מיק דיויס, דרום אפריקאי במוצאו ומנכ"ל "אקסטרטה" חברת הכרייה רבת ההשפעה, הוא יו"ר המגבית המאוחדת לישראל בבריטניה (UJIA). ארגון זה הינו הגוף העיקרי לגיוס כספים למען ישראל של הקהילה היהודית בבריטניה. כמו כן, דיויס עומד בראש גוף המכונה "המועצה למנהיגות יהודית" (JLC) - המורכב ברובו מיהודים בריטיים בעלי אמצעים ואנשיהם אשר מתוקף נדבנותם משפיעים על רבדים רבים של חיי הקהילה באופן משמעותי. הכח בו הם מחזיקים הודות לעושרם הקולקטיבי מאפשר להם לפעול בלא שיהיו חייבים דין וחשבון לאף אחד ומעטים מעזים להתנגד למדיניות אותה הם מקדמים. היהדות הבריטית התברכה בעבר בפילנתרופים עשירים שרבים מהם גם התברכו בתבונה. למרות עושרו ונגישותו למנהיגים החשובים ביותר בעולם, סר משה מונטיפיורי היה מסור ונאמן לבני עמו ולא הפגין גאותנות ויהירות אלא כבוד ואהבה. בניגוד גמור למונטיפיורי, מיק דיויס, הידוע בכינויו "ביג מיק", מפגין מאפיינים שניתן לייחסם ל"נובורישים", דוגמת כמה מהאוליגרכים היהודים-רוסים. כמעט ואין התנגדות להשקפותיו והוא דוחה בשאט נפש את התפיסה לפיה העובדה שהוא מחזיק בתפקיד מרכזי בקהילה מונעת ממנו בצורה כלשהי לבטא בפומבי דעות שבדרך כלל לא היו תואמות תפקיד שכזה.

התנתקותה של יהדות בריטניה מהציונות

Print This Post

שמאל לימין: ורה ויצמן, חיים ויצמן, הרברט סמואל, לויד ג'ורג', אתל סנודן ופיליפ סנודן (בסוף שנות ה-30)

The de-Zionization of Anglo Jewry

מיק דיויס, דרום אפריקאי במוצאו ומנכ"ל "אקסטרטה" חברת הכרייה רבת ההשפעה, הוא יו"ר המגבית המאוחדת לישראל בבריטניה (UJIA). ארגון זה הינו הגוף העיקרי לגיוס כספים למען ישראל של הקהילה היהודית בבריטניה. כמו כן, דיויס עומד בראש גוף המכונה "המועצה למנהיגות יהודית" (JLC) – המורכב ברובו מיהודים בריטיים בעלי אמצעים ואנשיהם אשר מתוקף נדבנותם משפיעים על רבדים רבים של חיי הקהילה באופן משמעותי. הכח בו הם מחזיקים הודות לעושרם הקולקטיבי מאפשר להם לפעול בלא שיהיו חייבים דין וחשבון לאף אחד ומעטים מעזים להתנגד למדיניות אותה הם מקדמים.

היהדות הבריטית התברכה בעבר בפילנתרופים עשירים שרבים מהם גם התברכו בתבונה. למרות עושרו ונגישותו למנהיגים החשובים ביותר בעולם, סר משה מונטיפיורי היה מסור ונאמן לבני עמו ולא הפגין גאותנות ויהירות אלא כבוד ואהבה.

בניגוד גמור למונטיפיורי, מיק דיויס, הידוע בכינויו "ביג מיק", מפגין מאפיינים שניתן לייחסם ל"נובורישים", דוגמת כמה מהאוליגרכים היהודים-רוסים. כמעט ואין התנגדות להשקפותיו והוא דוחה בשאט נפש את התפיסה לפיה העובדה שהוא מחזיק בתפקיד מרכזי בקהילה מונעת ממנו בצורה כלשהי לבטא בפומבי דעות שבדרך כלל לא היו תואמות תפקיד שכזה.

מיותר לציין שדיויס רשאי לומר כל שעולה על רוחו. אך הדברים שהוא אמר אינם לב העניין. יהודים רבים משמיעים ביקורת כלפי ממשלות ישראל. אך העובדה שאדם המחזיק בתפקיד ציבורי בכיר בקהילה יהודית חשובה בתפוצות תוקף בגסות מנהיגים ישראלים ומתייחס לצרכיה הביטחוניים של ישראל במסגרת תדמיתו בחוגים לא-יהודיים, היא מוזרה ובלתי מוסרית לחלוטין.

בעודו מכהן כיו"ר המגבית המאוחדת, במדינה בה אנטישמיות ושנאה כלפי ישראל הגיעו לשיאים של כל הזמנים, דיויס מסית במצח נחושה את חבריו היהודים למתוח ביקורת על ישראל.

מביתו בלונדון היתה לדיויס החוצפה לתקוף את ראש ממשלת ישראל על כך ש"אין לו האומץ לנקוט בצעדים הנחוצים" לקדם את תהליך השלום. הוא אמר כי "איני מבין את העדר האסטרטגיה הישראלית". הוא השתמש במינוח של אויבינו וחזה שתהיה "מדינת אפרטהייד" אילולא תצליח ישראל להביא להקמתן של שתי מדינות לשני עמים. בכך וללא בושה הוא האשים את ישראל ולא את הפלסטינים במכשולים לשלום.

יהירותו הגמורה באה לידי ביטוי באופן הברור ביותר בהתבטאותו השערורייתית ביותר: "אני חושב שממשלת ישראל צריכה להכיר בכך שמעשיה משפיעים עלי באופן ישיר כיהודי שחי בלונדון, אנגליה. כאשר הם עושים דברים טובים, זה טוב לי. כאשר הם עושים דברים רעים, זה רע לי. ההשפעה עלי משמעותית באותה המידה כפי שהיא ליהודים החיים בישראל… אני רוצה שהם יכירו בכך."

מלבד הרמיזה כי ישראל אחראית לאנטישמיות שיהודי בריטניה חווים כעת, דיויס למעשה מזהיר את ישראל כי כאשר היא דנה בענייני ביטחון אשר להם השלכות קיומיות ממש על אזרחיה, עליה לוודא כי אינה יוצרת בעיות בקרב החוגים החברתיים הלא-יהודיים שלו. באופן כה קליל, מאחוזתו הלונדונית הוא מזלזל בפגיעה ובסבל שגורמים מחבלים מתאבדים, רקטות שנורות לעבר ילדינו והאיום ההשמדה הגרעינית. כל זאת מפני שחבריו הלא יהודים עלולים להתלונן על התנהגותם של חבריו "הישראלים המחורבנים".

ג'ונתן הופמן, סגן הנשיא של הפדרציה הציונית הבריטית, מבין המנהיגים היהודים הבריטיים היחידים שהיה להם האומץ למתוח ביקורת על דיויס, הביע תדהמה שיו"ר המגבית המאוחדת מרשה לעצמו להתבטא כך. הוא אמר כי "ככל הידוע לנו המפסטד לא נמצאת בטווח הטילים של החמאס או של האיראנים, ותושבי השכונה לא מוכרחים לשלוח את ילדיהם לשירות של שלוש שנים בצה"ל".

העובדה שבשנים האחרונות דיויס לא נשמע מתבטא נגד המדיניות המבישה של ממשלת בריטניה כלפי ישראל מספרת לנו דבר מה על האיש. אין זה מקרה שמיד לאחר שבריטניה נמנעה בהצבעה באו"ם על דו"ח גולדסטון, הוביל דיויס קבלת פנים של המועצה למנהיגות יהודית בה הנואם המרכזי היה שר החוץ לשעבר דיוויד מיליבנד. באירוע זה, דיויס ה"ישיר" חש כי הוא לא חופשי להשמיע דברים ולא התלונן או ביטא, אף לא במילה אחת, את האכזבה מהתנהגותה הבוגדנית של ממשלת בריטניה בעניין זה.

יש להודות כי התבטאותו האחרונה של דיויס אינה משכנעת ואינה בעלת תוכן אינטלקטואלי מאתגר. אך העובדה שהיא מגיעה מפי "מנהיג" יהודי באווירה האנטישמית הקיימת בבריטניה, מדינה בה ישנו שיא של נסיונות חרם ודה-לגיטימציה נגד ישראל, לבטח מייצגת רמה חסרת תקדים של וולגריות. זאת בתקופה בה ישראל נמצאת תחת מצור ונלחמת על קיומה

בכל קהילה יהודית אחרת בתפוצות שיש לה כבוד עצמי דיויס היה נדרש להגיש את התפטרותו מיד לאחר השמעת הערות כה שערורייתיות.

לא כך בלונדון שטופת השמש.
במקום לגנותו, הממסד היהודי הבריטי התרפס. רבים אף שמחו על כך שאחד מדובריהם המובילים הרחיק עצמו מ"הממשלה הבעייתית" שנבחרה על ידי הציבור הישראלי בבחירות דמוקרטיות.

מלבד סמואל חייק, יו"ר קק"ל בריטניה, אף אחד מחברי המועצה למנהיגות יהודית לא מתח ביקורת על דיויס.

נשיאת ועד שליחי הקהילות של יהודי בריטניה, ויויאן ויינמן, אמרה כי "מיק דיויס רשאי להשמיע את הערותיו – ישנה קשת רחבה של דעות בעניין זה באנגליה ובישראל."

סיימון הוכהאוזר, נשיא הארגון היהודי הבריטי האותודוכסי "יונייטד סינגוג" ושותף בחבר הנאמנים של המועצה למנהיגות יהודית, עלול לחוש בעתיד בושה על כך שאמר כי "אין בהערות המצוטטות דבר שלא הייתי מסכים עמו".

בריאן קרנר, לשעבר יו"ר המגבית המאוחדת לישראל, אמר כי הוא "בסך הכל תומך" בהשקפות שהציג דיויס אך יש לו ספק אם השמעתן בפומבי הולמת כיוון שהן "רק מאומצות על ידי אויבינו, מעוותות ולבסוף משתמשים בהן נגדנו".

הארווי רוז, יו"ר הפדרציה הציונית, הסכים גם הוא עם "רבים" מהדברים שאמר דיויס וציין כי "האופן בו נתפסת ישראל בבריטניה משפיע באופן ישיר על מידת הנוחות והנחת שלנו באנגליה".

הארגונים שאינם אורתודוקסיים, שחלקם היו אנטי-ציוניים מאז ומעולם, הריעו לדיויס כ"מנהיג מצויין ומנהיג ציוני אמיתי."

למנהיגי יהדות בריטניה ישנה מסורת ארוכה של טמינת הראש בחול, הימנעות מעימותים ונחישות שלא "לטלטל את הסירה" בשום מצב. אחד ממנהיגיהם אף כתב ב"ג'רוזלם פוסט" בהתרברבות על כך שייסד גישה חדשה להסברה פרו ישראלית המבוססת על "לחישות" ולא על "צעקות".

כיום, בכך שלא היה להם האומץ לגנות את דבריו הגסים של אחד מ"מנהיגיהם" הבכירים נגד ישראל, הממסד היהודי "הרועד מפחד" בבריטניה ירד לרמה הנמוכה ביותר מבין כל קהילות התפוצות המשמעותיות.

כאשר נזכרים בגאווה בתרומתה של יהדות בריטניה להתפתחות הציונות ובתפקידים ששיחקו בה מנהיגים בעלי שיעור קומה כמו חיים וייצמן, נותרים בתחושת עצבות עמוקה. חלוצי הציונות היהודים הבריטיים היו מתהפכים בקברם לו היו מודעים להתנהגותם של אלו שלהם החוצפה לראות בעצמם מנהיגי הקהילה.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann