Photo: Amos Ben Gershom/GPO

התגובה הליברלית הצפויה לפנס

Print This Post

האזנה לנאומו של סגן נשיא ארה"ב מייק פנס בכנסת הייתה חוויה אופורית. פנס הוא נוצרי אוונגליסט אדוק המתייחס למחויבות הדתית של אמריקה כמרכיב חשוב במדיניות הממשל. הוא מאמין באמת ובתמים כי האל יברך את אלו המקדמים את רווחתה של ישראל ושל העם היהודי.

סגנו של הנשיא טראמפ נשא נאום אשר אשרר את אהבתה של ארצות הברית לישראל, והצדיק את החזון הציוני של העם היהודי בהתבסס על הראייה התנכית וההיסטורית ועל הקשרים הרוחניים אותם אנו חולקים.

הוא הדגיש שהממשל עדיין שואף להוביל להסדר שלום, אך עמד על כך שבסופו של דבר, שני הצדדים צריכים לשאת ולתת באופן ישיר. הוא שב והשמיע את אזהרתו של הנשיא טראמפ לפיה אם הפלסטינים יסרבו לשאת ולתת עם ישראל, עבאס לא יוכל להצליח עם התנהגות שכזו. כפי שטראמפ ציין, ימי ארוחות החינם נגמרו, והפלסטינים לא יוכלו עוד לקחת כמובן מאליו שמיליארדי הדולרים בכספי הסיוע האמריקני ימשיכו לזרום אליהם על מנת לתמוך בהם. חשוב מכך, הפעילות הכוללת של אונר"א ((UNRWA עוברת בחינה בשל ההשערה לפיה סכומי עתק מוזרמים לבור ללא תחתית המממן הסתה נגד ישראל, וכי לא נעשה שום מאמץ לשלב את המספר ההולך וגדל של פליטים וצאצאיהם – שנוצלו במקום זאת ככלי להשמדתה של ישראל.

המדיניות של ממשל טראמפ כפי שבוטאה ע"י פנס מהווה ניגוד בוטה לעידן אובמה, אז במקרה הטוב, הישראלים והפלסטינים תוארו במושגים של שקילות מוסרית, אפילו בזמן שעבאס קיים באופן פומבי את ההסתה שלו באמצעות האדרה ותגמול של רוצחים ומשפחותיהם – תועבה שזכתה להתעלמות מצד ארה"ב.

פנס הכריז ש"אנחנו עומדים לצד ישראל כי התכלית שלכם היא התכלית שלנו, הערכים שלכם הם הערכים שלנו והמאבק שלכם הוא מאבק שלנו. אנחנו עומדים לצד ישראל כי אנו מאמינים בנכון ולא בפסול, בטוב ולא ברע, בחירות ולא בעריצות".

הנאום לווה בהבטחות לתמיכה ובחידוש המחויבויות מצד ארה"ב לפתיחת השגרירות בירושלים בשנה הבאה.

כמו כן, הוא הבטיח שארה"ב לעולם לא תסכים לקבל את ה"אסון" של איראן עם יכולת גרעינית.

אף מנהיג אמריקני מעולם לא דיבר על או אל ישראל באופן שכזה. הנאום סימל את סגירתו, לפחות לעת עתה, של המרחק שייצר אובמה בין ארה"ב לבין ישראל. על כן, היה זה ראוי שפנס השמיע את הברכה "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", כאשר הוא מודה לאלוקים על כך שנתן לנו חיים, קיים אותנו ואפשר לנו להגיע למאורע הזה.

בהתעלם מהח"כים הערבים ישראלים, שהורחקו ממליאת הכנסת לאחר שניסו לעורר פרובוקציה מול סגן הנשיא, ומנציגי מר"צ שנותרו ישובים, כמעט כל הכנסת הריעה לו פה אחד ונעמדה על רגליה בתשואות. מלבד ביקורו של ראש הממשלה ההודי נרנדרה מודי, היה זה המפגן האמתי הראשון של אחדות כמעט טוטלית בכנסת כלפי פוליטיקאי זר מאז הפילוג שחל באומה בנוגע להסכמי אוסלו.

 

בכל חלקי העם, הרוב המוחלט הפגין אופטימיות זהירה בנוגע למדיניות הממשל החדש כלפי ישראל, ובמיוחד כלפי ביקורו של פנס.

זאת בשונה מיהדות אמריקה, שם הסקרים מצביעים על כך ש-42% (שכללו בתחילה את המנהיג הרפורמי ריק ג'ייקובס) מתנגדים להכרתו של טראמפ בירושלים, וחושבים שהיא "מוקדמת מדי" ופוגעת בתהליך השלום. העובדה ש-70% מהם הצביעו נגד טראמפ אינה מהווה תירוץ להתנהגות שכזו, המסתכמת במפגן של בוז כלפי האינטרסים של ישראל.

גישתם לא השתנתה גם לאחר שעבאס סרב להיפגש עם טראמפ והבהיר שהוא לעולם לא יכיר בישראל כמדינה יהודית. בסדרה של נאומים אנטישמים פראיים, עבאס קילל את הצהרת בלפור, הזהיר מפני מתקפות טרור גדולות והשתלח בנשיא טראמפ, כשהוא מתעקש שהוא לא ינהל עוד מגעים עם הממשל או עם ישראל כל עוד ההכרה בירושלים כבירת ישראל לא תבוטל. טראמפ השיב כי ירושלים ירדה מהשולחן. למותר לציין כי, לזעמו של השמאל ההזוי, פנס גם סרב לתאר את עבאס הדו פרצופי כ"פרטנר לשלום".

התגובה של חלק גדול מהתקשורת הישראלית הייתה מדהימה. למעט ישראל היום, התקשורת שפעה בטורים שהמעיטו בערכו של נאום פנס או לעגו לו.

הארץ, שמתעב את ממשל טראמפ, תיאר את נאומו של פנס כ"בומבסטי" והאשים אותו בכך שהוא מקדם ציונות אוונגליסטית משיחית ובכך שהוא ציוני יותר מישראלים.

הכתב הפוליטי של הג'רוזלם פוסט (בניגוד לניתוח המצוין של הרב קינון) התייחס בביטול לחשיבות הביקור של פנס, והשווה בינו לבין ביקור של הקומיקאי ג'רי סיינפלד שנערך לאחרונה.

עוד בעל טור בג'רוזלם פוסט טען שטראמפ, ניקי היילי וכעת גם פנס, העניקו לישראל כרטיס "יציאה חופשית מן הכלא" אשר יעודד חוסר מוכנות לפשרות מצד ישראל ולא יגרום לה "לקחת את היוזמה ולהתקדם".

צריך לשאול את אותם אנשים הקוראים לישראל "להתקדם" מה היא כוונתם. ההשלכה היא שככל שעבאס ינהג בצורה גרועה יותר, כך אנו צריכים לעשות יותר ויתורים. במילים אחרות, להמשיך לפייס את אלו המבקשים את חורבננו.

במקום לשבח את פנס על כך שהוא מבחין בין טוב לרע, התקשורת הישראלית מגנה אותו על כך שהוא מטיל את כל האשמה על הפלסטינים ולא על ישראל. בעוד שאין עוררין על כך שישראל שגתה במקרים מסוימים, הרמיזה לפיה שני הצדדים אשמים באותה מידה וכי שקילות מוסרית קיימת על שני הצדדים היא עיוות מוחלט.

לזעמו של השמאל ההזוי, פנס אף נמנע מלהתייחס לעבאס הדו פרצופי כ"פרטנר לשלום".

המציאות היא שבפעם הראשונה מאז הקמת המדינה, אנו עומדים מול הנהגה אמריקנית המוכנה לומר את האמת.

הם הפסיקו לחזור על המנטרה לפיה הם אינם מפעילים שקילות מוסרית באופן שווה על אלו השואפים לשלום ולהפרדה ועל אלו המסיתים לשפיכות דמים ולהשמדה.

מעל לכל, בפעם הראשונה עומדים אנו מול משטר המבחין בין טוב לרע, ממשל שמוכן לחשוף את הרוע הנובע מהפלסטינים ומבנות בריתם.

מדובר בשינוי תהומי אמתי, ועלינו להתאחד על מנת לנצל את המצב הזה שאותו, בשל הפוליטיקה האמריקנית הסוערת, לא נוכל להבטיח לנצח.



Copyrıght 2014 Isi Leibler. All RIGHTS RESERVED.
Web development: Studio Erez

WP-Backgrounds by InoPlugs Web Design and Juwelier Schönmann