התובע, השופט והתליין

Print This Post

גירסת מאמר זה באנגלית: Big fish, not big headlines

אם מזוז מתכוון ברצינות לשנס מותניים ולהעמיד לדין את כל מי שהעשיר את עצמו על חשבון הציבור, עליו להפסיק להעמיד פנים. במקום להתרכז בדגי רקק, הוא צריך להציב לעצמו בשיטתיות מטרות בדרגים הבכירים של הממסד, שחצו קווים אדומים כאשר קידמו את האינטרסים האישיים שלהם שלא כדין.

אפשר לשאוב סיפוק מהעובדה שבתי המשפט החלו להטיל לאחרונה עונשים כבדים, אבל נראה כי גם הם מתמקדים בעיקר בעבריינים הקטנים ולא בלווייתנים.
קחו את נעמי בלומנטל, למשל. היא שכרה שלא כדין חדרי מלון בשביל כמה מתומכיה הפוטנציאליים, והחמירה את העניין כשניסתה לטייח את המעשה. אבל גזר דין של שמונה חודשי מאסר בפועל – על אישה בעלת עבר ללא רבב, שמאחוריה שירות ציבורי ממושך, בגלל עברות פעוטות כאלה – הוא לא רק בלתי צודק ואכזרי, הוא גם מוזר. האם היתה נידונה למאסר בעברת שוחד, אילו אירחה את התומכים הפוטנציאליים שלה לארוחה כיד המלך במסעדה אלגנטית, ולא היתה מממנת להם חדרי מלון ללילה אחד? לפי אמת מידה זו, אם נעמי בלומנטל תלך לכלא בגלל עברה כזאת, יהיו שרים וחברי כנסת רבים שיגיע להם מאסר עולם.

על מנת להבהיר עוד יותר את חוסר העקביות, צריך רק להסתכל על צחי הנגבי, השר צחי הנגבי, שהיתה לו החוצפה להתפאר בגלוי כי זכה במקום הראשון בבחירות המוקדמות ב"ליכוד" (כשעוד היה ב"ליכוד"), מפני שהצליח להשיג לתומכיו ג'ובים טובים. הנגבי הוא עכשיו מועמד לתפקיד שר בממשלת אולמרט העתידית. האם קיימת אפשרות קלושה כלשהי שאדם זה, שהעוולות הציבוריות שעשה, לכאורה, מגמדות את ה"לילה חינם" של בלומנטל עד כדי חוסר משמעות, יועמד לדין על ידי מזוז, ויקבל עונש מאסר כבד? לא סביר.

וכמה זמן לקח להעמיד לדין את עמרי שרון. וכשכבר סוף-סוף הועמד לדין, מפני שרקם קשר של תרמית הכרוך במיליוני דולרים של תרומות פוליטיות – מהלך בלתי חוקי שהשפיע על האומה כולה – הוא ספג עונש דומה לעונשה של בלומנטל בעוון ה"לילה חינם". אבל עומרי שרון מערער על גזר הדין בשצף-קצף, בנימוק שקיבל יחס לא הוגן!

חלם וחכמיה

ועל כל אלה עולה ההפגנה המגוחכת כמעט של מזוז, ש"מפגין שרירים" כלפי הרב הראשי, יונה מצגר, על שקיבל כביכול, אירוח מוזל בכמה בתי מלון בתקופת החגים.
הרשו לי לומר שאינני חסיד גדול של הרבנות הראשית: בשנים האחרונות נעשתה הרבנות מעורבת בשערוריות ובזוהמה, והיא נחשבת כיום לכלי משחק בידי החרדים, ולא כמוסד המהווה מנהיגות רוחנית של האומה. אבל האם מעשהו של הרב מצגר, היה מעשה של "שחיתות מוסרית" שאינו עולה בקנה אחד עם התנהגותם של רוב פקידי הממשל ושרי הממשלה?

למשל, האם הוצעו למצגר טובות הנאה "מתחת לשולחן", חלילה, כדי שיסכים לא להקפיד על דיני הכשרות במלונות, בתמורה לאירוח המוזל? הרי על דבר כזה חובה היה להעמידו לדין! העדות היחידה על "טובת הנאה", היתה רמז פתטי שייתכן, רק ייתכן, כי רב מסוים קיבל תפקיד של משגיח על חליבת פרות בעזרת וידיאו! כל העניין מזכיר את חלם וחכמיה, לתשומת לב מזוז.

מדאיגה עוד יותר העובדה שהיועץ עוטה על עצמו את גלימת התובע, השופט והתליין גם יחד. הוא מודה בגלוי שאין לו די ראיות להגשת כתב אישום נגד מצגר, וסוגר את תיק החקירה. אחר כך הוא טוען כי התנהגותו של הרב הראשי פוסלת אותו מלהמשיך בתפקידו, וקורא לו להתפטר. נראה כי מזוז שכח שתפקידו להחליט האם להגיש, או שלא להגיש כתב אישום. כשיועץ משפטי נוטל לעצמו סמכות לחרוץ דין של אזרחים – מבלי לתת להם הזדמנות להגן על עצמם, או להוכיח את חפותם בבית המשפט – המשמעות היא שהוא מניח שהאיש אשם עוד לפני שהורשע. וחמור מכך, נראה כי זו התעלמות מוחלטת משלטון החוק.

למרבה הפרדוקס, מזוז הגיע למסקנה דומה לזו שהגיע לגבי מצגר, גם בנוגע לאריאל שרון, כאשר הודיע שאין די ראיות שיצדיקו את העמדתו לדין של ראש הממשלה. ואולם הוא לא העז לטעון כי ראש הממשלה צריך להתפטר. יחס האיפה ואיפה שהנהיג מזוז זועק לשמים.

לטפל בשחיתות מלמעלה

אין בכל זה כדי לטעון שהתנהגותם של הרב מצגר או של נעמי בלומנטל כשרה ומותרת. אדרבא, אם הם נהגו שלא כשורה, יש לנזוף בהם או להעמידם לדין. אבל הם אינם צריכים להיות שעירים לעזאזל של מערכת רקובה, שיש לטהר אותה מלמעלה למטה.

דברים אלה יפים על אחת כמה וכמה, אם משווים את "הפשעים" שביצעו מצגר לחוד ובלומנטל לחוד, לחשיפה האחרונה של מבקר המדינה על הגזל המגונה של מיליוני שקלים מכספי הציבור, על ידי מנהלים בכירים בבנק ישראל.

לאהוד אולמרט, שיהיה בקרוב ראש ממשלה, יש הזדמנות לפתוח פרק חדש. הוא יכול לחזור ולהנהיג אחריות קיבוצית של הממשלה, ולאכוף על חבריה שקיפות אמיתית. הוא יכול להפוך על פניה את אווירת רפובליקת הבננות, שבה השירות הציבורי נגוע בפוליטיזציה ומעדיף "מקורבים", כשגם מישרות דיפלומטיות חיוניות ביותר מאוישות, לא פעם, על ידי אנשים בינוניים בלבד.

האמת העצובה צריכה להיאמר: אם לא יטפלו בשחיתות מלמעלה, ואם לא תשתנה שיטת הבחירות – כך שציבור הבוחרים יוכל להעניש את מי שמנצלים את המערכת הציבורית לתועלתם האישית – דבר לא ישתנה.

הכותב הוא יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות, במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann