איזי ליבלר

התוצאה בעזה: ניצחון, קיפאון או תבוסה?

iron-dome

The Gaza Outcome: Victory, Stalemate or Defeat? [1]

נזיפה בממשלה בנוגע להסכם הפסקת האש ורמיזה כי מבצע 'עמוד ענן' היה כישלון- הינן מוטעות. ביקורת שכזו מספקת אמינות לנרטיב המעוות של חמאס בכל הקשור לעימות. תחת התנאים הגיאופוליטיים הקשים הקיימים כיום, היה זה בלתי מציאותי לצפות כי המערכה הזו תסיים את הקונפליקט, וזאת משום שמחיקתו של חמאס הייתה בלתי ניתנת ליישום.

"ניצחון פירוס" היה ניתן להשגה בעזרת מבצע קרקעי ארוך וקשה, אך במקרה זה הייתה ישראל נאלצת לנסוג במהירות רבה, וצה"ל היה סופג קורבנות רבים.

זאת ועוד, מתקפה קרקעית, לא זו בלבד שייתכן והייתה מובילה לעימות צבאי עם משטר האחים המוסלמים המצרי ועם טורקיה, אלא שהיא הייתה מסיתה את תשומת הלב מן העימות הגרעיני האיראני. ייתכן והנזקים ההיקפיים בעזה היו מערערים את דעת הקהל החיובית השלטת, בין השאר את התמיכה החיונית בקרב העם האמריקני.

גיוס כוחות המילואים לא היה בלוף, ואילו היה מספר הקורבנות בעורף מחייב חדירה קרקעית, היה צה"ל ערוך ומוכן למשימה.

המציאות היא כי על אף התסכול שאנו חשים כלפי העובדה שחמאס שימר את כוחו ואנו עלולים לעמוד בפני סבב נוסף של עימותים מוגברים, תוצאת המצבע רחוקה מלהוות קיפאון.

תפקודם של הממשלה ושל צה"ל היו מופתיים, והתגובה הנלהבת מצדם של חיילי המילואים המגויסים שיקפה את המוטיבציה הגבוהה בקרב הישראלים הצעירים.

מערכת 'כיפת ברזל' תפקדה מעבר לכל הציפיות- שיעור הצלחה של כמעט 90%. היא יירטה 421 רקטות, בין השאר טילי פאג'ר 5 משופרים. המערכת סיפקה כיסוי הגנתי לערים המרכזיות, והפחיתה את מספר הקורבנות באופן דרמטי לשישה ישראלים. בהיעדרה של 'כיפת ברזל', תקיפה קרקעית הייתה בלתי נמנעת. כמו כן, היא העבירה מסר רלוונטי לאיראנים ולחיזבאללה בכל הקשור ליכולת העמידה שלנו אל מול מתקפות טילים.

המודיעין של צה"ל היה ללא רבב, ואפשר לחיל האוויר לנהל מתקפות כירורגיות מדויקות כנגד מנהיגי הטרור, אתרי השיגור ומחסני הנשק. חמאס הבין במהרה כי הוא המעיט בערכה של המוכנות הישראלית להשיב אש, וכי הוא הכניס עצמו לבור מעבר ליכולותיו.

למרות איומי הסרק, חמאס החל לחפש נואשות פורמולה להשגת הסכם אש תוך שמירה על כבודו.

בעוד שחמאס ביקש למקסם את מספר הקורבנות האזרחיים בישראל, צה"ל הצליח להמעיט עוד יותר את הנזק ההיקפי לאזרחים. היחס של נאט"ו במקרי המוות האזרחיים אל מול לוחמים במלחמה ביוגוסלביה היה 10:1, באפגניסטן 3:1, בעיראק 4:1, ובתקיפות המל"טים של ארה"ב כנגד הטליבן 10:1. ואולם, היחס של צה"ל בעזה היה כעת פחות מאזרח אחד לכל שני לוחמים- הישג חסר תקדים בעיקר משום שחמאס מיקם בציניות את משגרי הטילים בקרב אזרחים, שאותם ניצל כמגנים אנושיים. עם זאת, הדבר לא הפחית מן האובססיה אחוזת הטירוף של חלק ניכר מן התקשורת המערבית להתרכזות במניית הקורבנות, וזאת מבלי להבחין בין הקורבנות לבין התוקפים.

כבר מתחילתו של המבצע, נתניהו הכריז כי המטרה היא להשיג יציבות וכי פלישה לעזה תיעשה רק במקרה בו תהיה מחויבת להגנה על אזרחי ישראל. ההודעות לציבור והתגובות מטעמו היו רגועות ומדודות, בניגוד חריף להצהרות הבומבסטיות והיהירות שבוטאו במהלכם של עימותים קודמים.

בוודאי שהוקל לנתניהו כאשר הנשיא אובמה והקונגרס תמכו ללא עוררין בזכותה של ישראל להגנה עצמית, וכאשר הם דרשו כי החמאס יחדל לשגר טילים טרם הפסקת פעולותיה של ישראל. בניגוד לגינויים הכמעט-גורפים בעולם במהלך מבצע 'עופרת יצוקה', מרבית מדינות אירופה תמכו בישראל, וזאת למרות הקריאות להפגנת איפוק, "פרופורציונאליות" וכנגד מתקפה קרקעית.

האו"ם ומועצת זכויות האדם שלו המשיכו בשלהם וסירבו לגנות את חמאס על כך שהוא מכוון את טיליו כנגד אזרחים ישראליים- דבר המהווה פשע מלחמה בכל אמת מידה.

חמאס מבקש לעשות ספין על הפסקת האש ולציירו כניצחון. אך תשתית הארגון הושחתה ומערך הטילים שלו לא הצליח לגרום לקורבנות הרבים שאותם ציפה להשיג ושעליהם הסתמך בכדי לערער את המורל הישראלי. לראשונה, הארגון נאלץ לאמץ הסכם להפסקת המתקפות ושיגור הטילים כנגד ישראל, וכן למניעת פעולות שכאלו מטעם ארגוני טרור אחרים.

חמאס חש תסכול גם מן העובדה שעל האף הרטוריקה שהפעילו מצרים, טורקיה והליגה הערבית, הוא לא קיבל מהן דבר מלבד הצהרות תמיכה.

על אף ההצהרות המתלהמות שהשמיע בתחילה כנגד ישראל, נשיא מצרים מוחמד מורסי, פרטנר אידיאולוגי של החמאס, גילה רגישות והבין כי תמיכה שלו בחמאס בזמן מלחמה תוביל להפסקת המימון שלו הוא זוכה מן ארה"ב ומקרן המטבע הבינלאומית, מה שיוביל לקריסה כלכלית בארצו.

תחת לחץ כבד מצד אובמה, מורסי נאלץ לשמש כמגשר במאמץ להשגה ולחתימה על הפסקת האש. הוא גם נאלץ לראשונה להתייחס לישראל בשמה, וזאת על אף שסרב לבקשתו של אובמה לדבר עם נתניהו. למרבה האירוניה, הדבר התרחש בזמן שהתפרצו מהומות ברחבי מצרים בתגובה לשימוש של מורסי בכוח דיקטטורי.

המפסידה העיקרית במערכה הייתה הרשות הפלסטינית, אשר תמכה בחמאס אך הוסתה לשוליים על ידי העולם הערבי. כעת, גם אם יוכיח ראש הרשות מחמוד עבאס כי הוא מוכן או מסוגל לשאת ולתת עם ישראל, אין כל ספק כי בתמיכתן של מצרים וטורקיה, החמאס ישתלט על הרשות.

אין כל סיבה להיות אופוריים באשר ל"הפסקת האש" הנוכחית. החמאס הרצחני, שאמנתו אינה ניתנת להבחנה מן התעמולה הנאצית האנטישמית הבוטה ביותר, משמר את כוחו, ונתמך ע"י המדינות הפונדמנטליסטיות האסלאמיות המקיפות אותנו. הוא ממשיך להכריז בגאווה כי מטרתו הייתה ונותרה מחיקתה של המדינה היהודית והריגתם של יהודים. במהלך העימות, דוברו שיגר מסר לישראלים לפיו "אנו אוהבים את המוות יותר מאשר אתם אוהבים את החיים… אין לכם כאן כלום מלבד מוות- אז היהרגו או עזבו".

אנו חיים במאורת עקרבים ומבינים כי עד אשר יעלו מנהיגים פלסטיניים אשר מוכנים לעשות שלום, אין לנו ברירה אלא להמשיך להיות חזקים ולהרתיע את יריבינו בעזרת כוח צבאי.

הפסקת האש הזו היא זמנית במקרה הטוב, ורוב הישראלים הסתייגו באופן אינסטינקטיבי מתנאיה, ובמיוחד מן הסעיף הביזארי, אפילו סתום, בהודעה המצרית הבלתי-חתומה לעיתונות אשר מינה את מצרים לבוררת במקרה של הפרת ההסכם. האם אנו יכולים לצפות מהנשיא מורסי, חבר בארגון האחים המוסלמים האנטישמי- אשר הקים את חמאס ומתייחס אליו כפרטנר אסטרטגי- לשמש כמתווך ניטרלי בינינו לבין הטרוריסטים? אפילו 'הניו יורק טיימס' הסכים כי ייתכן ואובמה יעצב את התנהגותו של מורסי, אך הוא איננו מסוגל לשנות את האידיאולוגיה שלו. על כן, יש לנו סיבות לחשש כי הלגיטימציה שלה זכה מורסי, וכן הברית המתפתחת בינו לבין ארה"ב, עלולות לחזור אלינו כבומרנג.

עם זאת, טרם נגנה את הממשלה על "ההתקפלות" שלה, עלינו לקחת בחשבון את הסביבה המורכבת במיוחד בה נתניהו וליברמן פעלו. עלינו להכיר בהיבטים החיוביים של "עמוד ענן", אשר במסגרתם התשתיות החיוניות של חמאס- כוח אדם כמו גם תחמושת- הושמדו באופן שיטתי; מערכת יחסינו עם ארה"ב התחזקה; וקורבנותיה הרבים של המתקפה הקרקעית נמנעו, וזאת במתקפה אשר הייתה משיגה במקרה הטוב הרתעה נוספת.

רק הזמן יגיד אם הרתענו את חמאס באופן שנוכל לצפות לשקט בגבול הזה במשך מספר שנים, כפי ששורר כיום עם חיזבאללה. בינתיים, העולם סיפק לנו אור ירוק בפועל לפעולה צבאית נוספת במידה וחמאס יחדש את מתקפותיו.

עלינו למנוע התחזקות צבאית מחודשת בכך שנדחק בארה"ב לדרוש כי המצרים יחסמו מחמאס את האפשרות לייבוא טילים וכלי נשק קטלניים יותר, וזאת דרך מנהרות או מתוך סיני.

רק באמצעות הפעלת הרתעה אמתית ישנו סיכוי כלשהו כי נפיק יתרונות מן ההסדר הנוכחי. אל לנו להמשיך ולהגיב באופן פסיבי לטילים "מעטים" אשר "אינם גורמים נזק". עלינו להכריז כי כל טיל וטיל ייענה בתגובה מידית ונוקשה, כמו גם להפסקה זמנית של אספקת החשמל ושירותים נוספים לרצועת עזה.

אני מאמין כי במידה והפסקת האש תחזיק מעמד, ההיסטוריה תתייחס בחיוב לאסטרטגיה של נתניהו, שאותה סיכם במילים "הפעלנו עצמה צבאית, תוך שיקול דעת מדיני". אך אסור לנו להיות תחת אשליות כלשהן. העימות רחוק מסיומו, ויש להסית כעת את תשומת הלב חזרה לאיראן. בהקשר הזה, יש לקוות כי תוצאות מבצע 'עמוד ענן' יובילו לברית מחודשת ולשיתוף פעולה קרוב יותר עם ארה"ב ואירופה.

ileibler@netvision.net.il