התווכחו על מדיניות ואל תשמיצו יריבים

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Debate policies, not personalities

עכשיו ברור לנו שהניהיליזם המקיף את ממשלתנו בשנים האחרונות, מתייחס לאהוד אולמרט, ראש-הממשלה שלנו, כי "ראש-הממשלה אינו זקוק לסדר יום". מפני שרק מעטים בינינו מטפחים האשליה שהפרישה של אולמרט מבשרת בן-לילה עידן חדש של יציבות ומנהיגות טובה. אף-על-פי-כן, הגיע הזמן שאנו נדרוש מהפוליטיקאים העוסקים במערכות מנהיגות נוכחיות להפסיק להעליב ולהשמיץ זה את זה, ושיתמקדו במדיניות שתעניק לנו הזדמנות אמיתית להתווכח על בעיות ביטחוניות וחברתיות חיוניות.

עד היום, הפוליטיקה נשארה ברמה הנמוכה ביותר שהייתה מעולם. אמנם נכון, שלפחות בטווח הקצר, המשפטים וכתבי האישום הצפויים של פוליטיקאים רבים כל כך ירתיעו את המנהיגים החדשים מלעסוק בעיסוקים מפוקפקים. אבל אפילו עכשיו, ציפי לבני, אחת המתמודדות הבכירות למשרת ראשות-הממשלה, שהנכס העיקרי שלה בבחירות הוא שמעולם לא הואשמה בעיסוק בשיטות מפוקפקות, נראית נינוחה למדי מבחינה פוליטית עם צחי הנגבי. עד היום הזה, השר לשעבר אינו יכול להעריך את העוול שזכה בהן בבחירות המקדימות של הליכוד, על-ידי הספק תכליתי ביותר של "ג'ובים בשביל החבר'ה".

כיום, יותר מאשר אי-פעם בעבר, ישנה מודעות ציבורית גדלה והולכת כדי לתקן את שיטת הבחירות שלנו. אבל אבוי, גם אם יהיו עכשיו בחירות, יש סבירות נמוכה מאוד שהרפורמות היסודיות הנדרשות כדי להבטיח לציבור לתגמל ולהעניש פוליטיקאים לפי ביצועיהם, ימומשו בעתיד הקרוב. המפלגות החד-מפלגתיות שיושפעו על-ידי רפורמות כאלה, ובייחוד החרדים, מחוזרים על-ידי המועמדים לראשות-הממשלה, וגם היום הם יתפסו עמדות מפתח בהקמת ממשלות עתידיות.

הצורה שבה מתנהלות הבחירות המקדימות ב"קדימה", ממחישות כל מה שרקוב בפוליטיקה הישראלית. היא חוזרת ומבטיחה את העובדה שאיש אינו מסוגל להגדיר מה מפלגה מסוימת מייצגת, מפני שרוב חברי הכנסת של "קדימה" הם פוליטיקאים שערקו ממפלגות אחרות, לא בגלל מניעים אידיאולוגיים, אבל רק כדי לקדם את השאיפות האישיות שלהם. "קדימה" היא מפלגה "וירטואלית", המבוססת בעיקר על המדיניות ההרסנית של ההתנתקות החד-צדדית (גוש קטיף), שהמנהיגים שלה מעדיפים לשכוח. ויכוחים פוליטיים אמיתיים נערכים רק לעתים נדירות. במקום זאת, אנחנו נתונים לסכסוכים אישיים מתמידים, וניסיונות של מועמדים לקטול את אופיים של יריביהם. במקרים הנדירים שהמדיניות מתערבת, היא באה לידי ביטוי בצורה קיצונית פרימיטיבית, ולעתים קרובות בצורה מזיקה, כאשר שאול מופז הטיף וקרא למלחמה כוללת על איראן, כדי לקדם את מעלותיו כמי שנוקט קו קשוח.

ציפי לבני, המועמדת הראשית להנהגת "קדימה", מבטיחה לנו שהיא תהיה ראש-ממשלה אידיאלית. מעבר להטפה ש"קדימה" היא מפלגה מתונה מרכזית, המתיימרת לשקף את הרוב המוחלט של הישראלים, היא עדיין נמנעת לספק לאומה דוח על מה שניהלה מעבר לדלתיים סגורות עם הפלשתינאים. היא גם לא מוכנה להבהיר לחברי מפלגתה מה היא מציעה לוותר לפלשתינאים ב"הסכם מדף". לבני גם אינה מוכנה להסביר כיצד היא מתכוננת לטפל באיומי החמאס והחיזבאללה. למעשה, כל הסימנים מעידים שאין לה שום תכנית אסטרטגית ארוכת טווח, והיא רק תמשיך להגיב על המצבים כשהם יתרחשו, כפי שהיה נהוג עד עכשיו.

אהוד ברק, מנהיג מפלגת "העבודה", שהעמדות הפוליטיות שלו צנחו בשבועות האחרונים, עד שהן שחררו מגוון רחב של מדיניות ביטחונית סותרת, הנעה בין מדיניות יומיומית לבין עמדות יוניות ונציות, המבטיחות שאיש אינו יודע מה הוא חושב, ומעניקות לו את האפשרות לזגזג לפי התפיסה שלו לגבי משאלי דעת הקהל. הנושא הקבוע היחיד שלו היה השמצות אישיות של יריביו הפוליטיים.

במובן זה, האופוזיציה כשלה עד עתה להשפיע בצורה ניכרת על הוויכוחים הפוליטיים. בנימין נתניהו, שמודע לכך שהוא ניצב בפני תקשורת עוינת ומוטה לרעתו בצורה מכרעת, מוכן ללא ספק לעמוד בפני קריאה היסטרית של מערכת "כל אחד, רק לא ביבי". כנראה שהיועצים שלו שכנעו אותו לשמור על פרופיל נמוך, ולמנוע מהעיתונות כל סיבה להשמיץ אותו. אבל הגיע הזמן שהוא יופיע בציבור ויפרט את המסכת המדינית שלו, ולהסביר את המסגרת של ויכוח לאומי אמיתי על מדיניות.

בניגוד לאלה שהוא ששואפים להיות ראשי-ממשלה, לנתניהו יש השקפה אסטרטגית לכידה לגבי האיום הנשקף מהרשות הפלשתינאית, מעזה, מלבנון, מסוריה ומאיראן. אם הוא יתאר את המדיניות שלו, ובה בעת ימנע את המאמצים של יריביו לגרור אותו לתחרות השמצות אישיות, הוא יוכל להבטיח שזו הפעם הראשונה מזה 20 שנה יהיו לו בחירות שבה ייבחנו סוגיות הליבה של האומה.

נתניהו גם אינו צריך להגביל את עצמו לסוגיות ביטחוניות, שהן כמובן העיסוק העיקרי של האומה. הוא צריך להציג בצורה תוקפנית את המצע שלו בתחומים אחרים, כגון כלכלה שברירית, חינוך, מים ותחומי תשתיות ארוכות טווח, שפשוט הוזנחו על-ידי פוליטיקאים שעסקו רק בבעיות השוטפות.

אם נתניהו יצליח לעורר חיים בוויכוח הפוליטי הראשון במעלה בנוגע להסכמי אוסלו, תהיה לו תרומה חשובה לרווחתה של האומה, ואולי גם להתקדם לראשות-הממשלה.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann