כל קול נחשב במערכת הבחירות המכריעה הזו

Print This Post

British-American Flag English

מצבה העגום של הפוליטיקה הישראלית והבחירות המיותרות הללו הובילו ליצירת תחושת ניכור אצל מרבית הבוחרים. להוציא את אלו המצביעים למרצ, הבית היהודי והמפלגות החרדיות והערביות, רוב הישראלים יסתמו את אפם ויצביעו ללא להט למפלגה הפוגעת באופן המועט ביותר ברגשותיהם.

סקרי דעת קהל עשויים מאוד להוליך שולל, במיוחד בהיעדר חובת הצבעה, וייתכן מאוד שהתוצאות יטמנו בחובן הפתעות משמעותיות.

המציאות היא ששיטת הפריימריז הפרימיטיבית שבמסגרתה בוחרים הליכוד והעבודה (המחנה הציוני) את מועמדיהם לכנסת אפשרה לקבוצות שוליים מאורגנות היטב לקדם את מועמדותם של קיצונים שאינם חולקים את עמדות הזרם המרכזי של שתי המפלגות. ברשימה הנוכחית של העבודה נכללים פוסט-ציונים המגנים את ההמנון הלאומי כגזעני, קוראים לאימהות שלא לשלוח את ילדיהם לצבא ומצהירים באופן פתוח על כך שהם אינם ציונים. באופן דומה, בליכוד ישנם מספר מועמדים שדעותיהם אינם תואמים את הזרם המרכזי של המפלגה.

אקלים זה הוא שהוביל לעלייתן של מפלגות ה"מרכז", דבר שהשפיע על חוסר תפקודה וחוסר יציבותה של המערכת הפוליטית כולה. מפלגות אלו – יש עתיד, ישראל ביתנו וכולנו – הן אמורפיות מבחינה פוליטית וחסרות כל אידיאולוגיה אמתית. למרות שטף הברברת הפוליטית השלילית ברובה ותעמולת הבחירות הגסה שלהן, תפקידן המרכזי הוא לשמש ככלי המנוצל באופן חסר רחמים ע"י מנהיגיהן לקידום שאיפותיהם הפוליטיות האישיות.

יאיר לפיד, אביגדור ליברמן ומשה כחלון ממנים בעצמם את מועמדיהם, וכולם הבהירו באופן ברור שהקריטריון היחידי להצטרפותם לממשלה ברשות הליכוד או העבודה יהיה התפקיד שאותו יוכלו למנף באופן אישי בעבור עצמם.

המצב הופך מורכב הרבה יותר משום שהרשימה הערבית המאוחדת החדשה צפויה להוות גוש הצבעה משמעותי, תוך שהיא תשיג בין 12 ל-15 מושבים בכנסת. כמו כן, היא אף עלולה לעמוד בראש האופוזיציה במידה ותוקם ממשלה רחבה. ובמידה והליכוד והמחנה הציוני יזכו לתוצאות קרובות במיוחד כפי שמסתמן בסקרים הנוכחיים, הגוש הערבי עלול להשפיע לראשונה על תוצאות הבחירות, וזאת אם ימליץ לנשיא ראובן ריבלין להעניק למחנה הציוני את הזכות הראשונה לניסיון להקים ממשלה.

זאת ועוד, ישנו חשש כי ללא קשר למפלגה שתיבחר לעמוד בראשות הממשלה, החרדים עשויים לשוב ולהחזיק בידיהם את מאזן הכוח, ובכך יתאפשר להם לנטרל את יוזמות החקיקה הקודמות שנועדו לשלבם באופן הדרגתי בכוח העבודה ובנשיאת הנטל הלאומי. כך, הם ישובו בוודאי לסחוט כספים ויעודדו את תומכיהם שלא לעבוד ולהתקיים באמצעות רווחה, דבר שעלול להוביל לבסוף למשבר כלכלי.

ההיבט המטריד ביותר בבחירות הנוכחיות הוא היעדר כל דיון רציני בנוגע לסוגיות המכריעות שישראל ניצבת בפניהן כיום.

ואכן, הנושא היחידי ששלט בתקשורת היה קמפיין "רק לא ביבי", שכלל הכפשה ודמוניזציה אישית חסרת תקדים של נתניהו. אף ראש ממשלה מערבי מעולם לא נחשף לביקורת קטנונית ואכזרית דומה ולקמפיין נקמני שכזה של השמצה ודיבה. רעייתו תוארה כאחת מהמכשפות מסיילם. ההעדפות הקולינריות של משק הבית שלו, ההחזרים על מחזור בקבוקים, הניקיון המוגזם של ביתו והוצאות הקופה הקטנה הפכו כולם לכותרות ראשיות. העובדה שהוצאותיו של הנשיא לשעבר פרס היו גדולות פי עשרים, והעובדה שאף אחד מקודמיו בתפקיד לא נחשף לבדיקות קפדניות שכאלו, מדברות בעד עצמן. השנאה העמוקה והאישית לנתניהו שמחזיק נוני מוזס, המוציא לאור של ידיעות אחרונות שתמך בעבר באהוד אולמרט, מובלטת באופן יומיומי בעמודים הראשיים ומהווה דוגמה מבחילה למעמקים שאליהם שקעה התקשורת.

ראש הממשלה השניא את עצמו על אנשים רבים, אך קשה למצוא דופי בהנהגה האחראית שהפגין במהלך המלחמה בעזה. לאופוזיציה אין כל בושה כאשר היא מאשימה אותו בכך שנמנע מלחסל את חמאס. באופן דומה, למרות התנגדות עזה, נאומו בקונגרס היווה הצלחה כבירה ובוודאי שלא ערער את יחסיה של ישראל עם ארה"ב כפי שחזו.

אך למרבה הצער, המתקפות מכוונות באופן אישי לנתניהו במקום למדיניותו. אם נניח בצד את הסוגיות החברתיות והכלכליות כגון דיור וחוסר שוויון – שלגביהן הן נתניהו והן הרצוג הבטיחו לקדם רפורמות – נדמה שישראלים רבים אינם מודעים או אינם חוששים מהעובדה שבמהלך שלוש או ארבע השנים הקרובות, הממשלה תתמודד ללא ספק עם אתגרים רבים, ותחויב לקבל החלטות שלהן תהיה השפעה משמעותית על עתידה וביטחונה ארוך הטווח של המדינה היהודית.

אנו נווה מדבר שליו באזור מוקף בברבריות הנוראית ביותר, ולמרבה הצער אין כל איתות באופק המורה על הקלה כלשהי בהרג ובתהפוכות. עלינו לשאוף לחזק את יחסינו עם מצרים ולהיערך לאפשרות של יוזמות טרור מחודשות שמקורן באיראן, בדאעש, בחיזבאללה, בחמאס ואפילו ברשות הפלסטינית, אשר חולקת את אותן מטרות העומדות בפני חמאס.

מעבר לכך, עלינו להיות מודעים לכך שבזמן הנותר לקדנציה שלו, ממשל אובמה נחוש להמשיך להפעיל לחץ על ישראל לנסיגה לגבולות שאינם ברי הגנה ולביצוע ויתורים נוספים שעלולים להוביל להשפעות ארוכות טווח על ביטחון ילדינו ונכדינו.

הבוחרים צריכים להבין שלהרכב הממשלה הבאה תהיינה השלכות משמעותיות על נושאים חיוניים אלו. כמו כן, עליהם לקחת בחשבון שהתקדימים האחרונים בישראל המחישו שבהיעדר אחריות מצד הקבינט, המדיניות הכוללת נקבעת ברובה ע"י ראש הממשלה, כאשר לשותפים בקואליציה ישנה השפעה מזערית על ההחלטות החשובות.

בתנאים שכאלו, אל לישראלים להתייחס בביטול ציני לבחירות כאל תיאטרון. עליהם להפעיל את זכותם להצביע ולהתמקד באחד משני הגושים הגדולים במקום לתת את קולם בקלות דעת למפלגות ה"מרכז".

עליהם להכיר בכך שישנם הבדלים משמעותיים בגישה בין המדיניות של נתניהו ושל הרצוג. ראוי שהם יניחו בצד כל דעה קדומה הנוגעת לשאלה האם אוהבים או נרתעים מהאישיות של המועמד, ולתמוך במפלגה שאת מנהיגה הם מחשיבים כבעל היכולת הטובה ביותר להוביל את האומה בתקופה קריטית זו, מנהיג שיהיה מסוגל להתעמת עם הלחצים מצד ממשל אובמה ולספק ביטחון אל מול יריבינו. משמעות הדבר היא תמיכה בליכוד ובבנימין נתניהו או ביצחק הרצוג וציפי לבני מהמחנה הציוני.

נתניהו הבהיר שהוא לא יאשר ויתורים נוספים כלפי הפלסטיניים לעת עתה. בעיניו, ויתורים שכאלו רק יסכנו את ישראל ויקדמו את מטרותיהם של הטרוריסטים. הוא יתנגד ללחצים של ממשל אובמה, ומרגיש בטוח שיזכה לתמיכת הקונגרס והעם האמריקני.

הרצוג ולבני מאמינים שעל ישראל להגיע להסכם עם עבאס, שאותו הם עדיין מחשיבים כפרטנר לשלום, והם יתמכו בהתנתקות נוספת מהרשות הפלסטינית. כמו כן, הם רומזים שהם ירצו את הנשיא אובמה באמצעות ביצוע ויתורים והסכמה לגבולות עתידיים.

בהקשר זה, על הבוחרים לקבוע האם הם מחשיבים את נתניהו או את הרצוג/לבני כבעלי היכולת הגבוהה ביותר להכוונת גורלה של האומה כראש ממשלה, וזאת בשנים המכריעות העומדות בפנינו. עליהם להצביע למפלגה זו ולהימנע מהצבעה למועמד מרכז, דבר המסתכם ביסודו במתן קולותיהם בקבלנות לאנשים שישתמשו בהם בעיקר לטובת שאיפותיהם האישיות. דבר שכזה עלול להוביל לתוצאות בלתי מתוכננות ולהקמת ממשלה המנוגדת למדי לרצונו האמתי של העם.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann