עשיית מעשים טובים ודחיית הרוע העסיקו את כולנו במהלך תקופת החגים והימים הנוראיים, התעסקות אשר הגיעה לשיאה בשחרורו של גלעד שליט. אנו חיים בתקופה בה מושגים כגון טוב ורע עוברים טשטוש מכוון. לדוגמה, הטבח המפלצתי שארע בחודש יולי ובו נרצחו שמונים נורווגים על ידי פסיכופט ניאו-נאצי מטורף- מעשה שטני ומרושע לכשעצמו- נוצל באופן גלובאלי על ידי השמאל הקיצוני וקבוצות מוסלמיות על מנת להשקיט את הגינויים הלגיטימיים וסיווג ההתנהגויות האסלאמיות הקיצוניות כרוע. אלו פילו האשימו את המבקרים בכך שהם מסיתים לרצח המוני. ואולם, כעת אנו עדים להעלאתם המחליאה של כמה מהרוצחים הסדרתיים המתועבים בעולם לדרגת גיבורים ברחבי העולם הערבי. אך תופעה זו כלל אינה חדשה. זוכרים אתם שיחה רצינית בה השתתפתם לאחרונה אשר בה המילה 'רוע' הוזכרה? התשובה, ככל הנראה, היא שלילית וזאת מכיוון שבתקופה זו, שימוש במונח שכזה אינו נחשב לתקין פוליטית ועלול להוביל להאשמה בדעות קדומות או צרות אופקים.

כיצד להבחין בין טוב לרע?

Print This Post

בין טוב לרע

On distinguishing between good and evil

עשיית מעשים טובים ודחיית הרוע העסיקו את כולנו במהלך תקופת החגים והימים הנוראיים, התעסקות אשר הגיעה לשיאה בשחרורו של גלעד שליט.

אנו חיים בתקופה בה מושגים כגון טוב ורע עוברים טשטוש מכוון. לדוגמה, הטבח המפלצתי שארע בחודש יולי ובו נרצחו שמונים נורווגים על ידי פסיכופט ניאו-נאצי מטורף-  מעשה שטני ומרושע לכשעצמו- נוצל באופן גלובאלי על ידי השמאל הקיצוני וקבוצות מוסלמיות על מנת להשקיט את הגינויים הלגיטימיים וסיווג ההתנהגויות האסלאמיות הקיצוניות כרוע. אלו פילו האשימו את המבקרים בכך שהם מסיתים לרצח המוני. ואולם, כעת אנו עדים להעלאתם המחליאה של כמה מהרוצחים הסדרתיים המתועבים בעולם לדרגת גיבורים ברחבי העולם הערבי.

אך תופעה זו כלל אינה חדשה. זוכרים אתם שיחה רצינית בה השתתפתם לאחרונה אשר בה המילה 'רוע' הוזכרה? התשובה, ככל הנראה, היא שלילית וזאת מכיוון שבתקופה זו, שימוש במונח שכזה אינו נחשב לתקין פוליטית ועלול להוביל להאשמה בדעות קדומות או צרות אופקים.

במהלך מלחמת העולם ה-2, מעולם לא היה ויכוח בנוגע להגדרת הנאצים כרשעים. הדבר לא רמז כי בנות הברית היו טהורות מחטאים. הסכמי ורסאי היו ודאי בלתי הגונים. טעויות נעשו, וללא ספק היו בשורותינו דגנרטים אשר ביצעו פשעים. ואנו היינו מודעים ללא ספק למגרעותיהם של בני בריתנו הסובייטים.

אך אנו הכרנו ללא עוררין בעובדה כי הנאצים מייצגים את הרוע על פני אדמות, והיינו מוכנים להקריב את חיינו בשדה הקרב כנגד כוחות החושך אשר ביקשו לחתור תחת חרותנו ותחת חברתנו.

במהלך חצי המאה האחרונה, בעת שהפוסט-מודרניזם סחף את אירופה החדשה, עימותים החלו להיות מפורשים יותר ויותר מעמדה של 'שקילות מוסרית'. כיום, תיאור פשעים על רקע דתי או לאומי כמרושעים נחשב לצר אופקים.

שינוי זה בהשקפה מקושר לשחיקה בערכים היודו-נוצריים, אשר- על אף העובדה שהם בדרך כלל הופרו יותר מאשר יושמו- אפשרו בעבר לכל הפחות מסגרת מוסרית אשר בתוכה ניתן להבחין בין טוב לרע.

אין זה מקרי שהנצרות באירופה נסוגה באופן קיצוני, כאשר מוסלמים רבים יותר מתפללים כיום במסגדים בבריטניה מאשר נוצרים בכנסיות האנגליקניות. האמונות הנוצריות הוחלפו בחילוניות, וחלק מהכנסיות ספגו בעצמן מושגים פוסט-מודרניסטיים.

לעומת זאת, בארה"ב, בה הדת ממשיכה לשחק תפקיד מרכזי, המוסריות נותרה רלוונטית ביותר והפוליטיקאים מתאמצים למסגר את מדיניותם באופן שנתפס כאתי.

באקלים זה, ליברלים רבים פרשו מן הקרב כנגד האיום הטוטליטרי החדש. הם אינם מכירים בעובדה שהאלמנטים הרדיקאליים השולטים בעולם המוסלמי כיום מהווים איום לחברה המערבית שאינו נופל מזה של הנאצים בשנות ה-30. אפילו רבים מהמנהיגים היהודיים המחויבים מערפלים את המציאות, ומאשימים את אלו המציינים כי האסלאם נשלט על ידי קיצונים בכך שהם מקדמים "היסטריה" ו-"אסלאמופוביה אידיאולוגית".

את מידת המתינות בחברות האסלאמיות ניתן להעריך על ידי שאילת מספר שאלות:

האם המנהיגים והפעילים האסלאמיים מקדמים מתינות, או שבמקרה הטוב הם עומדים מן הצד ונמנעים מגינויים של הג'יהאדיסטים? האם רובם חולקים את המטרה של כפיית חוקי השריעה על העולם כולו? האם הם תומכים בחופש הפולחן? האם הם מוחים כנגד האלימות והרצח המכוונים כנגד מבקריהם של נביאם ושל האסלאם? האם הם מבקשים למתן את הרוחות האלימות אשר מסיתות לשנאה ולקיצוניות במסגדים, בכלי התקשורת ובבתי הספר שלהם?

רוב רובה של האליטה השלטת כיום ברוב העולם הערבי האסלאמי הייתה נכשלת בסיפוק תשובות מתקבלות על הדעת לשאלות אלו. אולי אין זה תקין פוליטית לומר זאת, אך המציאות העצובה הינה כי מלבד מיעוט של מוסלמים מתונים ואמיצים- רובם כאלו המהווים מיעוט בקהילות לא-מוסלמיות- רוב רובם נותרים פסיביים במקרה הטוב ביחס לזוועות המבוצעות על ידי הקיצונים האסלאמיים.

אכן, למרבה הצער אין עוררין על כך שמרבית הערבים המוסלמים תומכים באופן גורף ברוע הבלתי-מזויין המוקרן מההצהרות הארסיות והרצחניות של אחמדיניג'אד, חיזבאללה וחמאס אשר אינן מותירות מקום לדמיון. גם האליטות השולטות במדינות ערב האסלאמיות כיום לא צפויות לספק תשובות מתקבלות על הדעת לשאלות שכאלו. ואבוי, ה-"אביב הערבי" בשמו המסולף הוביל לגאות בכוחו של הפונדמנטליזם האסלאמי באזור ותו לא.

אלו לא רק חסידיה הפלסטיניים של האמנה החמאסית אשר תומכים ללא בושה ברציחתם של יהודים ומתרברבים בכך שלעולם לא יוותרו על המטרה להחריב את המדינה היהודית. הרשות הפלסטינית שקולה יותר רק בהצהרותיה המכוונות לצריכה מערבית. אך הסקר שפרסם לאחרונה המרכז הפלסטיני לדעת קהל הדגים כי רוב רובם של הפלסטינים עודם מחויבים לחלוטין לחורבננו. 80% מהם הסכימו כי זהו תפקידם של המוסלמים להשתתף בג'יהאד להשמדת ישראל, ו-73% תמכו באמנה של חמאס המצטט מהחדית' קריאה של הנביא מוחמד להריגת כל היהודים. כל מערכות המדינה הפלסטיניים- מסגדים, כלי תקשורת ומערכת החינוך- מהללות ומקדשות אימהות למחבלים מתאבדים ומכבדים כ-"שאהידים" את אלו שרוצחים אזרחים ישראליים על מנת לזכות במקום בגן עדן.

עלינו להדגיש את ההבדלים התרבותיים בין מדינות דמוקרטיות לבין במשטרים אסלאמיים פונדמנטליסטים בתגובתם למעשי זוועה מצדם של טרוריסטים. מבקרי האסלאם במדינות המערב אינם מהללים פסיכופטים משוחררים- רוצחי נשים וילדים- בעת שחרורם מהכלא. הם אינם משיקים כיכרות ערים, פסלים או קבוצות כדורגל על שמם של מבצעי פעולות שכאלה. כמו כן, הם אינם עורכים מסיבות רחוב ומחלקים סוכריות לילדים על מנת לחגוג את מותם של מוסלמים חפים מפשע הנהרגים כתוצאה מהמלחמה כנגד הטרור. אך בעקבות שפיכות הדמים הנגרמת בכל פיגוע התאבדות מוצלח כנגד אזרחים ישראליים- זה בדיוק מה שקורה ברחוב הפלסטיני. ואולם, אלו המגנים חברות המתנהגות באופן ברברי ומרושע שכזה מואשמים לעיתים קרובות באסלאמופוביה ובגזענות.

תיאור התנהגות שכזו כרוע הוא הגיוני ולא "גזעני". טרם שטיפת המוח הנאצית, גרמניה הייתה נחשבת לתרבותית שבמדינות אירופה. מאז תבוסתו של היטלר וכינונה של מערכת חינוך נורמאלית, הרוע שהונחל על ידי הנאצים נוטרל והגרמנים שבו להיות אומה הגונה.

במקום לחשוף את הפליליות ואת הרוע שבמשטרים הפלסטינים ולהכריז כי עדיין אין פרטנר פלסטיני לשלום, אנו ממשיכים לטמון את ראשנו בחול ומתחננים לחידושו של המשא ומתן הטקסי עם אלו המחויבים לחורבננו. שיחות שכאלו הסתכמו שוב ושוב בתהליך של 'אנו נותנים והם מקבלים' בעת שהפלסטינים ממשיכים לבקש לפרקנו בשלבים. דבר זה תורם גם לאווירה הגלובאלית הציבורית בה יריבינו מורידים אותנו לדרגת מצורעים.

הפלסטינים נחשבים למוכשרים שבעמי ערב. ספקו להם מנהיגים הומניטריים. העניקו להם מערכת חינוך נאורה אשר תחליף את תרבות השנאה והמוות בה נשטפים מוחותיהם של צעירים ומתוכה יצמחו מנהיגים הומניטריים חדשים, אשר יאפשרו לפלסטינים והישראלים יוכלו ליצור יחד אזור מרהיב של דו-קיום, יצירתיות ושלום. אך כפי שהפגין מחמוד עבאס בנאומו האחרון באסיפה הכללית של האו"ם, כרגע מדובר בחלום מרוחק.

הגיעה העת לשקול את הראיות, להפעיל שיפוט מוסרי ולהתנהג בהגיון. בריחה מהמציאות וחיים בסביבה של עליסה בארץ הפלאות היא מפתה ביותר. אך בטווח הארוך עלול הדבר לעלות במחיר כבד לילדינו, אשר יאלצו בסופו של דבר להתמודד עם האיום הקיומי הנובע מהרוע המקיף אותם.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann