יהודי אמריקה הגלותיים

Print This Post

British-American Flag English

התגובות יוצאות הדופן שעורר טורי האחרון, "מנהיגי יהדות ארה"ב אינם מגיבים לאיומי אובמה", בשילוב התפתחויות נוספות בזירה האמריקנית, הובילו אותי למסקנה העגומה לפיה ברגע האמת וכאשר הם ניצבים מול מצבים קשים, המנהיגים היהודים האמריקניים בדמוקרטיה הגדולה בעולם אינם מצליחים להתנער מהמנטליות ה"גלותית" שלהם.

ריבוי המסרים שקיבלתי מיהודים ברמה העממית מהווה עדות לעובדה שהיהודים המסורים מבולבלים, חשים מצוקה וכועסים בשל ההימנעות של מנהיגיהם ממתן תגובה הולמת להצהרות השערורייתיות שהשמיע הנשיא אובמה, וזאת במסגרת מתקפת הקסם שלו.

דברים אלו אינם מפחיתים מההתנהגות הפוגענית וגסת הרוח שהפגינו יהודים שנכחו בכנס הג'רוזלם פוסט בניו יורק, כאשר קיבלו את שר האוצר האמריקני ג'ייקוב לו בקריאות בוז.

כישלון ההנהגה היהודית בגינוי זהיר של זרם הנרטיב האנטי ישראלי המוטה והמעוות מצד הנשיא הועצם בשבוע שעבר עם הראיונות והמאמרים שעסקו בספר "בעלת ברית: המסע שלי ברחבי השסע הישראלי-אמריקאי". הספר נכתב ע"י שגריר ישראל לשעבר מייקל אורן וייצא לאור בקרוב. הם מספקים תובנות מצמררות בנוגע להפחדות והתפקיד האגרסיבי שאימץ אובמה נגד ישראל, וכן בנוגע להגנתו על מטרותיהם של הפלסטינים. גם התומכים המסורים ביותר של אובמה המשמרים סנטימנט פרו ישראלי כלשהו יידהמו לקרוא על נטישתו המחושבת את המדינה היהודית ברמה הפוליטית, דבר ש"היה מסכסך בינו לבין כל מנהיג ישראלי".

 אורן כתב שכבר מהשבעתו הראשונה, "אובמה ייצר פער בין ישראל לבין אמריקה", תוך שהוא חולק על המדינה היהודית ומגנה אותה בפומבי, וכן ש"ע"י אימוץ העמדה הפלסטינית בנוגע לקווי 1967, הבית הלבן שינה בין לילה למעלה מ-40 שנה של מדיניות אמריקנית". שוב ושוב, הממשל האשים את ישראל בחוסר ההתקדמות בתהליך השלום, "בעוד שלא הציב שום דרישות ממשיות בפני הפלסטינים".

אורן, שלבטח אינו איש ימין, אפילו מקביל (במיוחד בכל הקשור לאיום הגרעין האיראני) בין המנהיגים היהודים האמריקנים של היום לבין קודמיהם ב-1944, עת עמד בראשם הרב סטיבן וייז. הוא מצהיר, "זכרו שליהדות אמריקה הייתה פעם ההזדמנות להציל 6 מיליון יהודים. וישנם 6 מיליון כיום [בישראל]. אז תחשבו הרבה מאוד ותבינו שמדובר בהישרדותנו כעם. מדובר בילדינו ובנכדינו."

המנהיגים היהודיים מגנים על עמדתם באמצעות הטענה שדיפלומטיה חרישית הינה אפקטיבית הרבה יותר מאשר שפיכת שמן על המדורה באמצעות גינוי פומבי של הנשיא. כמו כן, הם טוענים שהמדיניות העל-מפלגתית תתמוטט במידה ויבקרו את אובמה. הם מתעלמים בנוחות מן העובדה שבמידה ומדיניות שכזו תהפוך למטרה בפני עצמה, הקהילה היהודית תהפוך לאימפוטנטית מבחינה פוליטית ותחדל להשמיע את קולה בנושאים מרכזיים במטרה שלא להכעיס אף אחד.

דברים אלו מחלישים את עמדתם הקבועה של המנהיגים היהודיים האמריקנים לפיה החיים היהודיים בארה"ב, בניגוד לקהילות יהודיות אחרות, אינן מהוות גלות אלא תפוצה אותנטית. נכון הדבר שאמריקה היא ייחודית בגישתה החיובית כלפי יהודים וישראל. ואכן, אפילו סקר של J Street הצביע על כך שמעמדו של נתניהו בקרב יהודים הוא גבוה יותר מזה של אובמה.

ואולם, למרות המחאות הטוענות להיפך, המנהיגים היהודיים באמריקה רגישים הרבה יותר להימנעות מטלטול הסירה מאשר מיעוטים אחרים או אמריקאים מן הזרם המרכזי, אשר אינם מהססים לנזוף באופן פומבי בנשיאם כאשר הם חולקים על מדיניותו.

ומצד שני, יהודים אמריקנים ברמה העממית מביעים להט ומוכנים להתבטא ולגנות פוליטיקאים, כולל את נשיאם, והם הופכים ווקליים יותר ויותר בדרישתם ממנהיגי הקהילה להשמיע את קולם. ואולם, המצב הולך ומתפזר לפלגים בשל המספרים ההולכים וגדלים של כאלו שמגדירים את עצמם כיהודים חילוניים או כאלו שנישאו בנישואי תערובת, אך אשר אין להם כל מסירות כלפי היהדות או כלפי ישראל. רובם זנחו כל מראית עין של זהות יהודית, והם נספגו בכור ההיתוך האמריקני.

אנו היינו עדים לשתי דוגמאות מרכזיות שהדגישו את המגמה הזו במהלך השבוע האחרון. בנאום שנשא לפני ה-OU (האיחוד האורתודוקסי), הסנטור הניו יורקי צ'רלס שומר – שמייצג ציבור בוחרים יהודי חזק ומגדיר את עצמו כל העת כ"שומר ישראל" – התריע שבכוותו לגבות את אובמה במדיניות הנטישה שלו של אופציה צבאית נגד איראן. יוצאת דופן במיוחד הייתה העובדה שעל אף שהתייחס לכישלון הקהילה היהודית האמריקנית בתקופת היטלר ש"התעלמה מהאיום [הנאצי] או דחקה אותו הצידה", הוא הצהיר ש"שישנם דברים שיש לומר אותם במשפחה … אני חייב לעשות את מה שנכון קודם כל בעבור ארצות הברית, ובעבור ארץ ישראל שנית". במתקפת הקסם שלו, אובמה העלה בעדינות את אותו הנושא.

זהו מאורע יוצא דופן למדי כשסנטור יהודי מניו יורק מצית מחדש באופן פומבי את הנושא של ישראל אל מול התומכים ב'אמריקה קודם' ומדברים על נאמנויות כפולות, נושא שבעבר הופעל בעיקר ע"י אנשים העוינים את ישראל ואנטישמים. העובדה שנאומו זכה לתשואות מצד קהל יהודי אורתודוקסי, מדהימה גם היא.

אך הדברים המזעזעים ביותר בנוגע ליחסי ארה"ב-ישראל הושמעו ע"י מנהיגה הוותיק של הליגה נגד השמצה, אייב פוקסמן, באחת התרועות האחרונות שלו בפורום שעסק בעתידה של ישראל במרכז התרבות היהודי "92nd Street Y" בניו יורק. עליי להודות ששפשפתי את עיניי בתדהמה בזמן שפוקסמן התיר את הרסן באחת מההתפרצויות הבלתי אחראיות ביותר נגד ישראל, כאשר האשים אותה למעשה בהתדרדרות היחסים עם ארה"ב. תוך הפעלת דמגוגיה פרימיטיבית, הוא טען שישראל עיוורת לעולם והאשים את המדינה היהודית בכך שנמנעה מלייצר תכנית שלום, התייחסה ליהודי אמריקה בלעג ונהגה נגד ארצות הברית בבוז. הוא אמר שישראל אינה מפגינה כל רגישות במגעיה עם ארה"ב, לוקחת את התמיכה כמובנת מאליה וכן ש"בסיס התמיכה" שלה מתפורר מפני שהיא אינה עושה דבר בתחום השלום.

בעבר, פוקסמן היה לעיתים מבקר בוטה של אובמה, אך דבריו המבישים האחרונים, שבמסגרתם קרא לנתניהו לייצר "תכנית שלום" ולהפגין קשב רב יותר לדרישותיו של ממשל אובמה, אינם ניתנים להסבר. השאלה היא האם יורשו בתפקיד, עוזר לשעבר של אובמה שלכאורה אין לו קשר חזק עם ישראל, יהיה טוב יותר.

איפא"ק מהווה סיפור הצלחה כביר והייתה לו השפעה חיובית יוצאת דופן בקידום ההסברה הישראלית בפני הקונגרס והעם האמריקני. ככלל, הוא נמנע מאימוץ פומבי של עמדות שנויות במחלוקת או "מפלגות". אך אלו זמנים חסרי תקדים, ועל איפא"ק להשמיע את קולו בכבוד ובאיפוק, ביודעו כי גם אם הוא ייצר אנטגוניזם בקרב חלק מהדמוקרטים השמאלניים יותר בקונגרס, הרוב יכבד את העובדה שהוא מתעסק בנושאים בעלי חשיבות יהודית גבוהה המתעלים מעל לפוליטיקה בקרב הקהילה היהודית המסורה מן הזרם המרכזי.

סגן יושב הראש הביצועי של ועידת הנשיאים, מלוקלם הונליין, נותר במהלך כל הקריירה הציבורית שלו מחויב ומסור באופן מלא לקידום הנושא של ישראל והעם היהודי. למרבה הצער, הוא אולץ שלא להשמיע הצהרות פומביות מטעם הוועידה משום שהארגון פועל רק על בסיס של קונצנזוס. ואולם, לאור האירועים האחרונים, ייתכן והגיע הזמן לבחון מחדש את כל המבנה של הארגון, ובזמנים בהם לא ניתן להשיג קונצנזוס מלא, לאפשר לו לכל הפחות לדבר בשמם של הרוב המוחלט של היהודים המסורים.

דיוויד האריס מהוועד היהודי האמריקני מסור גם הוא באופן מלא לישראל, והוא חיבר כמה מאמרים יוצאים מן הכלל שהציגו את הטענות הישראליות. אך למרבה הצער, גם הוא מסתייג או מוגבל מהשמעת ביקורת ציבורית כלפי אובמה.

כל האמור מרמז כי אם באווירה הנוכחית הגופים הארגוניים היהודיים השונים ממשיכים לשמר את מדיניותם הדוגלת בשתדלנות – דיפלומטיה של תחינה חרישית – הגיע הזמן שהיהודים האמריקנים ברמה העממית יהפכו אסרטיביים יותר ויהפכו את נוכחותם למורגשת יותר.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann