יהודי אמריקה: השתחררו מאלה הנוטים להזניח את ישראל

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: With friends like these

זה מביך ומעציב לראות יהודים אמריקנים "פרוגרסיבים" המנהלים שדולות היוצאות מכליהן בקרב הממשל האמריקני, כדי ללחוץ על ישראל לעשות ויתורים חד-צדדיים לטובת הפלשתינאים.

וכדי להחמיר את המצב עוד יותר, הם ממעיטים, ואפילו מטשטשים, את תכנית המשחק האמיתית שלהם. הם מתארים את עצמם כ"פרו-ישראלים", "ציונים" ו"מתונים". הם מעלים טענות שהם האפוטרופסים האמיתיים של השלום, ומתארים את המנהיגים היהודים האחרים ואת אייפאק כניאו-שמרנים וקיצוניים. בעוד הם מתפתים לפטור את התנהגותם ואת הדיבור הכפול האורווליאני כתָמים וכלא שייך לעניין, הם נזכרים בחזיתות השלום הסובייטיות המזויפות שהצליחו להונות ליברלים רבים, פתאים שהיו להם כוונות טובות, לתמוך במערכות שקידמו את הטוטליטריות.

זה מוזר עוד יותר, מפני שאף אחד אינו טוען שממשלת ישראל הנוכחית היא "ניצית". אדרבא, ממשלת אולמרט איבדה את אמון העם שלה דווקא בגלל הוויתורים החד-צדדיים, החותרים תחת ביטחונה של ישראל ומחזקים את הטרוריסטים. הממשלה שלו היא מקהלה השרה "אמן", שנכנעת לכל דרישה המוצגת על-ידי קונדוליסה רייס, שרת החוץ האמריקנית. היא סיפקה נשק לפלשתינאים, שקרוב לוודאי שהופנה בחזרה נגד ישראל, היא דרשה – וקיבלה – חנינה לאסירים, ועל אף התנגדות עזה מצד צה"ל סגרה נקודות ביקורת, והסכימה לדרישות הפוגעות בביטחון שכבר גרמו לקרבנות ישראלים.

אולם כמו חזרה נוספת על ההתנהגות המגונה של דויד לנדאו, עורך הארץ, שאמר לרייס כי "החלום הרטוב" שלו הוא שארצות-הברית "תאנוס את ישראל" לטובתה, "הפרוגרסיבים" האמריקנים מפצירים בממשלתם להפעיל לחץ על ישראל כדי שתוותר על שטחים נוספים בצורה חד-צדדית.

זו אינה תופעה חדשה. ה- Israel Policy Forum (IPF)מנהל שדולה כבר שנים רבות בבית הלבן שינהג ביתר קשיחות עם ישראל. הם טוענים שב-1993, ראש-הממשלה יצחק רבין העריך את תמיכתם כדי להגיע להסכם שלום עם ערפאת. הם רק לא מזכירים שבניגוד לאולמרט, עמד רבין בלחצים של ארצות-הברית. רבין היה מתפוצץ אילו היה נתקל בארגונים יהודיים המנצלים את שמו כאמצעי להצדיק את השדולה בממשל האמריקני כדי להפעיל לחץ על ישראל.

כבר ב-12005 התפאר נשיא IPF, סיימור רייך, כיצד ארגונו הצליח לשכנע את רייס לעשות ויתורים במעברי הגבול עם רצועת עזה, שמאז גרמו לאבדן חיים של ישראלים.

לאחרונה ניהל ה-IPF שדולה בבית הלבן כדי ללחוץ על ישראל לשאת ולתת ישירות עם החמאס. רייך כתב לרייס ב-21 במרס כי "שום התקדמות לא תושג אם החמאס, הגוף השולט ברצועת עזה, יוּצָא לחלוטין מתוך התהליך". מ"ג' רוזנברג, האחראי למדיניות של IPF, הפציר בארצות-הברית "שתגיש להם גזר, ולא רק תחבוט בהם [בחמאס] במקלות".

ה-Progressive Jewish Alliance, ארגון נוסף המכנה את עצמו כ"פרו-ישראלי", מקדם תערוכות בקמפוסים האמריקנים של תמונות מורכבות הטוענות לדה-הומניזציה של הפלשתינאים על-ידי הצבא הישראלי. הם מתעקשים על כך שהשמצת צה"ל מייצגת ביטוי של אהבתם את ציון.

עכשיו, בתרועת חצוצרות גדולה, ובתמיכת אמצעי התקשורת הליברלים בארצות-הברית, יש לנו יזמה "פרוגרסיבית" חדשה: תצרופת של ארגוני קיצוניים שמאלניים ואנשים שבראשם עומדים "אמריקנים למען שלום עכשיו" ו"ברית צדק ושלום", כדי להקים את "רחוב J", ועד פעולה פוליטי. אף-על-פי שבכוונתם לאמץ "מתינות" ולגרום ל"איזון" בהנהגה היהודית האמריקנית, הכוונה האמיתית שלהם היא לקדם את הלחץ הנוסף של ארצות-הברית על ישראל, ולחתור תחת אייפאק, השדולה הפרו-ישראלית התכליתית ביותר.

התנהגות כזאת אינה מתקבלת על הדעת בשום פנים ואופן, שלבד מרישיונות להוסיף בתים כדי להתמודד עם הגידול הטבעי בגושי ההתיישבות המאוכלסים בצפיפות, שאושרו על-ידי הנשיא בוש בצורה מרומזת, ממשלת אולמרט נכנעה לכל הדרישות של ממשלת ארצות-הברית. היא אפילו ריפתה את ידיהם של אייפאק ושל המנהיגים היהודים האמריקנים מלנסות לנטרל את לחצי מזכירות המדינה עליה, מחשש שהיא תגרום ליריבות עם הממשל.

"רחוב J" מתנגד בפומבי לשימוש בכוח כדי למנוע מאירן מלרכוש יכולות גרעיניות, מהלך החותר תחת המערכה של ישראל למנוע מאירן להפוך לגרעינית. נוסף על כך, "רחוב J" תומך בנסיגה מהירה של כוחות ארצות-הברית מעיראק, קורא לניהול משא-ומתן עם ה­חמאס, ומפציר ביהודים להכריז על חרם של הציונים הנוצרים, בעלי-הברית החזקים ביותר של ישראל. "רחוב J" מתכונן לגייס כספים כדי לספק 50 אלף דולר למועמדים לצירים בקונגרס התומכים במטרות אלה.

לבד מכמה אישויות מכובדות החיות תחת האשליה שהם קשרו את עצמם עם גוף "מתון" המתכוון לקדם שלום בין הישראלים לפלשתינאים, "רחוב J" נתמך בעיקר על-ידי אנשי שמאל קיצוני מכובדים, וישראלים כמו רון פונדיק, הארכיטקט של הסכמי אוסלו. אחד התיאורטיקנים העיקריים הוא דניאל לוי, לשעבר יועץ ליוסי ביילין, המזלזל בהסתה הפלשתינאית לרצוח ישראלים.

גם אברהם בורג, לשעבר יו"ר הסוכנות היהודית, שהשווה את הישראלים לנאצים והפציר בהם ללכת בדרכו ולהשיג דרכונים אירופיים, הוא תומך ראוי לציון של "רחוב J". הגוזמאות נגד ארצו הן כה נתעבות, עד כדי שרוב החברים הישראלים שלו מתרחקים ממנו. כשכתב השבוע בהארץ, הוא הרחיק לכת עוד יותר, והעניק מתנה לאנטישמים בכל אשר הם על-ידי שהאשים את אייפאק ב"נאמנות כפולה" על יהודי אמריקה, ו"מיסוד משהו שדומה לבגידה והפיכתו לתמנון ענקי של מנגנון פוליטי בעל ממדים עצומים, וכמה וכמה קרבנות". תומך ישראלי מרכזי הוא דויד קמחי, דמות מובילה ב-IPF. קמחי היה מנכ"ל משרד החוץ בימי יצחק שמיר, וניהלתי אתו מגעים קבועים. בימים ההם, לא זו בלבד שהיה נץ, אלא יצא לו שם של מי שביקר בחריפות יתרה כל מנהיג ציוני שהעז לערער על מדיניות ממשלת ישראל: "אנו חיים ומתים לפי החלטותינו, בעוד אתה יושב ומטיף לנו מן הכורסה שלך", כך נהג לומר. כיום הוא מזדהה עם השמאל הקיצוני. "המועצה הישראלית ליחסי חוץ" שבראשה הוא עומד, אירחה לאחרונה פגישה בירושלים עם ג'ימי קרטר, הנשיא לשעבר, והכריח את נותן החסות לפגישה, הקונגרס היהודי העולמי, לנתק פורמלית את הקשר עם האירוע הזה.

"הפרוגרסיבים" ינסו להיבנות מהעובדה שהמערכה של ברק אובאמה אימצה את דניאל קרצר, השגריר לשעבר של ישראל, ומינה אותו ליועצו של אובאמה על ענייני המזרח התיכון. קרצר, יונה יהודית, דחק בעבר שהממשל האמריקני קו קשוח יותר כלפי ישראל. בספרו שהתפרסם זה עתה, "משא-ומתן על שלום בין הערבים לישראל", קרצר מזכיר את עיכוב הערובות להלוואות מממשלת שמיר על-ידי הנשיא בוש הראשון, כדוגמה כיצד יכולה ממשלת אמריקה להכניס היטב את ישראל לקו המתאים. הוא האשים את דניס רוס, הנציג המיועד של ממשל קלינטון כנציג למזרח התיכון, שהיו לו נטיות לטובת ישראל. הוא אפילו ביקר קשות את הממשל של קלינטון ושל בוש על שלא העסיקו ערביסטים מספיקים במזכירות המדינה.

ארצות-הברית היא המדינה היחידה המסוגלת לעמוד בלחצים מצד הערבים ובעלי-בריתם, לבודד את ישראל ולשלול את הלגיטימציה שלה. תודה לאל שדעת הקהל בארצות-הברית והקונגרס מעולם לא נטו לטובת ישראל מאשר בתקופה הנוכחית.

אולם בשנה האחרונה, ממשל בוש סטה ממדיניותו הקודמת, וגם איננו יכולים להוציא את האפשרות שממשל אמריקני עתידי ירחיק את עצמו עוד יותר מישראל.

הכרחי אפוא שמנהיגי יהדות ארצות-הברית לא יזלזלו בנזק ש"הקבוצות הפרו-ישראליות הפרוגרסיביות" עלולות לגרום, בייחוד לאור התקשורת הליברלית של הזרם המרכזי התומכת ב"רחוב J", שממנו נהנתה בזמן השקתה.

נוכח איומים על קיומה, ישראל זקוקה לתמיכתה של יהדות ארצות-הברית יותר מאשר אי-פעם. בעוד שכל אחד רשאי להביע את דעתו, ה"פיסניקים" שיש להם החוצפה לקרוא לארצות-הברית להפעיל לחץ על ישראל ולפעול כפי שהם חושבים שכך צריך לנהוג, ושלא אזרחי הדמוקרטיה הזאת יחליטו על כך, חייבות להיחשף כקבוצות שוליים מחוץ לזרם המרכזי של היהדות.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann