ויתורים מוקדמים וגינויים עצמיים

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Outright defeatism

פיוס, גינוי עצמי וויתורים מוקדמים לטרוריסטים שירתו תמיד, בלי יוצא מהכלל, לעידוד הקיצונים. הניסיון שרכשנו בישראל המחיש לנו שהאויבים שלנו מרוסנים כשהם רואים בנו חזקים ונחושי החלטה, ולהפך – הם נעשים אלימים ומחויבים יותר להשמדתנו כשהם חשים שאנו נחלשים או מאבדים את נחישות החלטתנו.

ראש-הממשלה אולמרט יזם שלושה ויתורים מוקדמים חדשים לפני אנאפוליס, מן הסתם כדי להניח את דעתם של האמריקנים. הוא השעה בצורה חד-צדדית את הדרישה שאושרה בידי הקווארטט, שהפלשתינאים יבלמו את הטרור לפני שישאו ויתנו על סיום הסכסוך; הוא ויתר על הצורך בגבולות בני-הגנה כאשר הסכים לחזור לגבולות 67' עם תיקונים זעירים, והתיר למשנה לראש-הממשלה להפריח הצעות בנוגע לירושלים, שכללו גם את העברת סמכויות השיפוט בנוגע להר הבית לידי הפלשתינאים.

אולמרט העניק לאמריקנים גם תפקיד של בוררים, שיבדקו הפרות של ישראל ושל הרשות הפלשתינאית, וכך מנע את יכולתה של ישראל להגיב בעתיד על התקפות טרור של הפלשתינאים.

זו טעות לחשוב שמשום שלפלשתינאים אין שום כוונה להשיג הסדר משמעותי כלשהו, לוויתורים הנוכחיים של ישראל אין שום משמעות; מפני שאם בסופו של דבר ננהל משא-ומתן על יישוב הסכסוך, מה שהצענו כיום בצורה חד-צדדית יהיה נקודת המוצא של המשא-ומתן הזה. אנו נישאל: "מעבר למה שהצעתם באנאפוליס, עד כמה מוכנה ישראל להציע כדי להשיג שלום אמת?" והרי כבר בזבזנו את רוב קלפי המיקוח בלי לקבל שום דבר בתמורה; כל מה שיישאר הוא זכות השיבה של הערבים, שתסתכם בסופה של המדינה היהודית.

הפיוס המשתק את המוח של ישראל נמשך ללא הפוגה בכל הרמות.

במקום להישאר לפחות שקטים, אולמרט חוזר פעם אחר פעם על המנטרה התקינה מבחינה פוליטית שמחמוד עבאס הוא איש שלום, על אף חוסר יכולתו לשתק את האקדחנים שלו, או לבלום הסתה ארסית נגד ישראל, הממשיכה לשלוט בכל התחומים שתחת שלטונו.

אולמרט שחרר מאות טרוריסטים על אף ההכרה שעבאס עדיין שולט ב"חטיבת קדושי אל-אקצא" הטרוריסטית, שרצחה יותר ישראלים מאשר החמאס. הוא גם התיר הספקת כלי נשק ומכוניות משוריינות לכוחות הביטחון הפלשתינאים, והתעלם מהעובדה שבמקרים קודמים, כאשר נמסרו להם כלי נשק, הם הופעלו לאחר מכן נגד ישראלים. למעשה, איש לא נראה מוטרד מכך שרוצחי המתנחל הישראלי עידו זולטן, בחודש האחרון, "היו במקרה" חברי כוח המשטרה הפלשתינאי של עבאס.

וכדי להחמיר את המצב עוד יותר, הרשות הפלשתינאית המושחתת, שהישרדותה תלויה בהגנה של ישראל עליה, הודיעה על נכונותה לחדש את הדו-שיח עם החמאס, והזהירה שאם ישראל תנקוט צעדים החלטיים לבלום את התקפות ה"קסאם" מרצועת עזה, הם יעשו יד אחת עם החמאס. בתגובה לכך הודיעה ממשלתנו שעל אף הסלמת שיגורי הטילים על אזרחים ישראלים, הדיפלומטיה דורשת איפוק – בינתיים. יש להניח שיהיה צורך בטבח המוני בשדרות לפני שבכלל יחשבו על התקפה צבאית גדולה על רצועת עזה.

מדיניות הפיוס שלנו הובילה גם לשחיקה במעמדנו הגלובלי. זה בא לידי ביטוי באנאפוליס, כאשר הנשיא בוש לא חזר על עמדתו הקודמת שהעובדות הדמוגרפיות בשטח (גושי ההתנחלויות) צריכות להיות מובאות בחשבון, וגם לא הזכיר כלל את הצורך שלישראל יהיו גבולות בני הגנה. למעשה, אחרי אנאפוליס, קונדוליסה רייס אפילו ביקרה את ישראל על שבנתה בתים בהר חומה בירושלים, באזורי מגורים קיימים שכבר אושרו על-ידי ממשלת רבין.

הלא-אכפתיות הדיפלומטית באה לידי ביטוי גם בזרם מתמשך של הכרזות בלתי אחראיות "מן השרוול", על-ידי ראש-הממשלה שלנו.

זה התחיל בהתפרצות של אולמרט לפני הבחירות, כאשר אמר לפורום של מדיניות ישראלית בניו-יורק כי "עייפנו להילחם, עייפנו להיות יהירים, עייפנו מלנצח, ועייפנו מלהביס את אויבינו". ההצהרה הזאת תרדוף אותו בשארית הקריירה הפוליטית שלו. אבל מאז שנתמנה לראש-הממשלה, אולמרט ממשיך להציג נטייה עזה לעשיית שגיאות, כפי שהומחש בנאומיו הבומבסטיים שנשא בימי מלחמת לבנון השנייה, והערותיו על היכולת הגרעינית של ישראל.

אבל באנאפוליס זכה אולמרט בכל הקופה כאשר אימץ את הסיפר הפלשתינאי, והצהיר בגלוי ש"במשך עשרות שנים, פלשתינאים רבים חיים במחנות, מנותקים מהסביבה שבה גדלו, מתפלשים בעוני, הזנחה, ניכור, מרירות ותחושת עמוקה ואכזרית של קיפוח… אני יודע שהכאב הזה וההשפלה הזאת הם היסודות העמוקים ביותר שטיפחו את השנאה כלפינו". אולמרט הזכיר את השוויון בין הסבל של ישראל לפלשתינאים, והתעלם לחלוטין מההקשר ההיסטורי. לאחר מכן הסכים לכך שההצהרה המשותפת באנאפוליס תכלול את ההערה המגונה על "טרור והסתה, בין שהם מבוצעים על-ידי פלשתינאים או ישראלים", ורמז ששני הצדדים אשמים בכך.

השוואה כזאת של טרור והסתה ערביים וישראליים איננה סבירה ואיננה מוסרית. כדי להצדיק שוויון מוסרי, אולמרט היה צריך להראות שבבתי-ספר ישראליים מחנכים את הילדים להרוג ערבים, לעודד מפגעים מתאבדים, ושצה"ל פוגע בכוונה באזרחים חפים מפשע. למעשה, ייאושו של אולמרט להציג עד כמה הוא "ליברלי", החזירה את ישראל לעידן שלפני בוש, כאשר מעשים צודקים ועוולות בסכסוך הערבי=ישראלי נכללו בשוויון מוסרי, והרוצחים והקרבנות עורבבו בלי מחשבה תחילה כמרכיבי מעגל אלימות.

כאשר ראש-הממשלה שלנו משמיע הצהרות כאלה, הוא סולל את הדרך לפני קונדוליסה רייס לעשות השוואות מזעזעות בין הסבל של הפלשתינאים שהם עצמם גרמו לו, לבין האפליה וההשפלה שהיא סבלה מצד הטוענים לעליונות בימי ההפרדה הגזעית בארצות-הברית.

בנאומו באנאפוליס, לא טרח עבאס אפילו להזכיר את הערותיו המתרפסות של אולמרט. במקום זה, הוא התרכז ב"נאכבה", ב"אסון" שבו הוקמה ישראל, וחזר וטען כי הפתרון לסבל עמו יושג רק על-ידי זכות השיבה של הערבים, מילת קוד לחיסולה של המדינה היהודית. לאחר מכן הדגיש גם שהפלשתינאים לעולם לא יכירו בישראל כמדינה יהודית.

ואם כל זה לא היה מספיק, ראש-הממשלה שלנו הלך צעד נוסף קדימה, ויצר את הרושם שהוא באמת השתחרר משכלו. כשהוא נוטל רמז מהנשיא לשעבר ג'ימי קרטר, שבוקר קשות על הערותיו הפוגעות המגנות את ישראל הנוהגת "אפרטהייד", אמר אולמרט לתקשורת הישראלית שהמדינה הסתכנה בהשוואה לעידן ה"אפרטהייד" בדרום אפריקה, "אם פתרון שתי המדינות ינופץ… מדינת ישראל תהיה גמורה". מה זה אם לא תבוסתנות ממדרגה ראשונה?

האם אתם יכולים לראות ראש-ממשלה במדינה נורמלית כלשהי המשמיע הערות כאלה?

מה שמרגיז מאוד הוא השקט המחריש אוזניים הסובב את הוויתורים האלה ואת ההתפרצויות הבלתי אחראיות, החותרים יותר ויותר תחת הצדק שבענייננו. לא לכנסת ולא לממשלה היה משהו לומר. מפלגות נציות, כמו "ישראל ביתנו" וש"ס, שציבור הבוחרים שלהם חייב היה להיות נדהם, נשארו דבוקים למשרות השרים שלהם. לא פחות מתסכלת העובדה שדומה כי מנהיג האופוזיציה, בנימין נתניהו, ממתין לבטח כדי שהמערכת הפוליטית תתפוצץ. אבל זה לא מספיק. הוא היה צריך לגייס את האומה כדי שתרים קול באתגר חסר תקדים נגד אלה שמובילים אותנו לתוך מנהרה, שממנה קשה יהיה מאוד לחלץ את עצמנו.

אומרים שכל מדינה מקבלת את המנהיגים שהיא ראויה להם. אבוי לנו אם זה יהיה נכון.

הכותב היה בעבר יו"ר הוועד המנהל של הקונגרס היהודי העולמי, והוא מנהיג יהודי בינלאומי ותיק. ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann