איזי ליבלר

להילחם בקנאות הדתית שלוחת הרסן עכשיו

חרדים

Confront Unbridled Religious Zealotry Now [1]

פעם נוספת חש אני צורך להביע כעס, תסכול וכאב באשר להתנהגות הפרימיטיבית המופגנת על ידי הקנאים הדתיים שלנו ומאמציהם אחוזי הטירוף להדיפת המודרניות. אך מדאיגים עוד יותר הינם מאמציהם לכפות את מתכונותיהם הנוקשות לשמירה על חוקי הדת על כלל הישראלים, אשר יצרו מידה כה רבה של פחד ותיעוב מן הדת בקרב האנשים עד שהם עלולים להסתיים ביצירת שבר בחברה הישראלית ועיוות הזהות היהודית.

מאז ומעולם היו רבנים יחידים וקבוצות אשר פרשו את ההלכה היהודית בהקפדה מוקצנת. זכותם לחיות את סגנון חייהם הדתי לפי ראות עיניהם כובדה תמיד.

למרבה הצער, המערכת הפוליטית הבלתי מתפקדת שלנו אפשרה לקנאים לחטוף את מוסדות הדת של המדינה אשר נוהלו בעבר על דתיים ציוניים מתונים. הקנאים הפכו את הרבנות הראשית- לה בזו באופן מוחלט בעבר- לבובות המופעלות בכדי לכפות סטנדרטים חרדיים על האומה כולה.

חוסר רגישותם, העדר החמלה והנוקשות המוגזת אותה הם מפעילים בנושאים המורכבים ביותר הקשורים לנישואים וגיור גוררים השלכות לאומיות קטסטרופליות. לדוגמה, הם דורשים הוכחה מתועדת במסמכים המעידה על שושלת יהודית החוזרת לאחור עד שלושה דורות- דבר אשר אינו אפשרי לצאצאים רבים של ניצולי שואה וליהודים יוצאי ברית המועצות לשעבר. הם אפילו נקטו בטכניקה הלכתית חסרת תקדים לאיון רטרואקטיבי של גיורים. כתוצאה מכך, יותר ויותר ישראלים בוחרים לעקוף את הרבנות על ידי נישואים בחתונות אזרחיות בקפריסין ובמקומות אחרים.

הרבנות הראשית אף ביקשה למנוע מצהר, ארגון הרבנים הדתיים- לאומיים המתונים, את האפשרות לערוך חתונות. למרבה המזל הם נכשלו בכך, וצהר אישרו מחדש את השפעתם בנוגע לאישור נישואים.

בנוסף לכך, הממסד החרדי עושה מאמצים להחזיר לאחור את החדשנות ההלכתית אשר הוצגה במטרה להתאים את ההלכה לדרישותיה של המולדת היהודית. הממסד ביקש לבטל את היתר המכירה, היוזמה שהוצגה על ידי הרב הראשי לשעבר קוק בתחילת המאה הקודמת, פתרון הלכתי שנועד למנוע מצב בו חקלאים ייוותרו חסרי כל בעת שנדרש מהם לא לעבד אדמות במהלך שנת השמיטה.

הרבנים אשר חינכו אותנו בסביבה דתית ציונית במהלך נעורינו היו לא פחות אדוקים מאשר עמיתיהם כיום, ואולם, הם לא עסקו באובססיביות בהפרדה בין המינים וב-"צניעות". הם מעולם לא כפו הפרדה מגדרית בקבוצות הנוער או התעקשו כי האזנה לשירת נשים הינה בגדר חטא.

האיסורים בתחום זה מתרחבים ללא הרף. בנוסף לאיסור על מקהלות מעורבות, הדבר הוביל כעת להחרמת מודעות חוצות בירושלים אשר בהן מופיעות פניה או גופה של אישה. בגרסתם המסולפת של ה-"צניעות", חלק מהקיצונים מבקשים להפעיל לחץ על נשים דתיות לאימוצן של מה שניתן לתאר רק כנורמות טליבניות של לבוש.

מיותר לציין גם את המהומה באשר לישיבה מעורבת באוטובוסים, זאת על אף שהרב משה פיינשטין, אחד מסמכויות ההלכה החרדיות הגדולות במאה ה-20, פסק כי אין כל בעיה בהקשר זה. השבוע, אפילו הרב הראשי מצגר חש צורך להרחיק עצמו מהמערכה הזו.

חלק מן המגמות הללו חלחלו גם לקהילה הדתית-לאומית, אשר נודעה בעבר במתינותה, בהיותה גשר המחבר בין כל מגזרי החברה ובכך שהיא מקדמת את היהדות אל ישראלים לא- דתיים על ידי הפגנת יופייה של היהדות באמצעות דוגמה אישית במקום בכפייה.

ראשיתה של מגמה מטרידה זו נבעה מגיוסם של חרדים כמורים במערכת החינוך הדתית-ציונית. הדבר הוביל לעלייתו של דור חדש של מחנכים, כולל רבנים, אשר שימרו את האידיאלים הלאומיים אך- כיוון שחינוכם התקיים במסגרת ישיבות בלבד ולכן הם לא זכו ללימודים גבוהים חילוניים- אימצו את דחייתם של החרדים של תחומי ידע נרחבים.

העדרו של חינוך נרחב, בשילוב עם אובססיה כמעט משיחית לקדושת האדמה במקום לערכים דתיים רחבים יותר- יצר סוג של לאומיות דתית אשר הפכה מנוכרת מהעם.

הדבר הוביל רבנים מסוימים לרמוז כי סתירות בין ההלכה לבין הדמוקרטיה הן בלתי נמנעות, ואפילו עודדו חיילים שומרי מצוות לסרב לפקודות שאותן הם תופסים כמנוגדות להלכות הדת.

על אף שהיא טופלה באופן מסורבל על ידי צה"ל, הקריאה האחרונה מצד רבנים לחיילים דתיים להחרים טקסים צבאיים בהם נשים שרות- הינה חסרת תקדים. מושג זה של 'קול אישה' הוצג בתקופה בה נשים שרות נקשרו להפקרות, ונשמר רק על ידי מיעוט קטן מתוך המסגרת האורתודוקסית. החיילים המעטים אשר ביקשו לשמור על איסור זה היו יכולים לבטח לפתור את הבעיה בעזרת אטמי אוזניים. הטירוף הוחרף עוד יותר על ידי הרב לבנון מאלון מורה, אשר נטען כי המליץ לחיילים לבחור במוות ולא להישמע לפקודה להאזין לשירת נשים.

ובמקרה מקומם עוד יותר, תלמידים במכינה קדם צבאית (עלי) הונחו על ידי רבם (אלי סדן) שלא להשתתף בהרצאה במשכן הכנסת כיוון שהיא הועברה על ידי אישה.

הרב הראשי גורן ורבנים ראשיים לשעבר נוספים מעולם לא התנגדו לפעילות שכזו ולא נפקדו בעצמם מאירועים בהם נשים לקחו חלק. ואולם, האם למישהו תהיה התעוזה לטעון כי הרבנים הראשיים לשעבר- אשר מעולם לא היו תומכים בפסיקות כה חמורות- היו פחות אדוקים או משכילים מאלו המחזיקים במשרות הללו כיום? האם הרב הראשי הרצוג או הרב הראשי גורן היו נחותים מבחינה דתית ביחס לרב הראשי מצגר, רבנו הנוכחי?

עם זאת, רבנים רבים אשר מתארים באופן פרטי את הפרשנות ההלכתית הקיצונית כמגונה ופוגענית, חשים מאוימים וחסרים את האומץ להשמיע את קולם במחאה. אחרים מאמינים באופן שגוי כי קרע במחנה הלאומי יהיה מזיק יותר מאשר עימות עם הפנאטים.

הגיע הזמן שאנו נדרוש כי הרבנים מן הזרם המרכזי ישמיעו את קולם ויקדמו באופן פומבי את מה שכינה הרמב"ם "שביל הזהב"- הדרך המוזהבת של המתינות.

על הרבנים המוערצים של צהר, במידה ואינם מסוגלים לתפקד במסגרת הרבנית הנוכחית, לחדול מריצוי הקנאים ולאזור את האומץ להתנתק ולהקים בית דין נפרד ועצמאי לחלוטין, בו ניתן יהיה לעסוק בנושאים של נישואים וגיור באופן הלכתי מודרני ועקבי לצרכיה הנוכחיים של המדינה.

על אף שהסיכוי להצלחה הוא נמוך, האינטרס הלאומי דורש כי הכנסת והמפלגות הפוליטיות, המורכבות בעיקרן על ידי רוב מוחץ של נציגים חילונים ודתיים מתונים, ישימו בצד את חילוקי הדעות שלהם ויציגו שינויים שמטרתם שבירת הקשר אשר אפשר לחרדים להפעיל מינוף מוגזם לכפיית דרישותיהם על העם כולו.

ילדים מן המגזר החרדי, כמו עמיתיהם בארצות הניכר, חייבים לזכות לחינוך אשר יאפשר להם לעבוד למחייתם ואשר אינו מייעד אותם להיות תלויים ברווחת המדינה לצמיתות. כמו אזרחים אחרים, גם הם חייבים לתרום תרומה אזרחית ולשרת בצבא, או לכל הפחות לקבל על עצמם שירות לאומי מסוג כלשהו.

הממסד הדתי הנוכחי נוהג באופן שערורייתי ומרחיק את הישראלים ואת יהודי התפוצות מן היהדות. כיהודי דתי, אשר בעבר העריץ את הרבנות הראשית כיהלום בכתרה של הציונות הדתית, כואב לי להצהיר כי כמו ישראלים רבים, גם אני אשמח לראות בפירוקו של מוסד זה במתכונתו הנוכחית.

עלינו לשאוף לרבנות ציונית בעלת חמלה, אשר בקיאה בנושאים חילוניים באותו אופן בו היא מכירה טקסטים קדושים, ואשר קשובה לצרכיו של העם כולו. אחרת, רוב רובם של הישראלים, אשר נוטים כיום לשימור המסורות היהודיות, יהפכו מנוכרים כל כך עד שבסופו של דבר, הם ידרשו הפרדה מוחלטת של הדת מהמדינה.

ileibler@netvision.net.il [2]