כל דיון בקרב היהודים בנוגע לכנסייה הקתולית מעורר תמיד תגובות אמוציונאליות. אבל גם כשזה נלקח בחשבון, הזעם שהופגן בידי כמה ישראלים נגד התנהלותו של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 במהלך ביקורו בישראל לא היה מוצדק. אין לי איזה קרדום לחפור בו עם הקתולים. גיניתי בעקביות את הנטייה של יהודים המעורבים בדיאלוג הבין-דתי להתרפס ולהתפשר על עקרונות יהודיים כדי לקדם את הקריירה שלהם בפעילות בין-דתית. גם איני ממעיט בחשיבותן של שנות הרדיפה העקובות מדם של היהודים, שנוצחו ביד רמה על ידי הכנסייה, ואשר זרעו את הזרעים לשואה. יתרה מזאת, מעולם לא היססתי לבקר את האפיפיור בנדיקטוס, בפרט את תמיכתו בטיהור שמו של האפיפיור פיוס ה-12 לאור שתיקתו הפחדנית של האחרון ותפקידו השנוי במחלוקת במהלך השואה.

להבין לא נכון את האפיפיור בנדיקטוס

Print This Post

Pope Benedict greets Catholic school children in Israel

Getting it wrong with the Pope

כל דיון בקרב היהודים בנוגע לכנסייה הקתולית מעורר תמיד תגובות אמוציונאליות. אבל גם כשזה נלקח בחשבון, הזעם שהופגן בידי כמה ישראלים נגד התנהלותו של האפיפיור בנדיקטוס ה-16 במהלך ביקורו בישראל לא היה מוצדק.

אין לי איזה קרדום לחפור בו עם הקתולים. גיניתי בעקביות את הנטייה של יהודים המעורבים בדיאלוג הבין-דתי להתרפס ולהתפשר על עקרונות יהודיים כדי לקדם את הקריירה שלהם בפעילות בין-דתית.

גם איני ממעיט בחשיבותן של שנות הרדיפה העקובות מדם של היהודים, שנוצחו ביד רמה על ידי הכנסייה, ואשר זרעו את הזרעים לשואה.

יתרה מזאת, מעולם לא היססתי לבקר את האפיפיור בנדיקטוס, בפרט את תמיכתו בטיהור שמו של האפיפיור פיוס ה-12 לאור שתיקתו הפחדנית של האחרון ותפקידו השנוי במחלוקת במהלך השואה.

אני גם מבקר חריף של השגיאות הגסות הרבות ושיקול הדעת הלקוי של האפיפיור, דברים שהתירוץ בדבר יועצים גרועים אינו פוטר אותו מהם. הכוונה בפרט להחזרתם ההזויה של הבישופים המוחרמים לחיק הכנסייה, כולל מכחיש השואה שלא הביע חרטה – ריצ'ארד וויליאמסון.

עם זאת, כאשר האפיפיור לבסוף הבין את חומרת השגיאה שעשה, הוא לא הסתתר תחת מעטפת 'חוסר היכולת לשגות' של האפיפיורות, אלא ניפק הודעת חרטה שבה הודה שטעה והביע גינוי חריף להכחשת השואה.

למרות חסרונותיו של האפיפיור הנוכחי, אל לנו להתעלם מהשינוי הקיצוני שעברה הכנסייה הקתולית מאז הצהרת ה-Nostra Aetate (יחסי הכנסייה עם דתות אחרות) מ-1965 שפרסמה ועידת הוותיקן השנייה. ההצהרה הובילה לביטול 'רעיון התחליף של ישראל' המתועב, ביטול האשמת רצח האל נגד העם היהודי ואף לבליעה של הגלולה המרה של הכרה בחידוש רעיון המדינה היהודית.

שינויים אלה התרחשו בשעה שאנו ניסינו להקים בריתות חדשות. בעוד המחויבות הקתולית לישראל ולעם היהודי רחוקה שנות אור מהאהדה הבלתי מאוזנת שמפגינים כלפינו נוצרים אוונגליסטים, הכנסייה הקתולית כיום מייצגת בת ברית חשוב במאבק העולמי נגד אנטישמיות. הדבר נכון במיוחד כעת, כאשר בני בריתנו מהשמאל המסורתי והליברלים למעשה נטשו אותנו.

לקודמו של האפיפיור בנדיקטוס, יוחנן ה-II שנולד כפולני, היו תכונות אישיות חמות שיהודים רבים נמשכו אליהן. גישתו הרגשית הייתה מנוגדת לאישיות הקרה, האקדמית והרצינית של יורשו. אך יש לשפוט מנהיגים לפי מעשיהם, ולא לפי האישיות שלהם. ובמהלך ביקורו, חזר האפיפיור בנדיקטוס והצהיר במפורש כי "הכנסייה הקתולית מחויבת באופן בלתי הפיך לפיוס אמיתי ובר-קיימא בין נוצרים ליהודים".

רבים מאיתנו לא מצליחים להבין שבן ברית אינו מחויב לחלוק עימנו את כל ערכינו. האפיפיור בנדיקטוס הוא איש דת קתולי, ולא פעיל יהודי.

עם זאת, נדרש ממנו אומץ רב להחליט מרצונו החופשי לבקר בישראל, ביודעו שהוא נכנס לשדה מוקשים גדול כל כך. גם אם חלק מנאומיו חסרו את הרגישות והפניה הנרגשת שהביע קודמו, אין הדבר מצדיק להוקיע בצורה פרימיטיבית את האפיפיור כפי שנעשה בתקשורת הישראלית.

היו אף מקרים בהם האשמות לגבי עברו של יוזף רצינגר ב'היטלריוגנד' וב'ורמאכט' הועלו בלי כלל להזכיר את העובדה שהוריו היו אנטי-נאציים, שכל צעיר גרמני בתקופתו היה מחויב להפוך חבר ב'היטלריוגנד' ושהוא נטש את הצבא.

ביד ושם, כותבי הנאומים שלו היו צריכים לנסח דברים פחות תיאולוגיים ופושרים, ולנסות להתמודד עם מוצאו הגרמני בצורה פתוחה. הרקע המשפחתי שלו אינו מהווה מקור למבוכה, וב-2006 באושוויץ הוא התייחס בצורה מרגשת למוצאו הגרמני.

הגינויים שנחתו עליו כיוון שלא 'התנצל' על עברו היו מגוחכים. בניגוד לדברי הברכה המכובדים של הרב שאר ישוב כהן, שמעולם לא נרתע מלהביע את דאגותיו כלפיו האפיפיור בנוגע להאדרת שמו של פיוס ה-12, רבנים אחרים החלו להלום בו. רבני ש"ס וכמה מחבריהם אף קראו להחרים אותו לפני הגעתו. הוא גם ספג ביקורת חריפה מצד הרב הראשי המלומד ישראל לאו, אשר למרות הערותיו המאוזנות יותר לאחר מכן, היה צריך לדעת לנהוג אחרת.

לזכותו ייאמר, האפיפיור בנדיקטוס המשיך הלאה. הוא גינה שוב ושוב את האנטישמיות, אותה כינה כ'חטא נגד האל והאדם'. כאשר הוא דיבר על השואה, הוא ספג ביקורת על כך שהתייחס לקורבנות ש'נהרגו' ולא 'נרצחו', ועל כך שלא התנצל. למרות תגובתם הלקויה של הקתולים במהלך השואה, ניתן להבין את נחישותו של האפיפיור שלא להסכים שהכנסייה שלו תקבל אחריות על רצח 6 מיליון יהודים בידי הנאצים. בנאום הנעילה המרגש שלו בנמל התעופה, הוא זיכה עצמו בצורה מספקת.

פרט לכך, הוא גם סיפק הצהרות חשובות ופורצות דרך, אשר כמעט ולא צוינו. הדרמטית ביותר שבהן הייתה הודעתו שכל הפעילות המיסיונרית בקרב יהודים תחוסל.

בעוד יש לנו סיבות לבקר את התבטאויותיו ה'תקינות פוליטית' של האפיפיור לטובתם של הפלסטינים, עלינו לשים לב לכך שהוא היה עקבי וגם לא ציין את הרדיפות מהן סובלים נוצרים. יש לציין שבפתח ביקורו, בהר נבו, הוא בוודאי הפתיע את מארחיו הירדניים כשהתייחס ל'קשר הבלתי ניתן להפרדה' בין הכנסייה הקתולית לבין היהדות. הוא גם שיבח את ישראל על כך שהיא שומרת על חופש מלא של פולחן דתי. במפגש בין-דתי, כאשר נציג הרשות הפלסטינית השיח' תמימי החל להשמיע דברי תוכחה גסים נגד ישראל, הפגינו האפיפיור ופמלייתו את תחושתם ויצאו החוצה.

עלינו להבין את העובדה שהאפיפיור אינו ציוני, ומחויבויותיו העיקריות הן לדת שלו, לכנסיה שלו, לבישופים שלו ול-1.5 מיליארד מאמיניו. אין זה מפתיע אפוא, שלמרות קריאותיו החוזרות ונשנות לפלסטינים לנטוש את דרך האלימות, הערותיו המוטות לטובת הפלסטינים הרגיזו אותנו. התאכזבנו גם שהוא לא התייחס לאיומים מאיראן.

עם זאת, עלינו לקחת בחשבון שרבים מהערותיו הפרו-פלסטיניות היו דומות להצהרות שיוצאות כעת מטעם דוברי ממשל אובמה. עם זאת, הערותיו היו פוגעניות פחות מהגינויים הסטנדרטיים המופנים אלינו מצד האירופים.

עלינו להבחין אולי בניגוד החריף שבין ביקורו של האפיפיור בנדיקטוס לבין ביקורו של האפיפיור פאול השישי ב-1964 באזור, אז לא יכול היה האחרון להביא עצמו אף להזכיר את ישראל בשמה.

עלינו לשמור את זעמנו לנוצרים עוינים מובהקים כמו אלה בכנסייה האנגליקנית וגופים הקשורים למועצת הכנסיות העולמית הקיצונית, אשר מתעקשים שליהדות אין כל תפקיד, ושצביעותם המתחסדת, אימוץ הסטנדרטים הכפולים וההתקפות המרושעות נגד המדינה היהודית ראויים לבוז.

אם כנסיות אלה היו ידידותיות אף במידה קטנה בהרבה מידידותו של האפיפיור בנדיקטוס, היינו מחבקים אותם.

אנו צריכים לשלוט ברגשותינו. עלינו להביא בחשבון את ההתקדמות האדירה שהשיגה הכנסייה במאבק באנטישמיות ובבניית הקשרים עם עמנו. אל לכך לבלום אותנו מלהביע את דעתנו ולהביע את חששנו לגבי מדיניות קתולית שלילית. אבל עלינו לעודד באופן אקטיבי את האפיפיורים לשמר את עיסוקם הקונסטרוקטיבי ביהדות ובארץ הקודם ולהמשיך לחזק את היחסים עם העם היהודי.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann