איזי ליבלר

יהודי התפוצות והישראלים אינם שותפים שווים

ג'יי סטריט

Israel, Diaspora Jews not equal partners [1]

התרגלנו לדברי הבלע של יהודים שונאי ציון. אלו הם אנשי השמאל הסהרורי אשר בוחרים להזדהות עם החמאס והחיזבאללה במקום עם בני העם שלהם, הפוסט-ציוניים המבקשים לבטל את צביונה היהודי של ישראל והליברלים יפי-הנפש אשר מתרצים את העבריינות של שכנינו ומגנים אותנו על כך שאנו מבקשים להגן על עצמנו.

אך מתסכלת יותר היא הופעתה של מגמה חדשה, הכוללת אף חברי ישראל שכוונותיהם טובות. אלו בעיקר ליברלים, הטוענים בתוקף שכיהודים ו"פרטנרים" של ישראל יש להם את הזכות לקחת חלק בקביעת המדיניות הנוגעת לביטחון ולהגנה.

מבין אלו, הידוע ביותר לשמצה הוא ארגון "ג'יי סטריט" הפועל בארה"ב. ארגון זה משדל את הממשל שלו, ללא בושה, להפעיל לחץ על ישראל כדי שזו תאמץ מדיניות הנוגדת את זו שקבעה ממשלתנו שנבחרה בבחירות דמוקרטיות. למרות שהם גרים אלפי קילומטרים מישראל ואינם חשופים להשלכות המדיניות אותה הם מקדמים, יש להם החוצפה להתעקש כי הם רגישים יותר מאיתנו הישראלים לצרכיה הבטחוניים של המדינה היהודית. בהיותם "בעד השלום באופן אמיתי", הם מתיימרים לפעול לטובת האינטרסים שלנו על-ידי הפעלת "אהבה קשוחה" ועלידי כך שהם דוחקים בנשיא שלהם להכריח את ישראל לציית להוראותיו. היהירות והגאוותנות בה הם לוקים לא תיאמן.

אף לא מרתיעה אותם העובדה שכיום מרבית הישראלים תומכים באופן גורף במדיניות שאימצה ממשלתם. אפילו קדימה, מפלגת האופוזיציה העיקרית, מודעת לכך שלו היו בידיה מושכות השלטון היא היתה נוקטת במדיניות דומה. למעשה, המדיניות שמקדמים הגורמים המכונים "בעד השלום" מייצגת רק את השקפות השוליים בישראל, דוגמת מרצ שזכתה רק ב-3 מתוך 120 מושבים בכנסת.

תופעה שהופכת את המצב לביזארי אף יותר היא שמספר יהודים אמריקאים, המתנגדים למדיניות "ג'יי סטריט", טוענים כי שילובם של "ארגונים בעד-השלום" מסוג זה בשיח הקיים רק יועיל לישראל. לא ניתן להבין כיצד מעמדה של ישראל ומטרותיה מתחזקים על-ידי הענקת לגיטימיות ליהודים הדוחקים בממשלות זרות להכריח את המדינה היהודית לנקוט בצעדים המנוגדים למדיניות שקבעו מנהיגיה הנבחרים. ההגיון העומד מאחורי קשקושים שכאלו חמקמק לכל הפחות.

אותם הדברים נכונים גם לגבי J Call, שלוחתו האירופאית של "ג'יי סטריט", שהינו ארגון פחות קיצוני כיוון שאירופאים כמעט ולא עוסקים בשדלנות מול ממשלותיהם. למרות זאת, תומכי הארגון מגנים את ישראל ללא רסן, תוך התעלמות מהעובדה שדבריהם מספקים תחמושת לאנטישמים ולאלו העוסקים בקמפיינים אכזריים שמטרתם הדמוניזציה ודה-לגיטימציה שלנו.

כעת גורם נוסף הצטרף למערכה. באנגליה, מיק דייוויס, נשיא ארגון איסוף התרומות היהודי-בריטי הגדול ביותר – המגבית היהודית הבריטית (UJIA), כתב מאמר שפורסם עם כותרת בולטת ביותר ב"ג'ואיש כרוניקל" ובו התעקש שליהדות התפוצות, כפרטנר, ישנה זכות לגיטימית להתערב בתהליך קביעת המדיניות בישראל.

זו פשוט חוצפה יוצאת מן הכלל.

כולנו מסכימים שיהדות התפוצות היתה ועודנה הפרטנר החשוב ביותר של המדינה היהודית. אף אחד אינו מערער על זכותם של יהודי התפוצות לתרום את נקודת המבט שלהם על החלטות ישראליות שלהן השפעה על עתיד העם היהודי. אך עקרון זה היה מאז ומעולם מלווה באזהרה עבור אלו שאינם ישראלים, שקמפיינים נגד מדיניות ממשלתית הנוגעת לביטחונה של ישראל הם מחוץ לתחום.

הבה נבהיר את הדברים. אנחנו עם אחד. אך יהודי התפוצות והישראלים אינם שותפים שווים.

בעוד שבשנים הפורמטיביות של המדינה תרומתם הכספית של יהדות העולם היתה קריטית, כיום ישראל התפתחה ליישות כלכלית בעלת עוצמה ותמיכתם של יהודי התפוצות מייצגת אחוז מינימלי מהתל"ג. במובנים רבים, תועלתו העיקרית של המימון מהתפוצות הוא בהיותו מייצג של מרכיב מפתח בשמירה על הזהות היהודית על-ידי כך שהוא מספק מעורבות קונסטרוקטיבית במדינה היהודית.

אף על פי כן, אם פילנתרופים יהודים חושבים שתרומותיהם למטרות ראויות בישראל הופכת אותם לזכאים להתערב בתהליך קבלת ההחלטות הביטחוניות של ישראל, עדיף שישמרו את כספם.

אין ספק כי בסופו של דבר רק הישראלים יכולים להחליט על מדיניות הנוגעת בביטחון המדינה. אלו הם אנו, ילדינו ונכדינו שנעמיד את חיינו על הכף ולא יהודי ניו-יורק, לונדון, מלבורן או ריו.

כיצד הגענו למצב הנוכחי והמגוכך? לפני הסכמי אוסלו, ממשלות ישראל הלכו בעקבות האבות המייסדים ושמרו על קשרים הדוקים עם מנהיגי יהדות התפוצות. פעילים יהודים לעולם לא היו מעלים על דעתם להתסיס נגד נושאים הקשורים בביטחון והגנה שנקבעו בהחלטות ממשלת ישראל.

מוסכמה זו נזנחה כאשר מספר יהודים אמריקאים, ובכללם כמה המזוהים עם איפא"ק, החלו בקמפיין נגד הסכמי אוסלו בארה"ב, בעידודם של אנשי ימין ישראלים. ישראל היתה אז שרויה במחלוקת עמוקה. כאשר נודע על-כך לראש הממשלה דאז יצחק רבין, הוא התרגז מאוד ואיים על ארגונים יהודיים אמריקאים שקראו תיגר על מדיניות ממשלתו שיתעמת איתם מול קהילותיהם. התוצאה היתה שכל ארגוני המיינסטרים היהודים, כולל איפא"ק, הצהירו מחדש כי מדיניות המשפיעה על ישראל תיקבע רק על-ידי הממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות. לו היה יצחק רבין נתקל בארגון דוגמת "ג'יי סטריט" בתקופתו, הוא היה רותח מזעם ומתעקש שגוף כזה יידחק מהמיינסטרים של החיים היהודיים.

למרבה הצער, מאוחר יותר בכהונתו של רבין, ממשלתו נעשתה כה משוכנעת שהשלום הישראלי-ערבי "בלתי נמנע" שהיא קראה ליהודי התפוצות לחדול מפעילויות ההסברה הציבוריות. במקום זאת, הממשלה התרכזה בשכנוע הישראלים והיהודים כי התפרצויותיו העוינות של ערפאת, שרק החמירו עם הזמן, היו בלתי מזיקות וכי הערבים מחוייבים לשלום. כתוצאה מכך, נחלש הקשר בין שגרירי ישראל לבין הקהילות היהודיות ומרבית מנהיגי התפוצות חשו חופשיים לאמץ כל מדיניות בה חפצו.

העניין הלך והסתבך על-ידי נטייתם של ראשי ממשלת ישראל להתמקד ביהודים עשירים שסיפקו להם מימון לאג'נדות הפוליטיות הפרטיות והאישיות שלהם, וזאת במקום לחזק את המחוייבות לישראל בקרב מנהיגי התפוצות.

עתה אנו קוצרים את הפירות הנוראיים של הזנחה זו.

מה שנחוץ כעת נואשות הוא שיקום היחסים בין ממשלת ישראל לבין הקהילות היהודיות בתפוצות.

בניגוד לדברים שפורסמו בשבועות האחרונים, יהודי התפוצות, כולל הדור הצעיר שכבר איננו חי בצל השואה או זכרון המאבקים להקמת המדינה היהודית, נותרו פרו-ישראלי באופן גורף. הסקרים מעידים על-כך כי העשבים השוטים, הליברלים החדשים המתנכרים לישראל, מקורם בעיקר במשפחות מתבוללות ושעברו אסימילציה וכן במי שהיו נתונים להשפעת התרבות והמדיה העויינת הסובבת אותם, בעיקר בקמפוסי האוניברסיטאות.

במקום לפתח דחף כפייתי לומר לנו איך לנהל את ענייננו, על פעילים יהודים להבטיח כי תושרש בדור החדש של היהודים בתיכונים ובקמפוסים הבנה של ההיסטוריה והמורשת שלנו. חשוב מכל שהדור הצעיר ייחשף לנרטיב הישראלי שיחזק את המוראל שלו ויאפשר לו להתמודד עם התקפות חיצוניות. זו צריכה להיות מטרתם העיקרית, ולא התרפסות בפני ליברלים מהשמאל המנפחים כל פגם מזערי בחברה שלנו בעוד שהם מתעלמים מהזוועות שעלולות להתרחש במידה וה"ברברים שבשערי עירנו" יצליחו.

 ileibler@netvision.net.il [2]