יהדות התפוצות כבר לא מאחורינו

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Don't take the Diaspora for granted

איתותים מדאיגים מצביעים על כך שמערכת היחסים ישראל-תפוצות קרובה לשפל של כל הזמנים. חומרת המצב מוצנעת על ידי סיקור תקשורתי מוגזם של הצהרות תמיכה בישראל מפי כמה מנהיגים של ארגונים יהודיים

הרוב המכריע של יהודי התפוצות, במיוחד הצעירים מביניהם, כבר אינם נוטים לחשוב על ישראל כציר מרכזי של החיים היהודיים. עבור המנהיגות הצעירה של היום, השואה והמאבק להקמת מדינה יהודית הפכו לזיכרונות עמומים. הם חשופים לסביבה תרבותית ותקשורתית המשחירות את פניה של המדינה היהודית, והם אף מתפתים להצטרף לאופנה האנטי-ציונית שהיא היום יותר תקינה מבחינה חברתית.

להוסיף לחומרת המצב, חלק גדול מהבוגרים הצעירים היהודים אינם מתמצאים בטיעונים בעד ישראל, והם נתונים יותר ויותר לשטיפת המוח של קריקטורות שליליות בתקשורת המתארות את ישראל ככובש אכזר. רבים אינם מצליחים להבין שרצח האופי שעושים הערבים למדינה היהודית אינו אלא התגלמות חדשה של אנטישמיות.

במהלך השנתיים האחרונות נעשה מאמץ רציני להפיח רוח חיים בפעילות הפרו-ישראלית בקמפוסים. אלא שאפילו כעת, הרוב המכריע של חברי הסגל היהודים נרתעים מלהתעמת עם הקואליציה הלוחמנית והמנצחת של השמאל הליברלי והערבי, ובמקרים מסוימים הם בעצמם מובילים את המחנה האנטי ישראלי. כך, למעט כמה יוצאים מן הכלל הראויים לציון, מרביתם של הסטודנטים היהודים בצפון אמריקה ובאירופה הם או אדישים או פוחדים להתייצב ולהשיב מלחמה.

ביקורת חריפה על ישראל ממנהיגים יהודים רפורמים ואורתודוקסים

מה שמגביר עוד את דחיפות המצב היא העובדה שבחודשים האחרונים החלו גם קבוצות מרכזיות של מנהיגים יהודים למתוח ביקורת נגד מדיניות הביטחון של ישראל, ואף ללעוג לאמונות המקודשות ביותר של הציונות.

קחו למשל את ההחלטה המטילה ספק במדיניות ההתנתקות של הממשלה שהתקבלה על ידי ועידת התנועה הרפורמית האמריקנית, הקבוצה הדתית הגדולה ביותר בארה"ב. המשכה היה מכתב מאת הרב דוד ספרשטיין, דובר מרכזי של התנועה הרפורמית, למזכיר המדינה האמריקני קולין פאוול. שזור בקלישאות נדושות בגנות הטרור, ערפאת ושפיכות הדמים הערבית, הפציר ספרשטיין בפאוול ללחוץ על ישראל לחזור לשולחן המשא ומתן, כאילו שישראל נהגה מתוך חוסר אחריות זדונית. הוא גם מתח ביקורת על הקונגרס על תמיכה מוגזמת בישראל והפציר בחבריו לעקוב אחר הפרות זכויות האדם שמבצעת ישראל וה"תנאים המדאיגים של הפלשתינים".

גם בעבר היתה התנועה הרפורמית האמריקנית ביקורתית כלפי המדיניות הישראלית, ואין זה יוצא דופן או בלתי סביר שהם יתמקמו כמבקרים שמאלנים וליברלים של ישראל. אך לעתור לממשל נגד ישראל ביחס לסוגיות ביטחוניות, ולקרוא לקונגרס לנטות יותר כלפי העניין הפלשתיני תוך נקיטת עמדה מאוזנת יותר הוא חציית קו אדום. התנהגות כזו על ידי קבוצות יהודיות מרכזיות הייתה בלתי נתפסת אפילו בעבר הלא-רחוק, וללא ספק חברים רבים של התנועה הרפורמית נבוכים לנוכח התפרצות פומבית שכזו היוצאת מפי מנהיגיהם הדתיים.

התפרצויות שליליות מסוג זה אינן נחלתן הבלעדית של התנועה הרפורמית בצפון אמריקה. לפני מספר שבועות, ה-Jewish Chronicle היוצא לאור בלונדון פרסם מאמר של הרב פיני דאנר, רב אורתודוכסי צעיר וכריזמטי, שעד לפני זמן לא רב ישב על כס הרבנות בבית הכנסת סטשי האופנתי. כמי שרכש מוניטין כמגן על מדיניותה של ישראל, דאנר כותב כעת כי הוא מרגיש חוסר נוחות מהמדיניות הישראלית לא מתוך איבה, חס ושלום, אלא משום שהוא רוכש "אהבה רבה" למדינה היהודית.

אהבה זו מובילה אותו לגנות בחריפות את פנייתו של אריאל שרון ליהודי צרפת לעלות לישראל. דאנר מגדיר אותה "הדוגמה האחרונה של חוצפה ציונית", והוא מאשים את שרון על שהוא "שופך שמן על המדורה של מציאות מתוחה ממילא ומתערב בנושאים שאינם מעניינו". בשורה התחתונה: רב אורתודוכסי חשוב מתלונן שאנטישמיות אינה עניינו של ראש ממשלה ישראלי.

טענתו של דאנר היא ש"קשה לשרש הרגלים ישנים" והוא קורא לציונים להפסיק לנצל רדיפה וסבל יהודי. להערכתו, אותה הוא מציין במעין סיפוק מעוות, רוב היהודים בתפוצות, כולל הציונים שביניהם, לעולם לא ישקלו לעלות לישראל.

והוא מוסיף לתוכחה שלו את הטענה שהמקום האחרון שיהודי צרפת האומללים היו רוצים להגר אליו הוא ישראל. אמנם, מוסיף כבוד הרב, "אילו הייתי יהודי החושש לביטחונו יתכן שהייתי עובר מישראל לצרפת. מכיוון שמה ש 50 השנים האחרונות הוכיחו לנו מעל כל ספק הוא שישראל אינה מציעה פתרון כלשהו לאנטישמיות ויתכן שלעולם לא תוכל לעשות כן".

כתבה שערורייתית זו ב-Jewish Chronicle לצד קריאתו של ספרשטיין למזכיר פאוול ולקונגרס האמריקני לנהוג ביתר איזון, הן ביטוי לערעורם של עמודי התווך המקודשים ביותר של יחסי ישראל והתפוצות.

קוצרים היום מה שזרעו מחוללי תוכנית אוסלו

מגמות אלה מחלחלות זה מכבר וחלק גדול מהאשמה מונח על כתפי המנהיגות המקומית שלנו. ממשלות ישראל אשמות בהזנחה מצטברת מאז ששר החוץ לשעבר יוסי ביילין פתח את השערים בפני ביקורת מהתפוצות על כל היבט של החיים בישראל. בצעד נוסף שצפוי היה להרוס גשרים בין ישראל לתפוצות הוא הורה לדיפלומטים ישראלים לחדול משיתופם של מנהיגים יהודים בעלי השפעה פוליטית בקידום עניינה של ישראל בכל הדרגים. ראש הממשלה רבין אמר ל-AIPAC ולארגונים יהודים אקטיביסטים אחרים שהם הפכו למיותרים, ועליהם להשאיר את מלאכת הסינגור על מדיניותה של ישראל לממשלה הישראלית. הכול היה חלק מאופוריית אוסלו. אם היינו שותפים ל"תהליך שלום בלתי הפיך" מדוע לדאוג ליחצנות? משרד החוץ כמעט וביטל את אגף ההסברה שלו. וכך היום אנחנו קוצרים את התוצאות ההרסניות של אותה מדיניות.

מה בידינו לעשות כעת?

הנשיא קצב והשר לענייני התפוצות שרנסקי משקיעים מאמצים הרואיים להפוך את המגמה על פיה על ידי פתיחת ערוצי תקשורת חדשים עם מנהיגות התפוצות. נשקלת האפשרות ליצור גוף מייעץ רשמי של מנהיגי התפוצות שיתפקד כגורם מקשר עם הממשלה.

אך יוזמות כאלה יכולות להצליח רק עם שיתוף הפעולה הפעיל מצד גורמים אחרים בממשלה, במיוחד משרד ראש הממשלה, ומשרדי החוץ והחינוך. מהלך מתואם בכיוון זה עשוי ליצור אווירה חדשה בקרב מנהיגי התפוצות שיוכל לחדור עד לכל שכבות הקהילות היהודיות.

המגמה היא הפיכה, מכיוון שעמוק בליבם של רוב יהודי התפוצות ישנה הבנה שזהותם היהודית היא חסרת משמעות אם תפקידה של ישראל יהפוך בעיניהם לטריוויאלי. בטווח הרחוק, מאמץ נחוש על ידי הממשלה הישראלית יוכל לחזק את הזהות היהודית, ליצור מודעות רבה יותר לנחיצותו של חינוך יהודי ובסופו של דבר לחזק את הגשרים עם ישראל. אך הזמן לפעולה הוא עכשיו!

הכותב הוא סגן נשיא בכיר של הקונגרס היהודי העולמי.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann