לאן צועדים כספי ועדת התביעות

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Now, the 'March of the Living' Scandal

לאחרונה הצטרפתי לקריאות הגוברות שהוועידה לתביעות חומריות של יהודים נגד גרמניה ("ועידת התביעות") תנהיג רפורמה במבנה המיושן שלה ויתר שקיפות בדרכי פעולתה והפעילויות הפיננסיות שלה.

השמעתי גם את התסכול השורר מכך שוועידת התביעות, לכל הדעות הקרן היהודית העשירה ביותר בעולם, עדיין לא השכילה להגיש סיוע פיננסי הולם לניצולי שואה קשישים וחולים החיים בערוב ימיהם בעוני מדכא. ארגון המתפאר בכך שהוא מחזיק בנאמנות נכסים בשווי של 900 מיליון דולר אולם לא משכיל לתקן מצב כזה, מוכרח להיות אחראי לאחת השערוריות הגדולות ביותר בחיי היהודים בימינו.

יוליוס ברמן, יו"ר ועדת התביעות, סתר את טענותי, והאשים אותי בטיפוח טעויות ואי-דיוקים. הוא מתעקש שענייני ועדת התביעות מתנהלים בצורה שקופה לחלוטין. הוא הכריז אמנם כי השווי הנקי של הנכסים שהיו בידי ועדת התביעות בשנת 2005 הגיע ל-900 מיליון דולר, אך לא פירט אם סכום זה כולל את אחזקות הנדל"ן העצומות שהושגו לאחר איחוד גרמניה. יש אומרים שכיום ועדת התביעות היא אחת מבעלי הקרקעות הגדולים ביותר בגרמניה.

הסירוב העיקש לחשוף מידע מפורט בנוגע לנכסים אלה בפני היורשים, הניצולים והעיתונאים, הוביל לדאגות גוברות בנוגע לתעלולי נדל"ן ולטיוחים.

הבעיה הבסיסית היא שמאז הקמתה ב-1951, ועדת התביעות – המורכבת מנציגים לא נבחרים של 24 הארגונים המייסדים – נהגה לאשר אוטומטית, באופן מסורתי, את כל ההקצבות שהומלצו על-ידי ועדת ההקצאות. בעוד שוועדת ההקצאות מורכבת כנראה מאנשים מכובדים, בהעדר מועצה עצמאית שתבחן את ההקצאות בביקורתיות, הביורוקרטיזציה והשליטה של קליקה קטנה תהיה בלתי נמנעת.

המאכערים קובעים

הגיע הזמן לשיג ושיח נרחב ברחבי העולם היהודי כדי לקבוע תבחינים ליורשים ולניצולים, ולהחליט על כללי יסוד של זכאות לקבלת מענקים לארגונים או למיזמים ראויים, ובייחוד לאלה שאינם נכללים בבירור במסגרת הניצולים או לפעילות חינוכית הקשורה בשואה. מענקים קודמים עוררו חילוקי-דעות, מפני שעל אף שייצגו עניינים ראויים, יש כאלה שאין להם שום קשר ממשי לשואה, כמו למשל התיאטרון האידי של תל-אביב, מטפי כיבוי אש במוסדות סיעודיים בישראל, מרכזי תרבות בסט' פטרסבורג, שירותי אמבולנס מתנדבים "הצלה" בברוקלין, ארגוני נשים בבני ברק ועוד.

ייתכן שלהקצאות האלה יש הסברים תקפים, אבל בהיעדר דיון פתוח ושקיפות בקביעת התבחינים להקצאת כספים, ובהתחשב בצרכים הנוראים של ניצולים חסרי אמצעים, יש הקצאות הנראות מוזרות, והן יוצרות סיבה לדאגה. הרושם השורר כיום הוא שכמה "מאכערים", בהתייעצות עם כמה נציגים מרכזיים מאחורי דלתיים סגורות, מחליטים למי להקציב כספים.

בחקירה משותפת שערכו ה'ג'ואיש ויק' הפועל מניו-יורק והיומון גלובס, נחשפה בשבוע שעבר שערורייה מזעזעת חדשה הקשורה למצעד החיים. יש לכך השלכות רציניות לגבי ועדת התביעות, שהיא אחת התורמות העיקריות לגוף זה.

מצעד החיים נוסד על-ידי אברהם הירשזון, לשעבר שר האוצר, הנמצא בחקירה בגלל מעילה. הירשזון העביר את ההנהלה הראשית לארצות-הברית והסדיר שמישהו בשם קרטיס הוקסטר יתמנה ל"יועץ" למיזם. הוקסטר קיבל יותר מ-700 אלף דולר, לכאורה בשל פעילויות של "גיוס כספים", למרות שברור שחלק הארי של התרומות ניתן למצעד על-ידי ועדת התביעות ועל-ידי ICHEIC, ועדת הביטוח הקשורה לשואה.

כאשר נשאל מדוע שולמו לו 700 אלף דולר, השיב הוקסטר שהרישומים הדרושים אינם נמצאים תחת ידו, ושאינו יכול להיזכר מדוע קיבל את הכסף. הוקסטר, שלמרבה הפרדוקס מייצג גם קבוצות תעשייתיות גרמניות ובנקים שוויצריים, קיים קשרים הדוקים עם ישראל זינגר, שארגן לו בחשאי תשלום של דמי ייעוץ מהקונגרס היהודי העולמי, מעבר ל-200 אלף דולר לשנה. תשלומים שלא אושרו אלה לא נחשפו על-ידי זינגר לוועד הפועל של הקונגרס היהודי העולמי, והופסקו אחרי שסידורי המימון נחשפו. תשלומים אלה להוקסטר מעמותת מצעד החיים החלו בערך באותו הזמן שזינגר אולץ להפסיק את תשלומי הקונגרס היהודי העולמי.

הוקסטר היה מעורב גם בטיוטת תזכיר הבנה לא מושלם עם זינגר, כדי להקים שותפות בת שלושה רבדים בחברת ייעוץ שאליה היה אמור זינגר להעביר 2 מיליון דולר כדי להיות שותף מלא. הצד השלישי היה צבי ברק, עורך-דין ישראלי, ששיתף פעולה עם זינגר בצורה הדוקה בפעילויות של החזרת רכוש, ושימש גם פרקליטו האישי. ברק הואשם על-ידי התובע הכללי של מדינת ניו-יורק על שסירב לשתף פעולה בקשר לחקירה בדבר 1.2 מיליון דולר שזינגר הוציא מהקונגרס היהודי העולמי לחשבון אפוטרופסות שהיה בשליטתו של ברק. ברק נעשה שותף גם עם בנו של אברהם הירשזון במפעל עסקי שנכשל בצורה הרסנית.

ועדת התביעות צריכה להסביר דברים רבים בשערורייה אחרונה זו. אם היא יכלה להיכשל בצורה גרועה כל-כך בפיקוח על ניצול הכספים במוסד חשוב הקשור לשואה, יש לבחון גם את הקצאותיה למפעלים אחרים. יהיה ראוי אפוא לפתוח בביקורת משפטית עצמאית כדי לבדוק את הפעילויות הנרחבות של הארגון, על מנת לשכך דאגות וליצור אמון שוועדת התביעות מתנהלת בצורה ראויה. אין ספק שאין שום ארגון אחר הזקוק לשקיפות טהורה יותר מוועדת התביעות נגד גרמניה.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann