בכנס השנתי של ועידת התביעות, שנערך בניו-יורק בשבוע שעבר, התפתח דיון במאמרי האחרון (https://www.wordfromjerusalem.com/hebrew/?p=791) שעסק בהונאה, בסכום העולה על-7 מיליון דולר, בכספי הפיצויים של ניצולי שואה. בעוד שהבעתי ביקורת חריפה והאשמתי ב"כוונות זדון", לא ניתן היה להפריך אף אחת מההערות העובדתיות שהעליתי במאמר. ואכן, פרטים נוספים התגלו וסיפקו חיזוק נוסף לקריאתי לביצוע רפורמה בארגון זה, אשר מנוהל על-ידי קבוצה קטנה של אנשים אשר במידה רבה, למעשה, אינם נתונים לביקורת וקבלת אחריות.

יהירותם של מנהיגי ועידת התביעות

Print This Post

ועידת התביעות

The arrogance of Claims Conference leaders

בכנס השנתי של ועידת התביעות, שנערך בניו-יורק בשבוע שעבר, התפתח דיון במאמרי האחרון שעסק בהונאה, בסכום העולה על-7 מיליון דולר, בכספי הפיצויים של ניצולי שואה. בעוד שהבעתי ביקורת חריפה והאשמתי ב"כוונות זדון", לא ניתן היה להפריך אף אחת מההערות העובדתיות שהעליתי במאמר.

ואכן, פרטים נוספים התגלו וסיפקו חיזוק נוסף לקריאתי לביצוע רפורמה בארגון זה, אשר מנוהל על-ידי קבוצה קטנה של אנשים אשר במידה רבה, למעשה, אינם נתונים לביקורת וקבלת אחריות.

כמו-כן, היה נסיון מיתמם לרמוז שפרטי המידע הנוגעים להונאה הוסתרו עקב בקשה של ה-FBI. אולם, היה זה השבועון הניו-יורקי "ג'ואיש וויק" שחשף את הפרשה ורק לאחר מכן ועידת התביעות סיפקה לציבור פרטים נוספים.

ביתר חשיבות, נמסר שההונאה התפרשה על פני יותר מעשר שנים וכי המידע אודות 7 מיליון הדולרים שכבר זוהו היו חלק מהמידע שהושג אך ורק הודות למחשוב הרשומות שהחל ב-2007. מנכ"ל ועידת התביעות, גרג שניידר, אישר שסכומים נוספים נגנבו וגזבר הארגון, רומן קנט, אמר כי 7 מיליון הדולרים הם "רק קצה הקרחון". כמו-כן, הועלתה גם האפשרות שההמשלה הגרמנית תראה בועידת התביעות אחראית לכספים החסרים.

מה שהופך את המצב לאף גרוע יותר הוא שרואי החשבון, מחברת-KPMG, סירבו לחתום על הדו"חות השנתיים עד שיתבררו סכומי הכספים המדוייקים הקשורים בהונאה.

הונאה יכולה לקרות בכל ארגון. אך הפיכת הנושא לטריוויאלי, בטענה כי מפני שלא היתה סטייה מהנורמה האחריות למקרה לא נופלת על אף-אחד, הינה דרך פעולה חסרת עקרונות. הרי ברור שעל מנהלי הקרן היהודית הגדולה בעולם לדאוג לכך שיוגדרו וייושמו נהלים חסיני תקלות. אף אם אין מדובר בעבירות מכוונות, נותרת בעינה שאלת האחריות ובודאי שאלת השקיפות. לכן, על רקע פרשה שערורייתית שכזו, הכרזתו של חבר הנהלת הארגון כי "לועידת התביעות ישנה הנהגה טובה, ניהול טוב, צוות טוב והיא מנהלת את כספי הפיצויים בצורה הטובה והראויה ביותר" הינה לחלוטין בלתי-הולמת.

אין מוסד ציבורי אחראי אחר שהיה מגיב בזלזול כה מופגן לנוכח אסון בסדר גודל כזה. יהירות זו היא שמרגיזה את ניצולי השואה ואת האחרים המגלים דאגה לאופן ניהולו של ארגון כה חשוב כועידת התביעות. אחרי הכל, כאשר ארגון צדקה מרומה בסכומים של מיליוני דולרים, הייתכן וזה מקובל להכחיש כל אחריות ואשמה מצד האחראים על הפיקוח?

לדברים אלו התווספו עניינים נוספים. אברהם בידרמן מאגודת ישראל, חבר הנהלה ותיק בועידת התביעות, הודיע כי על-מנת לטפל בבעיה הועד המנהל מינה את הווארד רובינשטיין ושות' "חברת יחסי הציבור הגדולה והטובה ביותר בארה"ב", לשקם את תדמיתה. תקציב של 500,000 דולר הוקצב לשם כך ולשם העסקת עורכי דין ורואי חשבון נוספים.

לועידת התביעות כבר יש מחלקת יחסי ציבור מאויישת במלואה, לכן מדהימה העובדה שאף לא אחד מחברי הועד המנהל הביע התנגדות להחלטה זו.

חשוב לראות כל זאת במקביל להערתו של יו"ר ועידת התביעות, יוליוס ברמן. ברמן אמר כי "עשרות אלפי קרבנות יהודים של הנאציזם ברחבי העולם חיים בעוני, אינם מסוגלים לעמוד בהוצאות הבסיסיות ביותר ולדאוג לעצמם כפי שראוי שיוכלו בזקנתם".

תיק ההשקעות של ועידת התביעות צמח השנה לסכום של 1,086,810,179 דולר. אולם אף אחד מ-64 חברי ההנהלה לא הרגיש צורך להעלות את השאלה המתבקשת: האם לא ראוי לחלק לניצולי השואה המעטים שנשארו, ושלא נשארו להם שנים רבות מדי לחיות, נתח גדול יותר מקרן זו ששוויה מעל מיליארד דולר? האם ארגון שאחת ממטרותיו העיקריות היא חלוקת כספים לניצולי שואה נזקקים מוכרח להחזיק בחשבונותיו סכומים כאלו גדולים?

יתר-על-כן, לא ניתן הסבר מספק אודות 700,000 הדולרים ששולמו לפני שלוש שנים ל"יועץ" על-ידי "מצעד החיים". התשלום נעשה לבקשתו של אברהם הירשזון – שר האוצר לשעבר המרצה עונש מאסר בפועל על עבירות מרמה. לאחר חשיפתה המרעישה של הפרשה ההיא כתבתי במאמר ב"ג'רוזלם פוסט" כי:

"ועידת התביעות מחוייבת להסביר דברים רבים על רקע שערורייה אחרונה זו. נחשפה כאן הזנחת הועידה את נושא הפיקוח על הכספים. לאחר שהוקצבו למטרה ראויה, הועידה למעשה איפשרה באופן בלתי-ישיר ליועץ מפוקפק, המקורב לנשיאה, לקבל באופן חסר מצפון תשלומי עתק מכספי "מצעד החיים". אם הועידה הרשתה לעצמה להיכשל בצורה כל-כך חמורה בפיקוח על השימוש בכספים במסגרת מוסד כה חשוב שעוסק בשואה, יש לבחון גם את הפיקוח על הקצאותיה של הועידה למפעלים אחרים. יהיה אפוא ראוי לפתוח בביקורת משפטית עצמאית שתבדוק את הפעילויות הנרחבות של הארגון, על מנת לשכך דאגות וליצור אמון בכך שועידת התביעות מתנהלת בצורה ראויה. השערוריה האחרונה מדגישה את הצורך המידי להחדיר לועידת התביעות מנהיגות חדשה ולבצע רה-ארגון של הועד המנהל בכדי להניח את דעתו של הציבור על כך שקרנות כספי הפיצויים מנוהלות באופן מופתי. ברור כי אין אף ארגון אחר הזקוק לשקיפות מלאה יותר מאשר הועידה על תביעות יהודיות חומריות כנגד גרמניה."

ועידת התביעות טוענת כעת כי לא יכלה להמשיך בבירוריה בעניין זה כיוון שהמבקר הכללי שלה נתקל ב"שיתוף פעולה מוגבל" מצד "מצעד החיים". זאת במהלך החקירה שארכה שלוש שנים אל-תוך כמה עניינים, ביניהם מידע חסר בנוגע חשבון בנק בבריסל, שהכספים בו הועברו לארה"ב ולישראל, וכן תשלום 700,000 הדולרים ל"יועץ". אמנם נעצרה העברת כספים נוספת ל"מצעד החיים" אך לא נעשה כל נסיון להחזיר את הכספים שועידת התביעות מעולם לא היתה מעניקה לו היה מיושם פיקוח הולם.

בעוד שישנו מספר כה גדול של ניצולי שואה החיים בעוני מחפיר, סדר היום של כנס ועידת התביעות אף לא איפשר דיון משמעותי אודות המוסריות שבהענקת כספים מקרנות הפיצויים לארגונים שאינם קשורים ישירות לשואה, אף-על-פי שהם ראויים בפני עצמם. אין זה מקובל לטעון כי פרוייקט "תגלית", ארגון בו אני מאמין ותומך לחלוטין, זכאי לקבל מענקים עצומים מקרנות הפיצויים רק מפני שמשתתפיו מבקרים ביד-ושם.

באופן בלתי מפתיע, בעלי התפקידים מהשנה הקודמת נבחרו גם השנה לתפקידי ההנהגה החשובים. ראוי לציין שיו"ר ועדת המינויים הוא נציגה של ההתאחדות האנגלו-יהודית (Anglo Jewish Association) – ארגון כמעט נכחד אך שלנציגיו בועידת התביעות יש כח השווה לזה של הסוכנות היהודית, הוועד היהודי-אמריקני והקהילה היהודית-הצרפתית.

אם-כן, ישנן די עדויות מהן ניתן להסיק שהנהגת ועידת התביעות מתנהלת כמעין מועדון חברים פרטי הדואג להנציח את קיומו ומעמדו. בנוסף, נציגיהם של ארגונים המקבלים מענקים מנועים מלהשתתף בהחלטות רבות מחשש לניגוד עניינים. דבר זה בא לידי ביטוי בכך שהועד המנהל מתפקד למעשה כחותמת גומי לאישור הקצבות הכספים והחלטות הנוגעות למדיניות. 64 חברי ההנהלה מוטסים מדי שנה לישיבות בניו-יורק ובירושלים, על-חשבון ועידת התביעות, בכדי שישמעו דיווחים ויתנו להם תוקף. לעולם לא נשמעות התנגדויות להקצבות הכספים ונדיר שמתקיימים דיונים וויכוחים משמעותיים מפני שמרבית הנושאים שעל סדר היום הם מורכבים וחברי ההנהלה, אפילו אם הם בקיאים דיים בפרטים, נמנעים מ"לטלטל את הסירה".

כפי שציינתי במאמרי בשבוע שעבר, אין בדברים אלו טענה או רמיזה כי קיימת שחיתות או שנעברו עבירות. אך הדברים בכל זאת מדגישים עניין בעל חשיבות עליונה. איך חברי ההנהלה מסוגלים לשבת סביב שולחן אחד מבלי לזעוק חמס על-כך שכאשר יש לועידה תיק השקעות השווה מעל מיליארד דולר בכספים נזילים, סכומים נוספים אינם מופנים להקל את מצוקתם של ניצולי השואה החולים והנזקקים? בעיני זהו העניין החשוב מכל.

 ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann