היהודים בתפוצות אינם רק רשאים להשתתף בדיונים בעניינים הנוגעים לזהות היהודית בישראל, אלא חייבים בכך. אולם, המהומה הנוכחית סביב הצעת החוק על הגיור של חה"כ רותם אינה משפיעה באופן ישיר על יהדות ארה"ב והתפוצות כיוון שהיא עוסקת בגיור בישראל בלבד. אך למרות שהיא מתבססת על הנחות שגויות, למחאה החזקה בה פתחו הארגונים הרפורמיים והקונסרבטיביים בארה"ב היתה השפעה חיובית והיא הצליחה להכריח את הממשלה להקפיא, לפחות באופן זמני, את הליך החקיקה בנושא. ב-1998 היה נדמה לזמן קצר כי יעקב נאמן, שר המשפטים הנוכחי, התקרב למציאת נוסחה מוסכמת על כל הצדדים בעניין הגיור. שיטתו היתה תואמת הן את ההלכה והן את דרישותיהם המרכזיות של הארגונים היהודיים הקונסרבטיביים והרפורמיים. למרבה הצער, יוזמתו סוכלה בסופו של דבר על-ידי דמויות בלתי-מתפשרות משני הצדדים. מאז ברור לכל שעניין זה לא ייפתר בעתיד הנראה לעין דרך הליכי חקיקה או צווים ושהוא ימשיך להוות מקור לויכוחים ומריבות בין הקבוצות היהודיות בעלות העמדות המנוגדות.

חוק הגיור: שתיקתה הרועמת של הציונות הדתית

Print This Post

Knesset Constitution, Law and Justice Committee

Conversion: The Deafening Silence of Religious Zionists

היהודים בתפוצות אינם רק רשאים להשתתף בדיונים בעניינים הנוגעים לזהות היהודית בישראל, אלא חייבים בכך. אולם, המהומה הנוכחית סביב הצעת החוק על הגיור של חה"כ רותם אינה משפיעה באופן ישיר על יהדות ארה"ב והתפוצות כיוון שהיא עוסקת בגיור בישראל בלבד. אך למרות שהיא מתבססת על הנחות שגויות, למחאה החזקה בה פתחו הארגונים הרפורמיים והקונסרבטיביים בארה"ב היתה השפעה חיובית והיא הצליחה להכריח את הממשלה להקפיא, לפחות באופן זמני, את הליך החקיקה בנושא.

ב-1998 היה נדמה לזמן קצר כי יעקב נאמן, שר המשפטים הנוכחי, התקרב למציאת נוסחה מוסכמת על כל הצדדים בעניין הגיור. שיטתו היתה תואמת הן את ההלכה והן את דרישותיהם המרכזיות של הארגונים היהודיים הקונסרבטיביים והרפורמיים. למרבה הצער, יוזמתו סוכלה בסופו של דבר על-ידי דמויות בלתי-מתפשרות משני הצדדים. מאז ברור לכל שעניין זה לא ייפתר בעתיד הנראה לעין דרך הליכי חקיקה או צווים ושהוא ימשיך להוות מקור לויכוחים ומריבות בין הקבוצות היהודיות בעלות העמדות המנוגדות.

אך כיום אנו בישראל ניצבים מול משבר הממשמש ובא ואינו יכול להמתין עד שיימצא פתרון לעניין הגיור. מיום הגיעם לישראל כ-350,000 עולים, רובם מברית-המועצות לשעבר ולרובם הורה יהודי אחד, נמצאים בסיוט של אי-ודאות. מצד אחד הם רואים בעצמם ישראלים לכל דבר, לומדים בבתי-ספר ישראליים, משרתים בצה"ל ומוכנים להקריב את נפשם למען מדינתם. אולם נסיבות היסטוריות שלא בשליטתם הביאו לכך שהם אינם נחשבים ליהודים על-פי ההלכה. כתוצאה מכך 90,000 מביניהם, שנולדו בישראל ובעתיד הקרוב יגיעו לגילאי הנישואין, מהווים מעין "פצצות מתקתקות". הם ירגישו תחושת ניכור קשה כאשר יתברר להם שטקסי הנישואין שלהם לא יוכרו על-ידי המדינה ושהם אף לא יוכלו להיקבר בבתי-קברות יהודיים.

אך למצב זה ישנו פתרון. היתה בעיה דומה גם עם העלייה מאתיופיה, שמבחינה הלכתית העלתה שאלות רבות ומסובכות יותר. בעיה זו נפתרה לבסוף הודות להתערבותו היצירתית של הרב עובדיה יוסף שמצא פתרון במסגרת ההלכה.

חוק הגיור שהציע דוד רותם בשמה של מפלגת ישראל ביתנו היה אמור לפתור את הבעיה הנוכחית. זאת על-ידי הענקת סמכויות גיור לחתך רחב יותר של רבנים, ביניהם כאלו הרגישים יותר לצורך בהפעלת הגמישות ההלכתית המירבית עבור אלו הרוצים להתגייר.

אולם, לאחר שרותם קיבל בתמימותו את תיקוניהם של החרדים, הצעת החוק היתה למעשה הופכת את המצב הבלתי-נסבל הקיים כעת לאף גרוע יותר וממסדת את שליטתם של הגורמים הקיצוניים על תהליך הגיור. במצב הנוכחי מגישי הבקשות לבתי-דין הרבניים המקומיים, שדורשים הוכחה ליהדותו של המגיש, מתבקשים לעתים קרובות לעבור חקירה דרקונית. רבים מקבלים יחס ראשוני כאילו לא היו יהודים ואף מכריחים אותם להמציא תעודות נישואין ופטירה של שלושת הדורות הקודמים להם במשפחה – מסמכים שבהרבה מקרים פשוט בלתי-ניתנים להשגה.

כיום, מרבית הרבנים המאושרים על-ידי הרבנות הראשית מונחים להרתיע מתגיירים פוטנציאלים על-ידי כך שהם מעמידים את המחסומים הנוקשים והקפדניים ביותר לגיור. זאת בזמן שהאינטרס הלאומי הוא לעודד ישראלים שאינם נחשבים ליהודים מבחינה הלכתית להפוך לחלק מהקהילה היהודית הפורמלית והנתמכת על-ידי הממסד הדתי. לאחרונה ובצעד חסר תקדים רבנים אלו אף ניסו לבטל רטרואקטיבית 15,000 גיורים שערך הרב חיים דרוקמן, רב שאין עוררין על מידת האורתודוקסיה שלו. זהו מהלך שלא היה כמותו מעולם במסורת היהודית. העובדה שהחרדים עצמם אינם מקבלים את סמכותה של הרבנות הראשית הופכת את כל העניין למוזר אף יותר. הרי החרדים השתלטו על הרבנות הראשית אך ורק כדי לכפות את הסטנדרטים הנוקשים והמחמירים של הדת לפיהם הם חיים על כלל הציבור הישראלי.

הפרופסור בנימין איש שלום, מייסד ויו"ר המכון לגיור משותף (המכון ללימודי יהדות) וכן של בית מורשה, ידוע בקרב הציבור כאחד האינטלקטואלים האורתודוקסיים המסורים ביותר ובעלי המחוייבות העמוקה ביותר לקידום ערכים יהודיים ובניית גשרים בין ישראלים דתיים לחילוניים. גם הוא הגיע למסקנה שהצעת החוק הנוכחית, אם תתממש, תעשה "יותר נזק מטוב ותקבע תקדימים מסוכנים עם פוטנציאל הרסני".

פרופ' איש שלום סובר שהחוק המוצע יעניק לבית הדין הגדול של הרבנות, שהינו מוסד ריכוזי ביותר, את האפשרות לשלוט במינויי הרבנים וכך למנוע תפקידים ושיבוצים מרבני "צהר" או מרבנים אחרים בעלי דעות מתונות המגלים הבנה וסימפטיה בנושא הגיור. לפי הצעת החוק בתי-הדין יהיו מורכבים משלושה רבני ערים שלא יוכלו למנות רבנים מחליפים – מה שיהפוך את עבודת הגופים הללו לבלתי-אפשרית.

בנוסף, איש שלום הצביע על-כך שבהענקת סמכות פיקוח על הגיור לבית הדין הרבני הגדול, הצעת החוק למעשה נותנת אור ירוק לביטולים של גיורים קודמים שביצעה המדינה, דבר שיסב סבל נוסף על אלו שהתגיירו.

ראוי לציין שהרב חיים אמסלם, ח"כ מש"ס, פרסם לאחרונה ספר המקדם גישה חיובית יותר כלפי הגרים ובייחוד כלפי "זרע ישראל" – ילדים ממוצא יהודי המשרתים בצה"ל. לדעתו, השירות הצבאי עצמו מבטא את רצונם הכנה של אלו להיות חלק מהעם היהודי. אולם, אף אחד מ-34 הדיינים המגיירים שמונו על-ידי המדינה לא היה מסכים עם עמדה זו ואמסלם ספג ביקורת קשה ביותר מהממסד החרדי כולו שתיאר את ספרו כ"לעג להלכה". עם-זאת, הם לא יכלו למצוא פגם בתום-הלב העומד בבסיס גישתו ההלכתית.

הבעיה הדחופה ביותר שיש לטפל בה הינה מוסד הגיור הפועל בחסות המדינה. עלות תפעולו היא מיליוני שקלים רבים והמוסד, הנשלט על-ידי הרבנות הראשית, מגייר רק כמה מאות עולים מדי שנה. יש לפרק מוסד זה ולהחליפו בהליך שבו חתך רחב יותר של רבנים אורתודוקסיים מחזיקים בסמכות להקמת בית-דין שיפקח על תהליך הגיור. כך נעשה בקהילות היהודיות בתפוצות לאורך הדורות. אלו החושבים שגיורים מסוג זה אינם קפדניים דיים אינם מחוייבים לקבלם. זהו הרי כבר המצב הקיים בבתים חרדיים רבים שלא היו מקבלים למשפחותיהם גרים שלא התגיירו במעגל הרבנים הקרוב אליהם.

איך מגיבים נציגי הציונות הדתית בכנסת לעניין זה? חלקם, מבלי לבדוק את הפרטים בצורה מספקת, תמכו בטפשיות בהצעת החוק ומעטים מהם הביע מורת רוח ממנה. אולם רובם לוחשים בשיחות פרטיות על-כך שהצעת החוק מבטאת נסיגה לאחור, אך אינם די אמיצים להתנגד לה בגלוי מחשש שהחרדים יתקפו אותם על-כך.

אם הם שומרים על שתיקה בנושא חשוב כל-כך, הגיע הזמן שהם יפרשו מהפוליטיקה. אם האובססיה החד-מימדית שלהם עם ההתנחלויות הביאה לכך שהם מוותרים לחרדים בכל הנושאים המרכזיים של החיים הדתיים, עליהם פשוט להפוך למפלגת ההתנחלויות ולהפסיק לטעון שהם מייצגים את עמדתה של הציונות הדתית.

שתיקתם הרועמת סביב ויכוח זה היא פחדנית. ישנו צורך נואש בפעילים ציוניים-דתיים שיהיו מוכנים לקדם את השקפת העולם היהודית-דתית על-ידי-כך שיהוו דוגמא ולא יכפו את דעותיהם על אחרים. כאלו שיהיו מוכנים להשתתף בדיאלוג עם חלקים אחרים של העולם היהודי והישראלי מבלי שיפחדו מהחרדים.

 ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann