ללמוד עם האויב

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Professors of hate

זרם היוזמות החדשות, המבקשות לשלול את הלגיטימציה של מדינת ישראל ניגר מהעולם האקדמי ללא הפוגה. עכשיו מדובר על חרמות אנטי-ישראליות, כפי שראינו רק לאחרונה, במעשה הנבלה של האגודה הבריטית של המרצים באוניברסיטאות.

למרבה הצער, אקדמאים ממוצא יהודי ממלאים תפקידי מפתח בהשמצת ישראל באוניברסיטאות רבות, באמתלת "תחושת הצדק יהודי". אבל האקדמאים מפיצי השינאה, המזיקים ביותר לישראל מצויים דווקא באוניברסיטאות שלנו. הם מוציאים את דיבת ארצם שלהם רעה, ומנסים לשכנע את הסטודנטים שלהם, שמדינת ישראל נולדה בחטא. להשפעתם השלילית בעולם יש השלכות הרסניות.

אילן פפה, המכהן כפרופסור למדע המדינה באוניברסיטת חיפה, ראוי, ללא ספק, לתואר "בכיר שונאי ציון" בעולם האקדמי בישראל. הוא משווה את הישראלים לנאצים, ומפציר באנשי אקדמיה בכל העולם, לשלול ממדינת ישראל את הלגיטימציה שלה.

שמו של פפה יצא לשימצה עוד יותר, כמי שהנחה תזה לתואר שני, שבה נטען כי חטיבת אלכסנדרוני רצחה מאות ערבים בדם קר במלחמת העצמאות. ותיקי החטיבה הגישו נגד כותב התזה, טדי כץ, תביעה על הוצאה דיבה, וזה הודה בבית המשפט שזייף ראיונות עם עדים ערבים, כביכול. אבל על אף חשיפת למדנותו המזויפת ממשיך כץ להסתובב בעולם, בתמיכתו של פפה, ולחזור על אותם השקרים.

סמוך להכרזת החרם של האגודה הבריטית של המרצים באוניברסיטאות, פנה אליהם פפה כ"יהודי ישראלי שבמשך שנים השתדל, בדרכים אחרות, לשים קץ לעוול המתמיד שנגרם לפלשתינים בשטחים הכבושים, בתוך ישראל עצמה ובמחנות הפליטים… להיות חלק מתנועה היסטורית… לשים קץ ליותר ממאה שנות קולוניזציה, כיבוש ועקירה של פלשתינים".

היהודונים והפריץ

ההתפרצויות האנטי-ישראליות הגסות של משה צימרמן, היסטוריון וראש המחלקה ללימודים גרמניים באוניברסיטה העברית בירושלים, מזכות אותו בתואר של מתחרה ראוי לפפה. שופט תל-אביבי, שדחה את התביעה שהגיש צימרמן נגד אחד ממבקריו על הוצאת דיבה גינה את ההשוואות החוזרות ונשנות שהוא עושה "בין הנוער של חברון ל'היטלר יוגנד', בין המוטיבציה והתנאים של השירות ביחידות צה"ל לבין ה'וואפן ס"ס'… ובין התנ"ך ל'מיין קאמפף'".

ישנם עוד אנשי אקדמיה ישראלים רבים אחרים, המקדמים דעות דומות. רן הכהן, המלמד סיפרות השוואתית באוניברסיטת תל אביב, תיאר את ישראל כ"מדינה המגשימה את חלומו של היטלר", וכינה את הריגתו של שייח' יאסין, מנהיג החמאס, כ"ציון דרך בתהליך הברבריזציה של המין האנושי".

לב גרינברג, מנהל מכון האמפריס למחקר חברתי באוניברסיטת בן גוריון, כתב לעיתון בלגי, והאשים את ממשלת ישראל ב"טרור של מדינה". הוא גם הגדיר את "הרצח של שייח' אחמד יאסין כמדיניות ישראלית, שניתן לתאר אותה כמעשה של רצח עם סמלי", דברים שהניעו את אחד מאנשי משרד החוץ, להאשים אותו בבגידה.

בנימין בית הלחמי, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, טען כי "הישראלים נרדפים על ידי קללת החטא הקדמון שביצעו נגד הערבים המקומיים… זכר החטא הזה מרעיל את דמם, ומכתים כל דקה בהיסטוריה שלהם".

פרופסור זאב שטרנהל, מהמחלקה להיסטוריה ולמדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, כתב כי "אין כל ספק בנוגע ללגיטימיות של ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו היה לפלשתינים קצת שכל, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות".

פרופסור ברוך קימרלינג, סוציולוג מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ואקדמאים נוספים, הזדרזו להגן על אנשי אקדמיה אנטי-ישראלים באוניברסיטת קולומביה, הסופגים כיום ביקורת על שהם מאיימים על סטודנטים יהודים.

אין תמה שמשמיצי ישראל אלה מועלים על נס כלוחמים אמיצים למען זכויות האדם, והם חביבי חוגים אקדמיים אנטי-ישראלים גלובליים. הצהרותיהם מעוררות הבחילה מנוצלות על ידי מטילי חרמות למיניהם, על מנת לחפות על ההסתייגות מהמוסר הכפול כלפי ישראל, והפגנת דעות קדומות אנטישמיות.

בתגובה לתלונות על מעשים אלה, מסרבות הנהלות האוניברסיטאות בתוקף, לנקוט צעדי משמעת כלשהם. הן טוענות כי החופש האקדמי הוא דבר מקודש, ושהן לא יתערבו בשום נסיבות שהן. נראה שרגישות כזאת אינה חלה על האגודה הבריטית של המרצים באוניברסיטאות, שהחרם שלהם פוטר במפורש את אנשי האקדמיה הישראלים, המוכנים לגנות את "המדיניות הקולוניאליסטית והגזענית" של ארצם.

יש אפוא משהו סוריאליסטי בעבודה שאוניברסיטאות ממלכתיות, הממומנות על ידי משלם המסים הישראלי משמשות קרש קפיצה לפעילות בינלאומית, שנועדה לחתור תחת מעמדה של מדינת ישראל, במסווה של חופש אקדמי.

באותה המידה מוזר שנדבנים יהודים, המונעים על ידי רגשות ציוניים ופרו-ישראליים, תורמים כספים המשמשים בעקיפין גם בסיס ליהודים אוטו-אנטישמים, המבזים את ישראל ושוללים את הלגיטימציה שלה.

המרחם על אכזרים

למרבה הפרדוקס, אייב פוקסמן, ראש הליגה למניעת השמצה, ותומך נלהב בחופש הביטוי היה אחד ממנהיגי התפוצות הראשונים שחלק על הפסיביות של ההנהלות של האוניברסיטאות הישראליות. אחרי שנעשה מעורב בערבוביה שנוצרה באוניברסיטת קולומביה, ואחרי שהפציר בבולינגר, נשיא האוניברסיטה, לנקוט צעדים כדי למנוע ממרצים אנטי-ישראליים מלנצל את מעמדם, חש פוקסמן שאינו יכול לשבת בחיבוק ידיים, בעוד תועבות דומות מתרחשות באוניברסיטאות ישראליות.

ישראל היא מדינה במצור, הניצבת מול איומים על עצם קיומה. בנסיבות כאלה, אין דבר סביר יותר, ממניעה מאנשי אקדמיה ישראלים לנצל את האוניברסיטאות ככני שילוח למערכות הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל.

תארו לעצמכם את הזעקה שהיתה קמה, אילו ניהלו אנשי אקדמיה ישראלים מערכה למען חיסולם של הפלשתינים, או למען טיהור אתני של ערבים ישראלים. התנהגות כזאת לא היתה נסבלת בשום חברה ישראלית, ובצדק. מדוע אפוא מתייחסים ביד רכה יותר, לקריאות להטיל חרם בינלאומי על ישראל, שטמון בו פוטנציאל של נזקים חמורים ביותר לרווחתה של האומה? אין ספק שפעילויות כאלה היו נחשבות למעשי בגידה, לפני שהמונח הזה נמחק מהלכסיקון הפוליטי של ישראל. גם אין כל ספק שרובם המכריע של אזרחי ישראל, היה תומך בצורך לרסן אנשי אקדמיה, המנצלים את האוניברסיטאות כבימות לתמיכה במי שמנסים להשמידנו.

טוב תעשה אפוא הממשלה, אם תקים ועדה שתאפשר שיג ושיח ציבורי על תפקידם של מוסדות הממומנים על ידי הציבור, ומנוצלים לחתירה תחת ביטחון האומה, בשם החופש האקדמי.

האם זה פשיזם? רק אם אתם רואים בדמוקרטיה רישיון להסית ולחתור תחת המדינה, בשם החופש האקדמי.

אין כל ספק שבעתיד הקרוב, יצריך האיום הגובר של הטרור הגלובלי ברוב המדינות הסגות גבול לתוך מה שנחשב עד כה, לחופש ביטוי נטול מעצורים. כאשר הישרדותם הפיזית של האזרחים נמצאת בסכנה, ינקטו רוב הממשלות (בניגוד לישראל) כל צעד שייראה להן דרוש, כדי להגן על ביטחונם.

הכותב הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות, במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. לשעבר יו"ר חבר הנגידים של הקונגרס היהודי העולמי.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann