Photo: Flash90

לאודר מאבד את דעתו

Print This Post

רונלד לאודר הוא מיליארדר ואספן אומנות מוכר, שהתמסר בתשוקה לחיים היהודיים כאשר, בזמן ששימש כשגריר ארה"ב לאוסטריה, הוא היה עד לאנטישמיות מרה. אני מכיר אותו זה למעלה מ-20 שנה, והייתי מעורב במידה לא קטנה בבחירתו לנשיא הקונגרס היהודי העולמי.

הקונגרס נוסד בז'נבה לפני יותר מ-80 שנה, בזמן שענני הסופה של הנאציזם נאספו, על מנת לשמש כארגון גג לקהילות היהודיות. הישגיו הגדולים ביותר היו הסכם השילומים עם גרמניה שאותו השיג נחום גולדמן, וההצלחה שנחל אדגר ברונפמן ברדיפה והשגת פיצויים לקורבנות השואה וליורשיהם, כולל נכסים בשווי 1.25 מיליארד דולר של יהודים שנרצחו שהופקדו בבנקים שוויצרים ולא נתבעו.

למרבה הצער, ב-2004 נחשפו אי סדרים כלכליים מבישים אשר הכתימו את מעמדו של הקונגרס והובילו לירידה דרסטית בתרומות הנדיבות מצד יהודים אמריקנים שמימנו את הארגון.

ביוני 2007, לאודר הפך לנשיאו של גוף פושט רגל שאיבד את אמינותו. הוא הצליח להשיב לקונגרס את תהילת העבר שלו, וגייס אנשי מקצוע חדשים בראשות המנכ"ל רוברט זינגר. הארגון החל לפעול בזירה הפוליטית הגלובלית, וקידם (רוב הזמן) את האינטרסים של העם היהודי.

לאודר הוא אחד התורמים הנדיבים ביותר בעולם היהודי. הוא תומך כיום ב-62 פרויקטים ב-16 מדינות מרכז ומזרח אירופאיות, אשר הובילו לתחייה בחיים היהודיים ברחבי האזור. אך מעל לכל, הוא אוהב ישראל להוט ומהווה את אחד התורמים הפילנטרופיים הגדולים ביותר למדינה היהודית.

במשך שנים רבות, לאודר היה חבר קרוב של ראש הממשלה בנימין נתניהו ואחד מתומכיו הכלכליים המרכזיים. למרבה הצער, ב-2011, בתור בעל מניות משמעותי בערוץ 10, הוא התעמת עם נתניהו בנוגע להאשמות הנבזיות שהפנה הערוץ לרעיית ראש הממשלה, שרה. לא היה ביכולתו של לאודר להיעתר לבקשתו של נתניהו לסגור את הערוץ, ומאז אותו יום סרב ראש הממשלה להכיר בקיומו.

כתוצאה מכך, ולמרות אהבת האמת של לאודר לישראל, ההשפלה המתמשכת והיעדר הגישה לנתניהו החלו לעשות את שלהם.

על אף שהוא רפובליקני ותיק עם קשרים לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, סביב לאודר נמצאו גם יועצים "אישיים" ליברלים, שרבים מהם התנגדו מרות לממשלת ישראל הנוכחית. יועצים אלו הובילו אותו לבסוף להאמין שהוא יוכל להפוך לדמות היסטורית באמצעות עקיפת הממשלה הישראלית והשגת שלום בין ישראל לפלסטינים בכוחות עצמו.

הניסיון הראשון שלו בתחום זה התרחש בחודש מרץ השנה. למרות שכנשיא הקונגרס היהודי העולמי אין זה ראוי להתנגד באופן פומבי למדיניותה של ממשלת ישראל, הוא כתב מאמר דעה בניו יורק טיימס שקרא להקמתה של מדינה פלסטינית וגינה את נתניהו. זאת, בזמן שנשיא הרשות הפלסטינית, האנטישמי הגאה מחמוד עבאס, כבר תמך בטרור ושילם סכומי ענק לרוצחים ולמשפחותיהם.

לאודר, איש המפלגה הרפובליקנית שנזף בנתניהו על כך שהוא מהווה מכשול לתהליך השלום, היה כמו מן מן השמיים בעבור רוב היהודים האמריקנים הליברליים. הוא זכה לגלי תמיכה מאותם אנשים שעד לאותה נקודה בזו לו.

החודש, לאודר פרסם פעם נוספת מאמר דעה בניו יורק טיימס. הפעם היה זה מאמר ביזארי עוד יותר, כזה המרמז על כך שהוא אכן איבד את דעתו. חלק מהנושאים שאותם הוא העלה ניתן היה להביע באופן אישי ולדון עליהם באופן לגיטימי. אך לא ניתן להסביר כיצד דמות ציבורית המתיימרת לדבר בשמו של העם היהודי יכולה לעוות נושאים שכאלו ולהוציא אותם לחלוטין מפרופורציה.

לאודר גינה את התפקיד שמשחקים החרדים בתחומים כמו גיור, שמירת שבת, תפילה שוויונית בכותל המערבי, וחקיקה בנושא פונדקאות. רוב הישראלים רוצים לראות בסופה של ההשפעה הרומסת של הקיצונים החרדים. אך האם זהו נושא שנשיא הקונגרס היהודי צריך לקדם בעיתון כללי העוין את ישראל? הוא יכול היה לומר את הדברים בתקשורת היהודית. חוץ מזה, מהיכן התעוזה לטעון ש"האירועים האלה יוצרים רושם שהממד הדמוקרטי והשוויוני של המדינה היהודית עומד למבחן"?

האם לאודר אכן מאמין שהסיבה העיקרית שהיהודים הלא-אורתודוקסים התרחקו מן היהדות ומישראל היא המריבות בכותל המערבי? רובם מעולם לא ביקרו בישראל ומעולם לא היו שומעים על הנושא אלמלא הם שולהבו ע"י הרבנים והמנהיגים היהודים השמאלנים אחוזי הדיבוק שלהם. כמו כן, לאודר אינו מבין שבעיית הניכור אינה נובעת מישראל, אלא מההיעדר המחפיר בחינוך יהודי והבורות העמוקה של הנוער היהודי אמריקני הלא-אורתודוקסי בכל הקשור למורשתנו. האם לאודר אינו מודע לדימום המסיבי המתקיים בקרב הקהילה היהודית האמריקנית, שם אחוז נישואי התערובת הרקיע שחקים והגיע ל-80%? האם ישראל אחראית לכך?

בנוסף להתפרצות בנושא דת, לאודר ביקר גם את חוק הלאום ואיים שהוא עלול "להוביל להשלכות לאומיות ובינלאומיות חמורות" ולהשפיע באופן שלילי על "תחושות השוויון והשייכות של אזרחי ישראל הדרוזים, הנוצרים והמוסלמים".

במאמר שפורסם לאחרונה ביטאתי את תמיכתי – עם ביקורות מינוריות – בחוק הלאום, המהווה בעיקר אישור לזהות היהודית של המדינה ואינו פוגע בשום צורה בשוויון האזרחי של מיעוטים. ממילא, ייתכן שרבים ממבקרי החוק – וכפי הנראה לאודר עצמו – לא קראו אותו או הבינו אותו כראוי.

איני מתכוון לנתח את הצהרותיו המגוחכות של לאודר. שר החינוך נפתלי בנט עשה זאת בתגובה יוצאת מן הכלל שאותה נאלץ הניו יורק טיימס לפרסם.

לאודר מסכם את המאמר המחפיר שלו בהצהרה שישנם יהודים התוהים כעת "אם המדינה שאותה הם מוקירים מאבדת את דרכה", ושנדמה שהממשלה "מכתימה את ערך השוויון המקודש" בעוד רבים מתומכי המדינה מרגישים "שהיא מפנה את עורפה למורשת היהודית, לאתוס הציוני ולרוח הישראלית". הוא אף הצהיר באופן מזעזע שמדיניות הממשלה הישראלית מהווה איום על עתידו של העם היהודי. הוא דרש שממשלת ישראל "תאזין לקולות המחאה והזעם הנשמעים בישראל וברחבי העולם". הוא הזהיר שבמידה והממשלה לא תישמע לאזהרותיו, ייתכן ויהודים צעירים שיתנכרו לה "לא ילחמו נגד תנועת החרם, ההימנעות מהשקעות והסנקציות, עלולים שלא לתמוך בישראל בוושינגטון וייתכן שהם לא יספקו לישראל את העורף האסטרטגי שלו היא כה זקוקה".

מספר ארגונים יהודים אמריקנים ליברלים הפכו בחודשים האחרונים ביקורתיים באופן הולך וגובר כלפי המדיניות הישראלית, אך אף אחד מהם לא היה שערורייתי כמו לאודר, והם אף לא שפכו את זעמם מעל דפי הניו יורק טיימס.

בתקופה בה ישראל ניצבת מול עוינות וסטנדרטים כפולים במדינות רבות (להוציא את ארה"ב), אני קורא תיגר על זכותו של לאודר לדבר בשמה של היהדות העולמית בזמן שהוא מכפיש את ישראל בפומבי. לפני שהוא נבחר לנשיאות, הוא הבטיח לאכוף את המנהל התקין בקפידה. אני מאתגר אותו להכחיש שהוא נמנע מלהפיץ את דברי ההוקעה שלו לאישור או לתיקונים בקרב חברי הארגון.

יהודים אמריקנים ליברלים רבים יריעו ללאודר בשל התפרצותו. אך אני משער שגם חלק גדול מאלו הנוטים להסכים עם חלק מביקורתו, ייטו לחשוב שאין זה ראוי שנשיא הקונגרס היהודי העולמי יביע דעות שכאלו בניו יורק טיימס.

אותם חברי הארגון הנרתעים מהתנהגותו של לאודר ישמרו על שתיקה, מכיוון שהם מודעים לכך שללא המימון שלו (לפחות חמישה מיליון דולר בשנה) הארגון צפוי לקרוס. עם זאת, עליהם להעביר לו את המסר לפיו למרות הנדיבות שלו, הקונגרס היהודי העולמי אינו יכול לתפקד כמופע של איש אחד.

לאודר הוא אדם הגון ופילנתרופ נדיב האוהב את ישראל ואת העם היהודי, אך הוא הולך שולל. עליו לקחת צעד אחורה ולהכיר בכך שיוזמות שכאלו, גם אם מקורן בכוונות טובות, כאשר הן מבוטאות ע"י אדם המתיימר לייצג את היהדות העולמית, עלולות להוביל לתוצאות לא רצויות ולהשפיע באופן שלילי על העם היהודי.

יש לקוות שבביקורו הבא של לאודר בישראל, ייעשו מאמצים מצד ראש הממשלה להניח בצד את רגשותיו האישיים ולהתפייס עמו, וכך למסד מחדש את הקשר החיוני בכדי להימנע מהתפרצויות עתידיות.

פורסם לראשונה בישראל היום



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann