ועדת התביעות זקוקה למצפן מוסרי

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: It's time to reform the Claims Conference

בשנה האחרונה גברו התלונות על ניהולה של אחת הקרנות העשירות ביותר בעולם: הארגון האחראי להשבת רכוש יהודי שנבזז על-ידי הנאצים ולחלוקתו. מכיוון שהקונגרס היהודי העולמי עיצב את צורת הניהול והשקיפות הפיננסית, התגברו הדרישות שניהול "ועדת התביעות החומריות היהודים נגד גרמניה בע"מ" ("ועדת התביעות"), תיעשה שקופה יותר.

רבות מהתלונות הועלו כבר לפני זמן רב, ונחשפו ב-1997 בסדרת מאמרים שכתב נטי סי' גרוס ב-Jerusalem Report. הסוגיה המרכזית נשארה ההאשמה כי בעוד שוועדת התביעות מפרסמת אמנם את הסכומים שהיא מחלקת באתר האינטרנט שלה, אין ספק שהיא חסרה שקיפות בכל הנוגע לשיטת החלוקה של הכספים. המבקרים טוענים שהוועדה פועלת כ"מועדון של ידידים ותיקים" יותר מאשר כגוף מייצג, וכי מועצת המנהלים היא בסך הכל חותמת גומי המאשרת את ההחלטות של כמה "מאכערים" שמקבלים החלטות בינם לבין עצמם, ומתייעצים רק עם מעטים מבין אלה ששלחו אותם לשם. עובדה זו שואבת חיזוק מכך שמועצת המנהלים מעולם אינה מערערת בצורה משמעותית על הקצאות הכספים המוגשות לה על-ידי ועדת הבירורים.

רובם המכריע של הדירקטורים מייצגים בעצמם ארגונים הנהנים מחלוקת הכספים, והם גם אינם נוטים לטלטל את הסירה בניסיון לשנות את המבנה. זו כנראה גם הסיבה שממשלת ישראל והסוכנות היהודית – שתיהן מוטבות עיקריות של כספי ועדת התביעות – לא דרשו עד כה שקיפות גדולה יותר ולא שינו את הרכב מועצת המנהלים; זו נשארה – למעשה – ללא שינוי, מאז הקמתה ב-1951. הטענה שמועצת המנהלים אינה משקפת עוד את המציאות של החיים היהודיים מודגמת על-ידי העובדה שגוף שאבד עליו כלח (כמעט) כמו ה- ,Anglo-Jewish Associationמחזיק עד היום במעמד שווה לזה של הסוכנות היהודית במועצת המנהלים.

התלונה הנוקבת ביותר היא שכתוצאה משנים של עיכוב תהליכים והזנחה, קשישים רבים ששרדו ובריאותם לקויה, לא יזכו לחיות ולקבל את הרכוש המגיע להם. בשנים האחרונות השתפרה אמנם היעילות בטיפול בבקשות, אבל עדיין ישנן תלונות רבות. אנשים מן השורה שהם שרידי השואה טוענים גם שנציגיהם במועצת המנהלים כבר אינם מייצגים את האינטרסים שלהם כהלכה. נוכח העובדה שהגרמנים נתנו מיליונים לצורך הוצאות מנהליות, מצער שעד היום לא נתמנה שום מבקר פנימי. יכול להיות שזה היה מאפשר לברר את התלונות בצורה אובייקטיבית, והשרידים יכלו להימנע מפניות לבתי המשפט האמריקנים והגרמנים כדי לפתור את בעיותיהם.

ייתכן שהטענות כי המשכורות של בכירי הוועדה והוצאותיהם יקרות ומפולפלות ביותר אינן מוצדקות, אבל הן צריכות להיות בכל זאת פתוחות לביקורת ציבורית. מכל מקום, יש סיבות מבוססות למדי להציג שאלות בקשר לשכר הטרחה ששולם למתווכים, ליועצים, לעורכי-דין ולארגונים של יחסי ציבור.

ישנן תלונות הולכות ומצטברות שוועדת התביעות עדיין אינה חושפת את נכסיה במלואם, ושרכוש יהודי שהופקע על-ידי הנאצים נמכר על-ידי ועדת התביעות בלי למסור הודעה מתאימה ליורשים, כדי שיוכלו להגיש תביעות. כן פשטו שמועות מכוערות על משרדי ועדת התביעות בפרנקפורט, המנהלת אימפריה ענקית של נכסי דלא ניידי, ועוסקת במה שהמבקרים טוענים מתארים כשיטה לא תחרותית "מפוקפקת". בחודש האחרון הגישה גבריאלה האמרשטיין תביעה ייצוגית בבית-משפט גרמני, וטענה שוועדת התביעות דחתה את תביעתה לסנטוריום של הוריה. יש להניח שזה רק קצה הקרחון, מפני שערכם של הנכסים בגרמניה המזרחית לבדה מסתכמים כנראה במיליארדי דולרים. יש גם שמועות גוברות והולכות גם על יצירות אמנות שנבזזו מיהודים, שוועדת התביעות אינה נוטה, כנראה, לחשוף במלואן. כל הסוגיות האלה לא היו מועלות אילו היתה שם שקיפות אמיתית.

ולבסוף, מתנהל ויכוח מתמשך אם ועדת התביעות הנציחה כראוי את הקרבנות הגרמנים של רדיפות הנאצים, שרכושם עדיין תורם מיליונים לכספי הפיצויים. הלוחית הנמצאת ב"יד ושם", המציינת את הדירקטורים הבכירים של ועדת התביעות בשמם על מענקים שהעניקו, במקום לציין את הירושה יחד עם קרבנות השואה, מדגימה את הלך-הרוח הזה.

הביקורת הגוברת והולכת על הניהול תחריף עוד יותר, אחרי התשובה המוזרה של יו"ר ועדת התביעות, יוליוס ברמן, לדרישות שישראל זינגר יתפטר מנשיאות ועדת התביעות אחרי שהקונגרס היהודי העולמי פיטר אותו.

במקום להימנע מהתייחסות לפני שיתייעץ עם מועצת המנהלים שלו, נתן ברמן את התשובה המדהימה כי "העמדה שלנו במשך שנים היתה, ונשארה, שזה נשמע כמו מריבות פנימיות בתוך הקונגרס היהודי העולמי, ושלא יהיה ראוי שהוויכוח הזה יתפרסם בציבור בוועדת התביעות". ואז הוסיף: "לדעתי, זינגר יכול להמשיך ולתפקד בגלל מי שהוא ומה שהוא מייצג".

ברמן אינו מייצג שום ארגון במועצת המנהלים של ועדת התביעות, אבל הוא חבר בכיר במשרד עורכי-דין גדול, רב אורתודוקסי, ובעבר היה יו"ר "ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים הגדולים". אחרי שכמעט כל אמצעי התקשורת הגלובליים ואתרי אינטרנט אנטישמיים רבים הפיצו את השערורייה המחרידה בקונגרס היהודי העולמי, ההודעה הפומבית שלו שזינגר יכול להישאר ולשאת ולתת עם ממשלות בשם העם היהודי, הפתיעה את העם היהודי.

מאמר המערכת שהתפרסם ב- New York Jewish Weekשאל: "עכשיו, לאחר שזינגר הפך לנטל, ונמצא שהוא הפר את חובות הנאמנות שלו כלפי הקונגרס היהודי העולמי, האם יכולה ועדת התביעות… להרשות לו להישאר כמנהיג הדוגל במוסר ובצדק?"

מאמר המערכת בשבועון הדתי Jewish Press הקשה: "אם מישהו שענן רציני מרחף מעל ראשו יכול להמשיך לתפקד בתכליתיות כנציג הקהילה היהודית במאמץ להביא לפתרון של אחת הסוגיות המוסריות העמוקות ביותר בהיסטוריה. למען האמת, זו שאלה שצריך היה לשאול לפני כמה שנים, כאשר התובע הכללי של מדינת ניו-יורק הגיע למסקנות שליליות למדי לגבי ניהול כספי הקונגרס היהודי העולמי על-ידי זינגר, אף כי לא נמצא שום דבר פלילי".

תשובתו המפתיעה של ברמן מעוררת עכשיו תהיות בקשר למצפן המוסרי של הנהגת ועדת התביעות. אין ספק שארגון הפועל כנאמן לכספי הפיצויים של היהודים חייב להיות לא רק טהור ללא רבב, אלא שאנשיו אינם יכולים להיחשב, אפילו במידה פחותה ביותר, כאילו הם קשורים בצורה כלשהי עם מעשה בלתי מוסרי כלשהו.

ייתכן שההצהרה של ברמן תאיץ גם את דרישות ממשלת ישראל וארגונים יהודיים מובילים לתבוע עיון מחדש, שלא נעשה כבר זמן רב, במבנה ועדת התביעות.

תהיה אשר תהיה התוצאה, הצורך לבנות מחדש את ועדת התביעות, מן היסוד, ולאפשר לה לשקף את המציאות של החיים היהודיים, צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות. אם החששות השוררים כעת אינם מבוססים, אין ספק שהשקיפות תשים קץ לשמועות הכוזבות. אחרי קריסת הקונגרס היהודי העולמי, אנו חייבים להבטיח שוועדת התביעות, החשובה הרבה יותר, שלהחלטותיה יהיו השפעות מעמיקות על עתידו של העם היהודי, תופקד בידי משטר של ניהול טוב, בצורה שקופה לחלוטין, ותעמוד במנדט שלה לשרת את האינטרסים של השרידים והיורשים וגם תנציח את זכרם של אלה שנספו בימי השואה.

איזי ליבלר הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, והוא מנהיג יהודי בינלאומי ותיק. ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann