יהדות אנגליה מתעמתת עם פרץ האנטישמיות בלייבור

Print This Post

British-American Flag English

לפני עשר שנים הואשמתי בהיסטריה כאשר שבחתי את ספרה פורץ הדרך של מלאני פיליפס, "לונדוניסטאן", שתיאר את העלייה המדאיגה באנטישמיות בבריטניה וחזה התדרדרות נוספת במידה והממשלה הבריטית לא תשנה באופן דרסטי את גישתה.

יהודים בריטיים רבים, ובמיוחד אלו החיים במובלעות יהודיות, היו בהכחשה, ופשוט סרבו להתמודד עם המציאות. גישתם מתוארת באופן מבריק ברומן זוכה פרס 'מאן בוקר' מ-2010 "מה זה פינקלר" של הסופר הווארד ג'ייקובסון, שמספר באופן סטירי על יהודי בריטי המבקש נואשות לזכות במקובלות חברתית.

לממסד האנגלו-יהודי התייחסו תכופות במונח "עבריים מפוחדים". הם היו "שתדלנים" (יהודי חצר), אשר, במילותיו של נשיא לשעבר של 'ועד שליחי הקהילות' של יהודי בריטניה, התוו מדיניות המבוססת על השאלה "מדוע צריך אדם לצעוק כאשר ניתן לשמוע לחישה?'. הדאגה העיקרית שלהם הייתה שלא לטלטל את הספינה, וזאת באמצעות הימנעות ממחאות ציבוריות ככל האפשר.

אלו שהאשימו את מלאני פיליפס בהיותה קיצונית לפני עשר שנים, היו מסכימים היום שהניתוח שלה נמצא מוצדק באופן מלא, ואבוי, תחזיותיה באשר להחרפת האנטישמיות היו דווקא מתונות.

בזמנו, מי היה חולם שממשלת הצללים בבריטניה – מפלגת הלייבור – לא רק שתתמלא באנטישמים, אלא תבחר מנהיג, ג'רמי קורבין, שמהלל את חמאס, טוען שחמאס וחיזבאללה מסורים לשלום, קורא לחרם על ישראל, מאמץ את הגישה האסלאמית הנגועה בדמוניזציה של ישראל, מקיים קשרים עם מכחיש השואה פול אייזן, שעליו הוא מגן בטענה שהוא "רחוק מלהיות אדם מסוכן", ותומך בראאד סלאח, שהפעיל את עלילת הדם של ימי הביניים בכדי להצדיק טרור פלסטיני?

על כן, אין זה מפתיע שקורבין מסרב לטהר את מפלגתו מהאנטישמיים שקולם הולך וגובר, וזאת למרות חשיפה תקשורתית רחבה ועתירות חוזרות ונשנות מצד חברי מפלגה מודאגים.

בנוסף, היהודים המומים מהתפשטותה של השנאה הזו, אשר חדרה לאוניברסיטאות מובילות ובתוכן אוקספורד. תיאורו של אלכס צ'יימבורס, לשעבר ראש מועדון הלייבור של אוניברסיטת אוקספורד, את האנטישמיות שבה הוא נתקל ואת התמיכה בחמאס שהביאה אותו להתפטר מתפקידו, מצמרר. ה'סאנדיי טיימס' חשף שבמהלך השידור הטלוויזיוני של לוויותיהם של הנרצחים בסופרמרקט הכשר בפריז, החברים לעגו לקורבנות היהודיים, שרו שירים על טילים מעל תל אביב, והתייחסו לאושוויץ כאל "פרה חולבת" בעבור היהודים.

שלא במפתיע, סטודנטים יהודים רבים חשים מפוחדים. בכדי לשמר את מעמדם החברתי, יש כאלו הבוחרים לאמץ את הטרנד האנטי ציוני, ואחרים נמנעים מלהשתתף בדיון. יש הטוענים שגופי סטודנטים יהודיים אינם צריכים לקחת חלק בהסברה למען ישראל, ועליהם להגביל עצמם לפעילויות דתיות, תרבותיות או חברתיות.

למרות שיהודים החיים באזורים יהודיים בעיקרם מושפעים פחות, נרשמה עלייה מהירה ביותר בתקריות אנטישמיות פומביות, כולל מעשי אלימות.

כיום מדברים בבריטניה בפתיחות על כך שהקמתה של ישראל הייתה טעות, וישנן קריאות הולכות וגוברות לשים סוף ל"מדינת האפרטהייד היהודית".

האירועים הללו ניפצו את המיתוס לפיו האנטישמיות בבריטניה מוגבלת רק למוסלמים ולגורמי קיצון מקומיים. ה-BBC אינו נשלט ע"י אסלאמיסטים, אך ההטיה והסטנדרטים הכפולים הקיצוניים שלו עיצבו את דעת הקהל לכדי דמוניזציה של ישראל. חלק גדול מהאנטי ישראליות, שנבעה בתחילה מגורמים טרוצקיסטים, הפכה כיום לחלק מובנה של הדנ"א של אנשי שמאל רבים. תנועת החרם, ההימנעות מהשקעות והסנקציות מקודמת בעיקר ע"י פעילי שמאל מקומיים.

ואכן, בהיבטים מסוימים, המצב חמור יותר מאשר בשנות ה-30 של המאה הקודמת, אז לפחות קבוצות ליברליות ושמאלניות הגנו על היהודים. אין ספק שראש הממשלה הנוכחי, דיוויד קמרון, הוא ידיד של ישראל ושל העם היהודי. אך סקרי דעת קהל מצביעים על כך שמחצית מהאוכלוסייה מתייחסת לישראל כאל מדינה סוררת. בדמוקרטיה, מגמות שכאלו משפיעות לבסוף על המדיניות.

ההנהגה הקהילתית הנוכחית מגיבה באופן אמיץ, בניגוד לקודמותיה. בשנה שעברה, ועד שליחי הקהילות מינה כנשיאו ה-47 את ג'ונתן ארקוש, יהודי מסורתי וציוני להוט, שביטל את מדיניות "יהודי החצר" שהסתמכה כמעט באופן מוחלט על "דיפלומטיה חרישית".

מן הרגע הראשון, הוא התבטא באופן ישיר ומכובד כאשר גינה את מנהיג מפלגת הלייבור ג'רמי קורבין על כך שנמנע מלהתעמת עם הדעות הקדומות האנטי יהודיות במפלגתו. ואכן, ארקוש יכול לשמש כמודל לחיקוי מצוין בעבור מנהיגים יהודים אמריקניים רבים, שבעבר הקפידו ללעוג למנהיגים הבריטים על פחדנותם, אך היו דוממים באופן נדיר בכל הקשור להתבטאויות של הנשיא ברק אובמה נגד ישראל.

ארקוש הצהיר: "אם הלייבור מבקש להיות אמין בגירוש השדים האנטישמיים שלו, ראשית על מנהיג המפלגה להפגין בבירור שמערכות היחסים הללו הן בעייתיות".

הוא הוסיף: "הימנעות מהתנגדות לטרוריזם נגד הקהילה היהודית מצד ארגונים כמו חמאס וחיזבאללה; שירת שיר שנקרא "טילים על תל אביב"; הצבעה על תמיכה בשואה או הכחשה שזו התרחשה; עיסוק באנטישמיות תאולוגית – הקושרת בין הבעיות הנוכחיות במזרח התיכון לדעות קדומות בנוגע ליהודים שנלמדות מהטקסטים או המסורות של הנצרות או האסלאם; חזרה על תיאוריות קונספירציה יהודיות המדברות על כוח ושליטה יהודיים זדוניים, כולל "עלילת הדם" – כל הדברים הללו צריכים להוות התנהגות שברור שאינה מתקבלת על הדעת. אך למרבה הצער, הדברים לא היו ברורים לחלק מן האנשים".

בשבוע שעבר, קורבין הגן על אחיו פירס, שהתייחס להאשמות בנוגע לאנטישמיות כ"אבסורדיות", וטען ש"הציונים אינם יכולים להתמודד עם אף אחד שתומך בזכויות של פלסטין". ההגנה של קורבין על דבריו של פירס היא בעייתית עוד יותר בהתחשב בכך שהן נאמרו מיד לאחר החשיפה של מספר התבטאויות אנטישמיות מסיתות מצד פוליטיקאים מהלייבור. לדוגמה:

  • נחשף שאתר האינטרנט של צ'נסלור הצללים של הלייבור, ג'ון מקדונל, "הוקיר כבוד למחבלים מתאבדים", שיתף לינקים לאתרי אינטרנט המקדמים החרמה של מוצרים ישראליים, השווה בין ישראלים לנאצים ופרסם כתבה המצהירה שיש "לפרק" את ישראל. רק לאחר החשיפה התקשורתית, מקדונל נאות למחוק את האתרים הפוגעניים;
  • חברת הפרלמנט מהלייבור, ויקי קירבי, רמזה כי ישנן סיבות זדוניות שבגינן דאעש נמנע מלהתקיף את ה"מדכאים האמתיים", ישראל, הצהירה שניתן להתייחס אל אדולף היטלר כ"אל ציוני" ואמרה שליהודים יש אפים גדולים;
  • חבר הפרלמנט מהלייבור ג'רי דאונינג הורחק מהמפלגה בפעם השנייה, אך רק לאחר שראש הממשלה קמרון הפנה את תשומת הלב לעמדותיו, שכללו פתיחה מחדש של "השאלה היהודית" והצהרה שלפיה הטרור הוא תגובה לגיטימית של המדוכאים;
  • ראש עיריית ברדפורד לשעבר מטעם הלייבור, כדים חוסיין, גינה את החינוך בנושא השואה והאשים את ישראל בחימוש דאעש;
  • חברת מועצה מטעם הלייבור בלוטון, אייסגול גורבוז, התייחסה בשבוע שעבר להיטלר בתור "האדם הגדול ביותר בהיסטוריה" והביעה תקווה שאיראן גרעינית "תמחק את ישראל מהמפה".

ארקוש תיאר את התעקשותו של קורבין לפיה אחיו "אינו טועה" בביטול ההאשמות באנטישמיות, כ"מזלזלת" בנושא ו"מטרידה ביותר". הוא הצהיר: "איננו יכולים לדמיין שחששותיו של כל מיעוט אחר היו זוכות לביטול בדרך זו. בשבועות האחרונים, אנו חזינו בזרם של מקרים אנטישמיים חדים וחלקים במפלגת הלייבור, שלא ניתן לתרץ אותם בתור חילוקי דעות בנוגע לישראל. מרבית הקהילה היהודית, אינספור עמיתים בלייבור, ומועמד המפלגה לראשות העיר לונדון זועקים אל מנהיגם ומבקשים שינקוט פעולה בנוגע לאנטישמיות. יהיה זה בלתי נתפס אם מר קורבין יישאר אדיש ויסרב לקחת את צורת הגזענות הזו במפלגתו ברצינות". הוא הצהיר בפירוש ש"בכנות, רוב האנשים בקהילה היהודית אינם יכולים לסמוך על הלייבור".

למרות שמספר תומכים יהודיים מושבעים של הלייבור ביקרו את ארקוש משום שהצהיר באופן פומבי על כך שהיהודים מאבדים את אמונם במפלגה, מרבית השמאלנים היהודיים גינו באופן חד משמעי את גישתו של קורבין והיו ביקורתיים לא פחות בנוגע לאנטישמיות המשתוללת במפלגה מאשר נשיא הוועד.

ניתן היה לקוות שהחשיפה הציבורית תביך את מנהיגי הלייבור לכדי נקיטה בפעולה מתקנת. סטיבן פולארד, עורך ה'ג'ואיש כרוניקל', פסימי בנושא. הוא ציין: "אם הפוליטיקה שלך היא אנטי אימפריאליסטית, שום דבר אחר אינו משנה. אז מר קורבין מתאר בשמחה את נציגי חמאס וחיזבאללה כ'חברים', וזאת למרות הנטייה שלהם לרצוח יהודים … וכאשר מנהיג המפלגה עומד באופן פתוח – בגאווה – לצד האנשים האלו, האנטישמים נוהרים ללייבור, בטוחים בכך שיזכו לברכת שלום חמה מצד חבריהם האנטי אימפריאליסטים. זהו אינו דיון פוליטי – זוהי גזענות. וזוהי הגזענות של הלייבור".

על היהודים הבריטיים להתאחד ולתמוך בהנהגה העממית שלהם. ההתפתחויות המזעזעות הללו משפיעות על כל היהודים, ומגשרות בין כל הספקטרום הפוליטי, חילונים ודתיים, חרדים ורפורמים.

לפי ה'דיילי מייל', במהלך שני העשורים האחרונים, התמיכה היהודית בלייבור צנחה מ-70% ל-25%. בבחירות הכלליות שנערכו בחודש מאי בשנה שעברה, דווח שהיהודים תרמו שליש מ-9.7 מיליון הליש"ט (13.7 מיליון דולר לערך) שנתרמו ללייבור מצד תורמים פרטיים. השנה, לא נרשמה כל תרומה מצד תורם יהודי משמעותי.

אם ארקוש זוכה לתמיכת הקהילה, ואם הגוף הידוע בשם 'מועצת ההנהגה היהודית' – גוף שאינו נבחר המורכב בעיקרו מיהודים אמידים ואשר מערער לעיתים קרובות על תפקידו המייצג של ועד שליחי הקהילות – יניח בצד את האגו האישי ויתמוך בהנהגת הקהילה היהודית הנבחרת, יהדות בריטניה תפעל בכבוד ותמקסם את יכולתה להפוך את הגל.

לכל הפחות, ההנהגה תפגין לדור הבא כיצד, כיהודים גאים, הם לא יורתעו או יתחבאו, אלא יעמדו וידרשו את זכויותיהם.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann