאוסטרליה, שכללה עורכים של כמה מהיומונים המובילים. התרשמתי שהם קבוצה הוגנת ופתוחה. במהלך הדיונים הוצגה לי שאלה, שנוסחה בעדינות וללא כוונה לפגוע, ואשר גרמה לי להרהורים. "האם חשבתי על כך שאם כמעט כל העולם הגיע למסקנה שאנחנו האחראים העיקריים למבוי הסתום במזרח התיכון, יכול להיות שהם צודקים?" במילים אחרות, האם עיוורנו את עצמנו עד כדי כך שאנו כמו האדם המאושפז בבית חולים לחולי נפש, אשר מתעקש שכולם חוץ ממנו מטורפים?

השאלה רלוונטית במיוחד לגבי אירופה, שפנתה בצורה דרמתית כל כך נגדנו. בניתוח השינוי בגישתן של מדינות אירופאיות כה רבות, יש לקחת בחשבון את העובדה שהן הגדירו את עצמן מחדש כחברות פוסט-מודרניסטיות, חילוניות ו"נאורות", אשר נמנעות מכל גילוי של לאומיות. בתצורה זו, ישראל כבר לא נחשבת לתחיית הלאומיות היהודית, אלא לנטע קולוניאלי זר, שרבים ישמחו אם יפסיק בדרך כלשהי להתקיים כישות לאומית.

וישנה גם כמובן האנטישמיות החדשה, שבמסגרתה דמוניזציה של ישראל החליפה את שנאת היהודים המסורתית. בדיוק כמו שהיהודים בימי הביניים הואשמו באחריות לכל חולייה של האנושות, כך מואשמת כיום המדינה היהודית באחריות לכל הקשיים שבפניהם ניצב המין האנושי.
באווירה זו, מרכזים כעת אנשי השמאל וליברלים רבים את ההתלהבות והזעם המהפכניים שלהם נגד ישראל והם הצליחו לחטוף ארגוני זכויות אדם על מנת שישמשו כלים לערער את קיומנו.

בזירה הבינלאומית הרוב האוטומטי של המדינות האיסלאמיות והקיצוניות האחרות מבטיח שכל ההצעות האנטי-ישראליות שיוזמים ארגונים בינלאומיים כמו האו"ם יאושרו, יהיו אבסורדיות ככל שיהיו. הגוף שמכונה ועדת זכויות האדם של האו"ם, שבין החברים המובילים בו נמצאים גם הרודנים הגרועים ביותר ומדינות סוררות, הוא רק דוגמא. אנשים ברחבי העולם אשר אינם מכירים את המורכבות של האו"ם ואת ההיסטוריה של הסכסוך הערבי-ישראלי, מופגזים ברצף קבוע של דוחות והחלטות של גוף מכובד, לכאורה, המגנים את ישראל כמדינה סוררת. כך, הנרטיב השקרי של הרוב האיסלאמי שמאומץ באופן אוטומטי על ידי סוכנויות בינלאומיות פשרניות מוטמע בתודעה הציבורית.

במקביל, ישנם גם שיקולים אינטרסנטיים הנובעים ממעמדו של העולם האיסלאמי ומהכוח הגובר של המדינות המייצרות נפט בתקופה שבה הבטחת מקורות האנרגיה מקבלת עדיפות לאומית עליונה ברוב המדינות. עובדה זו, לצד הגידול בכוחם של קבוצות מהגרים איסלאמיות קיצוניות באירופה, הובילו לכך שמדינות רבות מעדיפות לצאת נגד ישראל במקום להתמודד עם הזעם והאלימות של הג'יהאדיסטים בתוך שטחן.

בהקשר זה, ישראל היא עדיין המדינה היחידה בעולם שעצם זכותה להתקיים מוטלת בספק.

הדבר גם מדגיש את הדילמה מולה אנו עומדים. ככל שביצענו יותר ויתורים בעשור האחרון כדי להגיע להסכמה עם שכנינו, כך החמיר הטרור שהופעל נגדנו וכך נשחק מעמדנו בזירה הבינלאומית.

באופן אירוני, למרות גל השנאה הגואה נגדנו, מבחינה אובייקטיבית אנו אמורים לקבל את תמיכתם של שוחרי השלום והליברלים האמיתיים, היום יותר מאי פעם בעבר.

ישראל היא עדיין הדמוקרטיה היחידה באזור ו-20% מתושביה הם אזרחים ערבים הנהנים משוויון זכויות ומחופש ביטוי ובוחרים את נציגיהם לפרלמנט הישראלי. לעומת זאת, שכנותינו הן מדינות אוטוקרטיות ודיקטטורות, המונעות מאזרחיהן חופש דת וזכויות אדם בסיסיות אחרות. אלו הן גם המדינות היחידות בעולם אשר שוללות מיהודים את הזכות לגור בהן. ולמרות זאת, אנו אלו שמוצגים כמדינת אפרטהייד גזענית.

גם תחת ממשלת ימין, ישנו קונצנזוס בקרב הישראלים, אשר רובם תומכים בפתרון שתי המדינות ומשוועים להפסיק לשלוט בפלסטינים. שני ראשי ממשלה ישראלים הציעו לוותר, למעשה, על כל השטחים שנכבשו במלחמות שיזמו האויבים שניסו להשמיד אותנו. הצעות אלו נדחו הן על ידי יאסר ערפאת והן על ידי יורשו, מחמוד עבאס.

ממשלת שרון התנתקה חד-צדדית מעזה ופינתה את ההתנחלויות שעמדו שם שנים רבות. אלפי ישראלים שהפכו חולות לגנים פונו בכוח ונאלצו לוותר על מחייתם ועל בתיהם. אך ברגע שפונו ההתנחלויות הפכו אותן הפלסטינים לכני שיגור עבור ירי מתגבר של רקטות שהגיעו לשיא במשבר עזה.

מולנו עומדות שתי ישויות פלסטיניות. חמאס, ארגון הטרור ששולט בעזה דורש באופן חד משמעי לחסל לחלוטין את המדינה היהודית וקורא ללא בושה להשמדתם הפיזית של היהודים. הישות האחרת היא הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, שבראשה עומד מחמוד עבאס, שלפי מה שנאמר לנו מהווה פרטנר מתון לשלום. עם זאת, עבאס מדבר בשני קולות וממשיך עד היום להלל מחבלים מתאבדים כקדושים מעונים ומעניק

למשפחותיהם קצבאות ממלכתיות. התקשורת, מערכת החינוך והמסגדים, הנשלטים כולם על ידי הרשות הפלסטינית ממשיכים לקדם אנטישמיות ודורשים את חיסולה של המדינה היהודית.

למרות שרוב מדינות אירופה מודעות לחלוטין למציאות זו, הן מיישמות מוסר כפול כלפי המדינה היהודית. רבות מהן הריעו או עמדו מן הצד כאשר הערבים ובני בריתם האשימו אותנו בביצוע פשעי מלחמה, וזאת למרות שהמשבר מול חמאס החל רק בעקבות אלפי טילים ששוגרו לעבר אזרחי ישראל במשך שנים. המאמצים חסרי התקדים להתקשר לאזרחים ולהפיץ כרוזים על מנת להזהיר מפני תקיפה קרובה במטרה לצמצם את הפגיעה באזרחים זכו להתעלמות, כמו גם המכתב שכתב לועדת זכויות האדם של האו"ם מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן לשעבר, קולונל ריצ'ארד קמפ, אשר הצהיר כי "צה"ל פעל לשמירה על זכויות האזרחים בשטחי הקרבות יותר מאשר כל צבא אחר בתולדות המלחמה".

באווירה כזו, אין פלא שדעת הקהל ה"נאורה" בעולם מתייחסת אלינו כאל מדינה סוררת המהווה סכנה גדולה יותר לשלום העולם מאשר צפון קוריאה ואיראן.

לפעמים נטען שאנו אשמים בכך שהעולם פנה נגדנו. נאמר לנו שהעליונות הצבאית של ישראל (שבלעדיה היא לא היתה קיימת) יצרה סימפטיה כלפי האנדרדוג הערבי. אין מחלוקת על הסבל של הפלסטינים, אך כמעט לעולם לא מצויין כי הוא תוצאה ישירה של המדיניות שאימצו המנהיגים שלהם. פעמים רבות גוערים בנו על כך שעלינו להפסיק להרוג טרוריסטים ועלינו להתחיל לנהל משא ומתן עם החמאס. האם מישהו מציע ברצינות שארצות הברית תנהל משא ומתן עם אלקאעידה או תפסיק את מאמציה להרוג טרוריסטים המתכננים פיגועים נגד אזרחיה?

אני בטוח שכל בחינה אובייקטיבית של המצב תיתן ללא ספק תוקף מוסרי למאמצינו הרבים להשיג שלום אל מול העקשנות הפלסטינית. היא גם תמחיש את העובדה שההצגה הקבועה של ישראל כמדינה סוררת על ידי ארגונים בינלאומיים מכובדים לכאורה, כמו האו"ם, אשר נשלטים על ידי אויבינו, הפכה לחלק מהתודעה הציבורית. תהליך זה מואץ בשל השיקולים האינטרסנטיים והפחדנות של חלק גדול מהעולם ה"נאור".

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann