ויכוח פוליטי להוט ונימוסים והליכות

Print This Post

British-American Flag English

אופיו הקשה של הדיון בנושא האיראני בארצות הברית העלה מחדש את השאלות הנוגעות לתרבות הדיון כאשר נושאים רגשיים או שנויים במחלוקת מונחים על השולחן.

הפוליטיקאים הישראלים ידועים בכך שהם עושים שימוש בסגנון מוגזם ואפילו בגידופים בוטים. כל שצריך הוא להביט בהתנהגות הח"כים במהלך דיונים בכנסת, כאשר הם תוקפים אחד את השני מילולית כמו חיות. מנגד, האמריקנים מנהלים את פעילויותיהם בקונגרס באופן טקסי ומנומס יותר.

ואולם, הנשיא אובמה שחרר זעם חסר תקדים במדינתו בנחישותו האובססיבית לקדש את המורשת שלו באמצעות השגת עסקה, תוך שהוא מספק כוח לטרוריסטים האיראניים מבלי להתייחס לתוצאות. זאת, למרות העובדה שאפילו במהלך המשא ומתן, האייתוללה חומייני תמך בקריאות "מוות לאמריקה" וחזר והצהיר בתקיפות כי חורבנה של ישראל ימשיך להוות יעד עיקרי של איראן.

אובמה הסכים למעשה להפוך את איראן למעצמת סף גרעיני, ושחרר מיליארדי דולרים בכספים מוקפאים, כספים אשר חלק גדול מהם, האיראנים מתרברבים, יופנו ישירות לטובת העצמה של השלוחות הטרוריסטיות שלהם. אם אין זה מספיק, הממשל גם הסכים לסמוך על האיראנים הדו-פרצופיים לפקח בעצמם על עמידתם בהסכם.

בשבוע שבוע, סקר חדש של אוניברסיטת קוויניפיאק הצביע על כך ש-58% אחוז מהאמריקנים מתנגדים לעסקת הגרעין עם איראן, בעוד שרק 28% תומכים בה. רוב מוחלט, הן בסנאט והן בבית הנבחרים, מתנגד גם הוא לעסקה במתכונתה הנוכחית.

אף על פי כן, אובמה נקט באמצעים חסרי תקדים, הגובלים בהיסטריה, במטרה למנוע מאמץ על מפלגתי לדחות את הווטו שלו. הוא הפך את התמיכה במדיניות האיראנית שלו למבחן לקמוס של נאמנות בעבור המפלגה הדמוקרטית. כמן כן, הוא השמיע דברים מזלזלים בנוגע ללובי העוצמתי שעושה שימוש בסכומי כסף עצומים על מנת לקדם את חרחור המלחמה. הדברים הללו  נחשבו ע"י רבים כחזרה לאחור להשמצות האנטישמיות המסורתיות המיושנות והמופרכות שרמזו שהיהודים הם אזרחים לא נאמנים. כמו כן, המנהיגים היהודים הואשמו בכך שהם נחטפו ע"י הליכוד והניאו-קונסרבטיבים.

רק לאחר שכבר שחרר את השדים מרבצם, אובמה הקדיש את דבריו הבאים להכרזות על ידידותו עם ה"משפחה" היהודית ומחויבותו לישראל, תוך שהוא מגנה את הקיצוניות ובאופן צבוע למדי, קורא לתרבות דיון כאשר "יש ויכוחים במשפחה".

בסופו של דבר, רוב המחוקקים הדמוקרטים, כולל מרבית החברים היהודיים – מתוך אינטרס עצמי יותר מאשר אמונה כנה – נכנעו ללא התלהבות ללחץ הנשיאותי ותמכו בעסקה. בכך, הם ביקעו את הגישה העל מפלגתית לגבי איראן ששלטה עד כה וסיכלו את הסיכויים לרוב של שני השליש הנחוץ בכדי לעקוף את הווטו הנשיאותי. הסנטור צ'אק שומר, אחד מהדמוקרטים היהודים המעטים שהתנגדו לעסקה, הואשם בכך שהוא מחזיק ב"נאמנות כפולה" ובוגד במדינתו.

תומכי ישראל שחררו את חמתם וזעמם כלפי המחוקקים הדמוקרטים היהודים שתמכו בעסקה, ובמיוחד אלו מהם שלהם ציבור מצביעים יהודי משמעותי.

הדבר הומחש בגל הארס שהופנה כלפי חבר הקונגרס הדמוקרטי ג'רלד נדלר, שמייצג את אחד מאזורי הבחירה הגדולים ביותר של יהודים דתיים ומסורים, כולל בורו פארק. בתגובה להודעתו לפיה לאחר שסקר באופן מדוקדק את הנושא, הוא מתכוון לתמוך בנשיא אובמה, הוא הואשם בהיותו פחדן, בכך שבגד בבני עמו וזנח אותם, ובכך שהוא בוגד בישראל ובארה"ב. הוא הותקף בגסויות, זכה לכינויים "נאצי" ו"קאפו מסריח", ולפי הטענות, אף קיבל איומים על חייו.

ההתפרצויות הפרימיטיביות הללו, מלבד העובדה שהן וולגריות וחסרות מידה מזערית של נימוס, היו בלתי יעילות בעליל. הן הסיתו את הדגש של הדיון מגינוי התמיכה בעסקה האיראנית של אובמה, להתעסקות של התקשורת הליברלית בגינוי המתקפות והדמוניזציה לגופו של נדלר.

ארגונים יהודיים כמו הליגה נגד השמצה, אשר מתנגדים לעסקה האיראנית של אובמה, שחררו הצהרות לעיתונות שגינו את חוסר הנימוס ה"מזעזע" והצביעו על הרקורד הפרו-ישראלי של נדלר. כמו כן, הופעלו לחצים מוגברים על מבקריו של אובמה להירגע ולהקל את הפגנותיהם ומחאותיהם.

התקשורת הייתה רוויה בכתבות שטענו שהקהילה היהודית מחולקת כעת, ושרבים מחבריה מאסו בממשלת הימין הישראלית. אך מדובר היה בקשקוש, משום שלמרות הספקות בתחילה, המציאות היא שאין נושא שאיחד את יהודי ארה"ב במידה שכזו מאז מלחמת יום כיפור.

ככל שנשפכו פרטים שהעצימו את גודל הכניעה הפחדנית של אובמה בפני הדרישות האיראניות, כל הארגונים היהודים הפוליטיים, כולל ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים בארצות הברית, הוועד היהודי אמריקני והליגה נגד השמצה, תמכו באופן פומבי בהתנגדות לעסקה שאיפא"ק הוביל בתחילה. אפילו ההנהגה של התנועה הרפורמית, הידועה בתמיכתה הכנועה בדרך כלל במדיניותו של אובמה, נותרה דוממת. יוצא הדופן היחיד היה ארגון J Street, המקדם לכאורה מדיניות "פרו-ישראל פרו-שלום", אשר הפעיל שדולה נמרצת בשמו של הממשל והריע ל"נצחונו" של אובמה, תוך שהוא מפגין פעם נוספת את עמדתו האנטי ישראלית המובנית.

ישנם כמובן מספר יהודים המעורבים באופן כה עמוק עם המפלגה הדמוקרטית, עד שהליברליזם הפך לחלק מהדנ"א שלהם. רבים אף מבלבלים את הערך הזה עם יהדותם או מחליפים אותה בו. ישנם גם אחרים שהם יהודים בשמם בלבד, התבוללו לחלוטין וחסרים כל הבנה של היהדות או רגש אמתי כלפי ישראל.

אך העובדה היא שהרוב המוחץ של היהודים המסורים מתנגדים באופן נמרץ לרומן של אובמה עם האייתוללה, ורבים מתלוננים על כך שמנהיגיהם היו צריכים למחות מוקדם יותר ובאופן נמרץ יותר.

מבקריו הקשים של נדלר הואשמו באופן מידי – ושלא בצדק – בכך הם שחררו את שטף המתקפות האישיות והושמצו על כך שקראו תיגר על נאמנותו כלפי המדינה היהודית.

כמובן שאלו שהשמיעו דברי בלע ואיומים על חייו של נדלר, קראו לו קאפו והשוו אותו לנאצי היו בלתי אחראיים והם צריכים לתת את הדין על כך. אך קריאת התיגר על מסירותו של נדלר לישראל הייתה מוצדקת לחלוטין.

רוב האמריקנים והיהודים המסורים מתנגדים באופן מוחלט לעסקה האיראנית. חשוב מכך, למעלה מ-90% מהישראלים מתייחסים ברצינות לאיומים המתמשכים של איראן למחוק אותם מהמפה ומתנגדים קשות למדיניותו של אובמה.

גם אם הדבר מובן בשל המציאות הפוליטית, עדיין מאכזב לראות שמרבית המחוקקים הדמוקרטיים נכנעו ללחץ מצד נשיאם. הדבר נכון במיוחד למחוקקים היהודים, שנתנו עדיפות למעמדם הפוליטי בתוך המפלגה הדמוקרטית של אובמה במקום להשיב לאיום הקיומי על ישראל שעסקה זו מציבה.

נדלר נופל לקטגוריה מיוחדת. הוא מייצג ציבור בוחרים המורכב במידה רבה מיהודים, אשר רובם מלאי להט בכל הקשור לישראל. הוא מודע לכך שלהתנגדות למדיניות זו יש קונצנזוס על מפלגתי נדיר בישראל.

הוא מתעקש שהוא בחן את המצב באופן אובייקטיבי וטוען שהוא פועל למען האינטרס הטוב ביותר של ישראל. רבים יקראו תיגר על כנותו. אך גם אם נתעלם ממניעיו, למה מצפה נציג יהודי מאזור בחירה יהודי ברובו כאשר מרבית בוחריו מתנגדים מרות לעסקה שהם רואים בה כאיום עליהם, והוא מאמץ עמדה המבוססת על "אמונתו" לפיה יש לו הבנה טובה יותר בנוגע לדרישות הביטחון של ישראל מאשר 90% מאזרחיה?

הבוחרים היהודים שלו זכאים להרגיש נבגדים, ומוצדקים בכך שהם מפגינים את כעסם. גישתו הפרו-ישראלית בעבר אינה מלבנת את התנהגותו, אשר בוודאי תילקח בחשבון ע"י מצביעיו בבחירות הבאות. אם נדלר מרגיש שהדבר אינו מוצדק, הוא פשוט אינו מעריך נכונה את חומרת מעשיו. נושא זה אינו ויכוח פוליטי מינורי. הוא מתייחס למחוקק יהודי עם ציבור בוחרים פרו-ישראלי ברובו שמרגישים שהוא זנח אותם בשעת משבר.

על אלמנטים פרו-ישראליים להמשיך ולנהל קמפיין נגד העסקה האומללה הזו, וזאת למרות שאובמה הצליח להפחיד מחוקקים דמוקרטיים רבים מספיק בכדי למנוע ביטול של הווטו שלו. הדבר ייצר את האקלים הדרוש על מנת שיורשו של אובמה יסקור מחדש את המצב וישגר מסר לממשלים עתידיים לפיו ישנם כוחות יהודיים ופרו-ישראליים חזקים המוכנים לעמוד על שלהם ולהימנע מהלחצים לערער את ישראל ואת יחסי ארה"ב ישראל. עם זאת, עליהם לעשות זאת בנימוס ובאדיבות, תוך הימנעות מוולגריות וגידופים.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann