הנהלת 'הוועידה על תביעות יהודיות חומריות כנגד גרמניה' ('ועידת התביעות') נהנית משיכרון חושים לאחר שהצליחה לכפות על שני עיתונאים ישראלים להתנצל בפניה ולהללה בפומבי. בשנת 2008 שודרה תכנית טלוויזיה ישראלית תחת הכותרת "מוסר השילומים- המלחמה נמשכת". זו גינתה בחריפות את הנהלת 'ועידת התביעות' על כך שסירבה להעניק קדימות בשילומים במטרה להקל על מצוקתם האנושה של ניצולי שואה מזדקנים אשר אינם מצליחים להתקיים בכבוד בשנות חייהם הנותרות. התכנית התבססה בחלקה על דו"ח שהוזמן מטעם הסוכנות היהודית ובוצע על ידי רואה החשבון המשפטי יהודה בר-לב. הדו"ח לא פורסם מעולם מכיוון ש'ועידת התביעות' הצהירה כי היא תבחן מחדש את ההקצאות שמופנות על ידה לסוכנות.

יוקרה עצמית בוועידת התביעות

Print This Post

ניצולי שואה

Claims Conference Self-Aggrandizement

הנהלת 'הוועידה על תביעות יהודיות חומריות כנגד גרמניה' ('ועידת התביעות') נהנית משיכרון חושים לאחר שהצליחה לכפות על שני עיתונאים ישראלים להתנצל בפניה ולהללה בפומבי.

בשנת 2008 שודרה תכנית טלוויזיה ישראלית תחת הכותרת "מוסר השילומים- המלחמה נמשכת". זו גינתה בחריפות את הנהלת 'ועידת התביעות' על כך שסירבה להעניק קדימות בשילומים במטרה להקל על מצוקתם האנושה של ניצולי שואה מזדקנים אשר אינם מצליחים להתקיים בכבוד בשנות חייהם הנותרות.

התכנית התבססה בחלקה על דו"ח שהוזמן מטעם הסוכנות היהודית ובוצע על ידי רואה החשבון המשפטי יהודה בר-לב. הדו"ח לא פורסם מעולם מכיוון ש'ועידת התביעות' הצהירה כי היא תבחן מחדש את ההקצאות שמופנות על ידה לסוכנות.

'ועידת התביעות' תבעה את המפיקים אורלי וילנאי וגיא מרוז בגין הוצאת דיבה, בתואנה כי התכנית הייתה "אנטישמית" והיוותה "עלילה אכזרית ומעוותת". על מנת להרתיע מבקרים פוטנציאליים בעתיד, סכום הפיצויים המופרז שנדרש בתביעה היה 4 מיליון שקלים. לבסוף, ככל הנראה בהוראת חברת הביטוח אשר ביקשה להימנע מפרוצדורה משפטית ארוכה ויקרה, הושג הסדר בסכום נמוך בהרבה- 150,000 שקלים- אשר הוסכם כי ייתרמו לקרן לרווחת ניצולי השואה על פי בחירת העיתונאים. בנוסף, 'ועידת התביעות' השיגה התנצלות בכתב המהללת אותה על  "פועלה ללא לאות למען העם היהודי" וכן בנוגע ל"תרומתה חסרת התקדים בסיוע לניצולי השואה".

ואולם, בעוד שהכירו בכך ש"במסגרת מאבקנו לתקן עוול היסטורי ואנושי… לא הבאנו את כל התמונה" במכתב ההתנצלות לא נכללה הכרה בטעות עובדתית ספציפית שהתקיימה בסרטם של השניים. כמו כן, כחלק מן הסכם הפשרה התעקשו וילנאי ומרוז לכלול משפט המצהיר כי "הפער המתסכל בין הרצון לעזור לניצולי השואה, המשותף לעם היהודי כולו, לבין מצבם של ניצולי השואה בפועל, מחייב הפעלת ביקורת, לעיתים נוקבת, על מי שקובעים את המדיניות בתחום כמו גם על אלה שמבצעים אותה, שכן מדובר במלאכת כקודש".

הנהלת 'ועידת התביעות' מנצלת כעת את ההסדר הזה ככלי להסטת תשומת הלב מן הביקורות הלגיטימיות והכעס הגובר המופנה כלפיה במהלך השנים האחרונות. יו"ר הועידה, יוליוס ברמן, שיגר תזכירים לתקשורת ולארגונים יהודיים, בהם שידר עליצות לגבי התוצאה ואפילו שיבח באופן אישי את הבכירים בארגון שניהלו את הקמפיין המשפטי היקר אשר נמשך שנים. הוא לא חשף כמה מכספי הניצולים הוציאה 'ועידת התביעות' לטובת תביעה זו.

על מנת לאזן את המשוואה, ברצוני לאתגר את מר ברמן ואת מנכ"ל הארגון להשיב לנושאים הבאים אשר ממשיכים להעסיק את היהודים ברחבי העולם:

1.      לאור מצבם העגום של הניצולים הדואבים הנותרים שמספרם הולך ופוחת, אשר מרבים מהם ממשיכה להימנע הזכות לקיים חיים בכבוד בשנותיהם הנותרות ואשר אינם מסוגלים לממן בעצמם אפילו מזון בסיסי, דלק והוצאות רפואיות:

א.      האם התקיימה בחינה עצמאית של ההקצאות הקיימות המנופקות למטרות צדקה- כמו בתי חולים ותשתיות ישראליות- אשר אינן מסייעות באופן ישיר לניצולים? האם נשקל להסית את סדר העדיפויות מפרויקטים שכאלו לטובת הניצולים?

ב.      האם 'ועידת התביעות' תשקול להקפיא באופן זמני את הקצאות הכספים לכל הגורמים שאינם קשורים לניצולים, וזאת על מנת לשפר- לפחות באופן חלקי- את תנאי מחייתם העגומים של האנשים האומללים הללו?

2.      בפברואר 2010 נחשף כי התקיימה גניבה עצומה של כספים אשר הוקצו באופן ספציפי על ידי ממשלת גרמניה למען ניצולי השואה. 'ועידת התביעות' ציינה בתחילה כי הסכום שנגנב היה בסך 350,000$. אך בשלב מאוחר יותר, דווח כי סכום הגניבה המטלטל היה למעלה מ-50 מיליון דולרים. בנובמבר שעבר פרסם דר שפיגל כי הסכום הגיע ל-57 מיליון.

בהמשך נחשף כי שישה עובדים מושחתים של 'ועידת התביעות', וביניהם עובדים בכירים אשר פעלו מתוך משרדם הראשי בניו יורק, היו אלו אשר בזזו את הכספים במשך למעלה מחמש עשרה שנים- תחת אפם של חברי ההנהלה השבעים. אזהרות חוזרות ונשנות לפיהן מבקר פנימי יחיד המועסק במשרה חלקית אינו מספיק עבור ארגון המנהל מיליארדי דולרים- זכו להתעלמות, עד אשר היה זה מאוחר מדי.

אין עוררין על כך שהייתה זו אחריותה של הנהלת 'ועידת התביעות' לפקח על חלוקת הכספים הללו. ואולם, עד היום, אף לא אדם אחד קיבל עליו את האחריות לכך. למנכ"ל הארגון אף הייתה החוצפה להתעקש כי הדברים התנהלו באופן תקין מכיוון שלא התקיימה חריגה מהנהלים הקבועים. ההנהלה סירבה בתוקף לאפשר ביקורת משפטית עצמאית במטרה לבדוק מה התרחש, להבטיח כי לא התבצעו גניבות בתחומים אחרים ולוודא כי אמצעי הזהירות הראויים ננקטו על מנת להימנע מהישנות דומה בעתיד.

הנושא הועלה בפגישה השנתית האחרונה של 'ועידת התביעות' אשר בה, לאחר שיושב הראש שיבח את האופן בו נושאי התפקידים טיפלו בנושא, הוועד המנהל הגיב בהבעת אמון ביזארית בהנהלת הארגון.

אין זה נתפס כי מוסד פרטי או ציבורי נורמאלי כלשהו יסרב לקחת אחריות ויימנע מדרישת התפטרויות- או לכל הפחות גינוי של ההנהלה- לאחר שמרמה ענקית שכזו בוצעה תחת משמרתה.

לציבור שמורה הזכות לדרוש כי ההנהלה תחשוף את סכום הכספים המדויק שנגנב ותודיע האם בכוונתה להשיק ביקורת משפטית עצמאית ואמתית לבחינת הארגון כולו. או שמא שאלת האחריותיות בנוגע לכישלון ליישם פיקוח על הכספים הללו נגנזה כעת באופן סופי?

3.      'וועד שליחי הקהילות' של יהודי בריטניה הזמין ביקורת עצמאית (דו"ח גרודר) לאחר תלונות מצד קורבנות השואה לפיהן 'ועידת התביעות' חסרה "שקיפות ואחריותיות" והתנהגה באופן שאינו אתי במכירת נכסיהם של יהודים גרמניים. הדו"ח ביקר בחריפות את פועלה המוסרי של 'ועידת התביעות', ורמז כי נעשו מאמצים מגונים בכוונה למנוע מיורשים לקבל בחזרה את הרכוש שנגנב ממשפחותיהם. הנושא הועלה במהלך ישיבת הוועד האחרונה- והתקבל בביטול על ידי יושב הראש, אשר התייחס לבקשה לבחינת המצב בבוז גלוי. האם נאמרה המילה האחרונה בנושא זה?

4.      האם מתקבל על הדעת כי מוסד הצדקה הגדול ביותר בעולם היהודי, אשר טיפל בחלוקתם של למעלה מ-80 מיליארד דולרים בכספי פיצויים, ימשיך להיות מנוהל בידי אותם בכירים נבחרים במשך למעלה מעשור, וזאת על אף תלונות לפיהן יושב הראש מחזיק בכוח מופרז ומנהל את הארגון באדנות כאילו היה רכושו הפרטי?

5.      הוועד המנהל, אשר מתכנס באופן שנתי ואשר הדירקטורים בו מתקשים בהבנת המורכבות שבהקצאות הכספים, דחה רק פעמים בודדות- אם בכלל- המלצות מצידה של וועדת ההקצאות. למעשה, משמש הדירקטוריון כחותמת גומי מטעם ההנהלה. המצב חמור עוד יותר משום ניגוד העניינים מצד דירקטורים אשר ארגוניהם זוכים לתקצוב מטעם 'ועידת התביעות'. האם חיוני כעת לייסד וועדה עצמאית לבחינת הליך ההקצאות כולו במטרה להסיק מה ניתן לעשות על מנת להפחית ממצוקתם הטרגית של הניצולים- הסקנדל החמור ביותר בעולם היהודי בזמננו?

החששות המתוארים כאן הועלו פעמים רבות בעבר. ואולם, הנהלת 'ועידת התביעות' בחרה להסית ביוהרה כל ביקורת באמצעות דמוניזציה של כל מי שבוחר לאתגר את מדיניותה.

מה שנחוץ כעת אינו יוקרה עצמית, אלא חשבון נפש אמתי ואפילו כעת, באיחור ניכר, מילוי אחר המחויבות לבחינת יוזמות דרסטיות להתגברות על הסבל השערורייתי של ניצולי השואה הקשישים החיים באביונות.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann