הופתעתי למדי כאשר נתקלתי במכתב שפורסם לאחר ביקורו של הנשיא אובמה בישראל- מכתב שעליו חתומים 100 יהודים אמריקניים ובהם רבנים, מנהיגי קהילות ואקדמאיים. רבים מהם- אם לא כולם- ידועים בכך שהם נוטים לשמאל הפוליטי, אך מחשיבים עצמם לציוניים מסורים. המכתב דחק בראש הממשלה בנימין נתניהו "לפעול בצמוד" למזכיר המדינה ג'ון קרי על מנת "לגבש יוזמות פרגמטיות, המתאימות לצרכי הביטחון של ישראל, ואשר ימחישו את נכונותה של ישראל לשלם קורבנות טריטוריאליים כואבים למען השלום". העצומה אורגנה ע"י 'הפורום למדיניות בנושא ישראל' (IPF), קבוצת שמאל יהודית מתמעטת המבקשת לשקם את מעמדה. זהו אותו ארגון אשר בשנת 2005, סיפק במה לראש הממשלה הישראלי לשעבר אהוד אולמרט, אשר מעליו נשא את נאומו הידוע לשמצה בו הצדיק את ההתנתקות ההרסנית מרצועת עזה. דבריו המגונים לפיהם "נמאס לנו ממלחמות. נמאס לנו להיות אמיצים... נמאס לנו להביס את אויבנו" צפויים לרדוף אותו עד סוף ימיו. המכתב של ה-IPF איננו בעל אופי סגנוני מתעמת. הוא אף מחמיא לנתניהו על הפגנת "מנהיגות" במאמציו, שלא הוגשמו עד כה, להשיג "התקרבות מחדש" עם טורקיה.

יפי נפש ומתחסדים יהודיים

Print This Post

ipf-letter

Sanctimonious Jewish Bleeding Hearts

הופתעתי למדי כאשר נתקלתי במכתב שפורסם לאחר ביקורו של הנשיא אובמה בישראל- מכתב שעליו חתומים 100 יהודים אמריקניים ובהם רבנים, מנהיגי קהילות ואקדמאיים. רבים מהם- אם לא כולם- ידועים בכך שהם נוטים לשמאל הפוליטי, אך מחשיבים עצמם לציוניים מסורים. המכתב דחק בראש הממשלה בנימין נתניהו "לפעול בצמוד" למזכיר המדינה ג'ון קרי על מנת "לגבש יוזמות פרגמטיות, המתאימות לצרכי הביטחון של ישראל, ואשר ימחישו את נכונותה של ישראל לשלם קורבנות טריטוריאליים כואבים למען השלום".

העצומה אורגנה ע"י 'הפורום למדיניות בנושא ישראל' (IPF), קבוצת שמאל יהודית מתמעטת המבקשת לשקם את מעמדה. זהו אותו ארגון אשר בשנת 2005, סיפק במה לראש הממשלה הישראלי לשעבר אהוד אולמרט, אשר מעליו נשא את נאומו הידוע לשמצה בו הצדיק את ההתנתקות ההרסנית מרצועת עזה. דבריו המגונים לפיהם "נמאס לנו ממלחמות. נמאס לנו להיות אמיצים… נמאס לנו להביס את אויבנו" צפויים לרדוף אותו עד סוף ימיו.

המכתב של ה-IPF איננו בעל אופי סגנוני מתעמת. הוא אף מחמיא לנתניהו על הפגנת "מנהיגות" במאמציו, שלא הוגשמו עד כה, להשיג "התקרבות מחדש" עם טורקיה.

כמו כן, הוא משבח את ביקורו של הנשיא אובמה בישראל ודוחק בנתניהו להגיב לביקורו ב"נקיטת צעדים בוני אמון מוחשיים שיפגינו את מחויבותה של ישראל לפתרון 'שתי מדינות לשני עמים' לעימות הישראלי-פלסטיני".

ואולם, ככל שקראתי והרהרתי במכתב זה, כך נהפכתי כעוס יותר.

האם לא מדובר בחוצפה כאשר 'מנהיגים' יהודים אמריקניים, ובמיוחד אלו המחשיבים עצמם ציוניים, מספקים מבלי שהתבקשו ייעוץ לראש הממשלה הישראלי, וקוראים לו "להקריב קורנות כואבים נוספים למען השלום"?

האם לא העמדנו קורבנות בעבר? האם הפשרות הטריטוריאליות שעשינו קרבו אותנו כהוא זה לשלום? האם המנהיגים היהודים-אמריקניים הללו אינם מודעים לתוצאות ההרסניות של הוויתורים הטריטוריאליים החד-צדדיים, כגון ההתנתקות מרצועת עזה?

לפעילים 'ציוניים' בתפוצות מעולם לא הייתה עזות המצח להעביר הצהרות פומביות שכאלו לראשי הממשלה יצחק רבין או מנחם בגין. אילו היו עושים כן, הם היו זוכים לקיתונות של ביקורת. כל שצריך הוא להיזכר בגינוי האלים של רבין כלפי בכירים ימניים באיפא"ק, אשר העזו להטיל ספק במדיניות הביטחון של ישראל כאשר כוננו הסכמי אוסלו.

הערות שכאלו הן פוגעניות במיוחד כאשר הן מגיעות מקבוצה כמו ה-IPF, שלגביו ציין 'ועד החירום למען ישראל' בצדק כי "מחופי המבטחים של אמריקה, הוא המליץ בעבר לבטוח בערפאת, לחלק את ירושלים, לוותר על רמת הגולן לסוריה, ולסגת משטחים הנשלטים כיום ע"י קבוצות טרור בתמיכת איראן".

מדוע מציב כעת ה-IPF את הנטל על ישראל לביצוע וויתורים קודם למשא ומתן? האם הרשות לא דחתה שוב ושוב את הצעותיה של ממשלת ישראל למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים? כעת, אפילו הנשיא אובמה חש מחויבות לומר לעבאס כי הטקטיקה שלו לסחיטת ויתורים קודם לפתיחת המשא ומתן- היא מגוחכת. הוא הכריח אותו לקבל את קריאתה של ישראל לפלסטינים לשאת ולתת ללא תנאים מוקדמים.

כיצד יכולים היהודים האמריקניים הללו להצדיק הטפה למנהיגים הישראליים בנוגע לסגולותיו של השלום? עליהם להיות מודעים לכך שיהיו מגרעותיהם אשר יהיו, ישראלים ובני משפחותיהם אשר במשך דורות שירתו או משרתים בצה"ל, אינם זקוקים להרצאות מתנשאות מצד "ידידים" בחו"ל בנוגע לטיבו של השלום והקורבנות הנדרשים להשגתו.

ייתכן ו-IPF מבקש להשיב לשולחן, או להעצים, את הצעותיהם של ראשי הממשלה אהוד ברק ואהוד אולמרט לרשות, אשר במסגרתן הוצע לוותר על 95% מהשטחים שמעבר לקו הירוק- הצעות שנדחו בתוקף ע"י הפלסטינים.

המכתב משלב בתוכו את הלחשים הריטואליים הצפויים כלפי המנהיגים הפלסטיניים, וקורא להם "לנקוט צעדים מועילים דומים, ובין השאר לשוב לשולחן המשא ומתן".

האם החתומים על המכתב מודעים לכך שאפילו בהתעלם מהחמאס, בשנים האחרונות מחמוד עבאס והרשות לא הסכימו לבצע אף ויתור הדדי משמעותי? ולכך שעבאס והמנהיגים הפלסטינים שבים ומצהירים כי הוויתור על האלימות מבוסס על הצדקות פרגמטיות ולא מוסריות, ורומזים לכך שישובו ל"מאבק המזויין" במידה ויראו בו תועלת טקטית?

ובכלל, התדרדרות היחסים עם עזה וחידוש שיגורי הטילים כנגד מטרות אזרחיות הופכים כל משא ומתן משמעותי עם הרשות- המכריזה על נחישותה להתאחד עם החמאס- להזיה ולהבל מוחלטים.

תזמון המכתב של ה-IPF נועד ללא ספק להשפיע על ביקורו הקרב של מזכיר המדינה ג'ון קרי באזור.

במהלך ביקורו בישראל, הנשיא אובמה נתן סדרה של הצהרות חיוביות ביותר ביחס למחויבותה של ארה"ב כלפי ישראל. כמו כן, הוא ביטא תשבחות אישיות חסרות תקדים כלפי הציונות.

אך בנאומו לקהל סטודנטים שמאלני בעיקרו, הוא התייחס ברמיזה לנוסחתו הקודמת, אשר מבחינת הגבולות הייתה מקבילה ליוזמת השלום לכאורה של הליגה הערבית. יוזמה זו, הוצעה במקור ב-2002 ע"י ערב הסעודית והציעה הסדר המבוסס על קווי שביתת הנשק הבלתי-ניתנים-להגנה מ-1949, כמו גם שיבה לישראל של מיליוני הצאצאים של מי שידועים כ"פליטים הערביים".

על פי השמועות, קרי מתכנן לקדם את הנוסחה הנ"ל, אשר אף ממשלה ישראלית לא תוכל לאמץ באופן המתקבל על הדעת, ואשר לה יתנגדו רוב רובם של הישראלים.

על כן, יהיה זה מוצדק לשאול מי יהיו המוטבים של מכתב שכזה. בוודאי, ובמיוחד בהתחשב בכך שהוא נכתב ע"י ציוניים כביכול, הוא מפעיל לחץ באופן חד-צדדי כנגד ישראל.

במידה ויהודים מודאגים מבקשים לתרום באופן קונסטרוקטיבי לתהליך השלום, במקום לחבר מכתבים לנתניהו עליהם לשגר מסר למחמוד עבאס (עם העתק למזכיר המדינה קרי), ובו ידרשו לשים סוף להסתה האנטישמית במימון המדינה, אשר אינה נבדלת מזו של חמאס, ולדחוק בו להכיר במדינה היהודית.

אנו מורגלים לכך שיהודים אנטי-ישראליים אחוזי טירוף, כמו ראשי ה-IPF או J Street, מבקשים להפעיל לחץ על ממשלת ישראל לביצוע ויתורים חד-צדדיים נוספים. אך לבטח שמורה לנו הזכות לצפות מפעילים יהודיים, ובמיוחד מכאלו המחשיבים עצמם לציוניים, לקחת רגע ולהרהר בהשלכות שבאימוץ מכתבים המקדמים מדיניות הפוגעת בביטחון- מכתבים המכוונים לממשלה ישראלית הנמצאת תחת מצור פוליטי וצבאי מצד יריביה. יוזמות שכאלו אינן מקדמות דבר מלבד החלשת יכולתה של ישראל לשאת ולתת וערעור ביטחונה.

לו היו החתומים חיים בישראל וקוראים לממשלתם לנקוט "צעדים בוני אמון", הם היו פועלים במסגרת זכויותיהם הדמוקרטיות הלגיטימיות. אך הם היו מתחלקים גם בהשפעת החלטות שכאלו על ביטחונן וחייהן של משפחותיהם.

עומדת לנו הזכות לצפות מציונים שלא להתנהג כמו ה"שותפים לדרך" התמימים אשר בתקופת המלחמה הקרה, תמכו באופן עיוור בעתירות לשלום הקומוניסטיות אשר קידמו בסך הכול את האינטרסים של 'אימפריית הרשע'.

הפגנת הזלזול וההתערבות של 'ידידים' ציונים אמריקניים יפי נפש במדיניות הדמוקרטית של מנהיגיה הנבחרים של ישראל, כמו גם חלוקת תובנות מתנשאות בנוגע להבטחת ביטחונה של המדינה- היא בלתי מוסרית וחסרת מצפון.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann