הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית מתכנסים השבוע בירושלים. בתקופה האחרונה מעבירה התקשורת מסר לפיו רבים מיהודי התפוצות, ובעיקר צעירים, מתרחקים בדעותיהם מן המדינה היהודית. כמו כן, לעיתים נרמז כי יותר יהודים עסוקים בתקיפת מדינת ישראל מאשר בהגנתה. אין ספק כי זוהי הגזמה פראית. על אף השפעתם של הפוסט-מודרניזם ושל הסביבה האנטי-ישראלית העוינת, המציאות היא כי רוב רובם של הפעילים, כולל הצעירים שבהם, נותרים נאמנים למדינה היהודית אשר מהווה את הרכיב המרכזי בזהותם היהודית.

התמוטטות ההנהגה הציונית

Print This Post

מנהיגים ציונים צעירים

The collapse of Zionist leadership

הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית מתכנסים השבוע בירושלים.

בתקופה האחרונה מעבירה התקשורת מסר לפיו רבים מיהודי התפוצות, ובעיקר צעירים, מתרחקים בדעותיהם מן המדינה היהודית. כמו כן, לעיתים נרמז כי יותר יהודים עסוקים בתקיפת מדינת ישראל מאשר בהגנתה.

אין ספק כי זוהי הגזמה פראית. על אף השפעתם של הפוסט-מודרניזם ושל הסביבה האנטי-ישראלית העוינת, המציאות היא כי רוב רובם של הפעילים, כולל הצעירים שבהם, נותרים נאמנים למדינה היהודית אשר מהווה את הרכיב המרכזי בזהותם היהודית.

ואולם, נכון הדבר כי המנהיגים היהודים המבוססים בקהילות רבות מפגינים נטייה להמעיט בערכה של ההסברה הפרו-ישראלית ומעדיפים לאמץ פרופיל נמוך.

כמו כן, נטייתה של התקשורת הליבראלית להבלטת יהודים המבצעים דמוניזציה למדינה היהודית ולהפיכתם לגיבורים העניקה לאותם יהודים את האומץ לדרוש, ברוב חוצפתם, הכרה כחברים לגיטימיים במיינסטרים של הקהילה היהודית.

למרבה הצער, תגובתם של מנהיגי קהילות מבולבלים רבים היא קשקוש על החשיבות שבהרחבת ה-'אוהל היהודי' כך שיכלול ארגונים כמו J Street, אשר מציגים עצמם באופן שקרי כ-'פרו-ישראליים ופרו-שלום' בעודם מנהלים שדולה חסרת בושה בקרב ממשלות זרות להפעלת לחץ על ישראל. הם לא מעריכים נכונה את חוסר ההיגיון שבצירוף קבוצות אשר מטרתם העיקרית היא חתירה תחת מדינת ישראל לשורותיהם.

בזירה הכאוטית הזו, אנו חוזים כעת בתופעה המגוחכת לפיה 'רבנים' טוענים כי הם מקדמים תכניות של "'תיקון עולם" על ידי תמיכה פעילה ושיתוף פעולה עם אויבים מושבעים של העם היהודי; ויכוחים מתקיימים בתוך הפדרציות באשר לשאלת מימון ארגונים המקדמים מחזות וסרטים אנטי-ישראליים בעזרת תרומות מארגוני צדקה יהודיים; הפדרציה בניו-יורק העניקה מיליון דולרים של כספי צדקה לארגון האנטי-ישראלי הקנאי הממומן על ידי ג'ורג' סורוס- 'קרן יהודית לצדק' (Jewish Funds for Justice); מנהלי 'בתי הלל' מסוימים בקמפוסים מתייחסים לקונפליקט הישראלי-פלסטיני כוויכוח בין קבוצות שוות ערך מבחינה מוסרית, ואפילו מעדיפים לעיתים את הפלסטינים; סטודנטים פעילים בבריטניה, קנדה ובארצות הברית נקראים על ידי גופי הממסד היהודי לאמץ פרופיל נמוך ולהימנע מעימותים בהפגנות אנטי-ישראליות.

חוסר השפיות הגיע לשיא לאחרונה כאשר "החלטה קשה ביותר" התקבלה לאחר עימות סוער ב-'הלל' באוניברסיטת ברנדייס, אשר נאלץ להחליט האם לנשל מה-'אוהל הגדול' את 'הקולות היהודיים לשלום', ארגון אשר קורא ללא בושה לחרם, נישול וסנקציות כלפי ישראל. הבעיה נפתרה על ידי אימוץ המלצתו של מרטין ראפל, סגן נשיא המועצה היהודית לנושאים ציבוריים, אשר קבע כי תמיכה בחרם על מוצרים המיוצרים בגדה המערבית היא פעילות יהודית לגיטימית (!). ואולם, כיוון ש'הקולות היהודיים לשלום' התנגדו גם לקיומה של מדינה יהודית עצמאית, הוא החליט כי הם "חצו קו אדום" וההחלטה התקבלה להשאיר אותם בחוץ.

לא קיים הסבר הגיוני לכך שארגונים אשר מרבית תורמיהם הם ציונים מסכימים לקבל שימוש לרעה שכזה בכספי תרומותיהם.

נראה כי הבעיה מוסברת בעיקר על ידי הנהגה בלתי ראויה.

בימיה המוקדמים של המדינה, ממשלות עבודה ציוניות השקיעו משאבים מרובים בהזנת קשרים חזקים עם מנהיגי התפוצות היהודיות. בעלי שאיפות להנהגת קהילות יהודיות לא יכלו להעלות על דעתם את האפשרות למתוח ביקורת על מדיניות אשר עלולה להשפיע השפעה של חיים ומוות על הישראלים.

ואולם, מנהיגי הממשלות האחרונות, כולל ראשי ממשלות ישראליים, הזניחו את ההנהגה היהודית בתפוצות והעדיפו במקומה להתרפס בפני יהודים בעלי הון, מהם ביקשו לזכות בתמיכה לשאיפותיהם הפוליטיות והאישיות.

באופן היסטורי, הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית היו הגופים העיקריים האחראיים על קידום המטרות הציוניות בקרב הקהילות היהודיות בתפוצות. למעשה, תכניתם לכיבוש הקהילות– ה"כיבוש הציוני של הקהילות בתפוצות"- הצליחה במידה כה רבה עד שתמיכה במדינה היהודית על ידי "ציונים" הפכה לחלק בלתי נפרד מן ההנהגה הקהילתית. ואולם, פעילות זו נשחקה במהלך שנות ה-80, כאשר הסוכנות היהודית הפכה ברובה לגוף בירוקרטי מנופח העסוק בעיקר בפעילויות אשר בדרך כלל היו מתנהלות על ידי גופים אחרים של המדינה.

אין עוררין על כך שהסוכנות היהודית עודנה מקיימת פרויקטים חינוכיים ציוניים חשובים כמו 'תגלית' ו-'מסע'. אך מעבר לפרויקטים הללו, היא נכשלה כישלון מחפיר באחת מחובותיה החשובות ביותר- קידום מרכזיותה של ישראל בחיי הקהילות היהודיות ברחבי העולם.

על אף הציפיות הגדולות ממנו, נתן שרנסקי- גיבור העם היהודי וסמלה של הציונות המתחדשת- התברר כאכזבה גדולה. הוא נתפס כנכנע בפני דרישותיהם של חברי וועד עשירים, בעיקר אמריקאים, הנחושים לדלל את הפרויקטים הציוניים המרכזיים ולהפוך את הסוכנות היהודית להעתק מדויק של גופי גיוס התרומות האמריקאים היהודיים.

ציונים רבים היו מאוכזבים ביותר מהחלטתו של שרנסקי להחלפת היעד המרכזי של עלייה (אשר כבר הופעל בהצלחה על ידי ארגון 'נפש בנפש') ולהתרכז כמעט באופן מוחלט ביעד המעורפל של "קידום הזהות היהודית", יעד אשר אין ספק כי אינו סותר את העלייה וזוכה לתמיכה רחבה. באופן אירוני, שינוי דגש זה התקיים דווקא כאשר מדינות המערב החלו להתגלות כמקור פוטנציאלי עיקרי לעלייה מוגברת.

הפדרציה הציונית העולמית, אשר סבלה מקיצוץ דרסטי במימון וכעת מופרדת לחלוטין מהסוכנות היהודית, נחשבת באופן מוצדק כגוף אימפוטנטי לחלוטין בעל אפס השפעה על העולם היהודי. היא ממשיכה להתכנס במפגשים גלובליים ובקונגרסים אשר אף אחד לא מתעניין בקיומם. מלבד הפדרציות באוסטרליה, בריטניה ודרום אפריקה- אשר מתקיימות עם תמיכה מזערית של ארגון הגג- גופיה בתפוצות התפוררו כמעט לחלוטין.

אנו זקוקים כיום לגוף יהודי גלובאלי פרו-ישראלי אשר יצמח מסוכנות יהודית שתעבור רפורמה. אך גוף זה אינו יכול להתבסס על כוח האדם הנוכחי, אשר הושפע כבר על ידי כישלונות ועל ידי תורמים עשירים. על הגוף הזה להיות מורכב מחתך רחב של יהודי התפוצות וישראלים פעילים המתעסקים בחיי הקהילה ומייצגים את כל קצוות המפה הפוליטית והזרמים ביהדות, כאשר תנאי הסף היחידי הוא מחויבות למרכזיותה של מדינת ישראל בחיי העם היהודי.

יעדה העיקרי של הסוכנות היהודית שלאחר הרפורמה צריך להיות בנייה מחדש של הנהגה פרו-ישראלית גאה בקרב הקהילות היהודיות בתפוצות, כולל הפדרציות האמריקאיות, 'הלל' והגופים הרבניים. עליה לשאוף להבטיח כי רק אלו המוכנים לתמוך באופן ציבורי בזכותה של ישראל להגן על עצמה יוכלו להיבחר לתפקידים בהנהגת הקהילות.

גוף פעיל שכזה חייב להשמיע את קולו כאשר מנהיגי קהילות ממסדיים נותרים דוממים אל מול פעילות אנטי-ישראלית. כמו כן, חשוב כי הוא יקדם את החינוך הציוני ויבטיח כי כל תיכון יהודי יקדיש לפחות כמה שעות בשבוע לחינוך התלמידים לגבי ישראל המודרנית, כך שכאשר יגיעו לקמפוסים יהיה להם מידע מספק על מנת לענות למתקפות האנטי-ישראליות.

בזמנים הקשים ביותר העומדים כעת בפני העם היהודי, על היוזמות לקידום שינויים שכאלה לתפוס את מקומן בראש סדר העדיפויות. בייצוגו את הרוב המוחלט של היהודים הנאמנים, גוף המחויב למטרות הללו ישפיע באופן דרמטי על איכות חיי הקהילות היהודיות ויעזור לכינון מחדש של הקשרים בין התפוצות לבין ישראל.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann