התנתקות האליטות ומקורותיה

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: The Corruption of Israel's Elites

אנו שקועים כבר בשלל הערכות מכאיבות בדבר הסיבות להתמוטטות תהליכי קבלת ההחלטות שלנו, ובתיקון נקודות התורפה שנתגלו בצה"ל כתוצאה מהמלחמה האחרונה. מה לא היה בסדר?

שורש הבעיה עמוק יותר ממחדליהם של מנהיגים מסוימים. זהו חולי עמוק, שהסתנן במשך השנים לנשמתם של חלק ניכר מאנשי ה'אליטות' של המנהיגות הישראלית החילונית.

ארי שביט, עיתונאי חילוני בעל עמדה פוליטית מרכזית-שמאלית, מנה לאחרונה ב'הארץ' את הגורמים העיקריים, לדעתו, לחולי המדובר. שביט טוען כי הלקח העיקרי שיש להפיק מן הסבך הלבנוני הוא שביצועי ההנהגה הלאומית שלנו היו פועל יוצא הגיוני משחיקת הרוח הלאומית בחוגי האליטה הישראלית. "סוממנו על ידי הלימות פוליטית", הוא כותב, ובשיג ושיח הנשלט על ידי ההנחה חסרת היסוד כי ה"כיבוש" הוא שורש כל רע.

כך, הדבר הביא להשחרת ערכי ליבה דוגמת גבורה ועוז רוח. הכוח הצבאי נעשה מזוהה עם פאשיזם, והמילה 'צבא' – מילה גסה. לגלגנו על אלה שהזהירו כי אנו הולכים ונחלשים וכי אויבינו הולכים ומתחזקים, כפי שלגלגנו על מי שהעזו לפקפק בתרומתן של הנסיגות החד-צדדיות (תופעה זו באה לידי ביטוי לאחרונה בסרט תיעודי שהוקרן בערוץ 10 על תהליך ההתנתקות – בסרט נראו כמה התפרצויות מעליבות מצד כמה קצינים בכירים בצה"ל המשמיצות את מתנחלי גוש קטיף). שביט מציין כי "ההתקפות הבלתי פוסקות על הלאומיות, על המיליטריזם ועל הנרטיב הציוני, הישירות והעקיפות כאחת, כרסמו אותנו מבפנים, בגזע העץ של קיומה של ישראל, וסחטו ממנה את כוח החיוּת שלה".

תל-אביב כמנהטן

הרס האידיאלים הציוניים הוביל להתכחשות לעקרונות שנחשבו מקודשים בעיני האבות המייסדים שלנו וחתר תחת רוח ההתנדבות – ערך מרכזי בחברה הישראלית. הרוח היאפית בחוגי האליטות וראיית הכסף כחזות הכל, גרמו לשכנוע עצמי כי תל-אביב היא מנהטן – טוען שביט.

אולם שביט נעצר כאן. הוא אינו עומד על כך שבמציאות חיינו, הכרה בצדקת עניינה של ישראל לא תספיק כשלעצמה לספק את המוטיבציה האידיאולוגית לדור הצעיר כדי שיהיה מוכן לסכן את חייו ולהגן על המדינה. שהרי מדוע צריך כנעני דובר עברית, חסר שורשים יהודיים ושטוף אוניברסליזם, לבחור להתגורר במדינה הנתונה להתקפות טרור בלתי פוסקות והעומדת בפני מלחמה אחר מלחמה ביוזמתם של ברברים אשר נשבעו להשמידה? אין ספק שאדם שמטרת חייו היא סיפוק עצמי וצבירת הון, יערוק מהמדינה אם רק תהיה לו אפשרות, ויחפש כדי דשא ירוקים יותר.

החתירה תחת האידיאליזם הלאומי במגזר ה'אליטה' של החברה הישראלית מצויה כבר בשלב מתקדם. די לראות את מספרם הגדל והולך של בני מגזר זה, וביניהם ילדי מנהיגים, אשר כבר היגרו לסירי הבשר של ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ואירופה.

אבל זהו רק צד אחד של המציאות. מצד שני, שיעור גבוה במיוחד מן החיילים ביחידות הלוחמות הם ציונים דתיים וקיבוצניקים, וכן מושבניקים, רוסים, אתיופים ועולים חדשים אחרים. וכך, במטרופולין העירוני הגדול במדינה הולך וגדל מספר הצעירים המורתעים על ידי הוריהם האמידים מהתגייסות ליחידות קרביות, ואפילו משתמטים כליל משירות צבאי, ללא בושה. למרבה הפרדוקס, רבים מהוריהם של אותם משתמטי גיוס היו בעצמם מפקדי יחידות קרביות, בתקופה שבה אי השירות בצבא נחשב חרפה שאין למעלה ממנה.

השראה לשאינם שומרי מצוות

מדוע הציונים הדתיים והקיבוצניקים הם חיל החלוץ ביחידות הקרביות? מפני שהחינוך אצל הראשונים מדגיש את אהבת ארץ-ישראל, ואילו הדגש בחינוך האחרונים הוא על התנדבות ומילוי חובות אזרחיות, ולא על צרכנות אנוכית.

מערכת החינוך היא אפוא הכלי שבעזרתו ניתן לשנות את המגמות השליליות הנזכרות. אלא ששרת החינוך, יולי תמיר, היא עצמה התגלמות של רעיונות האליטה. אין פלא שהיא כבר הכריזה שמטרתה תהיה לחזק ערכים אוניברסליים בתוכנית הלימודים בבתי הספר.

אם תמשיך בכהונתה, טוב תעשה אפוא השרה תמיר אם תחזור ותחדש את היכרותה עם רעיונותיו של ההוגה הציוני אחד העם. הוא ביקש להתבסס על כתבים יהודיים מסורתיים כדי ליצור זהות לאומית יהודית חילונית שארץ-ישראל במרכזה. כדאי שתמיר גם תחזור לגישתו של בן-גוריון, שראה בתנ"ך את אבן הפינה של תוכנית הלימודים בבתי הספר, כדי לעורר את אהבת הארץ ולקדם אותה כליבת הציונות היהודית החילונית. עליה ללמוד גם את כתביו של קודמה בשנות ה-60', שר החינוך בן-ציון דינור, שיזם את תוכנית הלימודים להעמקת הזהות היהודית בבתי הספר החילוניים. ומעל לכל, עליה להכשיר בדחיפות מורים שיוכלו להעביר ערכים אלה.

מלחמת לבנון השנייה המחישה, שבניגוד ל'אליטות', רובם המכריע של הישראלים נשארו מחויבים לאומה בכל נפשם ובכל מאודם, ושהם מוכנים להקריב כל מה שיידרש מהם כדי להבטיח את עתידנו כמדינה יהודית. אולם אם לא נצליח להעניק השראה לדורות הבאים של ישראלים שאינם שומרי מצוות – וזאת באמצעות אידיאלים לאומיים חיוביים, ולהטמיע בהם את אהבת המורשת היהודית, השחתת ערכינו הלאומיים המוגבלת כיום למגזרים ידועים, תהיה תופעה נפוצה יותר.

לפני עשר שנים לא היה עולה על הדעת שמי שמתמודד על הנהגת עם ישראל, יכריז: "עייפנו ממלחמות, עייפנו להיות יהירים, עייפנו לנצח, ועייפנו מלהביס את אויבינו". אמירה זו של אהוד אולמרט, שתרדוף אותו כל חייו, ממצה את עומק חדירתה של האידיאולוגיה הפוסט-ציונית. אם לא נצליח להפוך את מגמה זו, ניאלץ לחוות משברים לאומיים נוספים, אולי אפילו חמורים יותר מזה שעברנו בשבועות האחרונים.

איזי ליבלר הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann