Photo: Israeli Police

התמודדות עם טרוריזם ברבארי המונע ע"י דת

Print This Post

Coping with barbaric, religiously inspired terrorism

האימה ששטפה את המדינה כולה לאחר רציחתם הברבארית של יהודים בזמן תפילה בבית כנסת בירושלים עודנה מורגשת היטב.

על אף שכבר נרשמו קודם לכן פעולות טרור מחרידות נוספות שכוונו כנגד אזרחים חפים מפשע, הפעם ברור כי המניעים למעשה היו דתיים. אין ספק שהפעולה הומרצה ע"י ההסתה והשקרים המגונים המופצים שוב ושוב ע"י הפרטנר לכאורה לשלום שלנו, מחמוד עבאס, שהצית תסיסה בקרב מוסלמים כשטען שהישראלים "יזהמו" את הר הבית בזמן שיתפללו שם, ולאחר מכן יפלשו למסגד אל אקצא ויהרסו אותו. התבטאויות שכאלו מזכירות את פרעות הערבים בשנות ה-30 של המאה הקודמת.

עבאס גם שיגר את תנחומיו למשפחת המחבל שנהרג בעת שניסה לרצוח יהודי שבוע קודם לכן, והילל אותו כ"קדוש" ש"עלה השמימה תוך הגנה על זכויותיו של עמנו ועל מקומותיו הקדושים". הוא המשיך בהאשמות שווא לפיהן הישראלים רצחו נהג אוטובוס ערבי בירושלים, וזאת למרות שפתולוג פלסטיני אישר כי היה מדובר בהתאבדות. מעל לכל, ביום שאחרי פגישתו של המלך עבדאללה עם ראש הממשלה נתניהו בירדן שנועדה להקל על המתיחויות, עבאס קרא לבני עמו להשיק "יום זעם" נגד הישראלים.

ההחרפה האחרונה בהסתה מהווה הרחבה נוספת של השנאה נגד יהודים שמושרשת בקרב הערבים, ואשר הואצה לאחר הסכמי אוסלו. יאסר ערפאת, ועבאס אחריו, שטפו למעשה את מוחם של דורות של ערבים – החל מגיל הגן – לשנאה פנאטית של יהודים ולקידושם כ"שאהידים" של אלו המוכנים להקריב את חייהם ולהגיע לגן העדן באמצעות רצח יהודים.

למעשה, הפלסטינים עוצבו לכדי חברה פושעת המאמצת תרבות של מוות שאותה ניתן להשוות רק לנאצים, שלאחר עלייתם לשלטון שטפו את מוחם של הגרמנים לכדי ביצוע פשעים ברבאריים. ואלו, כולל יהודים, המייצרים שקילות מוסרית בין החברה המפלצתית הזו לבין ישראל, וזאת משום שבמדינה היהודית – כמו בכל מדינה – ישנם גם סוטים ועבריינים, מבצעים השוואות מגונות.

כל דרגות החברה הישראלית, מן ההנהגה, עבור בתקשורת ועד לאדם ברחוב, מגיבות כולן בתדהמה, אימה, גועל וגנאי כנגד הסוטים שלנו. ומנגד, ישנו המפגן הפומבי, לא רק בעזה אלא גם ברמאללה, בית לחם ושכם, שהתקיים כאשר הפלסטינים חגגו את הזוועה האחרונה שה-"שאהידים" שלהם המיטו על יהודים שהתפללו בבית כנסת.

ראוי לציין שה-"פרטנר לשלום" שלנו עבאס נתבקש פעמיים ע"י מזכיר המדינה ג'ון קרי (שבהמשך אף הודה לו על כך נמרצות) קודם שגינה את המעשה הנפשע. ואולם, גם כאשר עשה זאת, הייתה לו החוצפה להאשים את ישראל בהסתת המוסלמים כששב והשמיע את השקרים שלו לפיהם ישראל מתקיפה את מסגד אל אקצא. דובר הפת"ח שכפוף לו הדגיש מיד שהוא נאלץ לשחרר את ההצהרה מטעמים "דיפלומטיים".

זאת ועוד, סולטאן אבו אל עינין, יועצו הבכיר וחבר בוועדה המרכזית של הפת"ח, שיבח את אלו שביצעו את הרצח בבית הכנסת, והצהיר "מבורכים יהיו כלי הנשק האיכותיים שלכם, גלגלי מכוניותיכם, גרזניכם וסכיני המטבח שלכם, מכיוון [שנעשה בהם שימוש] לפי רצונו של אללה. אנו חייליו של אללה".

למעשי הרצח האלו, שבוצעו ע"י ערבים ישראליים שעבדו ונפגשו עם ישראלים, ישנה השפעה הרסנית על טיב היחסים בין ישראלים יהודים וערבים. ניתן להבין מדוע יהודים רבים חשים כעת אי נוחות וחשדנות כלפי שכניהם הערבים.

רוב הערבים הישראלים הם שומרי חוק ומבקשים לחיות עמנו בשלום, אך ישנו הכרח להשקיע מאמצים רבים בכדי לשכנע את היהודים לשוב ולבטוח בערבים החיים ועובדים בקרבם. הדבר ידרוש יותר מאשר קריאות לסובלנות מצד הממשלה והתקשורת. חשיבות רבה תהיה לשאלה האם ערבים מתונים ואחראיים יהיו מוכנים להשמיע את קולם, לגנות את המחבלים ולנקוט צעדים אקטיביים לנידוי מעשי של מיעוט הקיצונים שבקרבם – כולל אלו המייצגים אותם בכנסת ואשר מזדהים כיום בפתיחות ומשבחים את מעשי הטרור המחליאים הללו.

החגיגות הפומביות השערורייתיות מצד תושביה הערביים של השכונה המזרח ירושלמית ג'בל מוכבר מהוות דוגמה להתנהגות שאין לסבול אותה יותר. הכפר הזה שימש כבית גידול לעשרות פיגועי טרור כולל הטבח האחרון בבית הכנסת, רציחתם של שמונת תלמידי הישיבה במרכז הרב ב-2008 ורבים נוספים. משפחת הרוצחים הכריזה בפומבי, "אנו גאים במה שהם עשו… הם שאהידים גיבורים". למרבה הפרדוקס, אותו הכפר הפציר בפני בית המשפט להישאר בצד הישראלי של גדר ההפרדה.

עלינו לאמץ צעדים נוקשים אם ברצוננו להימנע ממשבר בין הישראלים היהודים לבין המיעוט הערבי. הצעד הראשון מוכרח להיות חיזוק הביטחון ע"י הממשלה, כולל באזורים ערביים שלא היו תחת פיקוח עד כה. זהו אתגר כביר הדורש צעדי ענישה כנגד אלו העוסקים בפעילויות נגד המדינה או נגד החברה כגון זריקת אבנים, הרס רכוש פרטי והסתה נגד המדינה. יש להרוס את בתיהם של משפחות מחבלים, ויש לשלול את מעמד תושב הקבע של מחבלים מורשעים ומשפחותיהם, דבר שייצר הרתעה משמעותית גם בקרב אלו שמוכנים למות על מנת להרוג יהודים. במידה והקהילה הבינלאומית תגנה זאת כהפרה של זכויות אדם או שארה"ב תשוב ותתלונן שצעדים כאלו "מזיקים לאינטרסים של השלום", עלינו להזכיר להם שאלו חיינו שלנו שעומדים בסכנה ושאל להם להתערב.

מעבר לכך, עלינו לחדול עתה ממפגני הרצון הטוב המבוזבזים שאותם ביצענו במשך השנים במטרה לרצות את הקהילה הבינלאומית. אלו היו בלתי מועילים, והם עזרו רק להסוות את החברה הפושעת ואת תרבות המוות שחולקים הפלסטינים.

ניתן להבין את הרצון להפגין את הסטנדרטים המוסריים הגבוהים שלנו ליפי נפש בחו"ל כאשר אנו מספקים מתקנים רפואיים מעולים לקרובי משפחתם של מנהיגי חמאס הקוראים לחורבננו ומריעים לפעולות ברבאריות. אך בזמן שמנהיגי חמאס ממשיכים להתנהג באופן השערורייתי הזה, עלינו לחדול מאספקת חשמל ושירותים לחמאסטן. על ראש הממשלה להצהיר כי כל עוד השולטים בעזה ימשיכו לקרוא לאנשיהם באופן פומבי לרצוח אותנו, אנו פשוט ננתק כל קשר.

המצב עם הרשות הפלסטינית הוא אחר משום שבשונה מחמאס, אין לה סמכות כוללת באזור שבתחום שיפוטה. עבאס נותר בתפקידו למרות שלא התקיימו בחירות מאז 2006, והוא שותף להפרה של זכויות אדם בקרב בני עמו, לשחיתות הפראית ולהסתה הארסית נגד ישראל. ואולם, הרשות שלו שומרת על הסדר בגדה המערבית, לא רק בכדי לשמר את התדמית ה"מתונה" שלו אצל ארה"ב, אלא בעיקר בכדי למנוע את התהפוכות שיתרחשו במידה ותתפרץ אינתיפאדה בעוצמה מלאה, דבר שיאפשר לחמאס לתפוס את השלטון. על כן, עבאס מכוון את ההסתה שלו לטרור לירושלים, ומייצר היסטריה דתית בנוגע להרס מסגד אל אקצא ע"י הישראלים.

עבאס עודד וחוזק ע"י הידיעה שהנשיא אובמה וממשלו ימשיכו לעמוד לצדו. הביקורות של ארה"ב כלפי ישראל, לפני, במהלך ולאחר המלחמה בעזה, בשילוב ההלבנה החוזרת והקטגורית של עבאס והרשות, סללו את הדרך למצב הנוכחי.

בניגוד למקרים קודמים, קרי גינה באופן חד משמעי את הטבח בבית הכנסת, אך הנשיא אובמה, למרבה הזעזוע, חש צורך להפעיל שקילות מוסרית כאשר הזכיר את המתקפה בהקשר של הפלסטינים ה"חפים מפשע" שנהרגו גם הם.

הגיע הזמן להתעמת באופן פתוח עם הקהילה הבינלאומית, ובמיוחד עם הנשיא אובמה, על כך שפינקו את עבאס ונמנעו מלהפעיל עליו לחץ להביא לסופה של ההסתה הרצחנית הזו.

על הממשלה להשיק קמפיין בשיתוף עם ידידיה של ישראל ברחבי העולם, בו תודגש העבריינות של החברה הפלסטינית ויוסבר מדוע יהיה זה מעשה אובדני בעבורנו להקים מדינת טרור עוינת חדשה תחת התנאים הנוכחיים.

עלינו לעתור לידידינו בקרב האומה האמריקנית והקונגרס, ובמידת הצורך, לקרוא תיגר על השקילות המוסרית של הנשיא ועל הבגידה בבת ברית נאמנה. על הממסד היהודי האמריקני הדומם להשמיע את קולו כעת. עליהם לקחת דוגמה מארגון ציוני אמריקה שגינה את אובמה על כך שקשר בין הגינוי שלו לבין מותם של פלסטינים "חפים מפשע", ומהרב מרווין הייר ממרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס, שקרא לארה"ב ולאיחוד האירופאי להשהות הקצאות כספים לרשות עד שזו תחדל מההסתה לרצח יהודים.

הגיע הזמן שארה"ב והקהילה הבינלאומית יכירו בכך שחמאס וקיצונים ערביים אחרים הם אינם לאומנים, אלא עשויים מקשה אחת עם ארגון המדינה האסלאמית.

אנו נזכה להצלחה רבה יותר בהעברת המסר הזה במידה והפוליטיקאים שלנו יחושו שעליהם לתת דין וחשבון לציבור, שכמהה ברובו בזמנים קשים אלו לממשלת אחדות. אך אבוי, במערכת הפוליטית הבלתי מתפקדת הקיימת שלנו, אין סבירות גבוהה שדבר כזה יקרה.

על כן, עלינו להתכונן לעימות עם יריבינו, וזאת מתוך ידיעה שביכולתנו ובכוונתו להגן על עצמנו. אנו לא ניתן לירושלים להפוך לבלפסט, ולא נאפשר לקהילה הבינלאומית לרצות את הקיצונים באמצעות הקרבתנו כצאן לטבח.

ileibler@netvision.net.il



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann