יש קוראים שיאמרו "עוד פעם? הוא פיתח אובססיה לעניין הזה". אכן, אני כועס מאוד וכואב עמוקות על-כך שבאופן מביש במרוצת כל השנים שחלפו, לא פצינו את הפה על-כך שועידת התביעות כשלה בתפקידה ולא מיקמה בראש סדר העדיפויות של הארגון את צרכיהם הנואשים של ניצולי השואה הקשישים והחולים. מאז שפורסם מאמרי האחרון ב"ג'רוזלם פוסט" יו"ר ועידת התביעות, הגזבר ואפולוגטים אחרים של הארגון הפנו נגדי ביקורת נוקבת. אולם הם לא הצליחו להפריך ולו אחת מהטענות שהעלתי. היו"ר, יוליוס ברמן, הציג שלא כהלכה את הערותי בדבר תיק "ההשקעות" (המוגדר כך בתצהיר הכלכלי של ועידת התביעות) העצום של הארגון, ששוויו כמיליארד דולרים ואשר צמח ב-33 מיליון דולרים מאז התצהיר הפיננסי האחרון. מעולם לא טענתי כי יש לחלק את הסכום כולו לניצולים. אמרתי כי היה עליהם להקצות יותר, וזו טענה עליה אני חוזר שוב ושוב באופן נחרץ.

ועידת התביעות: מעילה באמון

Print This Post

ניצולי שואה

A trust betrayed

יש קוראים שיאמרו "עוד פעם? הוא פיתח אובססיה לעניין הזה". אכן, אני כועס מאוד וכואב עמוקות על-כך שבאופן מביש במרוצת כל השנים שחלפו, לא פצינו את הפה על-כך שועידת התביעות כשלה בתפקידה ולא מיקמה בראש סדר העדיפויות של הארגון את צרכיהם הנואשים של ניצולי השואה הקשישים והחולים.

מאז שפורסם מאמרי האחרון ב"ג'רוזלם פוסט" יו"ר ועידת התביעות, הגזבר ואפולוגטים אחרים של הארגון הפנו נגדי ביקורת נוקבת. אולם הם לא הצליחו להפריך ולו אחת מהטענות שהעלתי.

היו"ר, יוליוס ברמן, הציג שלא כהלכה את הערותי בדבר תיק "ההשקעות" (המוגדר כך בתצהיר הכלכלי של ועידת התביעות) העצום של הארגון, ששוויו כמיליארד דולרים ואשר צמח ב-33 מיליון דולרים מאז התצהיר הפיננסי האחרון. מעולם לא טענתי כי יש לחלק את הסכום כולו לניצולים. אמרתי כי היה עליהם להקצות יותר, וזו טענה עליה אני חוזר שוב ושוב באופן נחרץ.

טענתי העיקרית, אליה ברמן לא התייחס, היתה שלו רק אחוז קטן נוסף מהכספים שהוקצו על-ידי ועידת התביעות במרוצת השנים היו מחולקים לניצולים במקום למטרות צדקה אחרות, שרבות מביניהן אף אינן קשורות לשואה, ובכלל אלו פרוייקטים רבים של ארגונים המיוצגים בהנהלת ועידת התביעות, לא היינו עומדים כעת בפני מצב בו ניצולים אינם מסוגלים לעמוד בהוצאות המזון, הבריאות ובתשלומים עבור השירותים הבסיסיים ביותר.

מאז מאמרי האחרון קיבלתי שטף של מידע אודות היבטים של התנהלות ועידת התביעות להם לא הייתי מודע.

הייתי מודע לכך שיו"ר ועידת התביעות יוליוס ברמן לקח על עצמו לעמוד בראשן של הועדות המייעצות המשפיעות הדנות בהקצאות הכספים לארה"ב ואף לישראל. רק לאחר מכן למדתי שברמן למעשה עומד בראשן של חמש (!) מהועדות החשובות ביותר וביניהן ועדת ההקצאות רבת ההשפעה. נוסף על-כך הוא גם חבר בשלוש ועדות אחרות, שברישומים אינן מציינות יו"ר. במצב בו סמכות רבה כל-כך מרוכזת תחת ידיו של אדם אחד, האיזונים והבלמים נעלמים ובלתי נמנע שהמינהל יושחת.

רק לאחרונה למדתי, לתדהמתי הרבה, כי ברט ניובורן הוא אחד משלושת חברי "ועדת ההגשות המאוחרות של קרן הרצון הטוב". ועדה זו מחליטה בגורלם של תובעים שהגישו את תביעתם על נכסים שועידת התביעות כבר השתלטה עליהם או קיבלה עבורם פיצויים לאחר המועד האחרון שקבעו הגרמנים. מאז שהוקמה ב-1994 הקרן חילקה קרוב למיליארד דולרים.

העובדה שמאפשרים לניובורן, עורך-דין שהתעשר מכספים שהושגו בתיקי פיצויים, להיות חבר בועדה חשובה זו היא מצמררת. במאמר דעה שהתפרסם ב"ניו-יורק פוסט" ב-2006, מנחם רוזנזפט, יו"ר המייסד של "הרשת הבינלאומית של ילדי ניצולי שואה", גילה כי ב-1997 ניובורן נענה להזמנה של שופט אמריקאי מחוזי בשם אדוורד קורמן "לשמש כפרקליט עזר לתובעים, ללא שכר" בהליכים המשפטיים של הבנק השוויצרי. כעבור שנתיים ניובורן מונה להיות הפרקליט הראשי בתיק, תחת ההנחה שהוא עושה זאת ללא תמורה. הוא ציין בשנת 2000 כי "כל אגורה מ-1.25 מיליארד הדולרים שנידונים בתיק בנק שוויץ יגיעו לניצולים" ולעג לשכר הטרחה ה"אבסורדי", בגובה ארבעה מיליון דולרים, של עורך-דין אחר. עד ספטמבר 2005 הוא אף המשיך להתפאר בעובדה ש"אני פרקליט ההסדרים הראשי בתיק השוויצרי ואני עושה זאת ללא תמורה כבר כמעט שבע שנים."

אולם כעבור מספר חודשים, בדצמבר 2005, הוא התחרט ודרש 4.7 מיליון דולרים, ולבסוף משך 3.1 מיליון (זאת בנוסף ל-4.4 מיליון הדולרים שכבר שלשל לכיסו מהסדרים אחרים הקשורים בשואה שהושגו עם תאגידים גרמניים).

התנהגותו הבזויה הרתיחה קבוצות של ניצולי שואה והביאה להחלטה רשמית, שאומצה פה אחד על-ידי הנהגת "האסיפה הכללית של ניצולי השואה בארה"ב וצאצאיהם", ש"מגנה את תאות הבצע שלו אשר גוברת על כל שיקול אתי ומוסרי… מעשיו מהווים כתם מוסרי על מקצוע עריכת הדין." הכעס גלש לאמצעי התקשורת, כולל למאמר מערכת שפורסם ב"ניו-יורק טיימס".

זהו דבר בלתי מוסרי ואשר לא ניתן להסבירו שאדם המתנהג כך ממונה לתפקיד בכיר בועידת התביעות. זוהי עדות לאופן בו הועד המנהל האחיד בדעתו משמש כחותמת גומי לכל הצעה שמעלה היו"ר.

לגישה זו מצטרפת הצהרתו יוצאת הדופן של גזבר הארגון, רומן קנט, שאמר בתגובה לביקורת שהעלתי כי ועידת התביעות מסרבת לאפשר גישה לרשימת הנכסים שפורסמו ב-2003 כיוון שהיורשים "יחשבו שהם יכולים להגיש תביעות אך הם אינם יכולים כיוון שועידת התביעות מכרה רבים מהנכסים הללו לאחר המועד האחרון שחל בראשון למרץ 2004." מניעת מידע מסוג זה מהיורשים וילדיהם הוא מעשה בלתי מוסרי בפני עצמו.

הצהרתו של קנט מעידה על היהירות שבסירובה של ועידת התביעות לפרסם כראוי את המידע אודות הנכסים הללו. זאת על-מנת שיוכלו להסיט כספים מהיורשים הלגיטימיים בכדי לפצות כשלונם המזעזע בנתינת עדיפות למענקים המיועדים לניצולים העניים והמרוששים. היה זה רק לאחר שהופעל עליה לחץ מצד ממשלות גרמניה ובריטניה שועידת התביעות פרסמה את רשימת הנכסים לציבור, רשימה שהופצה בתחילה רק למשך שישה חודשים. כתוצאה מכך יורשים רבים למדו על זכותם לתבוע נכסים רק לאחר שחלף מועד ההגשה האחרון.

את זאת יש לראות יחד עם התרעומת וההליכים המשפטיים שהחלו בעקבות אופן הניהול של הנכסים בגרמניה. בהקשר זה נשמעו האשמות בדבר פרקטיקות מפוקפקות של מכירת נכסים – שהגיעו לשווי של עד כ-7 מיליארד דולר ובעקבותיהן נערכו שתי ביקורות פנימיות שמסקנותיהן לא פורסמו לציבור הרחב. כמו-כן, עד כה ועידת התביעות סירבה למסור הערכה לשוויים של הנכסים בהם היא מחזיקה או שעליהם היא תובעת את זכות הקנין. האשמות בדבר העדר "שקיפות וקבלת אחריות דמוקרטית" בעניינים אלו הביאו לחקירה מקיפה של ועידת התביעות בידי מועצת הנבחרים של היהודים הבריטיים, אשר מסקנותיה יפורסמו בקרוב.

בנוסף לכך ישנה גם את חשיפת המעילה שהתפרשה על פני עשר השנים האחרונות. נטען כי שלושה מעובדי ועידת התביעות פוטרו מעבודתם וכי שניים מהם חזרו לרוסיה. אף אחד לא סיפק הסברים או סיבות לכך שלא נפתחו הליכים משפטיים וחשוב מכך, אף אחד לא ענה על השאלה: "כמה כסף בעצם נגנב?". בפברואר ועידת התביעות מסרה ל"ג'ואיש וויק" הניו-יורקי שמדובר בסכום של 350,000 דולרים. ביולי, לאחר שה"ג'ואיש וויק" פנה אל הארגון פעם נוספת, ועידת התביעות הודתה כי הסכום גדל ל-7 מיליון דולרים. אולם בישיבת הועד המנהל שנערכה ביולי הזהיר הגזבר, רומן קנט, כי זהו "רק קצה הקרחון". מאז ישנן בקשות להבהרות בדבר שמועות המתרוצצות במסדרונות ועידת התביעות שלפיהן נגנבו כ-40 מיליון דולרים ואולי אף יותר. ועידת התביעות הגיבה בהצהרות מתחמקות מבלי להכחיש את אמיתותן של השמועות הללו.

כך או אחרת, במקום לשכור את שירותיה של חברת יחסי הציבור "הגדולה והטובה ביותר" בשדרות מדיסון על הועד המנהל לבצע ביקורת משפטית עצמאית של ספרי החשבונות ולמנות נציב לתלונות הציבור על-מנת להגן על האינטרסים של הניצולים והיורשים. בנוסף, יש להסמיך רשות עצמאית שתבחן את ניגודי האינטרסים, המינהל התקין והשקיפות של הארגון ובפרט את תהליך קבלת ההחלטות שלפיו נקבעת הקצאת הכספים.

לאחרונה ה"ג'ואיש וויק" הניו-יורקי חשף סקנדל נוסף. בחודש הקרוב, השגריר סטוארט אייזנשטט, נציג מיוחד של ועידת התביעות למשא ומתן הבינלאומי, יערוך קונצרט לזכר ההתנגדות של האסירים היהודים בטרזינשטט. יהיה זה נשף של ממש ומצפים שחברים בממשל אובמה וחברי קונגרס יהיו נוכחים בו.

אך מה שהרגיז את קהילת ניצולי השואה הוא שבמקום לנצל אירוע ראוי לשבח שכזה ככלי לגיוס כספים למען הניצולים הנזקקים, ועידת התביעות העניקה לאירוע סבסוד של 50,000 דולרים. אני מודה שבהקשר של מיליארדי דולרים זוהי רק טיפה בים, אך היא מייצגת גישה. וכפי שציין ליאו רכטר, נשיא "האיגוד האמריקאי הלאומי לילדים יהודים ניצולי שואה": "היה אפשר לטפל ב-20 ניצולים עם 50,000 דולרים… ולהעניק להם מעט כבוד בימיהם האחרונים."

דיויד שאכטר, ראש ארגון ניצולי השואה של מיאמי, הוסיף כי "ועידת התביעות בזבזה כ-250 מיליון דולרים על פרוייקטים [של תיעוד ומחקר חינוכי] בשנים האחרונות, כולל מענקים לחברי הועד המנהל שאין להם כל קשר לצרכי הניצולים." הוא שאל "איך למען השם העולם היהודי מאפשר הסטה של כספים מקודשים אלו בזמן שניצולים סובלים?"

איך באמת?

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann