Photo: Amos Ben Gershom GPO

לאחר מפגן הכוח של נתניהו בקונגרס

Print This Post

British-American Flag English

שבוע לאחר האירוע, נאומו יוצא הדופן של נתניהו בפני הקונגרס לא הפחית במאומה מההתלהבות שחשתי לקראת מפגן הכוח שלו, אשר התעלה על כל הציפיות המוקדמות. הוא העביר באופן מכובד את הערכתו כלפי התמיכה שסיפק הנשיא אובמה לישראל, בעוד שאימץ עמדה בסגנון צ'רצ'יל כאשר תיאר את האיום הניצב בפני מדינתו ובפני העולם החופשי, וזאת במידה וישות הטרור האיראנית תהפוך למעצמת גרעין.

הרצף חסר התקדים והסוריאליסטי כמעט של מחיאות כפיים סוערות מצד המחוקקים של שני בתי הקונגרס – כולל רוב רובם של הדמוקרטים – שם ללעג את התחזיות לפיהן הביקורת של נתניהו כלפי ממשל אובמה עלולה להוביל למשבר ביחסי ארה"ב ישראל.

המאמצים אחוזי הטירוף מצד הממשל לאיים על נתניהו על מנת שיבטל את נאומו בקונגרס בוודאי לא נבעו מכך שדובר הבית ביינר הפר את הפרוטוקול בכך שלא הודיע על כך לבית הלבן מראש. מקורם היה בחשש אמיתי של אובמה לפיו נאום נתניהו יוביל את הקונגרס להחריף את מאמציו כנגד כניעה בפני האיראנים. למרבה האירוניה, דווקא העלבונות והלחצים מצד הממשל שנועדו להרתיע את נתניהו מלדבר הם שהבטיחו חשיפה תקשורתית גלובלית ופרסום מקסימלי של עמדותיו.

למרבה הצער, בזמן שהאינטרס הלאומי של ישראל חייב שמנהיגי האופוזיציה יפגינו אחדות אל מול האיום הגרעיני של משטר טרור המסור למחיקת המדינה היהודית מהמפה, הפוליטיקאים חדלי האישים שלנו הציגו דווקא את התנהגותם הנמוכה ביותר. לא זאת בלבד שהם המעיטו בערכם של מאמצי נתניהו, אלא שהם אף האשימו אותו בבגידה בישראל במטרה לצבור קולות נוספים בבחירות ולהתחבב על הרפובליקנים.

המציאות היא שהעם האמריקני והקונגרס מעולם לא הפגינו תמיכה רבה יותר בישראל מאשר כיום. למעשה, למרות הלחץ מצד הממשל, רק מיעוט קטן בקרב הדמוקרטיים נמנע מנוכחות בנאומו של נתניהו. ואמנם, אין להכחיש שישנם אלמנטים הולכים ורבים באגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית אשר אימצו את ההטיה של השמאל האירופאי נגד ישראל. הדרך להגבלת השפעתם היא לא לטייח את חילוקי הדעות ולשנן מנטרות בנוגע לעל-מפלגתיות. מה שנחוץ הוא חיזוק של קשרינו עם הרוב המוחלט של חברי הקונגרס הדמוקרטים התומכים בישראל.

כאשר מנהיגת המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים ננסי פלוסי אמרה שהיא הייתה "על סף דמעות" בגלל "העלבון לאינטליגנציה של ארה"ב", חלק מעמיתיה עקצו אותה וטענו שהיה עליה לשמור את דמעותיה עבור האופן שבו נשיאה נמצא בדרך לאפשר למדינת טרור רשעה להפוך למעצמת גרעין.

נתניהו עתר בפני ארצות הברית והמערב לפעול כעת, לפני שיהיה מאוחר מדי, ולמנוע את "הספירה לאחור לסיוט גרעיני פוטנציאלי" שבמסגרתו מדינת הטרור האסלאמי האכזרית והפנאטית ביותר תגיע לסטטוס גרעיני. הוא הזהיר שמדיניותו הנוכחית של ממשל אובמה "איננה חוסמת את דרכה של איראן לפצצה; היא סוללת את דרכה לפצצה… העסקה לא תהווה את הקץ לנשק. היא תהווה את הקץ לשליטה על הנשק". הוא הדגיש ש"המשטר האיראני מהווה איום גדול לא רק על ישראל, אלא על שלום העולם כולו". כמו כן, הוא הדגיש את 'סעיף השקיעה' בעסקה המוצעת, שבמסגרתה יבוטלו כל הסנקציות לאחר עשר שנים, ובך יתאפשר לאיראן לייצר נשק גרעיני באופן חופשי.

הוא הדגיש שהאלטרנטיבה לעסקה גרועה איננה חייבת להיות מלחמה, אלא יכולה להיות עסקה טובה יותר. הוא העריך כי במידה והאיראנים יסרבו לבצע ויתורים משמעותיים, שימור והחרפה של הסנקציות יחייבו אותם לסגת.

כעת, ממשל אובמה נמצא בקו ההנהגה, וחובת המענה היא עליו. כיצד הוא יוכל שלא להסכים שיהיה זה בלתי נתפס לאפשר לאיראנים להפוך למעצמת גרעין כל עוד הם אינם מפסיקים לייצא טרור ולאיים להשמיד את ישראל. נתניהו הצהיר, "אם איראן רוצה לקבל יחס של מדינה נורמלית, שתתחיל להתנהג כמו מדינה נורמלית".

המציאות היא שמלבד ההרגזה של הממשל ומספר יוצאי דופן נוספים, כל האינדיקטורים מצביעים על כך שנאום נתניהו ישמש לגיבוש היחסים עם ארה"ב. כמו כן, הוא יעודד את הקונגרס למנוע כניעה של הבית הלבן כלפי האיראנים. בעוד שהנשיא אובמה ביטל בתחילה את נאום נתניהו כשלילי, תוך שהוא טוען שהוא אינו מספק כל אלטרנטיבה, אפילו מרבית הדמוקרטים בקונגרס כבר דחו את הדברים הללו.

ואכן, לפי הוול סטריט ג'ורנל, כבר עתה יש 64 סנטורים (כולל דמוקרטים), רק שלושה קולות פחות מן הדרוש לרוב חסין לווטו, המוכנים להצביע לטובת חקיה שתדרוש שעסקת אובמה עם איראן תאושר ע"י הקונגרס. משמעות הדבר היא שלא רק שהוא לא התנכר למתנגדי העסקה עם איראן, אלא שחשיפתו המשולהבת של נתניהו את הסכנות הטמונות בכניעה לאיראנים תרמה ללא ספק לעמדה נוקשה יותר מצד הקונגרס – אשר עלול לגבור על הווטו הנשיאותי.

נכון, מערכת היחסים בין ממשלת ישראל לבין ממשל אובמה נמצאת בשפל של כל הזמנים, ועל ישראל לגשת ל-22 החודשים הנותרים של כהונת אובמה תוך חשש משמעותי. כבר עתה, נשמעו רמיזות לפיהן ישראל איננה יכולה להניח בהכרח שארה"ב תמשיך להפעיל את זכות הווטו שלה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות במטרה להגן על ישראל מסנקציות גלובליות. כמו כן, היא צפויה להמשיך להפעיל לחץ על ישראל לנסיגה לגבולות שאינם ברי הגנה.

אך הגישה הזו שררה גם זמן רב קודם לנאומו של נתניהו בקונגרס. מקורה עוד בלחץ הבלתי פוסק של הממשל על ישראל לסגת לקווי שביתת הנשק הבלתי ניתנים להגנה מ-1949, הגינויים אחוזי הטירוף כלפי בנייה ישראלית בירושלים היהודית, וההטיה נגד ישראל ולטובת הרשות הפלסטינית.

כמו כן, ישנו הסירוב האובססיבי להכיר באיום הפונדמנטליזם האסלאמי או להתייחס אליו. רק בחודש שעבר, אובמה התייחס באופן טריוויאלי למתקפה האנטישמית על הסופרמרקט הכשר בפריז ככזאת הנובעת מ"קבוצה של פנאטים אלימים ואכזריים העורפים את ראשיהם של אנשים או יורים באופן אקראי בקבוצת אנשים במעדנייה בפריז".

הקש האחרון הורגש במהלך המלחמה האחרונה נגד חמאס, כאשר ממשל אובמה ביקש, שלא בהצלחה, לקדם את קטאר, אחת מממניו העיקריים של חמאס, להחליף את מצרים כמתווך. כמו כן, היו העיכובים ה"בירוקרטיים" המדאיגים בחידוש אספקת הנשק. וכאשר המשא ומתן עם הפלסטינים נכשל (למרות כל ויתוריו של נתניהו, כולל שחרורם של רוצחי המונים), ממשל אובמה האשים את ישראל בכך שלא הייתה גמישה מספיק.

כעת, ישנם איתותים לפיהם ממשל אובמה מבקש להשיג את תמיכתה של איראן בניסיון לערער את דאעש, מה שגרם לנתניהו להזהיר: "המאבק בין איראן לדאעש לא הופך את איראן לחברה של ארה"ב… האויב של האויב שלך הוא האויב שלך".

נאום נתניהו לא יכול היה להרע את יחסו של אובמה כלפי ישראל. למעשה, ההיפך סביר יותר. אם, למרות המאמצים המרוכזים מצד הבית הלבן לקדם את האופוזיציה הישראלית, נתניהו יבחר מחדש, אובמה יהיה מודע לתמיכה העצומה שלה זוכים נתניהו וישראל בקונגרס ובקרב הציבור האמריקני. הוא עלול לחשוב פעמיים לפני שיפתח בקמפיין נוסף להסתת ישראל לשוליים. אם הרצוג ייבחר, הבית הלבן יחשיב אותו לכפיף יותר, וללא ספק יגביר את הלחץ על ישראל לביצוע ויתורים נוספים.

עם הבחירות בשבוע הבא, השאלה היא איזו השפעה תהיה לנאום נתניהו בקונגרס על הבוחרים הישראלים.

ישנם נושאים חברתיים רבים הניצבים בפני האומה. אך המרכיבים החיוניים שקובעים את יכולת הקיום העתידית לטווח ארוך של ישראל נוגעים לביטחון, היחסים עם אמריקה ובניית קואליציה נגד הטרור עם מצרים. בהקשר זה, משמעותי לציין שמובילי דעת קהל מרכזיים בעולם הערבי אימצו את חששותיו של נתניהו בנוגע לאיראן.

בתחומים אלו, ראש הממשלה נתניהו עומד משכמו ומעלה בהשוואה לכל המועמדים הפוליטיים האחרים, ויש לו את היכולת הגבוהה ביותר לעמוד בפני הלחצים מצד אובמה, תוך שהוא זוכה לתמיכת הקונגרס.

אך ללא קשר לשאלות הללו, נאום נתניהו בקונגרס מהווה אירוע היסטורי שיירשם בספר דברי הימים של העם היהודי.

ישראלים ומבקרים ציניים ביטלו את נאומו של נתניהו כ"תיאטרלי". ואולם, בזמן שהאזנתי לו, הרגשתי אני תחושה יוצאת דופן של חדוה על כך שזכיתי לחיות ולראות את מנהיגה של מדינה יהודית זעירה וחזקה נואם בפני הפרלמנט של האומה החזקה ביותר באולם – בפעם השלישית – כשהוא עושה זאת בגאווה וכבוד ציוניים וזוכה לתשואות רמות ונלהבות. המנהיג היחיד שזכה לכבוד דומה היה ווינסטון צ'רצ'יל.

לפני מספר שבועות, ציינו את יום השנה ה-70 לשחרור אושוויץ. נתניהו אמר למחוקקים האמריקנים "אנו איננו עוד מפוזרים בין המדינות וחסרים את הכוח להגן על עצמנו. אך אני יכול להבטיח לכם – הימים האפלים שבהם העם היהודי היה פסיבי לנוכח אויבים המבקשים לבצע בו רצח עם, חלפו". לנוכח הדברים הללו, הקהל כולו נעמד על רגליו והריע.

כמה מבקרים אומללים נזפו בנתניהו על כך שהוא מנצל את השואה. ואולם, בזמן שאני האזנתי לו, מחשבותיי נדדו לסביי ינטה ואהרון אקרמן, אשר, כמו מיליוני יהודים נוספים, הובלו כצאן לטבח בתאי הגזים ובשדות הקטל.

האם אלו שעברו את השואה או שהשתתפו במאבק להקמת המדינה היהודית היו יכולים לשער בחלומותיהם הרחוקים ביותר שבתוך מאה שנים, מנהיג יהודי ישיג הכרה שכזו מצד המחוקקים בעלי העוצמה הרבה ביותר בעולם? אכן, אנו חיים בזמנים יוצאי דופן שרבים יגדירו אותם כנס. אין זה יאה שאנו נתייחס למעמדנו כמובן מאליו.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann