ה״מסכנות״ המזוייפת של J Street

Print This Post

The Fake "Martyrdom" of J Street

למרות התחזיות הרווחות שצפו להיפך, ארגון ׳J Street׳ נחל כישלון חרוץ בניסיונו להתקבל ל׳ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים בארצות הברית׳ (ועידת הנשיאים).

הוא לא הצליח להגיע לרוב של שני שליש שנדרש ע״פ החוקה, ולא גרף אפילו רוב רגיל. רק שליש מהבוחרים תמכו בצירופו.

הארגון הממורמר ובני בריתו השיקו כעת קמפיין המבקש לתארו כקדוש מעונה, תוך השמעת טענות לפיהן הוא נודה ע״י ממסד יהודי ימני פנאטי המגלה תמיכה עיוורת בישראל, אינו נושא התנגדות בשורותיו ולמעשה מהווה גוף ריאקציונרי צר אופקים החותר תחת הפלורליזם והסובלנות בקרב הקהילה היהודית האמריקנית. המציאות היא שוועידת הנשיאים כוללת בשורותיה גם ארגוני שמאל כמו ׳אמריקנים למען שלום עכשיו׳, ׳עמנו׳ ו׳ועד העבודה היהודי׳. ראוי לציין גם שארגון הימין ׳הליגה להגנה יהודית׳ של הרב מאיר כהנא הורחק בעבר מהוועידה.

בנוסף, נשמעו האשמות כוזבות באשר לכשרות ההצבעה. למעשה, J Street זכה להשמיע את דבריו באופן הוגן, ונדחה באופן גורף ע״י מרבית הארגונים, שרבים מהם אינם ארגונים אורתודוקסיים או ימניים.

הגינוי הקולני ביותר נגד ההרחקה נשמע מכיוונו של הרב ריצ׳ארד ג׳ייקובס, יו״ר ׳האיחוד ליהדות רפורמית׳ – חבר לשעבר בוועד הרבנים של J Street – שאף איים למשוך את התנועה הרפורמית מוועידת הנשיאים. ואולם, אם היה עושה זאת, הוא היה יוצר קרע בקרב תנועתו. כל שצריך הוא לקרוא את עתירתו הנרגשת של הרב ריצ׳ארד בלוק, נשיא ׳הועידה המרכזית של רבנים אמריקניים׳ (רפורמים) – הקורא לכל הרבנים לעמוד ולהביע סולדריות במקום לבקר כל העת את ישראל – כדי להכיר בכך שתמיכתו הנלהבת של הרב ג׳ייקובס ב-J Street לא תזכה לתמיכה מצד כל עמיתיו ומונהגיו.

דברי הביקורת שלו זכו לתמיכתה של הרבנית ג׳ולי שונפלד, סגנית נשיאת ׳כנסת הרבנים׳ של התנועה הקונסרבטיבית, שתיארה את ההצבעה כ״שגויה והרסנית״. ואולם, באותה נשימה, היא הודתה שהיא ״חזתה בכאב״ כיצד רבנים בתנועתה שלה ניצבים בפני ביקורת נוקבת על הצטרפותם ל״קבינט הרבני״ של J Street.

מה הייתה ההצדקה למניעת הצטרפותו של J Street לארגון הגג היהודי של הזרם המרכזי היהודי? האם, כפי שהארגון רוצה שנאמין, היה זה ביטוי בלתי-סובלני של צרות אופקים שלטת, פחד מקיום דיאלוג, ניסיון למנוע כל חופש ביטוי מפני המיעוט המתנגד, מאמץ לכפות קונפורמיות ולהדיר בדלנים מן ׳האוהל הגדול׳ של הקהילה היהודית?

אף אחד אינו מבקש למנוע מ-J Street את הזכות להביע את עמדותיו – שזוכות לכיסוי תקשורתי החורג באופן ניכר ממעדו והשפעתו בקרב הקהילה היהודית.

כמו כן, אין כל פחד מקיום דיאלוג או עימות עם J Street. להיפך, זכור לי שלפני כמה שנים בעת ביקור בניו יורק, הוזמנתי להשתתף בעימות טלוויזיוני, אך הארגון הודיע למנחה שהוא מסרב לחלוק בימה איתי.

מהות הנושא, שהביא לאי-שקט בקרב בעלי כוונות טובות רבים, היא האמונה השגויה לפיה לקהילה ישנה מחויבות מוסרית לכלול את כל סוגי ההשקפות בתוך ׳האוהל הגדול׳, וכי מחויבות זו הופרה ע״י מניעת הצטרפותו של הארגון ההומניסטי והליבראלי המתיימר להיות ״תומך בישראל, ותומך בשלום״.

כך נוצרת ההנחה לפיה ארגון, שהוקם באופן מיוחד במטרה לשרת ככלי לביטוי תמיכה בישראל, צריך לקבל תחת גגו גם ארגונים המחוייבים להתנגדות לסיבת קיומו.

רוב היהודים המסורים מאמינים במרכזיותה של ישראל בחיים היהודיים. כמו כן, הם מקבלים את העובדה שההגינות מחייבת שיהודי התפוצות יכירו בכך שנושאים הקשורים לביטחון ייקבעו באופן בלעדי ע״י הישראלים – שהחלטות אלו נושאות השלכות של חיים ומוות עליהם ועל ילדיהם.

ועידת הנשיאים כיבדה את הסטטוס הזה, ללא קשר להרכבה הפוליטי של הממשלה הדמוקרטית הנבחרת של ישראל ולמרות העובדה שרשימת חבריה כוללת את כל קצוות הספקטרום הפוליטי, מ׳אמריקנים למען שלום עכשיו׳ ועד ׳ארגון ציוני אמריקה׳ הניצי. למרות האשמותיו של J Street הטוענות להיפך, ועידת הנשיאים היא אף תומכת נמרצות במדיניות שתי המדינות.

׳איפא״ק׳ הוא הארגון הפרו-אקטיבי ביותר בקידום ההסברה הישראלית ברמה הפרקטית, והוא יכול לזקוף לזכותו את מרבית הקרדיט על התמיכה העל-מפלגתית שלה זוכה ישראל בקונגרס כעת. אחת ממטרותיו המרכזיות של J Street היא לחתור תחת איפא״ק, וזאת באמצעות תיוגו הזדוני והכוזב כ״ארגון ימין קיצוני״. הארגון אף מאשים את איפא״ק שהוא מצית אנטישמיות באמצעות ״תמיכתו החד-צדדית בישראל״ דבר המעורר תחושות שליליות לפיהן יהודי ארה״ב מחזיקים בנאמנות כפולה.

כאשר J Street מתאר עצמו כ-״תומך בישראל, ותומך בשלום״, הוא מפעיל למעשה ׳דיבור-כפול׳ בסגנון אורוול. במציאות, הוא מנהל קמפיין אקטיבי לעידוד הממשל האמריקני להפעלת לחץ רב יותר על הממשלה הדמוקרטית הנבחרת של ישראל. יש לו את החוצפה להתעקש שהוא יודע מה טוב לישראל יותר מהישראלים עצמם, וכי יש לנהוג בהם ב״אהבה קשוחה״ כפי שמפעילים הורים על ילדיהם המכורים לסמים.

נמנה מספר דוגמאות מיוזמותיו ה״פרו-ישראליות״ הביזאריות של J Street:

  • במהלך מבצע עופרת יצוקה, J Street תיאר את פעולותיה של ישראל כ״הסלמה״, שלדבריו הייתה ״פוגענית״ ו״בלתי-פרופורציונאלית״. הוא הפעיל שקילות מוסרית על שני הצדדים, ומצא קושי בלהבחין ״מי צודק ומי טועה״ וב״לבחור צד״.
  • למרות תיוגו העצמי כ״פרו-ישראלי״, J Street מפעיל תעמולה אקטיבית ומגייס מיליוני דולרים לטובת מעומדים אנטי-ישראליים לקונגרס.
  • J Street טוען שהוא מתנגד לתנועת החרם, ההימנעות מההשקעות והסנצקיות נגד ישראל. אך הוא מזמין קבוצות התומכות בפעילויות אלו לקדם את עמדתן בכנסיו.
  • אחד ממייסדי הארגון, דניאל לוי, צוטט באומרו שהקמת ישראל הייתה ״פעולה שהשתבשה״.
  • J Street שיתף פעולה עם ועדת גולדסטון המשוחדת של האו״ם, שהאשימה את ישראל בקיום פשעי מלחמה. הארגון אף סייע בארגון פגישות בבתי הנבחרים בכדי שגולדסטון יקדם את הדו״ח הנבזה שלו, שהופרך מאז.
  • במשך תקופה ארוכה, J Street התנגד באופן מוחלט להטלת סנקציות כלשהן על איראן. כיום, הוא מפעיל שדולה המתנגדת לקידום האיום בפעולה צבאית.
  • בשנת 2011, J Street פעל באופן אקטיבי לשכנוע הבית הלבן שלא להטיל וטו חד-צדדי על החלטת מועצת הביטחון של האו״ם לגנות את ישראל.
  • J Street תיאר את התנהגותם של חיילי השייטת של צה״ל על סיפון משט המאווי מרמרה לעזה בתור ״ברוטאליות אכזרית״.
  • J Street מעודד את שלוחת הקמפוסים שלו לקדם ארגונים אנטי-ישראליים מפוקפקים כמו ״שוברים שתיקה״, המפיץ שקרים באשר לפשעי מלחמה לכאורה של צה״ל.
  • ב-2011, הוא התנגד לעצומה של הקונגרס שגינתה את ההסתה הפלסטינית.
  • J Street מסרב לגנות את האיחוד בין הרשות הפלסטינית לחמאס.
  • לאחרונה, הוא הגן על הערותיו הפוגעניות של מזכיר המדינה ג׳ון קרי, לפיהן ישראל עלולה להפוך ל״מדינת אפרטהייד״.
  • עד שהדבר נחשף באופן חד-משמעי, מנהיג הארגון, ג׳רמי בן עמי, שיקר באופן חוזר ונשנה במטרה להסתיר את העובדה שג׳ורג׳ סורוס, בעל ההון האנטי-ישראלי הארסי, היה וממשיך להיות אחד מממניו העיקריים של J Street. כמו כן, ישנם תורמים נוספים בעלי אינטרסים פוליטיים מפוקפקים.

נהיר כי אין להכחיש ש-J Street מפעיל למעשה שדולה ומקדם יוזמות אנטי-ישראליות בעוד שהוא נוזף בממשלה הדמוקרטית הנבחרת של ישראל ומבקש לחתור תחת מדיניותה. אם תיאורו העצמי של הארגון כפרו-ישראלי היה זוכה להכרה, היינו אכן חיים בארץ הפלאות.

המנהיג הרפורמי הרב ג׳ייקובס טוען שאין להפעיל ״מבחן לקמוס לאמונות אידיאולוגיות״ למועמדים לועידת הנשיאים. אך בתנאים שכאלו, גם ׳יהודים למען ישוע׳ ו׳נטורי קרתא׳ היו זכאים להיות חברים בארגון.

במקום להתחסד ולגנות את מרבית הארגונים שהצביעו לדחות את מועמדותו של J Street, מוטב לרב ג׳ייקובס ולרבנית שונפלד לבחון את תכניות החינוך שלהם, שנדמה כי הן מובילות רבנים רבים לתמוך באנטי-ציונים שמאלניים המפעילים דמוניזציה כלפי המדינה היהודית. עליהם להתרכז בחינוך הדור הצעיר בנוגע לערכים ולהישגים של המדינה היהודית, וכן באשר לתפקידה המרכזי בעתיד העם היהודי.

הכנסת ארגונים המפגינים עוינות מתמדת כלפי ישראל תחת ארגון הגג של הזרם המרכזי המחוייב לקידום ישראל לא תרחיב את האוהל היהודי. היא תהרוס אותו.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann