אף אדם שפוי לא היה מקנא בנתניהו בשל תפקידו. עליו להתמודד לא רק עם לחץ אדיר ועויין מצד הקהילה הבינלאומית אלא גם עם מבוי סתום פוליטי מבית. הדיפת איומים חיצוניים ושמירה על מושכות השלטון אינן משימות קלות. הקהילה הבינלאומית מאוחדת כיום בכללותה בהפעלת לחץ על ישראל לבצע ויתורים שעלולים להיות בעלי השלכות קיומיות בטווח הארוך. ה"פרטנר" שלנו לשלום, חסר הכוח, מעביר מסרים סותרים לבני עמו והוא לא שינה בדבר את תרבות המוות והשנאה הקיימת בחברה שלו. ראש ממשלת הרשות, סלאם פיאד, גינה בשבוע שעבר את הריגתם של שני מחבלים מהחמאס על ידי צה"ל, מחבלים שהיו מעורבים ברציחות אחרונות של אזרחים ישראלים. בנוסף, בעתיד הלא רחוק החמאס עלול להפיל את הרשות או להשתלט עליה. הממשל הבלתי ידידותי בארה"ב נחוש לפייס את העולם הערבי ואם יש צורך, יעשה כן על חשבון מדינת ישראל. כמו כן, המשטר האיראני הפנאטי, שבראשו עומד אנטישמי מטורף, קרוב להפיכה למעצמה גרעינית ונחוש להשמיד אותנו. ואילו לא די בכך, האנטישמיות הגלובאלית הגיעה לרמות שלא היו כמותן מעולם. כל אלו מהווים עבורנו אתגרים חסרי תקדים.

חוסר האחריות של הממסד הפוליטי הישראלי

Print This Post

לבני, נתניהו, ברק

Our irresponsible politicians

אף אדם שפוי לא היה מקנא בנתניהו בשל תפקידו. עליו להתמודד לא רק עם לחץ אדיר ועויין מצד הקהילה הבינלאומית אלא גם עם מבוי סתום פוליטי מבית. הדיפת איומים חיצוניים ושמירה על מושכות השלטון אינן משימות קלות.

הקהילה הבינלאומית מאוחדת כיום בכללותה בהפעלת לחץ על ישראל לבצע ויתורים שעלולים להיות בעלי השלכות קיומיות בטווח הארוך. ה"פרטנר" שלנו לשלום, חסר הכוח, מעביר מסרים סותרים לבני עמו והוא לא שינה בדבר את תרבות המוות והשנאה הקיימת בחברה שלו. ראש ממשלת הרשות, סלאם פיאד, גינה בשבוע שעבר את הריגתם של שני מחבלים מהחמאס על ידי צה"ל, מחבלים שהיו מעורבים ברציחות אחרונות של אזרחים ישראלים.

בנוסף, בעתיד הלא רחוק החמאס עלול להפיל את הרשות או להשתלט עליה. הממשל הבלתי ידידותי בארה"ב נחוש לפייס את העולם הערבי ואם יש צורך, יעשה כן על חשבון מדינת ישראל. כמו כן, המשטר האיראני הפנאטי, שבראשו עומד אנטישמי מטורף, קרוב להפיכה למעצמה גרעינית ונחוש להשמיד אותנו. ואילו לא די בכך, האנטישמיות הגלובאלית הגיעה לרמות שלא היו כמותן מעולם. כל אלו מהווים עבורנו אתגרים חסרי תקדים.

היינו מצפים מהפוליטיקאים והמחוקקים שלנו, שהרי חיים במדינה שמוקפת בכמות השנאה הארסית הזו ונתונה תחת איומים חיצוניים נוראיים, שיניחו בצד את חילוקי הדעות שלהם ויפגינו סולידריות ואחדות.

אולם לא זה מה שקורה. הפוליטיקאים, בין אם בממשלה ובין באופוזיציה, ממשיכים להתנהג כרגיל ולקדם את האינטרסים האנוכיים, הצרים וקצרי הטווח שלהם ולהפגין אדישות מוחלטת לסכנות הניצבות מול מדינתם.

במערכת פוליטית דמוקרטית נורמלית זכותו של כל שר לקדם את השקפותיו במסגרת ישיבות הקבינט, אך ברגע שהתקבלה החלטה עליו לשמור על שתיקה. אם מצפונו מורה לו להתנגד למדיניות ממשלתו עליו להתפטר.

אולם במדינתנו, הממשלה מדברת בכמה קולות. שרים חולשים על משרדיהם כאדונים פיאודלים ומנצלים את תפקידיהם למופעי ראווה ועל-מנת לצבור תמיכה בקרב ציבור המצביעים שלהם, זאת ללא התחשבות בהשלכות השליליות ובאינטרסים הלאומיים.

כך שר הביטחון שלנו, אהוד ברק, תומך בפומבי בכל מדיניות שמציע ממשל אובמה ולכאורה אף נותן לאמריקאים ייעוץ טקטי על הדרך הטובה ביותר "לשכנע" את ישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות פעם נוספת.

כך גם שר החוץ אביגדור ליברמן סותר בפומבי את המדיניות שמנהיג ראש הממשלה שלו. השקפותיו אינן מוזרות ואפילו אינן בהכרח בגדר טעות. למעשה, הדברים שאמר לשרי החוץ האירופאים, להם רמז בחוזקה כי על מדינות אירופה לטפל בבעיותיהן לפני שהם תוקפים את ישראל, בהחלט מבטאים תחושות הקיימות בקרב הציבור הישראלי. עם זאת, התבטאותו של שר החוץ באו"ם מהווה אנטיתזה לדיפלומטיות ומותירה רושם כי ממשלתנו מורכבת מאספסוף ואף כי ישראל היא רפובליקת בננות.

האופוזיציה אף יותר חסרת אחריות. בתחילתה של הקפאת הבניה בהתנחלויות, יו"ר מפלגת קדימה ציפי לבני ביקרה את הממשלה, ובמיוחד את נתניהו, על-כך שוויתר לאמריקאים יתר על המידה. כעת, מתוך הנחה שנתניהו לא יסכים להארכת ההקפאה היא סותרת את עצמה, תוקפת את הממשלה ומעודדת את הפלסטינים לחזק את התנגדותם לפשרות בעודה אומרת "מהם כמה בניינים לעומת הרצון שלנו בשלום?".

אף על פי שתומכיו של הנשיא אובמה מכירים בכך שנשיאם כשל לחלוטין בניהול תהליך השלום, לבני מאשימה את נתניהו, באופן חסר בושה, בפגיעה ביחסינו עם ארה"ב. היא מתעלמת מהעובדה שהיא למעשה הורישה לממשלת נתניהו את האחריות לטיפול בדו"ח גולדסטון וטוענת כי הממשלה הנוכחית אחראית לדמוניזציה שנעשית לישראל בתקופה האחרונה. כראש האופוזיציה היה על לבני לנהוג כפי שנהג נתניהו. כאשר נתניהו היה באופוזיציה הוא הפגין סולידריות עם הממשלה ומעולם לא חטא בנסיון ציני לעשות הון פוליטי ממתקפות אנטי-ישראליות צפויות מראש שכוונו כלפינו בעתות משבר.

למרות העובדה שהפכנו לציניים כל-כך אל מול ההתנהגות הבלתי אחראית של הפוליטיקאים שלנו, בתקופה קריטית זו, כשהמדינה פגיעה כל-כך, לבטח עלינו לצפות מנבחרי הציבור שלנו להניח בצד את האג'נדות הפרטיות שלהם ולהתרכז באינטרס הלאומי.

אנו עומדים בפני החלטות קשות. למשל, לנתניהו, שחזר והבטיח לנו שהקפאת הבניה בהתנחלויות לא תוארך אפילו ביום אחד מעבר לעשרה החודשים הראשונים, ישנן סיבות משכנעות למדי לדחות את הדרישות האמריקאיות להאריך את ההקפאה בחודשיים נוספים.

קודם להתערבותו של אובמה, ערפאת ומנהיגים פוליטיים אחרים מהעולם הערבי מעולם לא דרשו הקפאה של הבניה בהתנחלויות כתנאי מקדים למשא ומתן. לפלסטינים היו עשרה חודשים לדיונים והם לא ניצלו אותם. האם יש לתת להם פרס על סירובם להתפשר? האם קיבלנו גמול כלשהו בעקבות ההקפאה? האם הפלסטינים הסכימו לוותר על דבר ממשי כלשהו על מנת לקדם את תהליך השלום בתמורה להארכת ההקפאה?

לנוכח היוזמה של אובמה, הפלסטינים אינם ממהרים לסגת מדרישתם להאריך את ההקפאה. למה שיעשו זאת? משא ומתן בלתי-ישיר שמכריח אותנו להתעמת עם האמריקאים עדיף להם בעשרות מונים. מה גם שהליגה הערבית העניקה לאובמה רשת ביטחון לקראת הבחירות הקרובות בכך ש"דחתה" את החלטתה לתמוך או לא לתמוך במשא ומתן ישיר עד למחרת הבחירות לקונגרס.

כמו כן, אובמה לא הציע לנתניהו הטבות ממשיות לעתיד או תמריצים אחרים. תמריצים כאלו, כגון שחרורו של ג'ונתן פולארד, היה מספקים לנתניהו יסוד כלשהו לשבירת התחייבותו החוזרת לציבור הישראלי כי לא יאריך את ההקפאה.

עד עכשיו ממשל אובמה סרב אפילו להבחין בין הבניה בהתנחלויות המרוחקות לבין גושי התנחלויות כגוש עציון ואריאל. אלו איזורים שממשל בוש הביע את הסכמתו הברורה כי יישארו בתחומי ישראל. במקום זאת, כעת האמריקאים הציעו לישראל "ויתורים" שלמעשה הצעתם מהווה איום מבשר רעות שמא לא נעתר לדרישותיהם. ממתי השימוש בזכות הוטו על מנת להגן על ישראל מהחלטותיה החד-צדדיות של מועצת הביטחון של האו"ם נחשב ל"ויתור"?

אולם, אין זה דבר של מה בכך להתנגד לארה"ב בימים קשים אלו. רק שוטים חוזרים על המנטרה לפיה ישראל היא מדינה עצמאית אשר יכולה לעשות ככל שעולה על רוחה כל עוד מנהיגיה החלשים לא בוגדים באמון הציבור.

המציאות היא שמעבר לשאלה של היותנו מדינה ריבונית, כניעה ללחץ שכזה כאשר אין "מידה כנגד מידה" רק תיצור תקדים לדרישות עתידיות של הממשל האמריקני. ממשל שלכאורה כבר אותת לפלסטינים שיתמוך בחזרה לגבולות הבלתי ניתנים להגנה של הסכמי שביתת הנשק ב-1949. כניעה שכזו גם תעודד את אויבינו להגביר את מאמציהם לבתר את ישראל שלב אחר שלב. בהקשר זה, הצעתו של נתניהו לפלסטינים, כי יאריך את ההקפאה בתמורה להכרה בישראל כמדינה יהודית, למעשה אמורה להקל את הלחץ המופעל על ישראל מצד ממשל אובמה. אולם למרבה הצער לא נראה שדבר זה יקרה.

כעת, בימים קשים אלו של משבר לאומי, זהו הזמן בו עלינו להתעקש על-כך שהפוליטיקאים שלנו יניחו לויכוחים הקטנוניים שלהם ויתרכזו באינטרסים הלאומיים של ישראל. זוהי העת לחזק את מעמדנו בעולם על ידי הפגנת חזית אחידה והמחשת העובדה שאלו אינם עניינים פוליטיים סתמיים אלא עניינים הנוגעים לעצם קיומנו.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann