וועידת התביעות: כישלון בהנהגה

Print This Post

וועידת התביעות

Claims Conference: A Failure of Leadership

על חברי הדירקטוריון של הוועידה על תביעות יהודיות חומריות כנגד גרמניה (וועידת התביעות) להרכין את ראשיהם בבושת פנים. במקום להיענות לקריאות הגוברות לכינון בדיקה עצמאית של הארגון לאחר גניבתם של למעלה מ-50 מיליון דולרים מכספי הניצולים שבוצעה על ידי גורמים פנימיים בארגון, בישיבת הוועד המנהל השנתית שהתקיימה בשבוע שעבר בניו יורק יזם קומץ חברי הנהלה מספר הצעות החלטה שעוצבו על מנת לכסות על הרשלנות הבוטה- שלא לומר פושעת- אשר הובילה לאי-מניעתה של ההונאה הכלכלית הגדולה ביותר בהיסטוריה של כל ארגון יהודי.

מזעזעת במידה דומה הייתה הודעתו של שלדון רודוף, יושב ראש כוח המשימה לחקירת פיצויים פרטניים, לפיה וועידת התביעות אינה צפויה להחזיר לידיה יותר ממיליון דולרים מתוך סכום העתק שנגנב בהונאה.

בתנאים הללו, היה ניתן לצפות כי ישיבת מועצת ההנהלה השנתית של גוף אשר מופקד על פיצויים במיליארדי דולרים תשים בראש מעייניה כינון חקירה שתפקידה לברר האם על ההנהלה לשאת באחריות ולתת דין וחשבון באשר לכישלון בפיקוח שאפשר לעובדיה-שלה לגנוב כספים שיועדו לניצולי שואה במהלך תקופה של 15 שנה.

ואולם באופן יוצא דופן, ההונאה כלל לא הוזכרה בהודעה הרשמית לעיתונות שהוציאה וועידת התביעות לאחר הפגישה. להיפך, בפגישה עברה החלטה המביעה "אמון מוחלט בהנהגתה ובהנהלתה של וועידת התביעות".

במקום להביע התנצלות או חרטה, יושב ראש הוועידה ג'וליוס ברמן ביקש לעורר רחמים כלפי סגן הנשיא בפועל שלו על אף שהוא זוכה לשכר עתק ולמרות במשמרת שלו (יחד עם חברי הנהלה בכירים נוספים) התבצעה הונאת הענק. הוא אמר לחברי הדירקטוריון כי "אם למישהו הגיעה העלייה בשכר- זהו גרג שניידר [סגן הנשיא בפועל]; הוא עבר גיהינום בשנה האחרונה". כפי הנראה, ברמן חש מחויבות להביע דאגה גדולה יותר כלפי שניידר מאשר לקורבנות ההונאה, והתעלם מהמציאות לפיה היו אלה העובדים הכפופים לשניידר אשר ביצעו את ההונאה.

בו בזמן, מתגלים פרטים חדשים ומבשרי רעות. כעת מגיעים דיווחים לפיהם ההונאה התרחבה גם לקצבאות הטיפול הביתי, אשר לא נפגעו עד כה. בהפרה בוטה של המחויבות הארגונית, התפתחות חדשה ומטרידה זו לא דווחה לחברי הדירקטוריון, אשר רבים מהם כפי הנראה עדיין אינם מודעים להרחבה זו של ההונאה אשר הינה בעלת פוטנציאל הרסני.

בשנה שעברה, וועידת התביעות דחתה קריאות לביצוע סקירת-ספרים מקיפה של פעילותה בכך שהכריזה על מינויה של חברת הייעוץ K2 Global Consulting לביצוע בדיקה של הליכי התביעות לפי קרן סעיף 1 (Hardship Fund) וסעיף 2 (הממומן על ידי ממשלת גרמניה). ואולם, במציאות, היקף עבודתה של K2 הוגבל להצגת המלצות למניעת תביעות שקריות למענקים הניתנים על ידי גרמניה. היא לא הוסמכה לבדוק או לחקור את העבר או לבצע סקירות המתייחסות לניהול הכספים של הארגון היורש המחזיק נכסים בסך של יותר ממיליארד דולרים.

מה שנתגלה רק בפגישה ולא נחשף בהודעה לעיתונות הייתה העובדה שהבדיקה של K2 נדחתה למעשה על ידי ממשלת גרמניה, אשר מינתה את Deloitte & Touche לביצוע "סקירת מערכות" של משרדי וועידת התביעות בפרנקפורט ובניו-יורק ואשר כפופה ישירות לממשלת גרמניה.

בנוסף, בניגוד להכרזתה של וועידת התביעות טרם הפגישה, השבועון New York Jewish Week חשף כי הקרן ה-"חדשה" בהיקף של 19 מיליון דולרים שנועדה לספק תשלומים חד-פעמיים לקורבנות השואה ממזרח גרמניה, לא תהיה ממומנת על ידי גרמניה כפי שהוכרז בתחילה, אלא תוסט מתשלומים שונים המיועדים לניצולים אחרים.

עוד לפני הפגישה, שלושה ארגונים יהודיים מרכזיים הזוכים לייצוג בוועד המנהל- וועד שליחי הקהילות הבריטי, האסיפה האמריקאית של ניצולי השואה והוועדה הבכירה של יהודי אוסטרליה (ECAJ)- הגישו הצעות החלטה אשר קראו לסקירת הרשלנות ואשר נועדו להפצה בקרב הדירקטורים. ואולם, יושב הראש ג'וליוס ברמן סרב לבקשות להפצת ההצעות לחברי הוועד טרם הפגישה, והפיץ אותן תחת זאת יחד עם חומרים רבים נוספים בימים שלפני הפגישה. בכך מנע מהארגונים החברים את ההזדמנות לשקול ולדון בנושאים הללו מראש.

בתגובה לדו"ח העצמאי שגובש על ידי ג'פרי גרודר- עו"ד שמונה על ידי וועד שליחי הקהילות הבריטי ואשר חשף את מאמציה של וועידת התביעות למניעת החזרת נכסים גנובים על ידי יורשים חוקיים- הצעת ההחלטה הבריטית קראה לפתיחה מחודשת וחלקית של קרן הרצון הטוב על מנת לאפשר ליורשים לבקש פיצוי מוגבל בהתייחס לנכסים השייכים להם ואשר הועברו לוועידת התביעות על ידי ממשלת גרמניה. ואולם, דיון בנושא נמנע מראש על ידי דרישה ביזארית מצדו של ברמן בתפקידו כיושב ראש הוועד המנהל "לדחות" בתחילה את דו"ח גרודר- אשר רוב הדירקטורים אפילו לא קראו. אין זה מפתיע, אם כן, שההצעה הבריטית נתקלה בסירוב גם היא.

הצעת ההחלטה של האסיפה האמריקאית אשר הציעה למנות אומבודסמן נדחתה באופן חד-צדדי והוחלפה על ידי הצעתו המדוללת של ברמן עצמו, אשר שם את המושג אומבודסמן ללעג על ידי הקדמת ההצעה בהצהרה יוצאת דופן לפיה לחבר המנהלים יש "אמון מלא בהנהגתה ובהנהלתה של וועידת התביעות ובמחויבותם ל: עקרונות השקיפות (כולל הצגתו של מידע הוגן, מדויק ומקיף באשר לפעילויותיהם); הטיפול ההוגן בתביעות במסגרת התוכניות השונות שהיא מנהלת; עקרונות ההגינות, היושרה, האחריותיות, דיאלוג ושירות, בהפעלת תכניותיה ובתפעולה הכללי; ובמחויבות לשמירה על הסטנדרטים האתיים הגבוהים ביותר".

כדי לסלק כל אשליה לפיה לאומבודסמן יהיה תקפיד אמתי כלשהו, הצעת ההחלטה המדוללת שאומצה על ידי חבר המנהלים העניקה לוועדה הבכירה (כלומר, להנהלה הפנימית של הארגון, אשר רבים יאמרו כי היא הסיבה שיש צורך באומבודסמן) את הזכות "לקבוע את תפקידו המדויק ואת תחומי אחריותו של האומבודסמן" ואפילו לקבוע נושאים אשר בהם לא יותר לאומבודסמן לעסוק. רמזים למה שלא ייכנס בתחום אחריותו ניתן למצוא בבקשתו של ברמן בפגישה, לפיה "לאומבודסמן לא יהיה כל תפקיד או כוח בכל תנאי לבדיקת… כל תלונה המגיעה מעובד נוכחי או עובד לשעבר של וועידת התביעות".

הצעת ההחלטה של הוועדה הבכירה של יהודי אוסטרליה, אשר קראה למינוי מומחים עצמאיים לבדיקת המבנה הכולל של וועידת התביעות, סבלה מגורל דומה. בדוגמה קלאסית לדיבור-כפול בירוקרטי- אשר הייתה גורמת לסר האמפרי מתוכנית ה-BBC "כן, אדוני השר" להסמיק מגאווה- החליטו חברי הוועד המנהל "להקים תת-וועדה של חמישה דירקטורים במטרה לשקול את הצעת ההחלטה של הוועדה האוסטרלית" ואשר תעביר את המלצותיה לוועדה הבכירה (אותה הנהלה פנימית אשר מהווה ללא ספק את מושא הבדיקה). זאת תקבע כיצד להמשיך לטפל בנושא- אם בכלל.

מיותר לציין כי לא הונחה על השולחן אף הצעה הקוראת לסקירת-ספרים מקיפה ועצמאית של הארגון. בסביבה בה חברי ההנהלה נפגשים פעם בשנה וסדר היום נקבע באופן אישי על ידי ברמן (המסרב להפיץ מראש הצעות החלטה אשר אינן לרוחו וקובר אותן במקום זאת בהרים של ניירת)- לעולם לא יתאפשר לנהל דיון אמתי ולא תינתן לחברי הוועד האפשרות להפעיל שיקול דעת אמתי ומודע לנושאים הללו ברמת הדירקטוריון.

דו"ח גרודר, אשר נדחה על ידי הדירקטוריון, מצהיר כי זכותנו לצפות כי וועידת התביעות "תנהג ותציג התנהגות אתית ובסטנדרטים הגבוהים ביותר של יושרה, שקיפות ורגישות". במידה והיו ספקות כלשהן באשר לשמירה על הסטנדרטים הללו, על חברי הוועד והארגונים אותם הם מייצגים תהיה חובת הנאמנות לפעול בנושא.

ואולם, על פי מיטב המסורת הסטאליניסטית, בישיבה זו הושתק העניין על ידי העברתה של החלטה אינטרסנטית המביעה "אמון מלא בהנהגתה ובהנהלתה של וועידת התביעות" ובמחויבותן ל-"שקיפות…, יושרה… ושמירה על הסטנדרטים האתיים הגבוהים ביותר". תגובה צינית שכזו מעלה שאלות קשות באשר לתפקידם של הדירקטורים וקיום חובות הנאמנות שלהם והחובות המוסריים שלהם כנציגים המייצגים את טובת הניצולים.

בזמן שאנו עדים לאופן המגונה בו וועידת התביעות מנוהלת ובסבל והעוני המתמשכים מהם סובלים הניצולים, על כל אחד ואחד מן הארגונים הללו לשאת באחריות על שתיקתם המתמשכת ועל הכישלון בדאגה מתמשכת לכך שוועידת התביעות תפעל בראש ובראשונה למען טובתה של שארית הפליטה.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann