l-r: Rabbi Prof.Daniel Hershkowitz, Dr. Ari Volvosky (former Prisoner of Zion), Isi Leibler, Naomi Leibler, Dr. Yossi Vardi

ישראל ויהדות התפוצות – משבר ממשמש ובא

Print This Post

British-American Flag English

ב-7 ליוני 2016, הוענק לאיזי ליבלר תואר 'דוקטור לשם כבוד בפילוסופיה' ע"י אוניברסיטת בר אילן.

נאום באוניברסיטת בר אילן

יוני 2016

_______________________________________________

העולם היהודי, הן בישראל והן בתפוצות, חווה שינויים דרמטיים מבחינה דמוגרפית ואידיאולוגית.

בעשורים האחרונים חזינו בירידה דרמטית בכוחם ובהשפעתם של יהודי התפוצות. מרכזיותה של ישראל בחיים היהודיים והקשרים המחברים יהודים בתפוצות לישראל, ניצבים בפני לחץ משמעותי.

עם זאת, ישראל התגלתה בצורה ברורה כערבה להמשכיות החיים היהודיים.

היא סיפקה כוח לעם היהודי. היא קלטה יהודים מכל קצוות תבל – החל מניצולי שואה ועד ליהודים ממדינות ערב, מיהודים סובייטיים ועד ליהודי אתיופיה – ועיצבה אותם באורח נס לכדי אומה איתנה. כמו כן, המדינה היהודית התפתחה כעת לכדי מרכז כוח כלכלי יוצא דופן, העוקף בביצועיו את מרבית הכלכלות ברחבי העולם, ובנוסף הפכה לכוח צבאי מרכזי.

למרות הסנסציה שמייצרת התקשורת בנוגע לפילוגים משמעותיים בחברה הישראלית, כיום קיים קונצנזוס חזק יותר בקרב האומה בכל הקשור לשלום עם שכנינו מאשר בכל זמן אחר מאז הפילוג המר שחל במדינה בהקשר של הסכמי אוסלו. הרוב המוחלט שואף להפרדה מן הפלסטינים, אך מכיר בכך שלא ניתן יהיה להשיג את הדבר בהיעדר ביטחון ופרטנר לשלום. זוהי גישתן של כל המפלגות הציוניות.

מלבד הרשימה הערבית המאוחדת, אלו המתנגדים לגישה זו מורכבים מקבוצה מתדלדלת, שולית כמעט, של שמאלנים מוכי אשליות המושכים תשומת לב בלתי פרופורציונאלית כאשר עמדותיהם הקיצוניות מפורסמות ע"י 'הארץ' הפוסט ציוני, ורדיקלים מימין השואפים לספח את השטחים, למרות העובדה שהדבר יהפוך את ישראל למדינה דו-לאומית – לבנון נוספת.

בניגוד לתהליך הניכור המואץ מהיהדות בקרב יהודי התפוצות, במהלך העשורים האחרונים חוותה ישראל – מלבד הגאות בעולם החרדי – תחייה מהפכנית של התעוררות רוחנית בליווי עלייה בשמירת המסורת הדתית. הכבוד הספרדי למסורת הוביל להכרה רבה יותר בדת ובמורשת היהודית בקרב כל זרמי החברה. החילוניות האגרסיבית והקיטוב בין הזרמים הדתיים והחילוניים שרווחו בימי המדינה המוקדמים צומצמו, וכיום אף מורגש רנסנס כלשהו בקיום מצוות מסורתי ודתי בקרב צעירים ישראלים.

אך סכסוכים מרכזיים בזירה הדתית נותרו ללא פתרון. יכולתם של החרדים לנצל את המערכת הפוליטית הבלתי מתפקדת בכדי לסחוט ויתורים ולתפוס את השליטה במוסדות הדת של המדינה הובילה למתיחות עצומה ולקונפליקט חברתי.

חטיפתה של הרבנות הראשית, שנשלטה בעבר ע"י הדתיים הלאומיים, בידי החדרים – המתעבים את המוסד – אפשרה להם לכפות את שליטתם המחמירה בנושאים המרכזיים של נישואים, גירושים וגיור. כמו כן, כוחן של המפלגות החרדיות בממשלה מאפשר להם לשמר מערכת חינוך המתנגדת לכל לימודים חילוניים, ובכך מונעת מבוגריה את ההזדמנות להשיג מקור מחייה משמעותי. רבנים בישיבות החרדיות מורים לתלמידיהם להמשיך ללמוד במשרה מלאה, ומניאים אותם מהצטרפות לכוח העבודה הלאומי. לתופעה זו ישנן השלכות כלכליות, והיא דנה את רוב החרדים לעוני, הסתמכות על קצבאות רווחה או על הכנסותיהן של נשותיהם. סירובם העיקש לשרת בצה"ל ייצר מתיחויות גדולות וטינה מצד רוב הישראלים, הדורשים שהם ישתתפו בנשיאת הנטל הלאומי.

בנוסף, החומרה המוגזמת והיעדר החמלה המופגנים ע"י הרבנים החרדים השולטים בגיור לא רק שהובילה למרירות רבה, אלא שהיא מרתיעה את אלו שאינם יהודים ע"פ ההלכה מלעבור תהליכי גיור. לכך ישנן השלכות ארוכות טווח עצומות, במיוחד בשל מספרם הגדול של ילדים ילידי ישראל שהוריהם עלו לארץ מברית המועצות לשעבר.

למרבה הצער, אף מנהיג רבני לא קם על מנת למלא את מקומו של הרב הספרדי הראשי לשעבר עובדיה יוסף ז"ל, שבעזרת מעמדו ואומץ ליבו, ולמרות התנגדויות רבות, מצא פתרון הלכתי שאפשר את קליטתם של יהודי אתיופיה. האתיופים הציבו נושאים הלכתיים מורכבים לאין שיעור מאשר ילדים של זוגות רוסיים מעורבים, אשר על בסיס ההלכה מסווגים כזרע ישראל – וצריכים היו לזכות ליחס מקל יותר מאשר מועמדים אחרים לגיור.

דבר נוסף שתסכל את מרבית הישראלים, חילונים ודתיים כאחד, היו המאמצים מצד הרבנות הראשית להגביל את כשירותם של רבנים לשמש בנישואים ובגיור. גישה זו הורחבה גם לתפוצות, שם רבנים אורתודוקסיים שאינם מאמצים את הגישה הקיצונית נרשמים ברשימה שחורה, והגיורים שלהם נדחים כבלתי קבילים הלכתית בישראל. רמה כזו של שליטה גלובלית מרוכזת ברבנות היא חסרת תקדים. במשך 2000 שנים בגלות, כל קהילה הקימה את בין הדין הרבני המקומי של עצמה למטרות אלו.

הכנסת ביקשה לתקן נושאים דוגמת הגיוס וחובת לימודי הליבה בזרם החינוך החרדי. אך כאשר החרדים מחזיקים בידם את מאזן הכוח בממשלה הנוכחית, רפורמות אלו ננטשו.

ואולם, ישנו אור בקצה המנהרה. כיום, רבנים חרדים רבים רחוקים מאוד מעמיתיהם ה"אנטי ציוניים" בתקופה שקדמה למדינה, והם מכירים בכך שאורח החיים הנוכחי של החרדים, הסובב סביב הלימודים ב'כולל', איננו יכול להישמר לאורך זמן. הם ניצבים מול פצצת זמן כלכלית מתקתקת שאותה ניתן לנטרל רק כאשר החרדים ישולבו באופן מלא בכוח העבודה. ולאחר שזה יקרה, החרדים צפויים להפוך, לאורך זמן, למרכיב תורם משמעותי לחברה הישראלית בכל הרמות.

על אף כל בעיותיה, ישראל ניצבת בפסגת ההצלחה ואומת הסטרטאפ שלנו מתהדרת בכלכלה חזקה בצורה יוצאת מן הכלל. למרבה האירוניה, למרות היותה האומה היחידה שקיומה נותר תחת איום וניצב מול שינויים משמעותיים, סקרים מאשרים שהישראלים הם מבין האומות המאושרות ביותר בעולם. שיעור הילודה גבוה משהיה אי פעם, עם עלייה של 195,000 לעומת השנה שעברה ואוכלוסייה יהודית המונה כיום 6,400,000 – כעשרת מונים יותר מאשר ב-1948, אז הוקמה מדינת ישראל.

הגלים המתחזקים של אנטישמיות מובילים לעלייה, אשר מתרחבת עוד יותר ע"י אלו המתיישבים בישראל מבחירה במטרה ליהנות מחיים יהודיים מלאים. עתידו של העם היהודי בישראל הוא מובטח, והוא ימשיך לפרוח.

בניגוד חריף, מעמדם של יהודי התפוצות הולך ומתדרדר. בין השחיקה הדרמטית בזהות והעלייה בנישואי התערובת, בשילוב עם פיצוץ באנטישמיות הגלובלית, כל הקהילות היהודיות ניצבות בפני אתגרים ברמות חומרה שונות אשר, במקרה הטוב, יפחיתו חלק ניכר מגודלן ומהשפעתן.

ואולם, האנטישמיות הפראית לא השפיעה על נישואי התערובת. ואכן, נהיר שבחברה פתוחה, ניהול מסע קמפיין נגד נישואי תערובת שמבוסס על כל יסוד שאינו דתי הוא מקרה אבוד אשר ייתפס כגזענות.

הסטטיסטיקה נוראית. בארה"ב, רמות נישואי התערובת מחוץ לזרם האורתודוקסי מגיעות עד ל-80%. רק מספר מזערי מהילדים שנולדים בנישואים הללו ישמר חיים יהודיים משמעותיים כלשהם.

נהיר שבמידה והמגמות הללו תימשכנה – וכמעט וודאי שכך יהיה – אנו חוזים בפיחות דרמטי ומתמשך במספרן, כמו גם בהשפעתן, של קהילות אמריקניות ואחרות בתפוצות, שרבות מתוכן כבר התדלדלו באופן משמעותי.

היוצאים מן הכלל היחידים הם הסקטורים האורתודוקסיים, המרכיבים כיום רק כ-10% מהקהילה היהודית באמריקה. הם אינם נישאים בנישואי תערובת, ונהנים משיעורי ילודה גבוהים הרבה יותר מאשר זרמים יהודיים אחרים (4.1 לעומת 1.7 ילדים בקרב הלא-אורתודוקסים, מתחת לשיעור התחלופה).

במהלך העשורים הקרובים, כאשר מספריהם יעלו, יהיו זה הם – עם הגישות המרובות שלהם הנעים בין חסידים חרדים מבודדים באופן קיצוני לבין "אורתודוקסיות פתוחה" רדיקלית – הצפויים להתגלות כסקטור הדומיננטי ביותר בחיים היהודיים בתפוצות.

סקר של מכון PEW מבחין בירידה דרמטית בהשתייכות לבתי כנסת ובעלייה משמעותית במספר היהודים ה"חילונים". אך זוהי קביעה מטעה, משום שאין כל תחייה בתרבות החילונית והקטגוריה ה"חילונית" הזו מורכבת, ללא ספק, בעיקר מיהודים בשמם בלבד או מיהודים שהתבוללו באופן מוחלט.

אפילו אם הם מגדירים עצמם כיהודים, המתבוללים או צאצאים של נישואי תערובת מבטאים את "יהדותם" באמצעות החלפת ערכים יהודיים אמתיים עם יעדים ליברלים אוניברסליים כגון צדק חברתי, שאליו מתייחסים לעיתים קרובות בביטוי "תיקון עולם". מגמה זו מעלימה יעדים יהודיים ייחודיים כמו תמיכה "שבטית" בישראל ושימור של קיום מצוות וטקסים יהודיים, ופונה ל"יהדות נבואית", תוך שהיא משלמת מס שפתיים לנושאים אוניברסליים ללא רלוונטיות יהודית ייחודית.

תופעה זו מחמירה עוד יותר בשל העלייה המחודשת יוצאת הדופן באנטישמיות, השנאה הוותיקה והמתמשכת ביותר בעולם.

אלו שהאמינו שאושוויץ יוביל להפיכתם של האנטישמים לזן נכחד התפכחו מאשלייתם. הסבב החדש של האנטישמיות הואץ ע"י הפונדמנטליסטים האסלאמיים, שהקימו לתחייה את התעמולה הנאצית החמורה ביותר ויזמו קמפיינים המכחישים את הקשר היהודי לישראל, ואפילו מגנים את ישראל על כך שביצעה "יהודיזציה" לאתר הקדוש ביותר שלה, ירושלים.

הם זוכים לתמיכה מצד אנטישמים מסורתיים במדינות המערב, שרוסנו בתחילה לאחר השואה, ויצאו עכשיו מהארון במטרה להצטרף לשנאת היהודים המחודשת.

הכוח השלילי ביותר היה התנועה השמאלנית הגלובלית, אשר אימצה את הדמוניזציה של ישראל כמרכיב מרכזי בהשקפת העולם שלה. בתקופה בה המזרח התיכון שקע לעידן ברברי המזכיר את ימי הביניים – עם מדינות שקורסות ומיליונים שנטבחים והופכים לפלטים – פרוגרסיביים וליברלים הפנו את זעמם כלפי ישראל. הם כרתו בריתות בינם לבין הכוחות הפונדמנטליסטים האסלאמיים האכזריים ביותר, תוך שהם בוגדים במחויבותם לזכויות אדם ולוקחים חלק בהכפשה הגדולה ביותר בהיסטוריה כאשר הם מאשימים את ישראל, המדינה הדמוקרטית היחידה באזור, בכך שהיא נולדה בחטא, מפעילה את הכיבוש והדיכוי של הפלסטינים, יוצרת משטר אפרטהייד ומתנהגת כמו הנאצים.

קדירת מכשפות של פונדמנטליסטים אסלאמיים, השמאל, וקבוצות ימין קיצוני מסורתיות של אנטישמיים מקומיים התאחדו לטובת דמוניזציה ודה לגיטימציה צווחנית של המדינה היהודית – שהפכה כיום לממלאת מקומה של האנטישמיות המסורתית. בעוד שבימי הביניים, היהודים הואשמו בכל אסונות הטבע שפקדו את האנושות, המדינה היהודית ממלאת כיום את התפקיד הזה ומתוארת כאחד מהאיומים הגדולים ביותר בפני השלום והיציבות הגלובלית. ההפצה הגלובלית המהירה של תעמולת השנאה הזו התאפשרה בזכות עידן האינטרנט והמדיה החברתית שלו.

בניסיון פתטי לרצות את הקיצוניים המוסלמים בשורותיהם ולמרות הרחבת הטרור הג'יהדיסטי אל ליבן של ערים אירופאיות מרכזיות, ממשלות אירופה החריפו את הקמפיין שלהם נגד ישראל.

ואמנם, הפסיביות האירופאית לנוכח המתקפות האנטישמיות הללו מזכירה את אדישותם במהלך שנות ה-30 של המאה הקודמת, אז הקמפיינים האנטי יהודיים הושקו ע"י הנאצים.

באירופה, הקמפיינים האנטי ישראליים/אנטי יהודיים מהווים כיום מרכיב מרכזי סטנדרטי בסביבה – במיוחד בשיח הפוליטי, בהפגנות ובחלק מהתקשורת והטוקבקים הארסיים. מורגש לחץ על צעירים בבתי הספר – שעליהם שומרים לעיתים קרובות כוחות צבא או אנשי ביטחון – ובאוניברסיטאות, אשר הפכו לביבים של צרות אופקים אנטי יהודית. היהודים נהפכו פעם נוספת למנודים, דבר שהופך את הסיכוי לקיים חיים יהודיים משמעותיים כלשהם באירופה לקלוש במיוחד.

בארצות הברית – למרות שהמצב שונה בתכלית מאירופה – מעמדם של היהודים מאז שאובמה תפס את מושכות השלטון עבר גם הוא טרנספורמציה דרמטית. מן הרגע הראשון, אובמה היה נחוש 'ליצור מרחק' בין ארה"ב לישראל והאשים את נתניהו בכישלון להתקדם במשא ומתן לשלום. לעיתים, הוא התייחס לראש ממשלת ישראל באופן גרוע יותר ממנהיגה של מדינה סוררת. במקביל, הוא התייחס בביטול לעקשנות, להסתה ולטרור של הרשות. הוא מתח ביקורת על מאמציה של ישראל להגנה עצמית במהלך מלחמת עזה, האשים אותה בכך שהגיבה באופן בלתי פרופורציונאלי לטילים ששוגרו ע"י חמאס, ואף הפעיל שקילות מוסרית בין הישראלים לבין אלו שביקשו להשמיד אותנו. התרפסותו בפני מנהיגי משטר הטרור האיראני, תוך שהוא מאפשר לאיראן לתפוס את ההגמוניה האזורית ולהפוך למעצמת סף גרעיני, ייצרה מתיחות עצומה עם ישראל ותרמה לכאוס האזורי שהוביל בפועל לקריסתן של סוריה ועיראק.

דברים אלו השפיעו באופן עמוק על הקהילה היהודית, שרוב חבריה ממשיכים אף על פי כן לתמוך באובמה. תופעה זו הומחשה ע"י העובדה שרוב הנהגת הקהילה, שהייתה עד כה לוחמנית ואיתנה, נמנעה מלקרוא תיגר על ההצהרות השערורייתיות של אובמה נגד ישראל, וזאת למרות העובדה שדעת הקהל האמריקנית, המושפעת באופן חזק ע"י הנוצרים האוונגליסטים העוצמתיים, ממשיכה לתמוך באופן חזק במדינה היהודית.

בנוסף, העוינות הגוברת כלפי ישראל שמקורה באגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית מערערת את הגישה העל מפלגתית השלטת כלפי ישראל. כיום, הסקרים מצביעים על כך שהרפובליקנים מעדיפים את ישראל על הפלסטינים ביחס של 75 מול 7 אחוזים, בעוד הדמוקרטים מעדיפים את ישראל על הפלסטינים ביחס של 43 מול 29 אחוזים בלבד – פער משמעותי שממשיך להתרחב.

כמו כן, ממשל אובמה העניק לגיטימציה ועודד את עלייתן של מי שהיו עד כה קבוצות שוליים כמוJ Street ופלגים אנטי ישראליים עוד יותר, ובכך קידם את התפיסה לפיה הם, לא פחות מההנהגה הממוסדת, מייצגים את הקהילה היהודית.

הדבר עודד יהודים בוגדניים לעמוד בחזית הקמפיין לדמוניזציה ודה לגיטימציה של ישראל. הם מהווים את חיל החלוץ של תנועת BDS ועומדים על זכותם להשתמש בפלטפורמות יהודיות בכדי לקדם את שנאתם. בקמפוסים מסוימים, הם מובילים את התנועות האנטי ישראליות והאנטישמיות. הם זוכים לחשיפה משמעותית – ובלתי פרופורציונאלית ביחס למספריהם – מצד התקשורת הליברלית המחניפה להם.

אנטישמיות יהודית אינה תופעה חדשה, וניתן לזהות את מקורותיה במומרים היהודים בימי הביניים. במהלך המאה ה-19, יהודים כמו קרל מרקס עמדו בחזית רדיפת היהודים החמורה ביותר. מהפכנים סוציאליסטיים יהודים ברוסיה אף שיבחו פוגרומים ככלי ליצירת סביבה מהפכנית. לנאצים לא היו סנגורים יהודיים משום שהיטלר פלט את משתפי הפעולה היהודיים. אך יהודים ביבסקציה – יהודים סובייטיים קומוניסטים שמונו לקדרים – היו בין רודפי היהודים הגדולים ביותר, וקומוניסטים יהודיים הגנו על ואף הריעו לפשעיו של סטלין נגד העם היהודי, וביקשו להכחיש את האנטישמיות הסובייטית או להגן עליה.

לפיכך, יהודים התומכים באנטישמים באופן ישיר או בלתי ישיר אינם מהווים תופעה חדשה. אך בעבר, הם נדחקו לשוליים או נודו בדחייה. החיבוק לו הם זוכים כעת מצד ליברלים חיזק אותם, והניא מנהיגים יהודיים מהזרם המרכזי מעימות עמם. כיום, קבוצות יהודיות התומכות ב-BDS, טוענות שהקמפיינים האנטי ישראליים שלהם מונעים ע"י הרגישויות ה"יהודיות" שלהם, ויש להם את החוצפה לדרוש ייצוג כמרכיב אותנטי של הזרם המרכזי של הקהילה היהודית.

למרבה הצער, קבוצות מסוימות מן הממסד היהודי, האחרונה שבהם 'הליגה נגד השמצה', מבקשות להעניק להם לגיטימציה ולכלול אותם "בתוך האוהל". בעשותם כן, הם מתעלמים מהקווים האדומים שנחצו ע"י יהודים שלהם החוצפה לטעון שהם יודעים טוב יותר מאשר הישראלים מהו האינטרס הטוב ביותר שלהם, והם משתדלים בפני ממשלות זרות להפעיל לחץ על המדינה היהודית בנושאי ביטחון עם השלכות של חיים ומוות. כמו כן, ישנן קבוצות 'הילל' שמספקות לסוטים הללו, באופן שערורייתי, פלטפורמות בקמפוסים לדמוניזציה של המדינה היהודית.

מיהם הכוחות האנטי ישראליים היהודים הללו? אחוז קטן מהם הם יהודים מנוכרים שמבינים שהכניסה אל מצודות החוג הנוצץ של הליברליזם מחייבת אותם לגנות את ישראל כשלוחה של האימפריאליזם שנולדה בחטא. רבים נמשכים לאופנה האנטי ציונית משום שבחוגי הסטודנטים, הדבר מספק להם מקובלות חברתית. כיהודים, היושרה השמאלנית שלהם יכולה להיות מוכחת רק כאשר הם יגנו את ישראל, את הממסד הציוני היהודי המקומי ואת הפרטיקולריזם ה'צר' של הלאומיות היהודית.

רובם הם צעירים יהודים בשמם בלבד, ללא כל רקע יהודי. רבים הם צאצאים של נישואי תערובת וחסרים כל תחושה אמתית של קרבה לעמיתיהם היהודיים. היהדות שלהם מסתכמת בתשלום מס שפתיים לצדק חברתי. הדבר נכון במיוחד לאלמנטים הצעירים והמבוללים יותר, שבעבורם השואה והמאבק להקמת מדינת ישראל הם לא יותר משיעורי היסטוריה. כאשר הם מרואיינים בסקרי דעת קהל, היהודים בשמם הללו מכחישים את הרקע שלהם משום שלפי כל קריטריון אובייקטיבי, רבים מהם פשוט אינם חושבים כיהודים.

ואולם, רוב רובם של היהודים המסורים נותרו נאמנים לישראל. הנהגתם היא זו שהייתה מאכזבת. העם האמריקני תומך ברובו המוחלט בישראל, ויהודים מסורים מהווים קהילה בעלת השפעה. רוב ההנהגה שלהם מורכבת מציונים מסורים וידידים של ישראל, ואסור היה להם להרשות לעצמם להיות מאוימים, ולהסתפק בלחשים או ברטינות בנוגע לייסורים שהם חשים בשל ההתעמרות בישראל. המצב השערורייתי כיום הוא ש'ארגון ציוני אמריקה' הוא הארגון היהודי הייצוגי היחידי שמשמיע את קולו באופן עקבי נגד ממשל אובמה כאשר ישראל זוכה ליחס בלתי הוגן.

יהודים אמריקנים מסורים צריכים לעמוד בראש קמפיין מסיבי, שידחק בממשלת ארה"ב ובקונגרס לעמוד לצד ישראל מבחינה דיפלומטית בצוק העתים הנוכחי. על הנהגת הזרם המרכזי לגנות באופן פומבי יהודים "ליברלים" המאשימים באופן סמוי או ישיר את ישראל או מפעילים שקילות מוסרית בינה לבין אלו המקדמים את חורבנה.

עליהם להבין כי במידה ויימנעו מלפעול נגד הנטישה האפשרית של ישראל ע"י כל ממשל, ויהססו לנתק את קשריהם עם אותם יהודים המרחיקים עצמם מישראל, הם יירשמו בהיסטוריה כמוגי לב שלא עמדו והשמיעו את קולם בתקופה שעלולה להוות נקודת מפנה מכריעה בהיסטוריה היהודית.

לסיכום: ישראל ממשיכה להיות תחת מצור והיא מבודדת גלובלית, אך היא חזקה ומשגשגת. היא ניצבת מול איום ארוך טווח מצד איראן, אך היא ערוכה להגן על עצמה ולהרתיע את יריביה יותר מאשר בכל תקופה מאז היא הוקמה.

באופן פנימי, למרות האתגרים הדתיים והחברתיים ועל אף הנטל שהיא נושאת בשל המערכת הפוליטית הבלתי מתפקדת שלה, ישראל היא – במידה הרבה ביותר – סיפור ההצלחה הלאומי הגדול ביותר ב-100 השנים האחרונות, וכל המגמות מצביעות על התקדמות נוספת והתלכדות לאומית בשנים הבאות.

מנגד, יהדות התפוצות חווה רמות שונות של משבר, והעתיד נראה עגום.

בעבור היהודים באירופה, התנאים צפויים להחריף כאשר ההשפעה של גל ההגירה והפליטים המוסלמים יחזק את הקהילות האנטישמיות הקיימות ויפעיל לחץ נוסף על המחוקקים להחרפת האנטי ישראליות שלהם. הקהילות היהודיות, הזקוקות לשומרים חמושים בבתי הספר ובתי הכנסת שלהן, ימשיכו להוות את המטרות העיקריות של הטרור הג'יהדיסטי באירופה. יהיה זה כמעט בלתי אפשרי לגדל ילדים כיהודים גאים בסביבה שכזו.

כאשר מוסיפים לכך את הנתונים באשר לנישואי התערובת ואת רצונם של חלק מהיהודים לוותר על הזהות שלהם ולהשתלב בקהילות הלאומיות שלהם, נהיר שהקהילות היהודיות באירופה ובדרום אמריקה ילכו ויתפוגגו.

המצב בארה"ב ובקנדה חמור פחות. אך אפילו שם, רמת האנטישמיות גברה, הקמפוסים מהווים חממות להסתה אנטי ישראלית ואנטישמית, והתקשורת הליברלית הפכה עוינת כלפי ישראל.

כבר לא ניתן לטעון שיהדות אמריקה היא ייחודית וחסינה למתיחויות המאפיינות קהילות אחרות בתפוצות. למרות תמיכתם של נוצרים אוונגליסטים רבים והתמיכה הציבורית בישראל, יהודים רבים חוששים, חסרי ביטחון ורגישים להאשמות של הפגנת נאמנות כפולה.

חשוב מכך, יהדות אמריקה הולכת ומצטמצמת בשל נישואי התערובת, המפחיתים בצורה חדה ממספריה ומהשפעתה. כמו כן, ישנו קיטוב דרמטי בקרב יהדות אמריקה בין האורתודוקסים לרפורמים, עם שחיקה מהירה בקבוצות המרכז כמו התנועה הקונסרבטיבית.

בהיפוך תפקידים, עתיד התפוצות תלוי בתמיכה מישראל. ישראל תצטרך לקחת חלק בקמפיינים גלובליים לחיזוק הזהות היהודית הנשחקת. יש לעודד ולהגביר תכניות כמו 'תגלית'. יש צורך בהשקעה על מנת לספק רמות גבוהות יותר של חינוך יהודי, הנמצא כיום בשפל של כל הזמנים של ההשכלה היהודית הקהילתית.

העובדה היא שעל אף אתגריה הרבים, ישראל מהווה סיפור הצלחה יוצא מן הכלל, והיא תקבע את עתידה ותתווה את כיוונה של היהדות הגלובלית.

תמיד יהיו יהודים שיחיו בתפוצות. שמעון ראבידוביץ' התייחס אליהם בתור "העם הגוסס תמיד". אך האם הם ימשיכו ליהנות מקהילות תוססות?

יש לקוות כי מלבד השיבה לישראל כמקלט מפני רדיפה, מספר הולך וגדל של אלו הרגישים להמשכיות היהודית, יבחרו גם לעלות לארץ, או לכל הפחות יעודדו את ילדיהם לעשות כן.

 L-R: RABBI HASKEL LOOKSTEIN, ISI LEIBLER, MAJ.GEN.CHARLES FRANK BOLDEN (NASA ADMINISTRATOR), BNEI AKIVA, RABBI PROF.DANIEL HERSHKOWITZ (PRESIDENT), MIRIAM PERETZ, NURIT HIRSH, MIRIAM FAUST (RECTOR), PROF SERGE HAROCHE (NOBEL PRIZE WINNER), YAAKOV TURKEL (RET.SUPREME COURT JUSTICE)

L-R: RABBI HASKEL LOOKSTEIN, ISI LEIBLER, MAJ.GEN.CHARLES FRANK BOLDEN (NASA ADMINISTRATOR), BNEI AKIVA, RABBI PROF.DANIEL HERSHKOWITZ (PRESIDENT), MIRIAM PERETZ, NURIT HIRSH, MIRIAM FAUST (RECTOR), PROF SERGE HAROCHE (NOBEL PRIZE WINNER), YAAKOV TURKEL (RET.SUPREME COURT JUSTICE)

 



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann