מזכיר המדינה האמריקני ג׳ון קרי כבר חדל להעמיד פנים כי הוא חסר פניות בפיקוחו על המשא ומתן בין ישראל לבין הפלסטינים. מהלכו האחרון היה לאיים באופן בלתי-ישיר על ישראל בחרם במידה והיא תסרב להסכים לדרישות נוספות בנושאי גבולות וביטחון. על אף העובדה שהוא מייצג את בת בריתנו הקרובה ביותר, קרי דורש מאיתנו פשרות שעלולות להשפיע על עצם הישרדותנו. שר הביטחון משה יעלון הגיב בצדק כאשר אמר כי חרם אירופאי עדיף על מתקפות טילים על נמל התעופה בן גוריון. קרי נמנע מלהפעיל לחץ דומה על הפלסטינים. הוא לא התעקש כי הם ישנו את עמדותיהם אשר אינן מקובלות בעיני הממשלה הישראלית. הוא אף נמנע מגינוי ציבורי של ההסתה המתמשכת שלהם. באמצעות הפניית האקדח לראשה של ישראל לבדה, קרי חיזק את אמונתם של הפלסטינים לפיה סרבנות מתמשכת תוכל רק להיטיב עימם.

ידידי ישראל- השמיעו קולכם עכשיו

Print This Post

keerry-abbas

Friends of Israel Must Speak Up Now

מזכיר המדינה האמריקני ג׳ון קרי כבר חדל להעמיד פנים כי הוא חסר פניות בפיקוחו על המשא ומתן בין ישראל לבין הפלסטינים. מהלכו האחרון היה לאיים באופן בלתי-ישיר על ישראל בחרם במידה והיא תסרב להסכים לדרישות נוספות בנושאי גבולות וביטחון. על אף העובדה שהוא מייצג את בת בריתנו הקרובה ביותר, קרי דורש מאיתנו פשרות שעלולות להשפיע על עצם הישרדותנו. שר הביטחון משה יעלון הגיב בצדק כאשר אמר כי חרם אירופאי עדיף על מתקפות טילים על נמל התעופה בן גוריון.

קרי נמנע מלהפעיל לחץ דומה על הפלסטינים. הוא לא התעקש כי הם ישנו את עמדותיהם אשר אינן מקובלות בעיני הממשלה הישראלית. הוא אף נמנע מגינוי ציבורי של ההסתה המתמשכת שלהם. באמצעות הפניית האקדח לראשה של ישראל לבדה, קרי חיזק את אמונתם של הפלסטינים לפיה סרבנות מתמשכת תוכל רק להיטיב עימם.

למרות שקרי מודע לכך שהקונגרס והציבור האמריקני יתנגדו שניהם נמרצות לכל יוזמה אשר תאיים על ישראל בסנקציות, הדבר לא הניא אותו מלעודד מדינות אירופאיות, וגרמניה בתוכן, לעשות כן. קרי מפיק תועלת מן האנטי-ישראליות האירופאית, המתפשטת במהירות מדאיגה, כפי שהומחש בסקר דעת קהל שהתפרסם לאחרונה והמצביע על כך שקרוב למחצית מאזרחי האיחוד מאמינים כי ישראל לוקחת חלק בקמפיין רצחני כנגד הפלסטינים. למרבה הפלא, בפרסום רשמי בנושא יום הזיכרון הבינלאומי לשואה שהתקיים לאחרונה, שרת החוץ של האיחוד, קתרין אשטון, אף לא הצליחה להזכיר במילה את היהודים.

המנהיגים הפוליטיים בישראל תורמים למצב הזה. הנשיא שמעון פרס אמר לאמריקנים כי הפלסטינים אינם צריכים לקבל את דרישתה המרכזית של ישראל להכרה כמדינה יהודית – אחת מדרישותיה החיוניות של הממשלה שאותה כבר אימץ ממשל אובמה. התנהגות שכזו מצדו של נשיא לא רק שמהווה חריגה משמעותית ממגבלותיו החוקתיות, אלא שבנסיבות אלו ניתן להחשיבה כבלתי-מוסרית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר נפתלי בנט סיפקו יום חג לישויות האנטי-ישראליות הגלובאליות המבקשות לתאר את ישראל בתור מכשול בפני השלום, וזאת באמצעות התקוטטות מתוקשרת בנוגע לשאלה האם ישראלים יוכלו לחיות בתחום השיפוט הפלסטיני – תרחיש בדיוני באופן מוחלט בזמנים אלו.

שר האוצר יאיר לפיד והשרה ציפי לבני השמיעו שניהם הערות היסטריות בנוגע להשפעה הפוטנציאלית של חרם אירופאי במידה ותיכשלנה השיחות, ובכך סיפקו שמן למדורת התעמולה של תנועת החרם הגלובאלית.

קבוצה של אנשי עסקים ישראליים מובילים, המתיימרים לקדם מדיניות שתי מדינות על-מפלגתית יחד עם שותפים פלסטינים באמצעות גוף הקרוי ׳שוברים את הקיפאון׳, לקחו גם הם חלק בפעולות להחלשת עמדתה של ישראל במשא ומתן. בעודם משתתפים בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, הם הפיצו עצומה המציבה דרישות חד-צדדיות בפני נתניהו להפגנת גמישות וסתגלנות בפני הפלסטינים. כמו כן, הם הזהירו בפני ההשלכות הרות האסון לכלכלה הישראלית במידה ושיחות השלום תסתיימנה בכישלון. כמו הפוליטיקאים אחוזי האמוק, גם אנשי העסקים הללו משננים סיסמאות ריקות מתוכן בנוגע לערכו של השלום, סיסמאות המרמזות בציניות כי הממשלה מחרחרת מלחמה ואינן תורמות דבר לפתרון האתגר האמתי של המשא ומתן להשגת הסכם שלום: כיצד להגיע להבנה עם פרטנרים דו-פרצופיים השולטים על חברה פושעת ומחויבים להביא לסופה של הריבונות היהודית.

למבקרים ישנה הזכות לחלוק על עמדת המשא ומתן של ראש הממשלה נתניהו. אך למה הם מתכוונים כאשר הם קוראים ל״גמישות״? האם גמישות מרמזת כי על ישראל להסכים להקפיא את כל הבנייה בגושי ההתנחלויות המרכזיים, כולל בירושלים, עד אותו הזמן (הבלתי-סביר) שבו ייחתם הסכם? האם בגמישות הם מתכוונים כי עלינו להסכים לזכות השיבה של ששת מיליון הצאצאים של הפליטים הערבים כבסיס למשא ומתן?

כיצד עלינו לפרש את ההסתה הפרועה של הפלסטינים, את קידוש הרוצחים המושחחרים, ובשבועות האחרונים, את הבמה הבזויה לה זוכים סיפורי הרוצחים המשוחררים על מעשיהם המפלצתיים בטלויזיה הפלסטינית הממלכתית? האם לזה עלינו לצפות מפרטנר אמתי לשלום?

האם מבקרי ראש הממשלה רוצים שישראל תפגין גמישות בהקשרי ביטחון, ביודעם כי חמאס, ששב לשגר טילים נגדנו, יוכל בהמשך להתאחד או להשתלט על הרשות?

האם אנשי העסקים המפעילים לחץ על נתניהו להפגנת אדיבות רבה יותר, יעודדו אותו להניח את ביטחון ילדינו ונכדינו בגדרות אלקטרוניים או בכוחות נאט״ו של קרי, במקום בידיו של צה״ל?

יש להודות על כך שראש הממשלה מודע באופן מלא לסכנות הטמונות בגמישות שכזו. על כן, הוא מכוון את המשא ומתן שלו ליצירת מדינה פלסטינית אשר תעמוד בקנה אחד עם ביטחונה של ישראל. במשחק המוטרף הזה, הוא עושה להטוטים במטרה להגיע להתקדמות ביניים, תוך עבודה מתמדת לשימור התמיכה האמריקנית ולהפגנת מחויבותנו המוחלטת לשלום לעולם עוין – וכל זאת תוך הימנעות מן הלחץ העצום להיכנע בנושאי הביטחון ארוך הטווח.

התוצאות אינן צפויות לקרבנו לשלום. ממשלת נתניהו ערוכה לקבל את הסכם המסגרת הבלתי-מחייב הקרב של ארה״ב עם הסתייגויות מספקות שיגרמו לו לאבד ממשמעותו, אך עדיין תאפשרנה לקרי להפגין ׳מבצע דיפלומטי מוצלח׳. הפלסטינים צפויים לנהוג באופן דומה. שני הצדדים צפויים להמשיך במשא ומתן, תוך תקווה של כל אחד מהם להיות המנצח הסופי במשחק ההאשמות.

ואמנם, מסוגלותנו להתמודד עם כישלון מאמצי השיחות אינה צריכה לבוא על חשבון הצגת עמדותינו בכוח, באחדות ובכבוד במהלך המשא ומתן. כפי שהצהיר כראוי שר הביטחון יעלון, ״אני לא מוכן לדבר על אינץ׳ אחד אלא אם נקבל הוכחה מהפלסטינים שבכל הסכם שנגיע אליו תהיה הכרה בזכותנו להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי, יהיה סוף הסכסוך וקץ התביעות, ויתור על זכות השיבה ומענה לצרכינו הביטחוניים… אם לא יהיה הסכם, נדע להסתדר״.

על ראש הממשלה נתניהו להימנע משחרור הצהרות עצמאיות אשר אינן זוכות לתמיכת הקבינט, לשים סוף לשטף ההצהרות הפוגעניות של שריו ולהתעקש כי השרים יתמכו בעמדות המגובשות או ישמרו על שתיקה. המשמעת הינה הכרחית.

זאת ועוד, על ראש הממשלה להמשיך במחויבותו לעבוד כנגד הכוחות האנטי-ישראליים המבקשים לעוות את מדיניותנו ואת מטרותינו במטרה לבצע לנו דה-לגיטימציה ודמוניזציה. השגת מטרה זו תדרוש תמיכה נמרצת יותר מצד ידידיה של ישראל ברחבי העולם, ובמיוחד באמריקה- שם נתניהו עדיין לא הפיק את מקסימום התועלת.

המנהיגים היהודים בארה״ב יאלצו כעת לבחון מחדש את גישתם. במהלך השנים האחרונות, איפא״ק, ועידת הנשיאים, הועד היהודי-אמריקני, הליגה נגד השמצה, ארגון ציוני אמריקה וגופים יהודיים מסורים אחרים הפגינו נאמנות, מסירות ותמיכה מתמשכות כלפי ישראל. אך כיום, הם ניצבים בפני דילמה. נחישותם לשימור עמדה על-מפלגתית, שהוצדקה עד כה, עלולה להפוך לבלתי-יעילה במידה והיא תמנע מהם מלעמוד ולהתעמת עם ממשל אשר מאיים בבירור על ישראל ואינו מתייחס באופן מאוזן כלפי בת-בריתו היחידה באזור.

הם יכולים לעשות כן באופן מכובד. אך כאשר מזכיר מדינה אמריקני מעודד באופן מרומז את האירופאים ואחרים להפעיל לחץ על ישראל באמצעות סנצקיות במידה ותימנע מויתורים נוספים, ידידי ישראל חייבים לקום ולהפגין באופן פומבי. ולא- הדבר עלול להתפתח לצונאמי שיוביל לנטישתנו.

שלא במפתיע, ארגון ציוני אמריקה- שאינו ידוע בשתקנותו- מיהר למחות. אך משמעותית אף יותר הייתה העובדה כי יו"ר הליגה נגד השמצה אייב פוקסמן, שאינו מוכר כנץ, שיגר לקרי מכתב פתוח בו ביקר מרות את דבריו, שאותם הוא תיאר ככאלו שיפורשו ע"י הפלסטינים כ"תמריץ לאי-השגת הסכם" ו"כלגיטימציה ליוזמות החרם".

תומכי ישראל ברחבי העולם חייבים להתאחד כיום ולהשמיע את קולם. על הממשלה ומנהיגי התפוצות ליזום יום סולידריות גלובאלי עם ישראל, שבו ישראלים, אמריקנים ותומכי ישראל בעולם יתכנסו בירושלים בכדי לבטא את תמיכתם במחויבתה של ישראל לשלום, ויגנו את אלו המבקשים לכפות על ישראל להתפשר בנוגע לצרכי הביטחון הבסיסיים שלה. עלינו להפגין כי שלום אמתי יוכל להתקיים רק כאשר שני הצדדים מחויבים לשלום וזוכים ליחס הוגן.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann