ידידות על תנאי

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Storm clouds ahead

לכאורה, נדמים יחסי ישראל ארצות הברית כמו ירח דבש אחד ארוך. מימשל בוש נחשב כאוהד את עמדותינו יותר מכל מימשל שקדם לו. היקף התמיכה מצד הנוצרים האוונגליסטים הוא חסר תקדים, והגיבוי לישראל בסקרי דעת הקהל נשאר יציב. אולם בביקורי האחרון בניו-יורק, נפגשתי עם חתך רוחב של מנהיגים יהודים אמריקנים, ונתקפתי דאגה רצינית.

כבר זמן מה אנחנו עדים לעלייה במגמות האנטי-ישראליות בקמפוסים אוניברסיטאיים: השמצת ישראל, המלווה בדרך כלל באנטישמיות, גוברת על כל הסוגיות הפוליטיות האחרות בקמפוסים. המערכה האנטי-ישראלית העוינת כוללת, לא פעם, פעילים יהודים אנטי-ישראלים בולטים, ורוב הסטודנטים היהודים נמנעים ממעורבות בין אם מפני שלא אכפת להם, ובין אם, במקרים רבים, מפני שהם מפחדים. כשצעירים אלה יתבגרו, ספק אם ימשיכו לתמוך בישראל כפי שתמכו הוריהם.

בדומה לכך, בשנים הבאות כשהדור הנוכחי של סטודנטים אמריקנים יתחיל למלא תפקידי מנהיגות לאומית ישפיעו הדעות הקדומות נגד ישראל, שקלטו מתוך ניסיונם בקמפוסים, על גישתם.

דאגה בקרב המנהיגות היהודית

הרטוריקה האנטי-יהודית מחלחלת יותר ויותר לזרם הפוליטי המרכזי. התקפות מילוליות חוזרות ונשנות על "הניאו-שמרנים היהודים", השולטים כביכול בבית הלבן; לואיס ליבי מוצג כבר באתרי אינטרנט אנטישמיים כ"עוד בוגד יהודי ניאו-שמרני"; ההתנהגות המזעזעת של כתות פרוטסטנטיות ליברליות, העוסקות בחרם אנטי-ישראלי באמצעות שלילת זכויות; העוינות הגוברת נגד ישראל, המתבטאת בהפגנות נגד המלחמה בעיראק, ומספרם הגובר של ליברלים, שבעבר נמנו עם טובי ידידינו, ועתה מתרחקים מישראל כל אלה מהווים סיבה לדאגה רצינית.

יש להתייחס לכתבי האישום חסרי התקדים שהוגשו לאחרונה נגד סטיב רוזן וקית' וייסמן, מנהלים מקצועיים בכירים באייפ"ק, כביטוי לרוחות שינוי מבשרות רע. זה מביך למדי כשראשי השדולה היהודית החזקה ביותר, מואשמים בגלוי ב"קשירת קשר" להשגת גישה לא ראויה למידע מסווג, בכוונה ברורה לנצל את חששותיהם של היהודים מפני הצגתם כמרגלים. הדבר מוזר במיוחד נוכח העובדה, שראשי אייפ"ק המואשמים, עשו בעצם, מה שכל עיתונאי עושה בכל יום. ומה היה טיב המידע ה"סודי"? לא סודות אמריקנים מסווגים, אלא "מבצע עוקץ", המבוסס על סיפור מפוברק על ישראלים שהועמדו בסכנה על ידי טרוריסטים.

בנסיבות רגילות, אילו היתה חשש אמיתי ששדולה של מדינה בעלת ברית עברה, מבחינה טכנית, על כללי הסיווג הביטחוני אין ספק שנזיפה חמורה למעורבים בדבר, או לממונים עליהם, היתה צעד מתאים יותר מאשר הנחת מלכודת משוכללת, לרבות האזנות סתר. מדאיגה מאוד גם העובדה, שהתובע הפדרלי בפרשה זו, הוא פקיד בכיר ביותר, שזה עתה מונה לתפקיד סגן התובע הכללי.

גם האופן שבו "זנחה" מועצת המנהלים של אייפ"ק עובדים בכירים ותיקים והתרחקה מהם, הוא מהלך בעייתי. חששות אלה שואבים חיזוק מן העובדה, שבישיבה הכללית האחרונה של אייפ"ק, נמנעו המשתתפים אפילו משירת "התקווה" המקובלת בסיום הדיונים.

פולארד כמשל

סוגייה בוערת נוספת היא פרשת פולארד, עניין רגיש ביותר, ללא ספק, שרוב יהודי אמריקה רואים בה כתם. בדרך כלל, הם מעדיפים להימנע מדיון בסוגייה, על אף העובדה שהאחריות המלאה לכל המכשלה הזאת, רובצת אך ורק על "פשלה" של ישראל.

אין ספק שפולארד היה אשם בריגול, אבל גם אם ההאשמות כלפיו, שהוא האויב הגרוע ביותר של עצמו היו נכונות, וגם אם הוא נשמע עד היום צווחני והיסטרי הרי הוא יושב בכלא כבר 20 שנה, מפני שמסר סודות לבעלת ברית של ארצות הברית. עכשיו מתחילים לטעון, שהוא צריך לשבת בכלא עשר שנים נוספות לפחות, לפני שיהיה זכאי לשחרור מוקדם. מרגלים סובייטים, וביניהם בוגדים שהיו אחראים למות סוכנים של בעלות הברית זכו ליחס אנושי יותר.

ישנן שאלות רבות שלא נענו: מדוע יושב פולארד בכלא עד היום? מדוע לא הומתק עונשו מנימוקים הומניטריים? האם השלטונות רוצים להפוך אותו לאות ומופת? ואם כן, מדוע: כדי להפחיד יהודים אמריקנים? יש איזה הסבר אחר, מלבד אנטישמיות?

גם העימותים החוזרים ונשנים עם משרד ההגנה האמריקני, סביב עסקאות הנשק עם הודו וסין, בעייתיים. ייתכן אמנם, שהיו נימוקים לגיטימיים לכעס של האמריקנים על השגיאות שעשתה ישראל, או על שיטותיה חסרות הטקט במכירת ציוד ביטחוני רגיש. אבל העמדה הפומבית שנקט משרד ההגנה בעניין, לא עמדה בציפיות ממדינה ידידותית.

שרון מוסיף להיכנע

כל התחושות השליליות הללו, מצטרפות לכדי שחיקה ניכרת במערכת היחסים בין ישראל למימשל הנוכחי. מחמוד עבאס, יורשו של ערפאת, מוצג כיום על ידי הנשיא בוש כשותף נאצל לשלום, על אף שכל מה שאמר ועשה עד היום, מצביע על ההפך.

לאמיתו של דבר, בוש ושרת החוץ שלו, החלו אפילו, להשתמש בלשון "קלינטונית" של שוויון מוסרי, שאינה מבחינה בין הרוצחים לקורבנות. התחדשו הדיבורים על "מעגלי אלימות" ו"הצורך באיפוק", לצד איזכורים מתמידים של מפת הדרכים. זאת, מבלי להדגיש את חובת הפלשתינים לפרק תחילה את תשתיות הטרור. כעת לוחצת ארצות הברית על ישראל בכיוון ויתורים חד-צדדיים נוספים, שכולם, כך נראה, יביאו ללוויות של אזרחים ישראלים.

אפשר להבין את שאיפתו של ראש הממשלה שרון לרַצות את הנשיא בוש. אבל גם בימי ממשלות "העבודה" נקטה ישראל, מפעם לפעם, עמדות עצמאיות, שלא היו לרוחו של המימשל האמריקני. שרון הופך אותנו ללוויין של ארצות הברית. קחו לדוגמה את פרשת מעלה אדומים. שרון קידם תחילה, את רעיון הנסיגה בדעת הקהל הישראלית, על בסיס הטענה שבכך יתמוך הנשיא בוש בהמשך ההחזקה בגושי ההתיישבות הגדולים. אבל עכשיו הוא נכנע לכל התכתיבים האמריקנים, וביטל את כל תוכניות הבנייה, ובכללן את סלילת הכביש שיחבר את מעלה אדומים לירושלים. מהלכים אלה מלמדים על התרפסות מוחלטת בפני המימשל. אין חולק על כך שארצות הברית, מעצמת-על ידידותית, תהיה חיונית לביטחון ישראל גם בעתיד, אבל מערכת היחסים תהיה בלתי נסבלת, אם ישראל תיענה לכל דרישה אמריקנית ללא ערעור, ובפרט בעניינים המשפיעים ישירות על הביטחון.

הכותב הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות, במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann