להתעמת עם הטרגדיה המתמשכת של גלעד שליט

Print This Post

גלעד שליט

גירסת מאמר זה באנגלית: The tragedy of Gilad Schalit

על אף התהפוכות הסובבות אותנו, מחשבותינו עדיין טרודות בטרגדיה המתמשכת של גלעד שליט, שנמצא בשבי זו השנה השלישית.

ערכינו היהודיים מצווים אותנו לעשות כל שאפשר – למעט סיכון חיי אדם או פגיעה בביטחון המדינה – כדי לגאול את חיילינו או אזרחינו מן השבי.

עם זאת, בעודנו מתבוננים בתגובתם של מנהיגינו מהיום בו שליט נחטף, זה מרתיח ומתסכל אותנו יותר ויותר. אנו מתכווצים במחשבה על ההבטחות והאיומים החוזרים, הריקים מתוכן, שהשמיעו ראש הממשלה אולמרט ושרי הבטחון פרץ ומופז. כולם נדרו שלא להיכנע לסחיטה באמצעות בני ערובה. פליטות הפה שלהם, חוסר ההחלטיות והכישלון לנסח אסטרטגיה כלשהי בתסבוכת הנוראה הזו הופכים אותם לחסרי אחריות ובלתי כשירים לתפקידם.

מלחמת לבנון השנייה פרצה בשל חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב. אולם למרבה הבושה, לאחר קרבות עקובים מדם ואובדן חיי אדם טראגי, קיבלנו את הפסקת האש הקלוקלת עם חיזבאללה, במסגרתה גורלם של החטופים נותר לא ידוע.

אבל גרוע מכך, שנתיים לאחר מכן, אף שמנהיגינו היו מודעים לכך ששני החיילים מתים, הם קבעו רף חדש של כניעה לסחטנות רגשית על ידי סחר בסמיר קונטאר, אחד הרוצחים האכזריים ביותר וחסרי הרחמים, וזאת בעבור שתי גופות.

לצד העובדה שסיפקנו ניצחון יוצא דופן לאנשי הג’יהאד, שחרורה של מפלצת מתועבת זו בתמורה לגופות עשוי לגרום לטרוריסטים להאמין שאין ממש ערך בשמירה על חיי בני הערובה הישראלים, משום שגופות יכולות לעזור להם להשיג את מטרותיהם.

טעויות גסות אלה הצטרפו להחלטה הבלתי מוסברת להיכנס להפסקת אש ללא תנאים עם חמאס, למרות התנגדות השב”כ לפיה הסדר כזה רק יאפשר להם להתארגן מחדש ולהשיג נשק מתוחכם יותר מאיראן.

בהקשר זה, הפרת הנדר שלא להגיע להסדר כלשהו עם חמאס ללא שחרורו של שליט הייתה תמוהה אף יותר.

הפסקת האש הזו הייתה מעשה איוולת שכמעט בוודאות יגבה מאיתנו מחיר כבד בעתיד. היא ריסקה כל הרתעה שהייתה לנו עם חמאס, ורק הגבירה את התיאבון שלו לסחוט כופר אף גדול יותר בעתיד.

חמאס העלה את דרישותיו הראשוניות, משחרור 450 טרוריסטים ל-1400, ומנצל את תקדים קונטאר כשהוא מתעקש לשחרר טרוריסטים עם דם על ידיהם שעד כה היו מחוץ למשחק. אם דרישות אלה ייענו, לצד העידוד הפסיכולוגי שזה ייתן לחמאס, אנחנו נאפשר לרוצחים צמאי הדם וחמומי המוח לשוב להילולת ההרג שלהם.

לפני הסכמי אוסלו, למעט מספר מקרים חריגים, ישראל התגאתה בסירובה לנהל מו”מ עם טרוריסטים. בניגוד לכך, היום קשה לדמיין מדינה כלשהי שמפגינה חולשה כזו למול סחטנות של טרוריסטים. ממשלת אולמרט אף הרחיקה לכת ושיחררה טרוריסטים מבתי הסוהר כ’מחווה של רצון טוב’, בשעה שאויבינו הביטו ולעגו לנו.

לתקשורת חסרת האחריות שלנו יש תפקיד חשוב ביצירת אווירת הכניעה לדרישות הטרוריסטיות המטורפות ביותר, באמצעות דמגוגיה זולה וקריאה לממשלה לעשות ‘הכל’ כדי להביא לשחרור בני הערובה. היא נתמכת בידי הפגנות ציבוריות והתערבות של אליטות מהשמאל, המעודדים גם הם כניעה לדרישות המכעיסות ביותר. בתמורה, זה מעודד טרוריסטים להעלות את סחטנותם לגבהים חדשים אף יותר. לאף אחד מהמנהיגים שלנו, בפרט בתקופת טרום-בחירות כמו זו, אין את עמוד השדרה להתנגד להתקפות האלה ולהזהיר את העם שויתורים לא אחראיים לטרוריסטים יביאו באורח בלתי נמנע לאסונות גדולים יותר.

מה אפשר לעשות?

אם הפרשה לא תסתיים עד לבחירות, הממשלה החדשה צריכה מיד להודיע שאם חמאס לא יגיע עימנו להסכם ‘הגיוני’ לשחרור שליט בתמורה לשחרור אסירים ‘ללא דם על ידיהם’, מדיניות הכניעה לסחטנות הטרוריסטים תיגמר, וצעדים חריפים יינקטו נגד אותה יישות שכנה זדונית החוטפת את אזרחינו.

בהיעדר התקדמות אמיתית, הממשלה צריכה להטיל בידוד מוחלט על כל רצועת עזה. שום כספים לא יועברו לשום מטרה. התקשורת צריכה להיות מנותקת. אספקת החשמל והדלק תישלל מכל הנמלים הישראלים.

על צה”ל לחפש ולתפוס את כל בכירי חמאס ולכלוא אותם עד לשחרורו של שליט. יש למנוע ממשפחות אסירי חמאס את המגע עם אלה שנמצאים כעת בבתי הכלא הישראלים עד שחמאס יאפשר לצלב האדום ולמשפחת שליט גישה לגלעד.

מובן שתקום מחאה עולמית על כך שאנחנו מפרים את המשפט הבינלאומי ומטילים ענישה קולקטיבית ולא אנושית על אנשים תמימים. עלינו לעמוד איתנים, ולהזכיר למבקרינו יפי-הנפש שהיום – חמאס חוטפו של שליט הוא כבר לא קבוצת טרור קיצונית אלא נבחר בידי העם בעזה בבחירות דמוקרטיות, והוא מפגין את סמכותו בשטח שתחת ריבונותו.

עלינו לומר למבקרינו לחסוך מאיתנו את ההטפות הצבועות שלהם ולשאול עצמם אם הם היו מסכימים לשחרר 1400 רוצחים כדי להחזיר את אחד מאזרחיהם שנחטף בידי מדינה טרוריסטית שכנה. עלינו לדחוק בהם להפנות את דאגותיהם ההומניטאריות לחמאס, שעל ידי שחרור שליט יקל את סבלו של עמם מיידית.

האם זהו מעשה אכזרי או קשוח? לא ממש. המציאות היא שאנו חיים באחת מהסביבות האכזריות ביותר בעולם וחייבים להגן על עצמנו. אף אומה שמכבדת את עצמה לא הייתה עומדת מנגד וממשיכה בעסקים כרגיל מול שכנה טרוריסטית החוטפת את אזרחיה. מי שמקבל את העיקרון לפיו תפקידה העיקרי של כל ממשלה הוא לספק ביטחון לאזרחיה, לא יכול לשלול מאיתנו את הזכות להגן על עצמנו וליצור הרתעה מפני חטיפות עתידיות.

אם חמאס לא יגיב ללחצים אלה, אני צופה שבתוך זמן קצר, במקום עצרות בכיכר רבין בהן יקראו ישראלים לממשלה לבצע ויתורים נוספים כדי לשחרר את שליט, הגלגל יתהפך ויהיו אלה פלסטינים בעזה שיפגינו וידרשו שחמאס ינקוט צעדים כדי לעשות את חייהם נסבלים יותר על ידי שחרור בן ערובה ישראלי אחד. ואם חמאס מודע לכך שזו תהיה תגובתנו לפעולות דומות נגד אזרחים ישראלים, זה גם ישמש כהרתעה נגד חטיפות בעתיד.

כמובן, ישנם סיכונים באימוץ דרך פעולה שכזו. חמאס עשוי לנקוט בפעולות נקם נגד שליט. אבל בדיוק כמו שחייהם של לוחמי צה”ל נמצאים בסיכון בהגנה על המדינה, אסור לנו לאפשר לאויבינו לנצל את בני הערובה כדי לפגוע בבטחון המדינה. עם זאת, עלינו להדגיש שכל פגיעה בשליט תביא לפגיעה של צה”ל במנהיגי חמאס.

אם נמשיך להיכנע לסחטנות הטרוריסטים ההולכת וגוברת, נשקע לתוך בור ללא תחתית. אנו נחווה עוד חטיפות, עוד ישראלים יירצחו ויהפכו לנכים, וטרוריסטים ימשיכו לשחוק את המורל במדינה.

המנהיגות הנכנסת שלנו חייבת לנקוט בצעדים מיידיים כדי להבהיר מעל לכל ספק שהיא לא תמשיך לסבול בשום אופן את המצב, בו שכנינו ייקחו כמובן מאליו שחטיפת ישראלים היא דבר שיועיל להם.

הם חייבים להבין שביצוע מעשים כאלה רק ימיט סבל על עמם. על מנהיגינו החדשים לפעול במהירות כדי להבטיח שגם הממשל האמריקאי החדש לא יתחיל לקחת את הסטטוס קוו של שליט כמובן מאליו.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann