מטריד ביותר לקרוא את דיווחי התקשורת על התחרות הבלתי ראויה של ארה"ב וממשלות המערב, בניסיונן למצוא חן בעיני האחים המוסלמים בעקבות ניצחונם האלקטורלי בבחירות במצרים. ישנם מקבילים מצמררים בין התנהגות זו לבין מדיניות הריצוי הרת האסון שנקטו האירופאים כלפי הנאצים, ואשר סללה את הדרך למלחמת העולם השנייה. מה שאותם גורמים המבקשים לקרב את האחים המוסלמים מסרבים לתפוס, הוא שארגון זה מהווה את אחת מן הקבוצות הפנאטיות והמסוכנות של האסלאם הרדיקלי באזור זה, ארגון שהוא בעל רקורד אפל של אלימות וטרוריזם הטבועים עמוק ב-ד.נ.א שלו. הארגון הקנאי הינו אנטי- מערבי, אנטי- נוצרי, אנטישמי, מחויב לכפיית חוקי השריעה וח'ליפות בעולם כולו- ומוכן להפעיל כל אמצעי על מנת לקדם את מטרתו. עד היום, נותר ה-'אני מאמין' של הארגון: "אללה הוא מטרתנו, הקוראן הוא חוקתנו, הנביא הוא מנהיגנו, הג'יהאד הוא דרכנו והמוות למען אללה הוא פסגת שאיפותינו".

התרפסות בפני האחים המוסלמים

Print This Post

האחים המוסלמים

Groveling to the Muslim Brotherhood

מטריד ביותר לקרוא את דיווחי התקשורת על התחרות הבלתי ראויה של ארה"ב וממשלות המערב, בניסיונן למצוא חן בעיני האחים המוסלמים בעקבות ניצחונם האלקטורלי בבחירות במצרים. ישנם מקבילים מצמררים בין התנהגות זו לבין מדיניות הריצוי הרת האסון שנקטו האירופאים כלפי הנאצים, ואשר סללה את הדרך למלחמת העולם השנייה.

מה שאותם גורמים המבקשים לקרב את האחים המוסלמים מסרבים לתפוס, הוא שארגון זה מהווה את אחת מן הקבוצות הפנאטיות והמסוכנות של האסלאם הרדיקלי באזור זה, ארגון שהוא בעל רקורד אפל של אלימות וטרוריזם הטבועים עמוק ב-ד.נ.א שלו. הארגון הקנאי הינו אנטי- מערבי, אנטי- נוצרי, אנטישמי, מחויב לכפיית חוקי השריעה וח'ליפות בעולם כולו- ומוכן להפעיל כל אמצעי על מנת לקדם את מטרתו.

עד היום, נותר ה-'אני מאמין' של הארגון: "אללה הוא מטרתנו, הקוראן הוא חוקתנו, הנביא הוא מנהיגנו, הג'יהאד הוא דרכנו והמוות למען אללה הוא פסגת שאיפותינו".

הארגון התייחס לאוסמה בין לאדן כאל "שיח", וגינה את ארה"ב על ההתנקשות בו. לפני מספר שבועות הצהיר מנהיג האחים הנוכחי, מוחמד אל בדיע, כי יש להתייחס לחמאס- אותו הוליד ארגונו- כאל מודל לחיקוי של אדיקות אסלאמית.

אם למושגים רשע ופושע יש משמעות כלשהי, הרי הם תקפים במיוחד בכל הקשור לאחים המוסלמים.

כיום, כאשר הוא מודע לצורך הדחוף בתמיכה כלכלית מצד ארה"ב והמערב, הארגון עובר באופן טקטי אל מצב של "ג'יהאד חמקן" דו- פרצופי, מדבר בלשון חצויה ומספק לתקשורת הזרה דיוקנים עצמיים של מתינות אשר מנותקים לחלוטין מן המציאות.

הם מבטיחים לפוליטיקאים ולתקשורת המערביים כי הם ידבקו בכל ההסכמים הבינלאומיים הקודמים. אך הצביעות שלהם מופגנת על ידי הודעות עוקבות לפיהן, מכיוון שהסכם השלום עם ישראל מעולם לא אומץ על ידי העם, יש להעמידו למשאל עם. האחים המוסלמים שבו והצהירו כי לעולם לא יכירו במדינה יהודית וכי הם מאמצים לגמרי את המדיניות הרצחנית של חמאס, ארגון הטרור אשר הסתעף מהם.

ולמרות זאת, הממשל האמריקני מבקש בטיפשות למצוא רציונל לאימוץ הבחירות ה-"דמוקרטיות" במצרים ולכיבוד רצון העם, ובלי קשר לטבעו האסלאמי והפשיסטי- יבקש "לשלב" את האחים.

על פי הניו יורק טיימס, הממשל טוען שהאחים מבקשים "לבנות דמוקרטיה מודרנית אשר תכבד את חירויות הפרט, השווקים החופשים והתחייבויות בינלאומיות, כולל ההסכם של מצרים עם ישראל". סנגורים מסוימים אפילו מרחיקים לכת עם האבסורד ומתארים את האחים כמקביליהם המזרח תיכונים של הדמוקרטים הנוצרים האירופאיים.

הם מתעלמים בנוחות מן המציאות, לפיה כמו חמאס בעזה והנאצים בגרמניה- אשר זכו במרבית המושבים בפרלמנט בבחירות- מן היום בו יכנסו האחים לתפקידם הם יהרסו את האופוזיציה, יכפו את חוקי השריעה ויגבירו את רדיפת הנוצרים הקופטים וכל שאר הכופרים. אכן, מצרים תחת שלטון האחים עלולה לגרום לאוטוקרטיה של מובארק להיראות כמו גן עדן ליבראלי. למעשה, אף משטר אסלאמי מעולם לא ויתר מרצונו על השלטון.

יו"ר ועדת יחסי החוץ, הסנאטור ג'ון קרי, אשר תיאר בעבר את משטרו של אסד כבעל "נטייה לרפורמות" ותמך נלהבות ב-"שילוב" של איראן, אינו נודע בחוכמתו הרבה בכל הקשור לאבחנותיו הנוגעות למזרח התיכון. כעת, בהתייחס לאחים המוסלמים, הוא אומר, "ארה"ב צריכה להתמודד עם המציאות החדשה… והיא צריכה להתאים את צעדיה" ו-"להבין כיצד להתמודד עם ממשלות דמוקרטיות אשר אינן מאמצות כל מדיניות או ערך שאתה מייצג". הוא אפילו הציע כי ממשל אובמה יחקה את מדיניותו של הנשיא רייגן ל-"הושטת יד" לברית המועצות. אך רייגן תקף למעשה שוב ושוב את התנהגותה הבלתי דמוקרטית של ברית המועצות, והתייחס אליה באופן חוזר ונשנה כ-"אימפריה מרושעת". גישתו הקשוחה הייתה נדבך חשוב בקריסתו של הקומוניזם לבסוף.

מטלטלים עוד יותר הינם הדיווחים בתקשורת ההודית לפיהם ממשל אובמה מעסיק את יוסוף אל קרדאווי, מנהיגם הרוחני של האחים המוסלמי, בתור מתווך לגישור בשיחות חשאיות עם הטליבן. אדם מרושע זה, אשר בעבר נמנעה כניסתו לבריטניה ולארה"ב, תומך בגלוי בח'ליפות הגלובאלית, הוציא פסק פתוה ב-2003 הקורא למאמינים להרוג כוחות אמריקנים בעיראק, ומאשר את החמאס ופיגועי ההתאבדות (שאותם תיאר כ-"מות קדושים בשמו של אלוהים"). הוא שיבח את היטלר על כך שהגשים את רצונו של אללה על ידי ביצוע השואה, וכעת מתפלל לאללה שיהרוג את כל היהודים, באומרו: "ספור את מספריהם והרוג אותם עד האחרון שבהם.. אל תחוס על אף אחד". העובדה שארה"ב מנהלת מגעים ישירים עם אדם שכזה מקוממת ללא ספק.

מובן שלמערב ישנה מחויבות לשמר קשרים דיפלומטיים עם ממשלה מצרית אסלאמית קיצונית, בדיוק כפי שהוא עושה עם דיקטטורות ורודניות אחרות. אך אל לא לספק למשטר זה רישיון לדיכוי אזרחיו או למניעת זכויות האדם שלהם. הדאגה היא כי על אף התוצאות ההרסניות של ניסיונות ארה"ב ל-"שילוב" האיראנים והסורים, נדמה כי ממשל אובמה נמצא שוב בדרך לריצוי ממשלה אסלאמית קיצונית. בעשותו כן, הממשל יערער באופן אקטיבי את המתונים בעודו מעודד את הקיצונים לקידום הג'יהאד הגלובאלי באופן אגרסיבי עוד יותר. ושוב, ארה"ב זונחת את בנות בריתה- המדינות הערביות המתונות יותר וישראל.

כדי להחמיר את המצב, נראה כי מחלקת המדינה מתחנפת לאחים המוסלמים על ידי גינוי הצבא המצרי, וזאת על כך שהוא לא זז הצידה מהר יותר ומעביר את המושכות לידי האחים.

כמובן שלא ניתן היה לצפות מהממשל האמריקני כי יחוש חיבה לצבא המצרי יותר מאשר אנו חשים בעצמנו. אך לקיחת צד במצב שכזה ותמיכה ב-"דמוקרטים"- הפשיסטים האסלאמיים- היא טירוף ללא ספק. למרות המיאוס שאנו חשים כלפי הצבא המצרי, הוא מהווה ככל הנראה את המחסום האחרון טרם הפיכתה של מצרים לדיקטטורה אסלאמית פנאטית.

מיותר לציין כי לכך תהיינה השלכות מרחיקות לכת עבורנו. ייתכן ובקרוב יודיע לנו ממשל אובמה כי כחלק מהאינטרס הלאומי לריצוי האסלאמיים, ארה"ב מחויבת להרחיק עצמה עוד יותר מן ישראל.

ישנם דמיונות מצמררים בין המצב כיום לבין סוף שנות ה-30, אז הופעל לחץ על צ'כוסלובקיה לפנות את הדרך למען "שלום ויציבות". עלינו להזכיר לאמריקנים כי לריצוי הנאצים היה אפקט הפוך, ולמעשה רק חיזק את היטלר, ועודד אותו להציב דרישות נוספות אשר הסתכמו במלחמה.

למרבה המזל, נוכחותו של ווינסטון צ'רצ'יל, אשר נחישותו להתנגדות הביאה בסופו של דבר לנפילתו של הנאציזם, מנעה את חורבנה המוחלט של התרבות המערבית.

אך אבוי, הנשיא אובמה רחוק מלהיות צ'רצ'יל, ואם הוא מוצא תועלת בהתרפסות מול הפשיסטים האסלאמיים כעת- לפני הבחירות, יש לנו סיבות טובות לחשש לגבי מעשיו האפשריים במידה וייבחר מחדש.

חשוב לדון בנושאים הללו כיום, על מנת לשכנע את האמריקנים בטיפשות שבריצוי קבוצות אסלאם קיצונית, וזאת לפני שיהיה מאוחר מדי.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann