יהודי בריטניה תחת לחץ

Print This Post

British-American Flag English

סקירת מעמדה של היהדות האנגלית עלולה להוביל למסקנות מנוגדות דרמטית. אדם המתגורר בפרבר צפון-מערבי יהודי של לונדון עשוי להיות מתועתע בקלות ולהאמין שחייהם של יהודים בבריטניה ורודים. חיי התרבות והדת היהודיים פורחים, כפי שמומחש ע"י הצמיחה בבתי כנסת ומתקנים כשרים, וזאת מבלי להזכיר את היוזמות החינוכיות המצליחות ביותר כמו 'לימוד'. ואכן, בבידוד מהעולם החיצוני, במגורים ובחיי חברה המנוהלים בעיקרם ב"גטו" יהודי, אין זה קשה לשכנע את עצמך שהחיים בתפוצה האנגלו-יהודית הזו הם אידיליים כמעט.

אך התמונה הזו לוקה באשליות והיא שונה מאוד מהמציאות עצמה. החיזויים הדמוגרפיים משקפים נישואי תערובת המתעצמים כמו כדור שלג ואשר מתקזזים מול שיעורי הילודה בקרב החרדים – דבר שיהפוך אותם לרכיב הדומיננטי בקהילה היהודית בעתיד הלא רחוק.

חשוב מכך, על אף שהיהודים הבריטים טרם סבלו מהאלימות והרציחות הג'יהאדיות שפגעו בעמיתיהם הצרפתים, כיהודים אירופאיים הם צפויים להתייצב לבסוף מול אותו האיום. אם הם מאמינים שהם מצויים בקטגוריה אחרת, הם חיים בהכחשה.

למרות שהאלמנטים הג'יהאדיים בולטים כיום פחות בבריטניה מאשר בצרפת, הם ניצבים מול איומים דומים מאוד מצד תומכי דאעש וטרוריסטים ילידי אנגליה. זאת ועוד, אנטישמיות מולדת המתבטאת באנטי ישראליות ברוטאלית בוטה באותה מידה בבריטניה כפי שהיא בצרפת.

כל שנדרש הוא לעיין בטוקבקים האנטי יהודיים האכזריים בכדי להעריך את היקף הבעיה. התקשורת, ובמיוחד ה-BBC, מסיתה למעשה לשנאה של ישראל באמצעות הדיווח המוטה והמעוות שלה. זה, במקרה הטוב, מתאר את קורבנות הטרור היהודיים ואת מבצעי הפעולות בשקילות מוסרית ולעיתים קרובות מגנה את הישראלים על כך שהגנו על עצמם.

התמיכה ההמונית הקבועה בהפגנות אנטי ישראליות שבראשן עומדות קבוצות שמאל וזכויות אדם – שבעבורן הלקאת ישראל היא אקסיומטית –  מאשררת את העובדה ששנאת היהודים הפכה לרכיב מרכזי של המערכת הפוליטית הבריטית. חלק מהכרזות והפלקטים בהפגנות אלו, לדוגמה "יהודים לגז", מזכירים קמפיינים אנטישמיים נאציים.

המצב באוניברסיטאות הוא מחריד, כשתנועת החרם מקודמת בכל הרמות ומהדוברים הפרו ישראליים נמנעת האפשרות להשמיע את עמדותיהם והם ניצבים לעיתים קרובות מול אלימות. המצב הוביל להפחדה של סטודנטים יהודים ולהדרה של הרצאות ופעילויות הקשורות לישראל.

מתוך כך נולד המצב המחפיר לפיו מנהיגי סטודנטים יהודיים אף מצדיקים את הסירוב לעסוק בפעילות פרו ישראלית ברצון לספק מענה גם לחברים "לא ציוניים" ולהימנע מעימותים עם אגודות סטודנטים אנטי ישראליות.

ההתפתחויות המזעזעות ביותר מתרחשות ברמה הפרלמנטרית וזאת למרות נוכחותו של ראש ממשלה פרו ישראלי, דיוויד קמרון, המפגין ידידות עקבית כלפי ישראל. אך במשך למעלה מ-20 שנה, עד שאד מיליבנד נבחר לראשות מפלגת הלייבור, שררה גישה על מפלגתית פושרת אך חיובית בסך הכול כלפי ישראל. מנהיגי הלייבור, כולל טוני בלייר, התגלו בין תומכיה המסורים ביותר של ישראל.

ואולם, הגל בלייבור התהפך לאחר שנבחר ג'רמי קורבין כמנהיגה, וזאת לאחר ביקור שערך במזרח התיכון ב-2015 ושבו תיאר את המדיניות הישראלית כ"בלתי מוסרית ובלתי חוקית" והתייחס לקבוצות הטרור הרצחניות חמאס וחיזבאללה כ"ידידים שלו", כאשר הוא מתעקש שיש להכיר בהן כשותפים מרכזיים במשא ומתן.

קורבין הואשם ע"י הלונדון ג'ואיש כרוניקל ואחרים בקיום קשרים עם, ובמקרה אחד אף במימון של, מכחישי שואה, טרוריסטים ואנטישמים בוטים. ביולי 2015, קורבין תואר כ"חבר טוב מאוד" של המטיף האסלאמי הפונדמנטליסטי איברהים יואיט, אשר מאמין שיש להוציא להורג כופרים ונואפים ונחשב ע"י ממשלת ארה"ב כמקדם מימון של חמאס.

השינוי בגישה כלפי יהודים בקרב מפלגת הלייבור השתקף לאחרונה ע"י התפרצות מצד היהודי האנטישמי סיר ג'רלד קאופמן, חבר פרלמנט ותיק מהלייבור, שהאשים את השמרנים בכך שהם מושפעים ע"י "כסף יהודי" וטען שהדקירות נגד אזרחים ישראליים מפוברקות ע"י הישראלים במטרה "להוציא פלסטינים להורג". לקח למעלה משבוע עד שמפלגתו של קורבין השיבה למחאות. לבסוף, היא הסתפקה בהבעת חשש בנוגע לדבריו הגסים של קאופמן אך נמנעה מלגנות אותם או למתוח ביקורת עליו.

למרות שסקרי דעת קהל מצביעים על כך שתחת הנהגתו של קורבין הלייבור צפוי להיות מובס באופן מכריע בבחירות, העובדה שהמפלגה המהווה את האלטרנטיבה לממשלה מסוגלת לבחור לראשה אדם שכזה צריכה הייתה לשגר צמרמורת ברחבי הקהילה היהודית כולה. זאת במיוחד כאשר בזמנים בלתי יציבים שכאלו, תהפוכות בלתי צפויות עלולות להביא לנפילתה של הממשלה ולתפיסת השליטה ע"י האופוזיציה כברירת מחדל.

'ועד שליחי הקהילות של יהודי בריטניה', הגוף המייצג של היהדות הבריטית שנוסד לפני למעלה מ-250 שנה, מוצא עצמו כיום במצב לא פשוט. הוא לוקה במימון ובאיוש בלתי מספקים במידה רבה בכדי להתמודד כראוי עם האתגרים המורכבים הניצבים בפני הקהילה.

בשנים האחרונות, מנהיגיו נתונים בפני ביקורת משמעותית ומתוארים כ"עבריים מפוחדים" לאחר שהתעקשו שדיפלומטיה חרישית, או שתדלנות, היא אפקטיבית יותר מאשר פעילות ציבורית. הגוף הואשם בכך שהוא מקדם מדיניות של "לא לטלטל את הסירה", מתנגד להפגנות פומביות ובאופן כללי, מבקש לשמר פרופיל נמוך.

נשיא הוועד לשעבר, ויויאן ויינמן, עמד בראש 'הקרן החדשה לישראל' השמאלנית קיצונית וקישר את הוועד למספר פרויקטים מפוקפקים. הוא נתמך באופן חזק ע"י 'יחד', תנועה בעלת מטרות דומות לאלו של J Street האמריקנית ואשר מנהלת דמוניזציה של ממשלת ישראל ומעודדת תיירים בריטיים בישראל להצטרף לסיורים שלה ברמאללה – סיורים שנועדו לקדם את המטרה הפלסטינית. לאחרונה, היא הזמינה סקר דעת קהל המבוסס על שיטות דגימה מוטות. הסקר הציג שלמעלה מ-70 אחוז מיהודים הבריטיים מאמינים שגישתה של ישראל כלפי השלום היא פוגענית. למותר לציין שהקבוצה הזו מאומצת ע"י התקשורת האנטי ישראלית ופעילים פרו פלסטיניים ומהוללת על ידם כאמיצה.

השנה בחר 'ועד שליחי הקהילות' את ג'ונתן ארקוש לנשיאה ה-47. ארקוש הוא עורך דין, יהודי מסורתי וציוני נלהב ששניים מילדיו עלו לארץ. לא ניתן לצפות ממנו לבצע מהפכה בוועד בין לילה, אך אין ספק שהוא מייצג סגנון הנהגה חדש אשר צפוי, יש לקוות, לייצר תמיכה רבה יותר בקרב פעילים ברמה העממית שחשו עד כה ניכור ממנהיגים יהודיים שכשלו בהפגנת האומץ הנדרש להשמיע את קולם בעוצמה נגד הזרם האנטי ישראלי השלט. ארקוש כבר גינה נמרצות את 'יחד' על כך שקראה לממשלת בריטניה להפעיל לחץ על ישראל בנוגע להתנחלויות.

המכשול הגדול ביותר הניצב מול 'ועד שליחי הקהילות' הוא הגוף הידוע בשם 'מועצת ההנהגה היהודית', המורכב בעיקרו מקבוצה של יהודים עשירים, שרבים מהם ממנים ושולטים בגופי צדקה.

הכוח של חלק מהטייקונים הללו מספק להם גישה קלה לפוליטיקאים. אך במקום לנצל את הכוח הזה בכדי לתמוך בארגון הגג הרשמי או לפעול ישירות עמו, הם יצרו ארגון שאינו חייב דין וחשבון לאף אחד. לעיתים קרובות, המועצה עוקפת וחותרת תחת 'ועד שליחי הקהילות' ונוקטת ביוזמות אשר אינן מסונכרנות עם ארגון הגג הרשמי.

בכדי להחמיר את המצב, בראש הגוף הזה עומד מיק דייויס, טייקון הכרייה יליד דרום אפריקה, אשר קיבל לאחרונה תשלום של 28 מיליון ליש"ט מקטאר תמורת יציאתו מתאגיד הכרייה 'גלנקור אקססטראטה' שלה.

לדייויס יש רקורד ארוך של עשיית שימוש בפלטפורמות פומביות לנזיפה בממשלות ישראליות. ב-2010, הוא האשים את נתניהו בכך ש"הוא חסר את האומץ לנקוט צעדים" לקידום תהליך השלום, תוך שהוא מאשים את ישראל בכך שהיא מהווה את המכשול לשלום וחוזה יצירה של "מדינת אפרטהייד". היהירות שלו הומחשה בהצהרתו לפיה "ממשלת ישראל חייבת להכיר בכך שצעדיה משפיעות ישירות עלי כיהודי החי בלונדון… ההשפעה עלי היא משמעותית כמו שהיא על יהודים החיים בישראל. אני סומך עליהם שיכירו בכך".

בשבוע שעבר, בתוקף תפקידו כיו"ר 'מועצת ההנהגה היהודית', דייויס קרא להפסקת הפעילות בהתנחלויות, דרש "יישוב מחדש מרצון" של אלו החיים מעבר לקו הירוק והצהיר שישראל "פשוט אינה עושה מספיק" למען השלום וש-"ההשלכות של כישלונה הן עצומות ומתעצמות".

למותר לציין, תפקידו של 'ועד שליחי הקהילות' ומעמדה של ישראל מוחלשים קשות כאשר 'תומכים' אמידים של ישראל מקדמים עמדות שליליות שכאלו.

יהדות בריטניה ניצבת מול אתגרים עצומים ופגיעה רק מעט פחות מאשר רוב הקהילות האירופאיות. על המנהיגים הרשמיים למשוך בכוח את השליטה מצד הטייקונים חסרי האחריות המבקשים לעקור אותם מתפקידם.

אך אם הם יביטו על עצמם באופן קר רוח, יהודים בריטיים אשר החיים היהודיים המשמעותיים יקרים לליבם צריכים להכיר בכך שמעמדם צפוי למרבה הצער רק להתדרדר, ועליהם לעודד לכל הפחות את ילדיהם לעלות לישראל.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann