Photo by Flash90

טראמפ, נאצים ויהדות ארצות הברית

Print This Post

בזמן שהצונאמי האנטישמי הגלובלי הולך ומתעצם, נדמה שמרבית היהודים בתפוצות איבדו את שפיותם. בעבר, כאשר התגלה אויב חיצוני, היהודים היו מניחים בצד את חילוקי הדעות שלהם ומתאחדים מול אלו שביקשו את חורבנם. לפני הקמתה של מדינת ישראל, היהודים סבלו מרדיפה, פוגרומים ורצח שהגיעו לשיאם בשואה.

כיום, למרות שקיימת מדינה יהודית חזקה המסוגלת לספק מקלט ליהודים הסובלים מרדיפה, יהודי התפוצות מפולגים לחלוטין, ונדמה שרבים מהם איבדו את הצפון. הם מניחים את היסודות להתפרצות חסרת תקדים של אנטישמיות אלימה.

למרות הטרגדיה של רצח 11 היהודים בפיטסבורג, יהדות ארה"ב ממשיכה להוות את הקהילה השלווה ביותר בתפוצות. ואפילו כיום, למרות בחירתם של אלמנטים אנטי יהודיים רדיקליים – כולל יהודים שונאי עצמם – בקרב המפלגה הדמוקרטית, עדיין ישנם יותר גורמים פרו ישראלים בקונגרס לאחר בחירות האמצע.

הבחירות הללו התקיימו באווירה חסרת תקדים של היסטריה פוליטית.

אך למרות התחזיות שצפו לו תבוסה, נדמה שהנשיא דונלד טראמפ הוא בסופו של דבר המנצח.

כמעט בכל בחירות האמצע, המפלגה השולטת חווה הפסדים. המדינה מחולקת. הערים הגדולות נוטות לדמוקרטים, ואילו אמריקה התיכונה תומכת בטראמפ באופן גורף. המושג של כבוד לנשיא, ששלט במשך מרבית ההיסטוריה האמריקנית מאז מלחמת האזרחים, איננו עוד. האומה חצויה באמצע, כאשר רוב הבוחרים מתחלקים בין מעריצים נלהבים לבין שונאים קנאים של טראמפ – כאשר יהודים ניצבים בחזית השנאה.

בעוד שהרפובליקנים איבדו את השליטה בבית המחוקקים, הם איבדו פחות מושבים ממה שאיבדו הדמוקרטים כאשר הפסידו את הבית בבחירות האמצע של 1994 ו-2010. חשוב מכך, הם הצליחו להחזיק, ואולי אף להרחיב, את הרוב שלהם בסנאט (שם שני מרוצים עדיין לא הוכרעו).

על כן, בעוד שטראמפ יתייצב מול מתיחויות מתמשכות מבית, הדמוקרטים ייאלצו להיזהר שלא להיתפס כקיצונים ובכך לייצר רתיעה נוספת. לטראמפ תהיה יד חופשית להמשיך ולכוון את מדיניות החוץ. חשוב מכך, הוא יחזק את הגורמים השמרנים בערכאות הגבוהות והנמוכות של בתי המשפט, וישנה ללא ספק את המנטליות הליברלית ששלטה בבתי המשפט האמריקנים בדורות האחרונים.

ישנו היבט אחד ביזארי לדברים אלו. הרוב הברור מבין היהודים האמריקנים המשיך במסורת ההצבעה לדמוקרטים, והם התגלו כמנהיגי המתנגדים לטראמפ. העובדה שיהודים רבים בעלי מסורת ליברלית מתנגדים למדיניות השמרנית של טראמפ ומסתייגים מהטון האגרסיבי שלו איננה מפתיעה. אך הדבר הבלתי נתפס הוא ההשתלחות ההיסטרית שאותה הם מרעיפים על הנשיא, וכן העובדה שהם עושים זאת בקונטקסט יהודי. המתקפות המטורפות כמעט על הנשיא מצד חתך רחב כל כך של הקהילה היהודית, כולל רבנים פרוגרסיביים, ארגוני הדיוטות דוגמת הליגה נגד השמצה (ADL) וארגוני נשים יהודיים, שנמנעו עד כה מפוליטיקה מפלגתית, הן חסרות תקדים לחלוטין.

הארס שאותו הם מבטאים מרמז על כך שדיבוק הנחיל טירוף קולקטיבי על חלק מרכזי של הקהילה היהודית האמריקנית. יהודים אף דרשו שטראמפ לא יהיה נוכח בטקס האבלות בבית הכנסת בפיטסבורג.

מנהיגים יהודיים מסוימים האשימו אותו בטבח, וטענו שהסגנון הפוליטי האגרסיבי שלו הוא שאחראי למעשיו של אנטישמי ניאו נאצי בודד. זאת, מבלי להתייחס למסעות הירי האחרים שבוצעו בתקופתם של ממשלים קודמים, שעל אף נשיא לא הוטלה האחריות להם. אף אחד לא האשים את הנשיא ברק אובמה בירי במועדון הלילה באורלנדו ב-2016 שבו נהרגו 50 בני אדם, ולא ב-37 אירועי ירי המונים אחרים שהתקיימו במהלך כהונתו.

האנטישמיות הסלימה זמן רב קודם לבחירתו של טראמפ. התקשורת, בתמיכתה של ה-ADL וקבוצות יהודיות נוספות, שבה והשמיעה את ההאשמה לפיה כיום, הגלים החדשים מייצגים בעיקר אנטישמיות מצד לאומנים לבנים. הם כוללים במספריהם המזויפים מתיחות אינטרנטיות שכלל לא הונעו ע"י שנאת יהודים. העובדות מפריכות את הטענות הללו. מלבד קיצונים ניאו נאצים מטורפים מזדמנים בימין הרדיקלי, המצב נותר יציב. המקור העיקרי של האנטישמיות היוקדת ממשיך להיות מוסלמים קיצוניים והשמאל הקיצוני הצומח, המוביל את הלהקה האנטי ישראלית והאנטישמית.

דבר אחד ברור: יהודי אמריקה נאלצים להפעיל שירותי אבטחה בבתי כנסת, בתי ספר ומרכזים קהילתיים, כפי שקורה כיום כמעט בכל קהילה בתפוצות מסביב לעולם.

ראוי לציין שההשפעה הגוברת תמיד של אלמנטים אנטי ישראליים ואנטישמיים המבקשים לעודד רדיקליזציה של המפלגה הדמוקרטית כמעט ואינה מוזכרת ע"י התקשורת הליברלית או ה-ADL. בבחירות האמצע, מספר מועמדים דמוקרטיים העוינים את ישראל ואת היהודים זכו במושבים – חלקם במחוזות בחירה שבהם אוכלוסייה יהודית משמעותית.

זאת ועוד, לא נרשמו מאמצים מיוחדים לרסן את האנטישמיות הגוברת מצד קבוצות פרו פלסטיניות וקבוצות שמאל אנטי ישראליות בקמפוסים האוניברסיטאיים.

מעטות התלונות שנרשמו בזמן שאובמה התייחס לישראל כאל מדינה סוררת וייחס שקילות מוסרית בין ההגנה העצמית של ישראל לבין הטרור הפלסטיני. כמו כן, כמעט ולא נשמעו תלונות כעת, לאחר שהתגלה לאחרונה שב-2005, אובמה נפגש עם מנהיג אומת האסלאם, האנטישמי הרדיקלי לואיס פרחאן, לצילום משותף.

ייתכן וישנה אמת בהאשמות לפיהן טראמפ תרם לקיטוב הנוכחי של החברה בשל הרטוריקה האגרסיבית שלו, אך זו מצטמקת אל מול ההיסטריה של הדמוקרטים.

הדבר התעצם בשל המהפכה הדרמטית של הרשתות החברתיות, אשר – בניגוד למה שהיה רק לפני 20 שנה – מגיעות לקהל עצום, כולל מחרחרי שנאה קיצוניים. ייתכן מאוד שהגיע הזמן לבחון מחדש את העיקרון האמריקני של שמירה על חופש ביטוי בלתי מוגבל. בהקשר זה, עלינו לבחון את הרשתות החברתיות של היום, אשר ללא ספק משמשות כפלטפורמה לקידום שנאה, אלימות ומעל לכל, אנטישמיות.

ההיבט המגונה ביותר של ההכפשה הזו הוא הניסיון המאומץ מצד יהודים לצייר את טראמפ כמי שמגלה סובלנות כלפי נאצים וכמי שהוא אנטישמי בפני עצמו. השקר הזה שועתק פעמים כה רבות בחודשים האחרונים ע"י רבנים פרוגרסיביים ומנהיגים יהודיים נוספים, עד שהוא התקבע בדעתם של תומכים רבים של הדמוקרטים.

אך הדבר משקף את הטירוף שמסתובב באוויר. לטראמפ יש בת שהתגיירה ומנהלת אורח חיים דתי; היו לו מאז ותמיד חברים יהודיים; כמה מבעלי התפקידים המרכזיים תחתיו הם יהודים; ולאחר הטרגדיה בפיטסבורג, הוא פרסם הצהרה בגנות האנטישמיות שאפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו לא יכול היה לנסח טוב יותר.

אך מעל לכל, טראמפ הוכיח את עצמו כנשיא הפרו ישראלי ביותר מאז הקמת המדינה. הוא היה הראשון לומר לפלסטינים את האמת, והוא הפחית את זרם הכספים שנעשה בהם שימוש לא ראוי; הוא עצר את המימון של אונסק"ו כאשר הארגון העניק לפלסטין חברות מלאה; הוא אמר לפלסטינים לשכוח מדרישתם לזכות שיבה לישראל; הוא העביר את שגרירות ארה"ב לירושלים על אף לחצים עצומים; הוא הזהיר את הפלסטינים שתשלום משכורות לרוצחים וסיוע למשפחותיהם אינו מתקבל על הדעת; הוא היה הראשון לקום, לבדו כמעט, ולקדם את עמדתה של ישראל לעולם.

ייתכן ויהודי ארה"ב שונאים את טראמפ, אך כאשר הם מתארים את האדם הזה כתומך בנאצים ואנטישמי, הם יכולים להיחשב באופן קולקטיבי למטורפים.

מדאיגה עוד יותר היא העובדה שבמידה וההתנהגות הפסיכוטית הזו, המאשימה את טראמפ בהחזקת סנטימנטים נאציים, לא תדוכא, אמריקה התיכונה, המעריצה את טראמפ ותומכת במדיניות שלו כלפי ישראל בהתלהבות רבה הרבה יותר מאשר היהודים, עלולה לשחרר את תסכוליה נגד היהודים "כפויי הטובה". במקרה שכזה, תחזיותיה של ה-ADL בנוגע לאנטישמיות תתגשמנה.

אנו חיים בזמנים מטרידים. בעוד שמצבה של ישראל מעולם לא היה טוב יותר, ברחבי התפוצות האנטישמיות גוברת באופן דרמטי, וכעת נדמה שיהודים אמריקנים רבים מתנהגים כלמיניגים בצעדת התאבדות.

הטרגדיה היא שישראל, ששימשה בעבר כמרכיב חיוני בשימור הזהות היהודית בעבור אלו שזכו לחינוך יהודי מוגבל, הפכה להיות בלתי רלוונטית כמעט בעבור חלקים גדולים של יהדות אמריקה. כל עוד לא יושקע מאמץ מסיבי להתגברות על הבורות היהודית, נדמה שהעתיד קודר.

אלו שחשוב להם שנכדיהם יהיו יהודים צריכים לשקול כעת ברצינות עלייה לארץ, או לכל הפחות לעודד את ילדיהם לעשות כן.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann