Licence: CC BY-SA 3.0 via Wikimedia Commons

יהודים והנטייה הגלובלית אל עבר שמרנות ופופוליזם

Print This Post

British-American Flag English

מאז האמנציפציה של המאה ה-18, יהודים שלקחו חלק בחיים הציבוריים נטו באופן מסורתי לתמוך בתנועות ליברליות, רפורמיסטיות ואפילו מהפכניות, תמיכה אשר סללה ברוב המקרים את דרכם להשגת שוויון. עובדה זו לא הייתה מפתיעה מפני שברוב המקרים, השמרנים, ובמיוחד הימין הלאומני והרדיקלי, אימצו את האנטישמיות כנושא מרכזי בתפיסת העולם הפוליטית שלהם. נטייה זו לא הושפעה ע"י העובדה שרבים מהסוציאליסטים המוקדמים, אפילו כאלו בעלי מקורות יהודיים כמו קרל מרקס, קידמו גם הם לעיתים קרובות את האנטישמיות.

מגמה זו הואצה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, אז שמרנים רבים הסכימו לקבל את הנאציזם כמגן מפני הבולשביזם. בזמן שמתקפת התעמולה האנטישמית של הנאצים הלכה וגדלה, היו אלה בעיקר (אך לא רק) הסוציאליסטים והליברלים שהשמיעו את קולם נגדה.

במדינות שבהן היהודים מצאו מקלט מפני הנאצים, הליברלים והסוציאליסטים נטו להיות מסבירי פנים יותר כלפי הפליטים מאשר השמרנים, שהיו עוינים לעיתים קרובות.

במערב אירופה הכבושה, היו אלה מפלגות מהימין, דוגמת ממשלת וישי הצרפתית, אשר שיתפו פעולה עם הנאצים. במזרח אירופה, לאומני הימין הרדיקליים המסורתיים, שלהם עמדה מסורת ארוכה של הפעלת פוגרומים נגד היהודים, הם שסייעו לנאצים ישירות ועודדו אותם במקרים רבים במהלך הפתרון הסופי שלהם.

על כן, אין זה מפתיע שבעידן שלאחר המלחמה, היהודים במערב תמכו ברובם, תרמו וזכו לייצוג מרבי במפלגות הליברליות ומפלגות הלייבור, אפילו כאשר מעמדם הכלכלי צריך היה להטות אותם אל עבר תמיכה במפלגות השמרניות.

דברים אלו היו נכונים כבר בראשית המאה, במיוחד בארה"ב אשר ספגה לתוכה מספרים גדולים של סוציאליסטים בונדיסטים מזרח אירופאיים. המעורבות היהודית והתמיכה במפלגה הדמוקרטית הפכה לחלק מה-דנא האמריקני הייחודי שלהם, והיו זמנים שבהם הן התעלו על תרבותם היהודית ועל הרקע הדתי שלהם.

ואולם, שלושת העשורים האחרונים הולידו שינויים דרמטיים. יחד עם ארגונים המתיימרים לקדם זכויות אדם, הליברלים והמפלגות הפוליטיות מן השמאל הרחיקו עצמם מישראל, ובמקרה הטוב הפעילו שקילות מוסרית בין מבצעי הטרור הפלסטיניים לבין הישראלים שהגנו על עצמם. ברחבי מערב אירופה, הם הפכו עוינים באופן מופגן כלפי ישראל. מנהיג מפלגת הלייבור שנבחר לאחרונה בבריטניה אף צוטט כאשר הוא משבח את חמאס.

דבר זה הוביל באופן גובר והולך לכך שיהודים מסורתיים, שהצביעו באופן מסורתי למפלגות מן הצד השמאלי של המתרס, החלו לנטות יותר אל עבר מפלגות שמרניות. מגמה זו נוגעת לאירופה, קנדה ולאוסטרליה. ארצות הברית היא היוצאת מן הכלל. אפילו לאחר המתקפות הדיפלומטיות האכזריות של הנשיא אובמה נגד ישראל ותמיכתה המסורה של המפלגה הרפובליקנית בישראל, מרבית היהודים האמריקנים ממשיכים לתמוך בדמוקרטים.

במהלך השנתיים-שלוש האחרונים, עלייתן של מפלגות פופוליסטיות בימין הקיצוני של הזירה הפוליטית הוסיפה וסיבכה את המצב בעבור יהודי התפוצות.

למותר לציין שיוביק ההונגרית ושחר הזהב היוונית הן מפלגות אנטישמיות נאציות בוטות ומחליאות שאותן היהודים מתעבים.

אך ישנן מפלגות פופוליסטיות אחרות אשר צמחו באופן דרמטי בתגובה לטרור הערבי ולאחרונה, במחאה על השטף העצום של "פליטים" סורים ומוסלמים אחרים.

לפני עשור, מפלגת החזית הלאומית הצרפתית שבראשה עמד מכחיש השואה האנטישמי, ז'אן מארי לה פן, נחשבה לקבוצת שוליים פשיסטית בעלת כוח משיכה זניח. כיום, תחת הנהגתה של בתו מארין, המפלגה השיגה 28% מהסבב מהקולות בסבב הראשון של הבחירות המקומיות, ובכך הפכה למפלגה הגדולה ביותר בזירה הפוליטית הצרפתית. אילולא האיחוד בין הסוציאליסטים לבין הרפובליקנים הימניים של ניקולא סרקוזי, החזית הלאומית עלולה הייתה לנצח בסבב השני.

לה פן ביקשה לנקות את שורות מפלגתה מאלמנטים פשיסטים ואנטישמיים ואפילו גירשה את מייסד המפלגה, אביה. היא ניהלה קמפיין בלתי מתפשר להגבלת ההגירה ולמניעת ההשפעה של גורמים אסלאמיים במדינה. היא התגוננה בהצלחה מניסיון של הממשלה להאשימה בהסתה נגד מוסלמים בשל טענתה שסגירת רחובות במרכז פריז לטובת תפילות מוסלמיות הזכירה לה את המגבלות שהוטלו על האומה במהלך הכיבוש הנאצי. כמו כן, היא השמיעה תמיכה פומבית בישראל.

ואולם, הגוף המייצג של הקהילה היהודית בצרפת, CRIF, בהצהרה בולטת ששוחררה ע"י נשיאה, מנהיג הקהילה היהודית הוותיק רוג'ר קוקירמן – אשר הצהיר בעבר שמארין לה פן היא "אישיות ללא דופי" – קרא לכל היהודים הצרפתיים להתכנס ולנהל קמפיין נגד החזית הלאומית ולמנוע מ"המפלגה הפופוליסטית והקסנופובית" ניצחון אלקטורלי. הוא זכה לתמיכתו של הרב הראשי הצרפתי חיים קורסיה. אך למרות הדברים הללו, מוערך שכ-18% מהיהודים שחשו מאוימים ע"י האירועים האחרונים עדיין הצביעו לטובת החזית הלאומית.

מצבים דומים שוררים בכל הקשור למפלגות פופוליסטיות אחרות, אשר הניחו בצד את האנטישמיות ותומכות בישראל אך ממשיכות לזכות לדחייה מצד מרבית היהודים, אשר עדיין מקשרים אותן עם התנועות הפופוליסטיות האנטישמיות מן העבר. הדוגמה הבולטת ביותר היא חרט וילדרס מהולנד, שתמיכתו הנלהבת בישראל היא יוצאת דופן. ואולם, יהודים רבים מתקשים לתמוך בקריאתו הקיצונית להוציא את הקוראן אל מחוץ לחוק ונפגעים מהלהט של מפלגתו לאסור על שחיטה כשרה בנוסף לחלאל המוסלמי.

במזרח אירופה קיימים מצבים מורכבים אף יותר. ולדימיר פוטין, סוכן הקג"ב לשעבר, עלול להיות מנהיג אוטוריטרי, אך אף על פי כן – לעת עתה – הוא מהווה ידיד של ישראל ושל העם היהודי.

הממשלה ההונגרית, על אף היותה שמרנית מאוד ולמרות שבפרלמנט שלה חברה מפלגה ניאו-נאצית גדולה למדי, דחתה (תחת לחץ אמנם) הקמה של אתר זיכרון ללאומנים ההונגרים האנטישמיים, והיא חיובית מאוד בגישתה כלפי ישראל. ממשלת פולין החדשה כוללת מספר אנשים בעלי רקורד קשה לעיכול, אך היא מפגינה עמדות חיוביות כלפי ישראל והיהודים. הממשלות הבלטיות מקדמות כגיבורים לאומנים ששיתפו פעולה עם השמדת אוכלוסיותיהן היהודיות ומבקשות לטייח את עברן הצרוב. אך אותן ממשלות מבקשות להציג את עצמן כידידי העם היהודי וכתומכים של ישראל.

כיצד ישראל ויהודי התפוצות צריכים להגיב למצבים הללו?

אם אנו נגיב רק במושגים מוסריים או של שפיטת ההיסטוריה, אנו נבודד את עצמנו ונאבד את מעט ההשפעה שיש לנו.

הגיע הזמן שאנו נתחיל לחשוב במונחים פרגמטיים. בואו ונניח בצד את הקונספטים האציליים של הגבלת קשרינו רק לאנשים ה"טובים" (אם אלו קיימים בכלל מעבר לאשליותינו) ונעשה את מה שכל המדינות והאנשים האחרים עושים. נניח בצד את הקורקטיות הפוליטית והמוסרית ונפעל לקדם את האינטרסים שלנו, למרות שאין אלו שוללים זה את זה בהכרח.

אל לנו להתמסר בעד או נגד מפלגה כלשהי – מלבד סילוק גורמים אנטישמיים בוטים. אך האויב של האויב שלנו איננו בהכרח חברנו כפי שידידו של ידידינו איננו בהכרח חברנו.

היהודים אינם צריכים להתחייב לא לליברלים ולא לשמרנים. כל מקרה ומקרה חייב להיבדק כמצב בלתי תלוי, ויש לקבל החלטה פרגמטית על בסיס מה שנחשב כמיטבי בעבורנו. ברוב המקרים, תוצאה זו תהיה מקבילה למה שיהיה הטוב ביותר בעבור החברה כולה.

היהודים אינם מונוליתיים, ועליהם להפגין את הגמישות שתבטיח שאף מפלגה פוליטית לא תסתמך באופן אוטומטי על תמיכתם. השפעתם הפוליטית תתחזק לאין שיעור כאשר המלגות הפוליטיות תכרנה בכך שבמטרה להשיג תמיכה יהודית, עליהן לענות על הצרכים היהודיים.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann