חוסר תפקוד פוליטי וכאוס אלקטורלי

Print This Post

אם נניח בצד את העימותים בעזה, 2018 הייתה אחת השנים הטובות ביותר שידעה ישראל מאז קום המדינה.

ממשל טראמפ הפך לממשלה האמריקנית הידידותית ביותר לישראל מאז ומעולם, והוא מינה פקידים תומכי ישראל בממשל, השיב על כנן את הסנקציות נגד איראן, קידם את עמדתה של ישראל באו"ם באמצעות אמירת אמת בפעם הראשונה, הכיר בירושלים כבירת המדינה, הפסיק את המימון לפליטי אונסק"ו כוזבים, דרש שיופסק תשלום תמריצים כלכליים במימון הרשות הפלסטינית לטרוריסטים ובני משפחותיהם, ודחה את הדרישה הפלסטינית לזכות שיבה ל-5 מיליון "פליטים". בקיצור, היפוך מוחלט של אובמה, אשר פייס את האיראנים בזמן שהתייחס לישראל כמעט כמו אל מדינה סוררת.

כמו כן, יחסינו עם מדינות שעד כה סרבו לקיים כל קשר עם ישראל השתפרו באופן דרמטי. בעוד שרבות מהן נוטות להמשיך להצביע נגדנו או להימנע באו"ם, לישראל ישנם כיום יחסים טובים עם רוסיה, הודו, סין, אוסטרליה, אפריקה ודרום מזרח אסיה, בנוסף למגוון מדינות באמריקה הלטינית – האחרונה שבהן ברזיל. זאת ועוד, אנו מיסדנו קשרים חסויים עם הסעודים ועם מדינות המפרץ הפרסי – דבר שלא ניתן היה להעלות אותו על הדעת עד לאחרונה.

אך כעת, ענני סערה מתאספים ואנו מתייצבים מול איומים חדשים ומוגברים. איננו יכולים לדעת מהן כוונותיו של טראמפ לאחר ההחלטה הפתאומית והבלתי צפויה בעליל להסיג את כוחות ארה"ב מסוריה.

למרות שההיקף המדויק של הנסיגה הוגבל בימים האחרונים, בני בריתו של טראמפ חוששים שכעת, כאשר הרוסים שולטים למעשה באזור, הנסיגה תהווה ברכה לאיראנים.

צה"ל נמצא כפי הנראה בשיא המוכנות שלו, ולטענתו הוא יוכל להדוף בכישרון התקפה מצד כל יריביו. עם זאת, הוא מודה שאנו נאלץ להתמודד עם קורבנות אזרחיים רבים כתוצאה מירי טילים. איננו יכולים להיות שאננים, ועלינו להזכיר לעצמנו את ההתרחשויות ההרסניות שקדמו למלחמת יום כיפור ושהוחרפו ע"י ההיבריס שלנו. כמו כן, יש לציין שנציב קבילות החיילים הזהיר מפני חולשה של כוחות היבשה והצורך באספקה נוספת.

על אף פריסתם של רקטות רוסיות נגד מטוסים, חיל האוויר הישראלי ממשיך את גיחותיו בסוריה בזמן שהאיראנים ממשיכים לעסוק בהכנות למלחמה להשמדתנו. כמו כן, ישראל ממשיכה להתייצב מול טרור מוגבר מצד חמאס בגבול עזה.

בנוסף, ישראל מודאגת מהסימנים האחרונים המצביעים על כך שרוסיה ציננה את היחסים החמים שהופגנו עד כה ע"י פוטין. בעוד שתיאום צבאי כלשהו ממשיך להתקיים עם הרוסים, זוהי מערכת יחסים שבירה ביותר אשר עלולה לקרוס בקלות.

בהקשר של האיומים החדשים הללו, נטל המנהיגות נופל בעיקרו על ראש הממשלה שלנו. מלבד להחזיק בארבעה תיקים, דעתו של ראש הממשלה ממשיכה להיות מוסחת מדי יום ע"י חקירות משטרה וההודעה המשמשת ובאה מצד היועץ המשפטי לממשלה אביחי גרינברג הנערך להעמידו לדין באשמת שחיתות.

בזמנים שכאלו, על הממשלה לרכז את תשומת ליבה באיומים הביטחוניים העכשוויים. אך אבוי, במקום זאת, אנו הוטחנו אל עונת בחירות שבה רוב הפוליטיקאים נחושים להשיג קולות במקום לשרת את האינטרס הלאומי.

זאת, בניגוד לפוליטיקאים של פעם כמו משה ארנס שהלך לעולמו לאחרונה, אדם בעל יושרה בלתי מעורערת ושיעור קומה פוליטי, דיפלומט ומנהיג שהיה מסור לחלוטין לאינטרס הלאומי.

למרות היותנו מעצמה צבאית חזקה יותר מבכל זמן אחר בעבר, זהו שיא חוסר האחריות להתעסק בנושאים אלקטורליים שמטרתם קידום עצמי, וזאת דווקא בזמן קריטי שבו עלינו להתאחד.

אנו ממשיכים לשאת את נטל שיטת הבחירות היחסית, שעל אף שהיא דמוקרטית, מעניקה כוח בלתי פרופורציונאלי למפלגות קטנות, ומאפשרת להם להחזיק במאזן הכוח ולסחוט את הרוב לטובת מטרותיהן הסקטוריאליות.

אנו נמצאים בתקופה של כאוס פוליטי. עם הקריסה הטוטלית של העבודה לאחר שציפי לבני סולקה ע"י אבי גבאי, אין בנמצא כל מפגלת אופוזיציה מן הזרם המרכזי. השרים נפתלי בנט ואיילת שקד ערקו מהבית היהודי בכדי להקים מפלגה חדשה, ואנשים כמו בני גנץ החליטו להצטרף למערכה הפוליטית ולהקים עוד מפלגה חדשה נוספת (חוסן לישראל), אך עד עתה הוא לא חשף כל מדיניות וממשיך לטעון שהוא איש מרכז.

ואולם, בכל הקשור לנושא החיוני של ביטחון ויחסי חוץ, במידה ותהיינה בממשלה, מפלגות המרכז תקדמנה ללא ספק את הדרך שתומכים בה רוב רובם של הישראלים, המאמינים שהמטרה צריכה להיות להפריד את עצמנו מן הפלסטינים – וזאת במידה ונוכל לעשות זאת ולשמר את ביטחוננו. הן תתנגדנה נחרצות להקמתה של מדינת טרור נוספת על גבולותינו אשר תשמש את האיראנים ככן שיגור נגדנו.

עד שהאמור לעיל יקרה, הקונצנזוס הוא שיש לשמר את הסטטוס קוו עד שתעלה הנהגה פלסטינית אשר מוכנה לקבל את קיומנו ולחיות בשלום ובדו קיום.

גישה זו, עם ניואנסים קלים, היא גישתו של ראש הממשלה נתניהו.

התחזית הנוכחית היא שלמרות יריביו האישיים המרים והדמוניזציה של התקשורת, נתניהו ייבחר מחדש לראשות הממשלה. כמובן, עם החדירה הכאוטית הנוכחית של מפלגות קטנות וכתב האישום המאיים להיות מוגש, ישנו תמיד הסיכון שמפלגות האופוזיציה תתאחדנה על מנת ליצור ממשלת לא-ליכוד. כמו כן, ישנו סיכוי אמתי שרבים מהמנדטים של הימין ילכו לאיבוד בשל הצבעות לטובת מפלגות שלא תעבורנה את אחוז החסימה.

ואולם, בהנחה שנתניהו אכן יקים את הממשלה הבאה, צפויה זו להיות הקדנציה האחרונה שלו. אילו היה מודיע על כך בפומבי, הוא היה זוכה להערצתה של האומה כולה. עליו למנות שרים המסוגלים למלא את התפקידים החיוניים על מנת לאפשר לו להתרכז בתפקידו כראש הממשלה בלבד.

לאחר מכן, עליו לגשת לאופוזיציה ולהזמין את אותן מפלגות המוכנות להצטרף אליו לממשלת אחדות על מנת להתמודד עם נושאי הביטחון והיחסים עם הפלסטינים. יש לציין שמנחם בגין, למרות יחסיו הארסיים משכבר הימים עם מפלגת העבודה, ניהל מהלך שכזה לפני מלחמת ששת הימים. כיום, ניתן רק לחלום שרוב מנהיגי האופוזיציה – להוציא את הרשימה הערבית המאוחדת וכנראה את מרצ – יוכלו להניח בצד את שאיפותיהם הפוליטיות האישיות וקצרות הטווח ולהגיע לקונצנזוס בתמיכה בממשלה בנוגע לנושאי ביטחון ויחסי חוץ. יהיו מגרעותיו אשר יהיו, מעטים יוכלו להכחיש כי בעתיד הנראה לעין, אין אדם שיוכל להתקרב לאפקטיביות של נתניהו בהובלת האומה בנושאים אלו.

במקרה הבלתי סביר בעליל שניתן יהיה להגיע להסדר כזה עם מפלגות האופוזיציה המובילות, הישראלים עלולים להתחיל לכבד את מנהיגיהם הפוליטיים, וזאת בניגוד למצב כיום, שבו רובם מתועבים ונתפסים כאופורטוניסטים אנוכיים במקום כמחוקקים הדואגים לקידום האינטרס הלאומי.

מלבד יצירה של תחושת אחדות אמתית בקרב האומה, ממשלת אחדות שכזו תשפיע באופן חיובי ביותר גם על יהודי התפוצות, שיתומרצו לתמוך במדינת ישראל במקום להזדהות עם קבוצות פוליטיות מפלגתיות.

כמו כן, לדבר עשויה להיות השפעה קונסטרוקטיבית על מדינות שמרחיקות עצמן מישראל או מתנגדות לה כיום.

אך אבוי, האפשרות שזו תהיה המציאות היא קלושה, משום שרוב הפוליטיקאים עסוקים יותר בשאיפות האישיות קצרות הטווח שלהם.

התוצאה הסבירה היא שנתניהו ייבחר מחדש, אך ישנם גורמים בלתי צפויים רבים שעלולים למנוע מהבוחרים את רצונם. למרבה הצער, הממשלה הבאה צפויה להישלט פעם נוספת ע"י מפלגות קטנות המובלות ע"י אנשים אגואיסטים הרודפים אחר האינטרסים המפלגתיים התועלתניים שלהם, לעיתים קרובות על חשבונו של האינטרס הלאומי.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann