Photo from Wikimedia Commons CC BY-SA 4.0

יהודים אמריקנים: תסתכלו במראה

Print This Post

ישנן עובדות בלתי נעימות ואמיתות קשות בנוגע לחלק משמעותי מיהודי התפוצות אשר מטואטאות כיום מתחת לשטיח.

המציאות היא שרבים מאלו המגדירים את עצמם יהודים חיים בסביבה שבה להיות יהודי הפך להיות מקושר עם אימוץ של אוניברסליזם חסר משמעות, שמוגדר ברובו ע"י דברי הבל ליברליים.

מספר הולך וגדל של יהודים אמריקנים בקטגוריה הזו מתארים עצמם כחילונים, אך הם אינם מחזיקים בסממנים התרבותיים והלאומיים של קודמיהם החילונים, אשר דחו את הדת אך שימרו ברוב המקרים זהות לאומית. זאת למרות העובדה שחלקם היו בונדיסטים, ולמרות שעד הקמתה של ישראל רוב היהודים באמריקה לא היו ציונים.

הדור הצעיר הנוכחי גדל בעולם שלאחר המלחמה, שבו האנטישמיות נסוגה ורבים הסיקו כי היא הולכת ונכחדת. הדור שנולד בין 1950 ל-1980 לא נחשף לאנטישמיות האכזרית שממנה סבלו הוריהם בעידן שלפני המלחמה. בנוסף, בחלוף הזמן, זוועות השואה ומשמעותה בעבור העם היהודי הפכו לזיכרון היסטורי סטטיסטי עמום במקום לשמש כחוויה קולקטיבית. דור זה של יהודים אמריקנים מעולם לא חווה את תחושת חוסר האונים ששררה קודם להקמת המדינה.

מגמה זו הואצה בשל ההידרדרות בחינוך היהודי, כאשר לרוב הצעירים אין אפילו ידע יסודי בנוגע למורשתם או תרבותם היהודית.

הגורם הגדול ביותר המשפיע על היהודים של היום הוא תהליך החברות המסיבי שהתרחש בשל החברה הפתוחה שבה הם חיים, בה, בניגוד לעבר, המנהגים המושרשים אינם אוסרים על נישואי תערובת. כיום, מוערך כי למעלה מ-70% מהיהודים שאינם אורתודוקסים נישאים בנישואי תערובת – נתון אסטרונומי. סקרים מצביעים על כך שרובם המוחלט של ילדים לזוגות מעורבים כמעט ולא מודעים לזהותם היהודית.

הרלוונטיות של ישראל כמקלט מפני רדיפה איננה מייצרת תהודה כיום כפי שהיא עשתה בקרב דורות יהודים קודמים. לפי סקר של מכון PEW שנערך לאחרונה, רק 43% מקרב בני נוער יהודים אמריקנים ביקרו בישראל, ו-31% ענו כי אין להם כל חיבור לישראל.

על כן, עלינו להכיר בכך שלא ניתן להסתמך יותר על תמיכתו של חלק משמעותי – וגדל – של היהודים האמריקנים, וכי בעבור יהודים צעירים רבים, הדאגה לביטחונה של ישראל התדרדרה לעדיפות נמוכה.

ואכן, בקרב חלקם, הפגנת גישות אנטי ישראליות נחשבת לאופנתית והיא נתפסת כאמצעי לקידום אינטגרציה חברתית בקהילה הליברלית, שם התנגדות לישראל מהווה מרכיב נדרש בדנ"א. במקרים מסוימים, הדבר הוביל יהודים מסוימים, בורים מוחלטים בכל הקשור למורשתם, להביע את זהותם היהודית באמצעות התקפה של ישראל והפיכה ליקיריהם של תועמלנים אנטי ישראליים בקמפוסים ושל התקשורת השמאלנית.

המגמה המטרידה הזו הואצה ע"י אובמה, שייצר קרע בין רבים מתומכיו היהודים לבין ישראל. הם נותרו דוממים בזמן שהוא הפנה לישראל יחס פוליטי של מדינה סוררת בעודו מתרפס בפני האיראנים.

כיום, ובמיוחד בקמפוסים, סטודנטים יהודים רבים בוחרים להזדהות עם תנועת Black Lives Matter ('חיים שחורים נחשבים') או לאמץ תומכי טרור דוגמת לינדה סרסור, וזאת במקום לתמוך בישראל. חלקם אף מקשקשים בנוגע לשימור כל היהודים תחת ה"אוהל הגדול" ומצדיקים דיאלוג עם יהודים אנטי ישראלים התומכים באופן אקטיבי בקמפיין ה-BDS.

פרויקט תגלית שיפר במידה מסוימת את המצב, אך הטרגדיה היא כי על מנת לזכות באהדת השמאל, הנהגתן של תנועות היהדות הקונסרבטיבית והרפורמית עומדות בחזית המתקפה נגד ישראל בשורה של נושאים פוליטיים משניים. כאשר דונלד טראמפ נבחר לנשיאות, הממסד היהודי הפרוגרסיבי השיק קמפיין מפלגתי מריר שגינה את הממשלה הנבחרת והאשימה בהיותה ימנית קיצונית ואף בקידום חקיקה פשיסטית.

הנושא הגיע לשיאו כאשר, על מנת להציל את ממשלתו, נתניהו נכנע ללחץ מצד החרדים וביטל הסכם קודם שאישר לקדם תפילה שוויונית בכותל המערבי. למרות העובדה ש-60% מקרב היהודים הרפורמים ו-40% מהקונסרבטיבים מעולם לא ביקרו בישראל, ומרביתם אדישים לחלוטין כלפי הנושא של תפילה מעורבת מגדרית, המנהיגים הפרוגרסיביים ליבו היסטריה בכל הקשור לנושא זה והכריזו למעשה על מלחמה נגד ממשלת ישראל בדרישה להשיב את ההסכם על כנו, כאשר חלקם אף מאיימים להחרים את המדינה היהודית.

בזמן שנתניהו מתמודד עם לחצים עצומים מכל הכיוונים, ניתן היה לצפות ממנהיגים יהודים אחראיים בתפוצות להפגין הבנה כלפי מצבו המביך, ולא להכריז על מלחמה על נושא שרובו הברור של חברי קהילותיהם כלל אינו מתעניין בו. זאת, בדומה לרוב הישראלים המתמודדים עם מטרדים חמורים הרבה יותר מצד הפוליטיקאים החרדים הקיצונים המשפיעים על חייהם. ולמרות זאת, רובם עדיין מעדיפים שנתניהו ישמש כמנהיגם יותר מכל פוליטיקאי אחר.

הנושא הפך למקטב עוד יותר כאשר סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי אמרה בחוסר אלגנטיות את האמת לגבי מה שנחשב עד כה לדבר שאסור להביע מטעמים של קורקטיות פוליטית. הזעקה שקמה נגדה הגיעה לרמות היסטריות עם דרישות לפיטוריה והאשמה כי היא מקדמת אנטישמיות באמצעות אמירת האמת. חוטובלי הביעה בדבריה עובדות, אך גם אילו הייתה מסתפקת בביטוי עמדה, אין ספק כי זכותה לעשות כן.

יהודים אמריקנים חיים חיים כה שונים מבני עמם מישראל עד שרובם – מלבד אלו שלהם משפחה קרובה בישראל – כלל אינם מסוגלים להעריך את האתגרים הניצבים בפנינו או להזדהות עמם. הם אינם מוקפים באויבים הקוראים להשמדתם; הם לא חווים את איום הטרור, ובהיעדר חובת גיוס, רק מספר זעיר של יהודים משרת בכוחות הביטחון. זאת בניגוד לישראלים המגויסים לצה"ל ומתמודדים עם מצבים של חיים ומוות.

מנהיגים יהודים פרוגרסיביים באמריקה פועלים ללא רסן ומרגישים חופשיים לגנות את ישראל ולבקר את מדיניותה של ממשלתה שנבחרה באופן דמוקרטי בפומבי, וזאת למרות שהם מודעים לאיומים העצומים – ואף קיומיים – שמולם היא מתמודדת. אך כאשר ישראלי מביע כל אמירה בלתי מחמיאה באשר ליהדות האמריקנית, נשמעות האשמות מידיות על הרס היחסים בין ישראל לתפוצות. צביעות זו מעליבה, והגיע הזמן שאנו נפסיק להתפרס בפני הקבוצות הללו, העסוקות הרבה ביותר בביסוס מעמדם בקרב הקהילה השמאלנית קיצונית הליברלית מאשר בתמיכה בישראל.

אך גם בהתעלם מאורחות חיינו המנוגדים, מוטב כי יהודי אמריקה יסתכלו היטב במראה וימתנו את גישת העליונות שלהם. על אף שהם מכריזים כי הם חשים גאווה על כך שהם חיים ב"מדינה המוזהבת" וטוענים שהם מהווים את המיעוט המשפיע ביותר באמריקה, הם לא הצליחו לעקור את העלייה יוצאת דופן באנטי ישראליות ובאנטישמיות בקרב השמאל והליברלים. גם עם עושרם הרב ותרומות הענק שלהם בתחום החינוך, הם כשלו באופן קטסטרופלי בקמפוסים, שרבים מהם הפכו בידיהם של מוסלמים ושמאלנים למרכזים של שנאה המקדמים הסתה אנטי ישראלית ואנטישמיות.

האמת היא שככל שאנו מבקשים את תמיכתם של כל יהודי התפוצות, מספר הולך וגדל של יהודים אמריקנים שאינם אורתודוקסים הם כלל לא יהודים, או שהם בורים כל כך בנוגע למורשתם עד שהם אינם חשים כל אמפתיה כלפי ישראל.

על כן, עלינו להתרכז ביהודים אורתודוקסים ומסורים, שתמיכתם בישראל מעולם לא דעכה ושרבים מהם לוקחים חלק בתכניות לקידום ההסברה הישראלית. במקביל, עלינו להיות מודעים לכך שלמרות מנהיגיהם, ישנם יהודים רפורמים וקונסרבטיבים רבים שנותרו נאמנים ומסורים לישראל, ועלינו לעודד אותם ולתמוך בהם.

עלינו להתרכז בתומכינו האמתיים – ויש לבחור בקפידה שליחים בעלי רקע מגוון על מנת לחזק את המסורים או לנסות לחנך את אלו שמגדירים את עצמם כיהודים אך למעשה הם בורים בכל הקשור למורשתם היהודית.

עלינו להפסיק להתייחס ליהודים האמריקנים כמקשה אחת ולהבחין בין אלו שישראל מהווה עדיפות עבורם, לבין ה"יהודים" הרבים שיהדותם מבוססת על תפיסות ליברליות הכוללות תמיכה בעמדות עוינות כלפי ישראל.

כמו כן, עלינו להפסיק להתרפס בפני אלו התוקפים אותנו בפומבי. רבים מה-"מנהיגים" הללו ישקלו מחדש את גישתם במידה ויידעו כי כאשר יבקרו בישראל, הם יזכו להתעלמות מנומסת מצד הממסד.

הגיע הזמן להפסיק להירתע בכל פעם שיהודי השוליים האלו מתעללים בנו, ולרכז את מאמצינו בסיפוק תמיכה רבה יותר בעבור אלו המקדמים את מטרותינו באופן אקטיבי.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann